איזה מלאכות אסורים בי״ט - שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ״ה

כל שאסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו (ב"י וערסי' תקמ"ג): חוץ ממלאכת אוכל נפש. כוון למ"ש סי' תקכ"א דמותר לשלשל פירות מפני הפסד הואיל וראוים לאכילה וע' בגמ':

ויש מחמירים. ומה"ט יש לבשל פירות היבשים קודם י"ט שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול (של"ה):

ע"י שינוי. ומותר לכתחל' להמתין עד י"ט לעשותו בשינוי (וכ"מ סי' תק"ד) ומ"מ כ' מהרי"ל ללוש הוורימזיל"ש מעי"ט דהישני' יות' טובים וגם אסו' לדוך שקדי' בי"ט להוצי' מהם חלב כי אפשר לעשות בעי"ט אף שמפיג טעם קצת ע"כ, ואף על גב דבשאר מאכלים אם מפיג טעם קצת שרי הכא דומ' לסחיטת פירי ואף על פי שאינו דומה כלל דהתם הלחלוחית אגור בתוכו אבל השקדים יבשים הם ומרוב דכייתם נסחט המרק מ"מ בל' בני אדם שם חלב עליהם ודומה לסחיטת פרי לעשו' משקה ואסו' עכ"ל יש"ש סי' ל"ח ועסי' תק"ו ס"ח:

אסרו חכמים. מפני שדרך לעשות אותם ביום א' לימים הרבה ויש"ש פסק כדעת הפוסקים שהם דאורייתא:

אין מוציאין. אין לפרש משום שביתת בהמתו שהרי אדם עצמו מותר להוציא בי"ט אלא כמ"ש הרמב"ם שאסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וע' סימן רמ"ו סס"ג ומ"ש דיש לאסור שביתת בהמתו בי"ט דלא כרמ"א:

ויש מתירין. וכ"פ ביש"ש פ"ד סי' ג' ופ"ה סי"ז ובסי' י"ט כ' דנולד אסור ומוקצה מחמת איסור אף על גב דבשבת שרי אא"כ דחיה בידים בי"ט אסור וע"ש בסוף ביצה:

לדבריהם. אין מדוקדק זו דהא יש מתירים בי"ט מוקצה ונולד אלא שרמ"א ס"ל שעכ"פ הנוהגין היתר במוקצה אין לנהוג היתר בנולד א"כ אין לטלטל עצמות שנתפרקו בי"ט:

אוצר של פירות. וה"ה פירות העומדים לסחורה:

סגי כשיאמר. ולהמתירין מוקצ' א"צ אמירה אלא בגרוגרות וצמוקים כמ"ש סימן ש"י ס"ה (ב"י סי' תקי"ח):

וא"צ שירשום. עבב"י סימן תקי"ח שהרמב"ם חולק ופוסק כחכמים שצריך שירשום, וכתב בד"מ שם ומדברי ב"י משמע דס"ל כר"א דא"צ שירשום, דקי"ל בדרבנן יש ברירה עכ"ל, ולכן פסק כאן א"צ שירשום ולי צ"ע דהא התוס' כתבו דאי' בירושלמי דחכמים ס"ל כב"ה וב"ה אית להו ברירה ועוד דהרמב"ם פסק ג"כ בדרבנן יש ברירה ואפ"ה פסק צריך שירשום אלא ע"כ אין הטעם משום ברירה אלא כמ"ש התוס' כיון דאקציה בידים חמיר טפי ובעי הכנה גמורה וכ"כ התוס' סוף בפ' דאין הלכה כר"א דשמותי הוא וכ"פ היש"ש כחכמים: ועוד נ"ל דפירות דחזו ולא חזו לכ"ע צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן נוטל למחר דאיכא למיחש דלמא שביק הרעים ונוטל היפים ומטלטל מידי דלא חזי וכמ"ש סימן תצ"ז ס"י ע"ש וכ"מ בב"י סי' תקי"ח בשם הכל בו:

ומותר להכין. קאי אדלעיל מיניה שבאוצר מותר להכין וכו' ועסי' תק"ג וססי' תקנ"ח:

וחוץ מהוצאה והבער'. דין הוצאה יתבאר בסי' תקי"ח ודין הבער' בסי' תקי"א. ודין מכשירי אוכל נפש כגון שפוד וכיוצא בו בסי' תק"ט:

קצירה וטחינה וכו'. הטעם בטור ופר"י לפי שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כא' ולדרוך כל ענביו כא' ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מותרים בי"ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת י"ט וכן צדה אסרו שפעמי' שתעל' מצודתו דגים הרבה. בירוש' מסמיך להו אקראי עכ"ל ואיני יודע למה תלה דברי הירוש' באסמכתא והא אמרי' בזה דבי"ט סופג מ' ורש"ל בר"פ א"צ מסיק דמן התור' אסור עד לישה. וכת' במהרי"ל בי"ט של פסח מותר לטחון מצה אפויה דאין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר פירורים גדולים מהקטנים דבורר אסור גם בי"ט ועמ"ש בסי' תק"י ס"א:

אין מוציאין משא כו'. משום עובדא דחול אבל לא משום שביתת בהמה דהא פסק סי' רמ"ו דאין מצות שביתת בהמה ביו"ט:

ואסרוהו. כיון דבי"ט קיל חשו רבנן דלא לזלזולי ביה ע"כ החמירו בו לפסוק כר"י דמוקצ' אסור אבל בשבת דחמיר' פסקו כר"ש דמותר:

ומותר להכין כו'. אע"ג דלקמן סי' תק"ג פסק דאסור להכין מי"ט לחבירו הכא שאני כיון שא"צ אלא אמיר' לחוד במידי שאינו ב"ח:

אסורה. (הטעם בספר החינוך סי' שט"ו כדי שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה הש"י להם ולאבותיהם וידברו בם ויודיעום לבניהם כי מתוך השביתה מעסקי העולם יהיו פנוים לעסוק בהם) וכל שאסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו. ב"י ועיין ר"ס תקמ"ג:

שאינו. ומה"ט יש לבשל פירות היבשים קודם י"ט שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול. של"ה:

שינוי. ומותר לכתחלה להמתין עד י"ט לעשותו בשינוי ומ"מ כתב מהרי"ל ללוש הרימזיל"ש או לאקשי"ן מעי"ט דהישנים יותר טובים וגם אסור לדוך שקדים בי"ט להוציא מהן חלב כי אפשר לעשותם מבעי"ט אף שמפיג קצת. מ"א:

וטחינה. הטעם לפי שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו כא' ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מותרים בי"ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת י"ט וכן צידה אסרו מה"ט. וכתב מהרי"ל בי"ט של פסח מותר לטחון מצה אפוי' דאין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר פירורים גדולים מהקטנים דבורר אסור גם בי"ט וע' סי' תק"י:

משא. אין לפרש משום שביתת בהמתו שהרי אדם עצמו מותר להוציא בי"ט אלא הטעם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וע' סי' רמ"ו ס"ג אם יש לאסור שביתת בהמה בי"ט או לא ועיין בפר"ח ומג"א ובשכנה"ג שם וע' יד אהרן כאן:

נולד. וא"כ אין לטלטל עצמות שנתפרקו בי"ט:

אוצר. וה"ה פירות העומדים לסחורה:

נוטל. ולהמתירין מוקצה א"צ אמירה אלא בגרוגרות וצמוקים כמ"ש סי' ש"י סעיף ה'. מ"א:

שירשום. ע' מ"א שהעלה דבפירות דחזו ולא חזו לכ"ע צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל למחר דאיכא למיחש דלמא שביק הרעים ונוטל היפים ומטלטל מידי דלא חזי וכמו שכתב סי' תל"ז ס"י ע"ש:

להכין. אע"ג דלקמן סי' תק"ג פסק דאסור להכין מיו"ט לחבירו הכא שאני כיון שא"צ אלא אמירה לחוד במידי שאינו בע"ח ט"ז וכ"כ המ"א דקאי אדלעיל מיניה שבאוצר מותר להכין וכו' ע"ש:

ס"א כל מלאכה כו'. ביצה ל"ו ב' מתניתין כל שחייבין עליו כו' ובפ"ק דמגילה אין בין י"ט כו' הא לענין מכשירי כו' מתניתין דלא כר"י כו' אין בין כו' ובפ"ג די"ט כ"ח א' דרשינן ממך כו' ע"ש ושם ל"ז א' ורמינהי כו' ל"ק הא ב"ש הא ב"ה ושם י"ב ב' ואת"ל משנה ב"ש כו' דאי ב"ה כיון כו' ה"נ כו' וז"ש חוץ כו' וחוץ כו'. ואף ע"ג שגם בשחיטה ובישול אמר שם כן ביאר המ"מ פ"א שכל מלאכה שהיא באכילה כגון שחיטה ואפיה ובישול אפילו עשאן שלא לאכילה אין לוקה וכל מלאכות שאינן באכילה כגון כתיבה ואריגה כו' אפי' עשאן לאכילה לוקה חוץ מן הוצאה והבערה אע"פ שאינן באכילה ואפ"ה אפי' עשאן שלא לאכילה אינו לוקה והטעם ההוצאה שצריכה כאוכל ומשקה וההבערה כמ"ש בירושלמי לא תבערו אש כו' ביום השבת הא בי"ט שרי דביום השבת מיותר והצריכו שם למתוך אף שעשאן שלא לצורך וז"ל הירושל' פ"ה די"ט הלכה ג' על מתני' דאין בין כו' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט אין תימר בדברים שיש בהן אוכל נפש אנן קיימין והכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אלא כינן קיימין בנר של אבטלה א"ר אבינא ותני תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין: שלא היה כו'. כמש"ש כ"ח ב' ומגילה ז' ב': ויש מחמירין כז'. כמ"ש בשבת קל"ד א' ת"ר אין מסננין כו' מ"ש מבישרא אגומרא כו' מ"ש מלישה כו' ועתוס' דמגילה ז' ב' ד"ה כאן כו' וי"ל כו' וע' תוס' דשבת קל"ז ב' ד"ה תולין אבל כו' אבל סברא הראשונה ס"ל כמ"ש הר"ן בפ"ק די"ט דאפי' אפשר מאתמול שרי אלא בדבר שעושה לימים הרבה אסרו חכמים בדבר שטוב מאתמול וזה שהחמירו במלח ותבלין ונראה שזהו ג"כ מ"ש בפי"ט דשבת בחרדל וגבינה שג"כ דרך לימים הרבה ואפ"ה בדברים דמפיגין טעמם מותר אפי' בלא שינוי ובלא מפיג ע"י שינוי וכן פירש"י בספ"ג די"ט הא דאין שונין קמח משום דאפשר מאתמול ואפ"ה מותר ע"י שינוי דלא כמ"א: כל שאינו מפיג כו'. כמ"ש בשבת שם והאמרי נהרדעי גבינה בת יומא כו': מיהו אם כו'. כמ"ש בי"ט י"ד א' דכ"ע מיהת כו' כל התבלין מפיגין כו' ועתוס' דשבת ק"מ א' ד"ה הני פלפלי כו' מיהו במדוך של עץ כו' דלא אסרינן כו': קצירה כו'. כמ"ש בריש י"ט משוס פירות הנושרין כו' וסחיטה שם משום משקין שזבו כו' ובר"פ אין צדין וטחינה במ"ק י"ב ב' ת"ר טוחנין כו' מ' דבי"ט אסור ובירושלמי פ"א הלכה י' תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל ובי"ט סופג את הארבעים והתנן בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי אר"ח ענתותי דר"ג היא כו'. מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין ר' אחא בשם רשב"ל אומר כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות כו' וכ"ש צידה וקצירה. תני חזקיהו פליג ר"ל על מה שאסר ת"ק ברירה אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד בי"ט:

ס"ב אסרום חכמים. ר"ל דלא כרש"י בר"פ אין צדין שאסור מדאורייתא משום דאפשר מאתמול ועדיפי טפי דלא מצינו הפרש בין אפשר ללא אפשר אלא במכשירי אוכל נפש לר"י במ"ש כתיב הוא וכתיב לכם כו' מכלל דבא"נ עצמו אין חילוק ואמרו מוליכין סכין ובהמה אצל טבח אע"ג דבשבת לענין מילה אסור וכן לענין פסח וכן מלח דאין מפיג טעם התירו ע"י שינוי כנ"ל ס"א אלא כמ"ש תוס' ורא"ש ור"ן שם לפי שאדם רגיל לעשות דברים כיוצא באלו מיום א' לימים הרבה ודמי לעובדין דחול ואף ע"ג דיליף בירושלמי מקרא אסמכתא הוא אבל דעת הרשב"א שהוא מדאורייתא וז"ל בעה"ק ל"ז ב' ד"ת מלאכת עבודה אסורה בי"ט כמו בשבת שנאמר כל מלאכתכו' איזו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך א"נ כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן ולא הותרה אלא מלאכת א"נ כו' ולא כל מלאכת א"נ התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך כו' אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הן כו' ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט אסור וכן אסרו מדבריהם לרדות חלות דבש כו' ומפני מה מנו את אלו לפי שלא התירה התורה מה שדרך לתקן מהם לימים הרבה וכן לא התירה אלא תיקון דברים שהן ברשותו לא לעקור דבר מגידולו לפי שרוב הפירות נלקטין לזמן מרובה וכ"ש צידת בע"ח שאינן ברשותו והוא צריך לטרוח כו' ועוד יש מלאכות ואפילו טלטולין שאסרו מדבריהם שלא יעשה כדרך שעושה בחול כמו שיתבאר עכ"ל:

ס"ג אין מוציאין. כמ"ש בספ"ג פרתו כו' ומקרדין כו' בי"ט מ' דבי"ט קאי אשניהם ועוד דכל הג' דברים דפליגי ראב"י וחכמים הכל בי"ט דלא כתי"ט ואמרו בירושלמי פ"ד די"ט והביאו הרי"ף ורא"ש שם אין רוכבין כו' בי"ט משום שביתת בהמתו אלמא דמצווה בי"ט ובבהמה לא אמרינן מתוך דלא שייך לצורך:

ס"ד מוקצה כו'. כמ"ש בריש י"ט מכדי מאן סתים כו' אמרי כו' וכן דפריך שם במאי עסקינן לימא כו' אלא כו' מ"ש דב"ש מוקצה הוא אלמא דפשיט להו דמוקצה אסור וכן שם ד' א' אלא בתרנגולת כו' היא ואמה אסורה רי"ף סוף י"ט ועסי' תק"י ס"י: ויש מתירין כו'. ממ"ש בסוף שבת ואף לוי סבר כו' כי הא דלוי כי הוה מייתי טריפתא ומייתי ראיה מי"ט לשבת ושם ואף ר"י סבר כו' ומי אר"י הכי והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין כו'. ר"י סתמה כו' ולא מפליג בין שבת לי"ט אלא ר"נ לבדו הוא מפליג להעמיד אוקימתא שלו ואנן קי"ל כאוקימתא אחריני שם ועוד מדפריך בפ' כירה ור' כר"ש ס"ל כו' ואם איתא הא ר' סתם בשבת כר"ש ובי"ט כר"י אלא לא קי"ל כן: אבל נולד כו'. ג"כ דלא כר"נ שאמר מאן דאית ליה כו' וכרבא פרק המביא ואוד שנשבר כו' ובסוף נוטל שמואל מטלטל כו' אע"ג דבסוף שבת אמרינן דשמואל סבר כר"ש סתמא דש"ס ס"פ נוטל ס"ל דפרסייתא אסור ועברא"ש שם שדחה כל הראיות מרבא אין ראיה דרבא אפילו במוקצה כר"י ס"ל כמ"ש ס"פ נוטל למימרא כו' ומשמואל אין ראיה דהא כר"ש ס"ל אפילו בנולד כמ"ש ספ"ק דשבת אלא כמ"ש תוס' שם דמחמיר על עצמו היה: וכל מוקצה כו'. כר"א בסוף המביא במתני' ל"ד וכמ"ש רש"י שם דפליגי בברירה ואנן קי"ל דבדרבנן יש ברירה וכמ"ש בפ"ה שם ל"ח א' דרש מר זוטרא הלכה כר' אושעיא וכמ"ש הרי"ף שם ואמרינן בירושל' ס"פ המביא והביאו תוס' שם מחלפא שיטתיה דר"א דתנינן תמן בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י ור"א לאו שמותי הוא חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים וה"ה לדידן דקי"ל שם כב"ה צ"ל החילוק הנ"ל דהא שם אפי' לב"ה לא סגי במכאן אני כו' כמ"ש שם יו"ד א' וז"ש שאיני כו': ומותר להכין כו'. עמ"א וט"ז וכמ"ש בספ"ג דעירובין ל"ח א' ועוד אר"י מתנה אדם כו' וערמב"ם ספ"א ה' כ"ד לפיכך כו':

משנה ביצה ל"ו במגילה.

משנה וגמ' ביצה י"ב וכבית הלל

ברייתא מגילה שם וכר' יהודה

הרא"ש ברפ"ג דביצה ושבירושלמי מסמיך להו אקראי

רמב"ם בפ"ד וסמ"ג

מסקנת הג' אליבא דרב נחמן בריש ביצה דב"ה ס"ל בי"ט כרבי יהודה וכן כ' הרי"ף ורמב"ם בפ"א וכן הסכימו האחרונים