שלא לשתות אחר ד׳ כוסות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תפ״א

ז"ל ד"מ ומהרי"ו כתב דמים שנתמדו שקורין עפי"ל טרנ"ק גרע מיין ואסור דמבטל טעם מצה והמנהג לשתות מים המבושל עם שרשים המתוקים שקורין לקרי"ץ וא"כ אפשר דאף עפי"ל טרנ"ק שרי עכ"ל ד"מ ול"נ דמהרי"ו לא אסר אלא כאותן שעושין בארץ אשכנז שבותשין תפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול אבל במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים דינן כמו לקרי"ץ וב"ח כתב אפשר דלקרי"ץ נמי אסור אבל במי זנגבל שקורין אינגב"ר ווסי"ר לא ראיתי לאסור עכ"ל ואפשר דס"ל דשמא גרם כל ששם מים עליו שרי: הלל הגדול. נ"ל דוקא כשלא אמר הלל הגדול על כוס ד':

רק פ' שמע. נ"ל דאם קרא ק"ש בב"ה ביום צריך לקרות בלילה כל הק"ש כדי לצאת י"ח כמ"ש סי' רל"ה ואם קראה בב"ה בלילה א"צ לקרות רק פ' שמע כיון שמוזכרת להדיא בגמ' פ' הרואה וכ' מהרי"ו דצ"ל ברכת המפיל וכ' מהרי"ל דלא ינעול הדלת בבריח חזק והיכא דשכיח הזיקא לא סמכי' אניסא:

בטור מביא דברי רבינו האי לענין כוס ה' וז"ל מי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל הגדול ויניח יהללוך ויאמר לאחריו (פי' בכוס ד' אומר הלל ומניח יהללוך על כוס ה' שאומר עליו הלל הגדול ושם יסיים יהללוך) אבל עכשיו באו התלמידים ואמרו שעל כל כוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו ואומר יהללוך אחר הלל וחותמין מלך מהולל בתשבחות ושותין כוס ה' ואומרים עליו הלל הגדול וחותמין בו נשמת כל רזי עד הבוחר בשירי. הב"י האריך בפי' דבר זה ול"נ דה"ק דודאי שאין חתימה על הלל אלא בתחיל' היה חתימת הבוחר בשירי שייכא גם על הלל שאמר בכוס ד' כמו שהברכ' אחרונ' שהיא על הגפן שייכא גם על כוס ג' ה"ה בזה החתימ' אבל לפי שאמרו התלמידים שצריך על הגפן על כל כוס א"כ גם חתימה של הבוחר לא שייכא רק על הלל הגדול של כוס ה' לא על הלל של כוס ד' אין לך חתימה על הלל לפ"ז ע"כ חתמו בכוס ד' במלך מהולל ובכוס ה' בהבוח' בשירי והשיב על זה דלא יפה הוא דלא אמרו רבנן שתי ברכות פי' ב' חתימות אלא א' מהם א"כ למה שאנו נוהגין רק בד' כוסות ואנו חותמין ביהללוך מלך מהולל אם טעה א' וחתם אחר ישתבח בהבוחר שוב לא יסיים אחר נשמת במלך מהולל דהא אפי' בב' כוסות לא יהיה רק חתימ' א' ק"ו בכוס א' אלא יאמר הלל הגדול עד החתימה ותו לא כנלע"ד פשוט: (א) וכל המשקים כו'. מהרי"ו כ' דדוקא מים כמו שהם ולא מים שנתמדו כגון עפי"ל טרנ"ק דהוא מבטל טעם מצה וגרע מיין ע"כ וכתב מו"ח ז"ל ואפשר דמי לקרי"ץ נמי אסור. מי זנגביל שקורין אינגבר ווסי"ריש להתיר:

כיין. בד"מ כתב שנוהגין היתר בשתיית לקרי"ץ בל"א ואף עפי"ל טראנ"ק שרי עכ"ל. וכתב המ"א דהיינו אותו עפי"ל טראנ"ק שעושין במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים. אבל אותו טרנ"ק שעושין בארץ אשכנז שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול יש לאסור. ומי זנגביל שקורין אינגב"ר וואסי"ר יש להתיר עמ"א והח"י העלה דמותר לשתות כל המשקין שאינם משכרים וכ"פ בנ"ץ ובעל פר"ח ע"ש. ולפיכך הדבר ברור להתיר לשתות הקאוו"י או ט"ע וכיוצא. וכנה"ג בספרו פסח מעובין כתב דלא רצה לנהוג היתר בשתיית הקא"ווי ובשתיית הטוטין שקורין טובאק כתב שומר נפשו ירחק ממנו:

הגדול. ודוקא אם לא אמר הלל הגדול על כוס ד'. מ"א:

שני. ובליל שני מותר לשתות כל שאר משקים אחר הד' כוסות לכ"ע עח"י:

שמע. וצריך לברך ברכת המפיל מהרי"ו. ואם קרא ק"ש בביה"כ קודם הלילה צריך לקרות כל הק"ש כדי לצאת עסי' רל"ה:

ס"א אחר ארבעה כו'. רי"ף וכפי גירסתו חמישי גומר כו' וכמ"ש למטה בהג"ה אלמא שאין רשאי לשתות אא"כ אומר עליו כו' והקשה עליו הרז"ה. וכן בתוס' קי"ז ב' ד"ה רביעי אי משום טעם מצה הא לא אסר שם קי"ט ב' אלא מיני מיכלא ומ"ש בין שלישי לרביעי לא ישתה מפ' בירושלמי שלא ישתכר ויפסיד הלל משא"כ אח"כ וכתבו תוס' לפי המפרש בין שלישי לרביעי משום טעם מצה ניחא. והרא"ש כ' בשם הר"מ דגם לטעם הירושלמי ניחא כמ"ש בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח ובי"מ כל הלילה. ורמב"ן ור"ן כ' משום שלא יהא נראה כמוסיף על הכוסות ונראה כמתחיל בסעודה אחרת. ואפיקומן זכר לפסח שאין נאכל אלא על השובע: וכל המשקים. לכל הטעמים כנ"ל: ומי שהוא. כגי' הרי"ף כוס חמישי כו' וכמ"ש תוס' בשם הר"י טוב עלם ע"ש וכ"כ במלחמות בשם הראשונים ע"ש וא"א דר"ט קאמר דחמישי לשם חובה דמשמע שם דקי"ל כר"ט דשקלי וטרי אמוראי אליביה ואמרינן ארבע כסי תקינו רבנן וכן בכל דוכתא קי"ל ארבע כוסות:

ס"ב חייב. תוספתא כנ"ל: עד שתחטפנו שינה. לשון הרא"ש: וכל דין כו'. כמ"ש במ"ס והביאו הר"ן ר"ש בן יהוצדק אומר שמנה עשר יום ולילה א' יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן כו' וי"ט הראשון של פסח ולילו ובגולה כ"א יום כו' כשהוא קורא אותו בביתו א"צ לברך שכבר בירך כו': רק. כמ"ש בפ"ט דברכות: שאר דברים. כמ"ש בפ"ב דשבועות: כי ליל. כמ"ש בפ' ע"פ:

טור בשם אביו מדברי ר' יוסף טוב עלם ושכ"כ הרי"ף ושכן כתבו כל הגאונים

טור בשם תוספת מהא דמעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'