בערב פסח אחר שעה עשירי׳ אסור - שולחן ערוך אורח חיים סימן תע״א

משעה עשירית. היינו רביעית היום ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' (רש"י ורשב"ם ד' ק"ז והג"מר וב"י סי' רס"ג בשם ת"ה):

מעט פירו'. נ"ל דבשר ודגים נמי שרי דהא אמרי' בגמ' השמש מטבל בבני מעיים וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף:

או ירקו'. והתו' בעירובין ד' נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש:

מעט לא ישתה. ואף על גב דמותר לשתות בין הכוסות כמ"ש סי' תע"ג ס"ג היינו משום ששותה שני כוסות וכל מה ששותה מקרי טובא (מרדכי) אבל מה ששותה קודם לכן כיון דאיכא הפסק בנתיים לא מקרי טובא (ב"ח וע"ש) וצ"ל דב' כוסות ששותין לפני הסעודה מקרי ג"כ טובא ולא מסעיד סעיד ולי נראה דמעיקרא לא קשה מידי דכיון שהוא סמוך לסעודה הכל הוא כאכילה אחת אבל כשמפסיק בנתיים נסתמא האיצטומכ' וכמ"ש סי' רצ"א בשם הרא"ש מיהו קשה מה מייתי ראיה בגמרא מדשרי לשתות בין הכוסות וכו' דילמא שאני התם דהכל כאכילה א' וי"ל דעכ"פ כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה שא"א לאכול יותר אלא ע"כ טובא מגרר גריר:

מצה עשירה. פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילוש' במי פירו' עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראיי' ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ (מהר"ל בס' גבורות ה' וב"ח) ובגמרא דף ל"ח פריך אהא דאמרי' חלות תוד' ורקיקי נזיר יוצאין בהן והיא מצה עשיר' הוא ומשני רביעית היא ומתחלק' לעשרי' חלות גדולו' שנעשו מז' עשרונים ואין כאן עושר ע"כ משמע דאם יש שמן הרבה אף על פי שמעור' עם המים ה"ל מצה עשירה ואפי' בשעת הדחק אין יוצאין בה דאל"כ מאי פריך דלמא מתני' מיירי בדיעבד יוצא בהן אלא אפי' בדיעבד לא יצא וכ"מ דהא בסי' קס"ח פסק דאין מברכין בהמ"ז על דבר שנילוש במי פירות ובסוף סי' קפ"ח אית' דחייב לאכול בי"ט כזית פת שחייבין עליו בהמ"ז וא"כ מאי רבותא דליל ראשון של פסח אלא כמ"ש הר"ן פ"ב דסוכ' דביום מות' לאכול מצה עשירה והיינו ע"כ שיש בה מעט שמן דביש בה שמן הרבה א"מ ב"ה א"כ בליל' אפי' יש בה מעט שמן אין יוצאין בה אא"כ הוא מעט דמעט כמו גבי תודה כמש"ל ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצי' וא"כ ל"ל ללחם עוני פשיט' דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפי' עם מים אין יוצאין משום מצה עשיר' ועב"י סי' תס"ב בשם המ"מ:

מצה שיוצאין בה. נ"ל דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה:

מותר להאכילו. אף על גב דאסור להאכיל לקטן בידים דבר איסור כמ"ש סי' שמ"ג מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מ"ע מותר להאכילו בידים כמ"ש סי' רס"ט, אבל קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לו' בעבור זה מאחר שכבר מילא כריסו ממנו (ת"ה) ואין חילוק בין קטן לקטנה:

ונילושה ביין ושמן. אפילו נאפי' אח"כ שנית אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך (במ"מ) דהוי מעש' קדירה ונימוח (מהרי"ל) עמ"ש סי' קס"ח ס"י ותס"א ס"ד:

משעה עשירית. דבמתני' אית' סמוך למנחה פי' מנחה קטנה היא מט' שעות ומחצה וסמוך לה היינו חצי שעה קודם לה:

ויין מעט לא ישתה. דבגמ' אי' פורתא מסעיד סעיד טובא מגרר גריר וכ"כ ב"י והתו' אבל הטור כ' יין מותר לשתות הן רב הן מעט כי גורר תאות המאכל וב"י הקשה על הטור מן הגמרא ורבים דוחקי' לתרץ דהטור מפ' הגמר' דה"ק מעט הוא סועד כלו' מה שהוא סועד הוא מעט אבל מה שהוא גורר הוא הרבה כלו' דב' מדות יש ליין הא' שסועד מעט ב' שגורר הרבה למאכל אבל לא נלע"ד פי' זה דהא א"א לו' שתי מדות אלו ביחד דהא סועד וגורר הם הפכי' זה לזה אלא נלע"ד דעת הטור ג"כ כפי' התו' דודאי כששותה מעט הוא משביע וסועד ולא גורר והרב' גורר ולא סועד אלא דעת הטו' דבליל פסח ע"כ ישתה הרבה דהא ישתה ב' כוסות קודם האכילה ומכל א' רביעית או עכ"פ רובו מ"ה יכול לשתות קודם הליל' מה שרוצ' ולא בא הטו' להודיע אלא שלא תטעה לו' שיזהר האדם שלא ישתה יותר מב' כוסו' כי כל מה שיוסיף לו יזיק לו בתאו' המאכל לזה קמ"ל דאדרבא כל מה שיוסיף על הכוסות אין בו הפסד לתאו' אלא הוא גורר טפי במה שיוסיף ולפיכך יכול לשתות מן המנחה ולמעלה מה שירצה וכל מה שיוסיף יוסיף תאוה למצה וזהו מכוון מאוד בסוגיא דע"פ דרבא שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא ויליף ממ"ש בין שני הכוסות הללו ישת' ואי אמרת מסעיד סעיד הא אכיל למצה אכילה גסה וקשה היאך יליף כולי יומא מבין הכוסות דלמא דוקא ב' כוסות אין מסעיד אלא ודאי כדפרישית בדברי הטור ה"נ בדברי הגמרא דקמ"ל רבא דל"ת דאסור לשתות ממנחה ולמעלה כי היכי דלא להפסיד תיאבון מצה לזה מביא ראיות מהא דמותר לשתות בין הכוסות הראשונות והיא קודם אכילת מצה אלא ודאי דכל כמה דמוסיף לשתות הוי שפיר כנ"ל וא"כ אין חילוק בפי' הגמ' בין התו' להטור אלא שהתו' לא מצרפי השתי' של הכוסות למי ששותה ממנחה ולמעלה. ולהטור שפיר מצטרף והכי מסתבר לע"ד ופשוט הוא שאין בכלל זה שישתה כ"כ הרב' עד שיהא שבע כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז:

עשירית. דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר"ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ"כ מהרי"ל וכן פסק הרמ"א לקמן בסי' תרל"ט סעיף ג' בהג"ה וע' ח"י:

ירקות. וה"ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ"ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ"א. והח"י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל:

הרבה. ולא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז. ט"ז:

עשירה. ואם נילושה במי פירות עם מים ג"כ הוי מצה עשירה ואין יוצאין בה ח"י ומ"א ע"ש. וע"ל סי' תס"ב ס"ק ג':

יום י"ד. אבל בליל י"ד מותר ר"ן והב"ח והח"י וא"ז. ובשכנה"ג כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מר"ח ע"ש. וכתב המ"א דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלו בער"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א:

וקטן. והוא הדין קטנה. מ"א:

לתיאבון. ואין למנהג זה טעם. ע"ת:

ונילושה. אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. מהרי"ל עמ"א ובח"י:

לרחוץ. אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול ואחר תפלת המנחה יעסוק בדיני קרבן פסח ובשל"ה העתיק מסדה"י מה שילמוד כל אדם. כ' רש"ל אין מברין האבל בער"פ:

ס"א פת תוס' שם וכמש"ו: משעה כו' כדי כו'. מתשע כו' ושם ק' ב' כאן קודם כו' ושם ק"ז איבעי' להו כו' ודעת הר"ן מחצות הבעיא לחומרא ועיין תוס' שם ד"ה דלמא כו' ומ"ש רשב"ם כו' ועוד שם משום חיובא דמצה מודה וכ"כ מהרי"ל בה' סוכה וכמש"ל סי' תרל"ט ס"ג בהג"ה וכאן לא כ' הרב כלום משום דאין נ"מ כמ"ש בסי' תס"ב ס"ד בהג"ה ובמדינות כו' ובסי' תמ"ד ס"א אבל דברי הר"ן צ"ע דסוגיא בר"פ ע"פ דמנחה קטנה קאמר דקאמר שם רב פפא אמר אפילו תימא כו' ובע"ש סמוך כו' והתניא כו': אבל אוכל מעט כו'. רמב"ם וכפי' רש"י שם מיני תרגימא פירות וע"ש תוס' ד"ה מיני. ומיהו כו': או ירקות. שם ר' יצחק מטבל בירקי: אבל לא ימלא. ר"ל ז"ש מטביל כלומר דבר מועט וז"ש מעט פירות כו' וכן משמע מהרי"ף ור"ל בזה קושיית התוס' צ"ט ב' ד"ה לא יאכל כו' וא"ת כו' ע"ש וז"ל הרמב"ם בפירושו שם וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשיתו לאכול לחם באותו שעה ואסור לנו לאכול מצה ביום י"ד עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים: ואם הוא. כנ"ל בסי' ת"ע ס"ג רק שכאן אינו כמו איסטניס דשם: ויין מעט כו'. תוס' דלא כטור שכ' שמותר הן רב או מעט ודעת הטור כדעת הגמ"ר שם בסי' שס"ז על מ"ש שם ק"ח א' א"ר מנא אמינא לה כו' אע"ג דאמרינן דפורתא סעיד וכאן אמר סתם אם רצה כו' עם כוס ראשון ושני הוי טובא וז"ש תוס' שם ד"ה אלא כו' והא כו':

ס"ב וקודם. תוס' בר"פ ע"פ ד"ה לא יאכל כו': אבל מצה כו'. עיין במלחמות ספ"ג דפסחים ועיין ר"ן פ"ג דפסחים שהקשה עליו וכ' דמירושלמי אין הכרח דכל היום אסור ע"ש. אבל אין דבריו מוכרחין וז"ל הירושל' פ' ע"פ הלכה א' אר"ל האוכל מצה בע"פ כו' תני ריב"ב אומר בין חמץ בין מצה אסור ר' סימון בשם ריב"ל ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר"ל ולא חמץ מן הדא דריב"ב ור' תלמידיה דריב"ב הוה לא תלמידיה דר' יעקב בן קורשי הוה' אלא בגין דהוה בכור א"ר מנא א"ר יונה אבא הוה בכיר והוה אכיל א"ר תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסטניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא כו': וקטן כו'. עמ"א אבל קטן כו' והתורה אמרה והגדת לבנך: ויש נוהגין. כמו' במצה כו': ויש מחמירין. דקיי"ל כראב"י דאמר מצוה: ויש כו'. כמ"ש בפ"א דפסחים דלמא אתי כו': מצה שנאפה כו'. עיין תוס' דפסחים מ"א א' ר"ה אבל לא. ור"י מפ' כו':

ס"ג אם התחיל. כשיטת הרי"ף דמפ' הא דאמר שם אבל פורס כו' קאי גם אע"פ שהוא דעה שלישית דלא כר"י ולא כר' יוסי וכמ"ש שם בירושלמי ר' יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל דברי חכמים פורס מפה ומקדש ופליג אר' יוסי בר' חנינא שאמר הלכה כו'. ואמר קודם שעה עשירית דאפילו התחיל בהיתר צריך להפסיק אבל אין ה"נ שאפילו התחיל באיסור א"צ אלא לפריסת מפה וקידוש ואפילו התחיל משתחשך כמ"ש במלחמות מ"ש שם ושוין שאין מביאין כו' ר"ל אף ע"ג דפליגי מבע"י משתחשך מודי ואפ"ה אם הביא פורס כו' ועיין רש"י שם ד"ה ואם הביא א"נ אין כו' וכן פסק הרז"ה ולדברי כולם אף אם התחיל באיסור: ומצוה לרחוץ. כמ"ש בפ"ג די"ט: ולגלח. כמ"ש בפ"ג דמ"ק י"ד א': וללבוש כו'. כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הלכה ד' בראוי' להשתמש בחול אבל בראוי' להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין ר' מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא כו' ר"ל היא בספק ר' אבין פשטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת חולקין עיין סי' תקכ"ט ס"א:

משנה פסחים צ"ט

הרא"ש שם

הרמב"ם בפ"ז ומדברי הרי"ף

מהא דרבא ברכות ל"ה וכ"כ התו' שם

הרא"ש ער"פ ר"פ

טור בשם הרי"ף ולזה הסכים הרא"ש בהא דשמואל שם ק'