איסור שינה בתפילין - שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ד

ולא היתה עמו אשה. אבל אם אשתו עמו, אסור גזירה שמא ישמש בהן [גמרא פ"ב דסוכה]:

ישן בהם. ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש [טור] ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל [ב"ח] עסי' רנ"ב ונ"ל דלפי מ"ש הטור א"כ בשעת תפילה א"צ למשמש בהם דבלאו הכי אסור בשחוק וקלות ראש עסי' קנ"א:

שינת עראי. ואין שיעור לזה וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב:

אסור לישן. דחיישי' שמא יפלו מידו:

בנרתקן. העיטור לא כתב אלא דלא חיישי' להפחה כשהן בנרתקן ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן ועמ"ש סי' מ"ג ס"ז ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ':

אפילו שינת עראי. דלא כהטור והרא"ש שמתירין שינת עראי. הקשה ב"י למה לא הביאו הרא"ש והטור כמה שיעור שינת עראי דאיתא בגמ' ע"ז תנא רמי בר יחזקאל כדי הילוך ק' אמה ותי' דאיכ' ברייתא אחריתי דתנא הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח כו' וזה חולק על שיעור דק' אמה אלא ס"ל דמותר לישן בהם שינת יום דהיינו שינת עראי כדאמרי' בסוכה ותמוה מאד דהא פירש"י גם בההיא ברייתא אחריתי לפי שביום אינו דרכו לישן עם אשתו ולא לישן שנת קבע כו' הרי דגם שם תלוי בשינת עראי ומ"ש עראי זה מעראי דברייתא דרמי בר יחזקאל ותו דשינת יום אמרי' בסוכה פ' הישן דהיינו ס' נשמי וכמ"ש בש"ע לעיל סי' ד' סי"ו ושכן היה דרכו של דוד ומאן לימא דלאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ס' נשמי והילוך ק' אמה ונלע"ד דהאי שיעורא דק' אמה אין אנו יכולים לשער אותו כלל כמ"ש ב"י בשם הראב"ד דמ"ה יש להחמיר לפסוק דלא ישן בהם כלל אבל להרא"ש והטור לא נר' להחמיר בזה כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת או דוקא לבני אדם חכמים ביותר וכיון דעיקרא דהא מילתא אין בו איסור רק משום גזירה מדרבנן אזלינן בו לקולא ויכול לישן בהם שינת עראי לפי דרכו של אדם והיינו על דרך שכתב הטור סי' מ"ז בשם הרא"ש דכל שאדם ישן על אצילי ידיו הוה עראי כנ"ל דעת הטור אלא שהש"ע החמיר ופסק כאן כדעת הרמב"ם: כתב ב"י בשם הרא"ש והרר"י וא"ת היאך שינת עראי מותר והא אסור להסיח דעתו מהם וי"ל דלא מקרי היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשהוא מתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי עולם עכ"ל:

עראי. ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש טור. וז"ל הר"ר יונה דלא חשיב היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל מתעסק בצרכיו אע"פ שמתעסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא היסח הדעת לכאורה צ"ע הא דאמרינן בשבת יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה וכו' ע"ש. ושמא הואיל ומצוה מן המובחר הוא שלא יסיח דעתו מהם כלל לא חיישינן שיצא בהם בשבת לרה"ר עיין יד אהרן. והאר"י ז"ל החמיר מאוד בזה אפילו בשעת התפלה זולת בשעת תפלת י"ח ובשעה שלומד. עמ"א:

שינת עראי. דחיישינן שמא יפלו מידו. עי' ב"י ובהרמב"ם פ"ד מה"ת. והמחבר מגדול עוז כ' שם וז"ל ואני אומר שזה הלשון לא נמצאת בגמרא שלנו אלא ה"ג לה בפרק הישן וכו'. ע"ש נראה דאשתמיט מניה להא דת"ר לא יאחוז וכו' ברכות דף כ"ג ע"ב סוכה דף מ"ב עיין ודוק:

שרי. וע"ל סי' מ' ס"ק ב' מש"ש:

ס"א כל זמן כו'. לשון הרמב"ם וכפי' פי' בגמ' שם דלפירש"י הל"ל הא דנקיט להו בידיה בסוף אבל כל הפוסקים ס"ל כפרש"י וכן הר"י והטור: ולא כו'. שם ב' וכר' יוסי דהלכה כר"י מחביריו כמ"ש בפ"ד דעירובין וס"ל דילדים ל"ד: וכיצד הוא כו'. כר' יוחנן דרבא ל"פ עליה בתפילין כמ"ש רש"י שם וסובר דרמי בר יחזקאל פליג עליה והלכה כר"י וצ"ע חדא דמ' דל"פ אלא איהו מפ' שיעורא ור' יוחנן קאמר שאף בהאי שיעורא צריך דוקא ראשו בין ברכיו ושלא ירדם ועוד דהא ת"כ דרמי בר יחזקאל: ואם אוחזן כו'. ברכות כ"ג ב' וכן הקשו על הרמב"ם ורמ"ך מזה הברייתא ותי' ב"י וכ"מ דשם בעי' כרוכים ולכן כ' הרמב"ם כרוכים דלא חיישינן שמא יפלו: ודוקא כו'. ערש"י ברכות שם א' ד"ה עושה כו' ולפ"ז בכיס טפח דוקא וע"ל סי' מ"ג סעיף ו':

ברכות כג וסוכה כז

שם בגמ'

ל' הרמב"ם פ"ד מה"ת

שם לפי פירושן שם בגמ'

לפי' רש"י שם בגמ':