ברכת הלבנה וזמנה. שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ״ו - 4 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תכ״ו
סעיף א׳
ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד סעיפים:הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו': הגה ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה (אגור):
סעיף ב׳
אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: הגה ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם היא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (ת"ה סי' ל"ה). אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (ד"ע) ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו י"ט (מהרי"ל הל' י"ט) ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלשה פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך (הג"ה החדשות) ומשיב הוי כשואל (טור) ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע):
סעיף ג׳
עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):
סעיף ד׳
אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה: הגה ואין מקדשין הלבנה תחת הגג: (הגהות אלפסי החדשות):
נשים פטורות - דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט: סומא חייב לקדש הלבנה (רש"ל בתשו'): זורחת. שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע (מט"מ ש"ג) עסי' תקס"ב, צריך שלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנ' נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הנכרים לאור הלבנה (עססי' זה) וה"ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה (רדב"ז ח"א קנ"ז כ"ה) משמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך:
ב׳
במ"ש. כ' המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח:
ג׳
קודם י' בחדש. משמע דאם ליל מ"ש הוא ליל עשירי אין ממתינין אבל לפי הטעם שכ' משמע דאפי' במ"ש הוא ליל י"א ממתינים דאפי' יהיה ד' לילות עננים דהיינו י"א י"ב י"ג י"ד עדיין יכולין לקדש ליל ט"ו וצ"ל דמ"ש ד' עננים ר"ל לבד ממ"ש ומ"ש קודם י' בחדש ה"ק דהלילה הוא קודם יום י' דהיינו שיום א' הוא י' וזהו שסיים אבל אם הוא אח"כ וכו' פי' שביום השבת הוא יום י' אין ממתינין עד מ"ש ולפי מ"ש ס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד:
ד׳
קודם ט"ב. דשרוין באבילו' וא"כ ה"ה אבל בז' ימי אבילות לא יקדש אבל אם לא ישלים אבילותו עד י' בחדש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו:
ה׳
קודם י"כ. דאז שרוים בצער על מחילת עונות:
ו׳
או שאר תענית. ובכ"ה כ' שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נ"ל דיחיד המתענ' יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפי' ת"ת מבטלים משום זה כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד ואפי' ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית:
ז׳
שחל בו י"ט. ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים ע"ז וכ"כ הרקנ"ט סי' פ"ו, ובמהרי"ל כתוב שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כ' שפעם א' לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשה מעשה בקראקא וקדשוה מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד וע' רדב"ז ח"א סימן קל"ג:
ח׳
ותולה עיניו. ובשל"ה והגה' י"נ שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה:
ט׳
ורוקד ג' פעמים. ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו (של"ה):
י׳
ולמפרע כאבן וכו'. ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי וגו' עד מן החרכים, ובשל"ה כתוב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':
י״א
שלום עליך. כלומר מפני שאמר תפול עליהם אימתה אומר לחבירו שלום עליך, כתוב בכתבים שינער שולי בגדיו:
י״ב
מיום המולד. מל' זה משמע דלא חשבי' מעת לעת כגון שחל המולד כ' שעות על יום א' אסור לקדש' ביום ב' ולדברי רמ"א מותר לקדשה דהא חשבי' חצי כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד וא"כ צריך לחשוב י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי וא"כ רמ"א בא להוסיף ולשונו משמע שבא לגרוע שכתב ואין לקדשה וכו' ובאמת בטור כתוב וז"ל והני י"ו משעת המולד חשבי' להו משמע דחשבי' מעת לעת, ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור:
י״ג
שבעת ימים. וז"ל הרמב"ם וסמ"ג ואם לא בירך ליל א' מברך עד יום י"ו וכ' רש"ל בביאורו מכאן משמע דא"צ להמתין ג' ימים כמ"ש בלקוטי ספרים עכ"ל, ובס' הקנה כ' ג"כ מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון אבל (בהגמ"י)[במגימ"י] כתוב ג"כ להמתין ז' ימים וכ"כ בי"מ מאכ"ח ח"א סל"ט, ובלבוש כ' אם חל מ"ש קודם ז' ימים סומכין על רבינו יונה ומקדשין אחר ג' מפני שהוא מ"ש וגם מפני שהציבור מקובצין וברוב עם הדרת מלך, וכ"כ הב"ח שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולין להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב:
י״ד
תחת הגג. ולא נודע אצלנו טעם המנהג (שם בהגהת אלפסי) ומהרי"ל כתב הטעם שלא יאהיל עליו שום טומאה וב"ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיצא לקראת המלך וכ"כ בהגמ"י מ"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו"ם מקדש תחת הגג עכ"ל וז"ל מט"מ אני ראיתי רש"ל ז"ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידשה עכ"ל (וע"ש ס"א) וכ"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית:
אין מברכין על הירח כו'. במהרי"ל סוף ה' שבועות כ' מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות שחל בא' ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינ' בי"ט חוץ לתחום אמנם העיד על רבו המובהק דלא הי' מקפיד והי' מקדש גם בי"ט במ"ש וכן עיקר ע"כ לא הביאו רמ"א:
ב׳
או שאר תענית. נראה דאם לא קדשו עד תענית אסתר יש לברך אז ולא משגיחים בתענית כיון שהשעה עוברת:
ג׳
עד שיעברו ז' ימים. כ' מו"ח ז"ל וז"ל איכא לתמוה מדאמרי' בגמר' עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה ואר"י עד ז' נהרדעי אמרי עד י"ו ופרש"י עד ז' אם לא בירך היום יברך למחר עד ז' אלמא דלכתחל' מברך עליה קודם שעברו עליה ז' ימים ונהרדעי ל"פ בהא אלא מוסיפין עד י"ו ותו קשה דהא הר"ר יונה כ' על הך דמ"ש דאין מברכין על הלבנ' עד שתתבשם פי' עד שתתמתק אורה שאדם נהנה מאור שלה דהיינו אחר ג' ימים וכן קבלנו מרבותינו שכן נהגו כל הקדמוני' שלא להחמיץ את המצוה ולקדש אותה במ"ש אחר שעברו עליה ג' ימים עכ"ל. ובלבוש כתוב שאם חל מ"ש הראשון אפי' ה' ימים בחדש ורואין בו הלבנה שאורה רב ומתוק שיש לסמוך על ר"י ולברך עליה ולא ימתין עד אחר ז' לברך בחול ולא ימתין על מ"ש שיהיה יותר מי"א ימים וכן נ"ל למעשה ולאו בימים תליא מלתא אלא מעת שנהנין מאורם בטוב ועכ"פ אחר שלשה ימים:
ד׳
תחת הגג. כתב מו"ח ז"ל הטעם דאין זה דרך כבוד אלא יוצאין מתחת הגג לתוך הרחוב כדרך שיוצאין לקבל פני המלך שיוצאי' לקראתו מיהו כ"ז היכא דאפשר אבל מי שחושש באיזו מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ א"נ כששרוי בין העכו"ם יוכל לקדש בביתו דרך חלון ופתח עכ"ל: בטור כתו' דלאחר שאומר תפול עליהם כו' אומר ג' פעמים אמן אמן הללויה וילך לביתו בלב טוב: כתב רש"ל בתשו' סי' ע"ז דסומא יכול לברך על הלבנה אף שאין יכול לברך מאורי אש כי זה נתקן על חידוש העולם ודומה ליוצר המאורות: מ"כ בשם ספר שושן סודו' דמתחל' מסתכל בלבנ' ואח"כ מסתכל למט' וגומ' הברכה:
ונהנין. שזריחת' ניכרת על גבי הקרקע ולא יהא מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה עססי' זה. וה"ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה רדב"ז ח"א סי' קנ"ו וכנה"ג משמע כשיודע שתתכסה תיכף לא יתחיל לברך מ"א וע' בת' דב"ש סי' רמ"ב שכתב דהרואה לבנה מתוך אספקלריא או מראה של זכוכית שאין לברך עליה ע"ש באורך. מה שאין הנשים נוהגים לקדש הלבנה אע"ג דהן מקיימות כמה מ"ע שהזמ"ג מפני שהם גרמו פגם הלבנה מ"א בשם של"ה ע"ש. ועיין עוד טעם אחר בשבות יעקב ח"ב סימן י"א. סומא חייב לקדש הלבנה רש"ל בתשובה מ"א. בחדש א' אירע שלא ניראת הלבנה ולא קידשו הלבנה באותו חדש וגזר רב אחד תענית על זה ואין לו על מה לסמוך שבות יעקב ח"ב סימן י' ועסי' תק"פ ס"ק ט':
ב׳
במוצאי. כתב המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכל לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח מ"א. ועש"ת ב"ח סי' פ':
ג׳
יו"ד בחדש. והיינו שישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד עמ"א:
ד׳
לא. והאר"י ז"ל כ' לקדש במוצאי ט"ב וכ"כ הכנה"ג שכן נוהגין בירושלים ובקושטנטינא וכתב בשבות יעקב ח"ב סי' י"א שכן הוא מנהגם אבל טועמים מידי קודם ע"ש. וכ' המ"א ולכן נ"ל דיחיד המתענה יקדש עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך ואפילו ת"ת מבטלים משום זה. ואפי' ציבור המתענים אם יראו שיעבו' הזמן יקדשו בליל התענית עכ"ל. וכ"כ הט"ז דאם לא קדשו הלבנה תענית אסת' יש לברך אז ולא משגיחין בתענית כיון שהשעה עוברת. אבל בז' ימי אבלות לא יקדש אבל אם לא השלים אבילתו עד יו"ד בחודש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו מ"א. והשבות יעקב ח"ב סימן י"א כ' שאבל אין לו לקדש את הלבנה עד אחר ג' לבכי ע"ש ובת' ש"א בחי"ד סימן צ"ה כתב דדוקא אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו אבל כשיש עוד זמן לקדש אינו יכול לקדש בימי אבלו ע"ש:
ה׳
שחל בו בי"ט. ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת והטעם דיש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט או בשבת חוץ לתחום ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים על זה ובמהרי"ל כ' שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כתב שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל. (ובת' בעל כה"ג מסיק ואם יום י"ו נפל בשבת לא יקדשנה ולאחר שבת יקדשנה בלא שם ומלכות. ובחול מתיר לקדשה בליל י"ו) אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד ועיין רדב"ז ח"א סי' קל"ג. ועיין ח"י בסימן תצ"ד ס"ק ב' מש"ש:
ו׳
ותולה. בשל"ה והג"ה י"נ שלא יסתכל בה רק פעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה:
ז׳
ג"פ. ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו. של"ה:
ח׳
תפול וכו'. ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית. ואח"כ למפרע. וכתב האר"י ז"ל שיש לומר קודם ברכת הלבנה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור וינער שולי בגדיו. וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי עד מן החרכים. ובשל"ה כתב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':
ט׳
המולד. עמ"א שהעלה דהני י"ו משעת המולד חשבינן להו מעל"ע ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור ע"ש וע' דב"ש סי' רט"ז:
י׳
שבעה. והסכמת האחרונים אם חל מ"ש אחר ג' לחדש מהמולד מקדשין אז מפני שהציבור מקובצים אז וברוב עם הדרת מלך וגם שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולים להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב ע"ש:
י״א
ואין. ב"ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיוצא לקראת המלך וכ"כ בהגמ"נ ומ"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו"ם מקדש תחת הגג או בביתו דרך חלון ופתח עכ"ל. וכ"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית. וכ"כ מט"מ וז"ל ראיתי רש"ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידש ע"ש ועס"ק א' מש"ש:
ס"א ואין לקדש. שפי' הא דמ"ס כשהוא מבוסס על הלבנה ר"ל שתתבסס אורה ונהנין ממנה וה"ה בכה"ג:
ב׳
ס"ב ודוקא אם כו'. מדאמרינן פ"ד דיבמות תלה בקטן כו' או בגדול כו' ואמרינן שם בגמ' מ"ט שהויי מצוה לא משהינן ודוקא בגדול כו' שאפשר לבא לידי דיחוי אבל אם אינו במ"ה ממתינן עליו: אין כו' קודם כו'. כנ"ל כשהוא מבושם בשמחה: מעומד. גמ' שם: ואומר כו' ורוקד כו' ואומר כו' ויאמר. הכל במ"ס: שמלכותו. כמ"ש כירח יכון עולם וע' ר"ה כ"ה א' וע' רש"י שם ד"ה דוד:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ״ו, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
