דיני ר״ח שחל להיות בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ״ה

וי"א השמים כסאי. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם עניה סוערה (לבוש סי' תקפ"א):

וכן עיקר. וכן נהגו בפוזנא (לבוש):

ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:

וי"א שאין להפסיק כו'. וכ"כ ב"ש ד' נ"ח שיש לבטל מנהגים הדולגי' עסי' תרע"ד סס"ב (עסי' קמ"ד):

וכן אם היה חתונה וכו'. אז אומרים מקצת שוש אשיש:

וראשי חדשים. ואם חתם בשל שבת לבד כתבתי בתשו' מה דינו (כ"ה) ועסי' רס"ח ס"ד וסי' תכ"ז ס"א:

ואינו מזכיר של שבת. עיין סי' תפ"ה מזה:

וי"א השמים כסאי. כי יש בה תרתי דהיינו ר"ח ונחמות ירושלים ג"כ כמו בענייה סוערה:

ובשני. לשון מנהגים ומניחים ספר תורה שנייה אצלה ואו' חצי קדיש על שניהם:

השמים. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם ענייה סוערה. לבוש:

ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:

שאין דוחין. ואז אומרים מקצת שוש אשיש. מ"א:

וראשי. ואם חתם בשל שבת לבד יצא בתפילה ולא בקידוש בי"ט ע"ש דף קי"ז ועמ"א סימן תפ"ז ס"ק ב':

ס"א ואינו מזכיר. כמ"ש שבת כ"ד א' ר"ח שחל להיו' בשב' כו' וקי"ל כרב גידל כמש"ל סי' רפ"ד ס"ב ה"נ אלמלא אין ר"ח אין הזכרה בעבודה בשבת מרדכי והרא"ש כ' טעם אחר: ומוציאין שני ספרים. מגילה כ"ט ב' ר"ח טבת כו' ר"ח אדר כו': וקורין בראשון כו'. שם שני דאלו ר"ח קרו שיתא כו' וכמ"ד מפטיר עולה למנין שבעה ואנן עבדינן לאפוקי נפשין מפלוגתא וכמ"ש תוס' שם כ"ג א' ד"ה חד כו': וביום השבת. דבכל שבת ראוי לקרות רק מחמת שהוא ב' פסוקים כמ"ש תוס' שם ד"ה כיון ולעיל סי' רפ"ג. חוץ מר"ח. שאין נדחין שבע דנחמתא: וי"א. דהשמים כסאי הוא דיכא דגמרא: אבל ר"ח. כי מדינא דגמרא נדחית השמים כסאי מפני פורענותא דר"ח אב כמ"ש במגילה שם ל"א ב' וה"ה לדידן שמפטירין שמעו וכ"ה בתוס' שם ד"ה ר"ח כו': וי"א השמים. הג"מ ותוס' בפ"ב דפסחים מ' ב' סוף ד"ה אבל. ואע"ג דבגמרא אמרו בפירוש שאין מפטירין השמים כסאי בר"ח אב שחל להיות בשבת י"ל כמ"ש תוס' במגילה שם דר"ה סבר כמ"ד דאבילות חל מר"ח ואנן קי"ל כמ"ד דאין חל חלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה ולכך אנו מפטירין חדשיכם בשבת שחל ט"ב אחריה וכ"כ בתה"ד שגדול אחד פסק בתחלה להפטיר שמעו וא"ל א' מתלמידיו שתוס' פ' כל שעה כ' להפטיר השמים כסאי וחזר ואמר הואיל ומימי התוס' אנו שותין יש לנהוג כדבריהם וכת' תה"ד ונראה דהכי עיקר אע"ג דשמעתי דתוס' דמגילה כתבו להפטיר שמעו לא ידעתי שמא תוס' דשנץ הם כו' ע"ש. אבל האמת יורה דרכו דהעיקר כסברא הראשונה שאילו ראה דברי תוס' הנ"ל היה אותו גדול ודאי פוסק כדבריהם ודאי שדברי תוס' דמגילה עיקר הוא שכ"ה בפסיקתא ותוס' דפ' כ"ש ט"ס הוא שהרי כתבו שם וכ"ה בפסיקתא והביאו במגילה ושם הוא שמעו ורש"א נדחק שם מאד אבל כל דבריו דחויין הן וכן פסק הרא"ש שם ומרדכי וסמ"ג ודבריהם ידוע שהן ע"פ תוס' שלנו ולא הזכירו כלל תוס' דפרק כל שעה וכ' תה"ד שכ"מ בא"ז כס' ראשונה וכ"ה במנהגים שלנו וכ"פ בד"מ: ואם אירע. מגילה כ"ט ב':

ס"ב ואם ר"ח ב' ימים כו'. כן מוכח ממרדכי שהביא בהג"ה לעיל ס"א וי"א השמים כסאי בר"ח אלול וע"כ יום ראשון חל בשבת כמ"ש בסי' תכ"ח ס"ב: וי"א שאין. מגילה כ"ד א' יומא ס"ט א'. וס' הראשונה ס"ל כיון דהאידנא קרינן בחומשין אין קפידא כ"כ: אבל. שם:

ס"ג וחותם מקדש כו'. שם כרבינא וכדתריץ כו' וע"ש בתוס' ד"ה אין הלכה כו' וה"ה לר"ח כמו שכ' בברכות מ"ט א' ובירושל' פ' בתרא דברכות בתפלה ר' יוסי בר נהוראה אומר מקדש ישראל ור"ח ר"ח בר אשי אמר מקדש ישראל וראשי חדשים:

ברייתא ביצה י"ז עירובין מ'

טור מרדכי בפרק ב' דשבת

מימרא דרב הונא מגילה ל"א

מרדכי שם והרד"א וכתב עליו הב"י שהוא היה בקי בהני מילי טבא ולכן ראוי למוך על דבריו

שם בגמרא

ב"י בשם חמיו ה"ר יצחק סב"מ

בית יוסף

ציינתיו לעיל סעיף א'

תוספות והר"ן מהא דאותב' לוי לרבי ברכות מ"ט