מצוה וכו'. כתב הרי"ף והרא"ש בשם ירושלמי שאם חל ר"ח בשבת יש לעשות סעודת ר"ח בא' בשבת דבשבת אין ניכר שעושה משום ר"ח וכ' הב"ח ולא נהגו כן, ובסי' תרפ"ח ס"ו פסק הב"ח לענין דינא לעשות סעודת פורים בשבת ע"ש, ונ"ל דיש למשוך סעודה שלישית עד הלילה ואז יוצא ידי חובת ר"ח ג"כ ועססי' קפ"ח דמזכיר רצה ויעלה ויבא דאזלי' בתר התחל' הסעוד', ובספר של"ה נקט לו שיטה אחרת וכתב שבשבת שיש מצוה בהוספתה מזכיר רצה אבל בר"ח כשחל בחול אין מצוה בהוספתו לכן אם נמשכה סעודת ר"ח עד הליל' אין מזכיר של ר"ח ואם חל ר"ח במ"ש ונמשכת סעודת שבת עד הלילה מזכיר של ר"ח ולא של שבת כיון דבאמת עתה הוא ר"ח ע"ש וכ"ז לשיטתו אבל לפי מ"ש הרב"י בסי' קפ"ח דאזלי' בתר התחלת הסעודה וה"ה כשאוכל בע"ש פסק רמ"א בסי' ער"א ס"ו דאם נמשכה הסעודה עד הלילה אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר התחלת הסעוד' אף על גב דבאמת עכשיו הוא שבת ק"ו כשחל ר"ח במ"ש דאזלינן בתר התחלת הסעודה ומזכי' של שבת ואינו מזכיר של ר"ח מיהו ברא"ש ורי"ו שם כתבו בהדיא בשם התוס' דאם אכלו פת בשבת צריך להזכיר של שבת אף על גב דהתחלת הסעוד' היתה בע"ש כ"מ בתשוב' מהרי"ל סי' נ"ו וא"כ אם חל ר"ח במ"ש ואכל פת מבע"י וגם בלילה צריך להזכיר שניהם מיהו לפמ"ש בתשובת מהרי"ל סי' נ"ו דאם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת הטעם משום דהוי כסתרי אהדדי א"כ ה"נ סתרי אהדדי אם יזכיר שניהם, ולכן נ"ל דאם אכל גם בלילה פת יזכיר של ר"ח ולא של שבת אבל אם לא אכל בלילה פת יזכיר של שבת ולא ר"ח וכתוב בה' שמחות למהר"מ אפי' התפלל ערבית מבע"י שוב אינו מזכיר של ר"ח או שבת ועבי"ד ססי' שע"ה ובא"ע סוף סי' קכ"ג, אבל אם הוא לא התפלל אף על פי שהציבור התפללו מזכיר של ר"ח מ"ד אמ"ש שאע"פ שהציבור התפללו אם הוא לא התפלל מזכיר רצה וכ"כ סי' רס"ג לענין מנחה מיהו אם הוא התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בר"ח מבע"י אינו מזכיר של ר"ח וה"ה איפכא אם הקהל התפללו בערב ר"ח מבע"י והתחיל לאכול אחר ערבית אף על פי שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר"ח ועיין בטור סי' קי"ז מיהו אם הוא לא התפלל מנחה עדיין אינו מזכיר של ר"ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה"ה במוצאי ר"ח מזכיר של ר"ח בב"ה אם לא התפלל מנחה אף על פי שהציבור התפללו ערבית: ונ"ל דאם חל חנוכה במ"ש והתחיל לאכול בשבת ומשכה סעודתו עד הלילה מזכיר של שבת ולא של חנוכה אפי' אכל גם בלילה פת כיון שאינו אלא רשות להזכיר של חנוכה בב"ה כדאית' בפ' ב"מ: כתב הטור בשם הפסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ ממה שהתינוקות מוליכות לבית רבן בר"ח ופירש הרב"י דוקא שכר לימוד והב"ח פי' דהיינו מה שנהגו ליתן מעות של ר"ח לרבן ואין לבטל המנהג עכ"ל:
מצוה להרבות וכו'. ומבואר בפסיקתא שמביא הטור דגם בסעוד' של ר"ח נאמר אם מוסיף מוסיפין לו מן השמים וכן אם פיחת פוחתין לו. הב"י הביא ירוש' פ"ק דמגילה באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים. פי' אם בא בשבת מקדימין אות' אבל סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין וסיים שם ויעשו בשבת ומשני לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחה תלויה בב"ד יצא זו ששמחתו תלויה בידי שמים ומדהשוה סעודת ר"ח לסעודת פורים משמע דגם סעודת ר"ח הבאה בשבת מאחרין אותה אחר השבת כמו בפורים וכ' מו"ח ז"ל אלא שלא נהגו כן:
בסעודת. כתב הרא"ש בשם הירושלמי שאם חל ר"ח בשבת יש לעשות סעודת ר"ח באחד בשבת דבשבת אין ניכר שעושה משום ר"ח וכתב הב"ח ולא נהגו כן. וכתב המ"א ונ"ל דיש למשוך סעודה שלישית עד הלילה ואז יוצא ידי חובת ר"ח ג"כ ועססי' קפ"ח היאך נוהגין עם רצה ויעלה ויבא. וכ' בהלכות שמחות למהר"ם אפילו התפלל ערבית מבע"י שוב אינו מזכיר של ר"ח או שבת ועיין בי"ד ססי' שע"ה אבל אם הוא לא התפלל אע"פ שהצבור התפללו מזכיר של ר"ח מידי דהוי אמ"ש שאע"פ שהציבור התפללו אם הוא לא התפלל מזכיר רצה וכ"פ סי' רס"ג לענין מנחה. מיהו אם הוא התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בר"ח מבע"י אינו מזכיר של ר"ח וה"ה איפכא אם הקהל התפללו בערב ר"ח מבע"י והתחיל לאכול אחר ערבית אע"פ שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר"ח ועיין בטור סי' קי"ז מיהו אם לא התפלל מנחה עדיין אינו מזכיר של ר"ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה"ה במוצאי ר"ח מזכי' של ר"ח בב"ה אם לא התפלל מנחה אע"פ שהצבור התפללו ערבית ועמ"א ועמ"ש ססי' קפ"ח. כתב שכנה"ג ראיתי מדקדקים כשחל ר"ח בחול עושים מאכל אחד יותר לכבוד ר"ח וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שעושים לכבוד שבת ומשמע בירושלמי שהוא סעודת מצוה כמו פורים ועיין ט"ז. וכ"כ הב"ח מה שהתינוקות מוליכין מעות של ר"ח לרבן אין לבטלו עמ"א ועמ"ש סי' רמ"ב:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
באר הגולה · אורח חיים סימן תי״ט
א׳
טור מהא דירושלמי דמגילה אהא דתנן באלו אמרו מקדימים וכו' מן התורה ומן הנביאים ומן הפסיקתא וכ"כ הרוקח:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תי״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
