דין תענית בראש חודש - שולחן ערוך אורח חיים סימן תי״ח

אסור בתענית. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכ' מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ומיהו ספ"ג דעירובין כתב דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאורייתא ובססי' קפ"ח איתא שאפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת:

יחיד שקבל וכו'. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ וסי' תקצ"ז:

אין גוזרין וכו'. ב"י יליף מזה דכשגוזרין בפי' על ר"ח אין הגזיר' חלה ובי"ד סי' רט"ו כתבתי דאין כאן הוכח' כלל דלא אמר כאן אלא לענין איסור שעושין בגזירתם על ר"ח ואם כבר קבלו בפי' על ר"ח ודאי הסברא נותנת דטפי חל מאם גזרו דרך כלל כן היא סברת ס' המצות שם:

ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן:

אלא שמדברי הרמב"ם נרא' וכו'. היינו מדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד והב"י כ' שזהו דרך אסמכתא וכ' הטור וז"ל גרסינן בירוש' בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ עכ"ל ובירושלמי כ' אחר חש"מ וחנוכה ופורים ותמה ב"י למה דילג רבינו חנוכה ופורים. ותו למה הביאו לירוש' אחר שכ' תחלה מהמשנה דאסור להתענות בר"ח. ונלע"ד לתרץ על נכון דרבינו הטור מביא הירוש' להכריע דתענית ר"ח יש בו איסור כמו בשבת שהוא מן התורה וכדעת הרמב"ם מ"ה למד כן מירושל' שסידר ר"ח בין שבת וי"ט ובין ח"ה שהם מן התורה ואלו לא היה ר"ח אלא מדרבנן ה"ל לחשבו בסוף דרך לא זו אף זו אלא ודאי שתנא דירושלמי קמ"ל שהם שוים לדאורייתא וע"כ לא הוצרך להביא הטור חנוכה ופורים שאין בהם צורך לגוף הדין שהם כתובים במקומן וכאן לא נתכוין אלא להקיש לח"ה ודי בזה כנ"ל נכון מאוד. שוב ראיתי כן ברוקח וז"ל ר"ח נק' מועד כדאמרי' בירוש' בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וח"ה עכ"ל הרי כמ"ש:

המתענה בר"ח וכו'. פי' מפני נדר או ת"ח כ"ה בהג"מ בב"י:

אסור. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכתב מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ועסי' קפ"ח ס"ז דאיתא שאינו חייב לאכול פת בר"ח שאפי' אכל פירות יצא:

יחיד. עסי' ק"ע מ"ש שם ס"א:

בי"ד. כ' הט"ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא"צ התרה עכ"ל:

חלום. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ ועסי' תקצ"ז. מ"א:

ס"א ר"ח אסור. תענית ט"ו ב'. י"ז ב'. ר"ה י"ט א' וירושלמי פ"ב דתענית:

ס"ג אם קבלו כו' ואם. מהא דאמרינן בפ"ט דנדרים פותחין לאדם בשבתות וי"ט אלמא אפי' שבת וי"ט צריך התרה וכדקי"ל שם דנדרים חל על דבר מצוה ותי' הרמב"ן דהכא מיירי שקבל בלשון קבלה דאינו נדר כמ"ש שם י"ב ב' וכי נדר הוא כו' ואפילו ללישנא בתרא אמר לא יהא כו' מ' דאינו נדר ועמ"ש בר"ס תק"ע:

ס"ד אם נשבע. דאיסור כולל חל אפי' אאיסור דאורייתא כמ"ש הרי"ף ורא"ש בסוף פסחים בשם הירוש' שבועה שלא כו' ועתוס' בפ"ג דשבועות כ"ד א' ד"ה אלא כו': נ"ל שחלה. נזיר ד' א' וכגי' תוס' שם וכן מושבע כו' ותוס' בריש פ"ג דשבועות ובפ"י דפסחים ק"ו א' וגמ' יומא ע"ד א': כיון שאינו. שהוא מימים הכתובים במגילת תענית ועתוס' בתענית י"ב א' ד"ה. ואם כו' ותו' בברכות מ"ט ב' ד"ה אי: אלא שמדברי. כמש"ש י"ז ב' ר"ה י"ט א' ר"ח דאורייתא כו' דתניא כו' ומ"ש ר"ח דאורייתא ר"ל שיש להן סמך מדאורייתא:

ס"ה המתענה בר"ח או כו'. ר"ה י"ח ב' צאו והתענו:

משנה תענית ט"ו

שם

שם בגמרא וכר' יוסי

מסקנת הגמ' שם

ברייתא תענית י"ב והביאה הרא"ש בפ"ט דנדרים

שם בשם י"מ ובשם הרמב"ן

ב"י מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבועות.

בפ"ה מה' נדרים

הגה"מ בפ"א מהלכות תענית: