דין המערב לרבים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תי״ג

לכל אחד. פי' אף על גב דבעירובי חצירות מזון שתי סעודות לכלם אבל בע"ת צריך לכל א' מזון שתי סעודות כמספר ההולכים וכן פשוט בגמ' ובפוסקים בתו' פ"ב וכ"מ וראב"ד:

הוי עירוב. דבדרבנן יש ברירה:

לכל א'. לעיל סימן שס"ה כתב דיני ע"ח וכ' שם די"ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעינן לכל אחד וא' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מ"ה סגי שיש בין כולם י"ח גרוגרות דעי"ז הם מעורבין והיו לאחדים משא"כ בתחומין אין האיסור משום אחד אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל א' אלפים אמה ותו לא וע"י העירוב נעשה כמי שדר שם ע"כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו ואין תועלת מן אחד על חבירו לערב הרשויות כנ"ל פשוט ובלבוש טרח עצמו לחלק בענין דחוק ללא צורך:

וכל מי שירצה לסמוך. הטעם בגמרא דבדרבנן קי"ל דיש ברירה:

לכל. לעיל סי' שס"ח ס"ג כתב דיני ע"ח וכתב שם די"ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעי לכל א' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מש"ה סגי שיש בין כולם י"ח גרוגרות דעי"ז הם מעורבין והיו לאחדים משא"כ בתחומין אין האיסור משום דא' אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל אחד אלפים אמה ותו לא וע"י עירוב נעשה כמי שדר שם ע"כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו. ט"ז ע"ש:

ס"א וכן מי כו' וכן כו'. כמ"ש בפ"ה די"ט ל"ח א' דרש מר זוטרא כו' וכן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שם וכמש"ל בסי' שצ"ז ס"י ובי"ד סי' של"א סי"א. וע' תוס' דיומא נ"ו א' ד"ה דברי כו' שהסכימו לתי' שני שם ועי"ל ההיא כו' דלא כמ"ש בגיטין כ"ה ב' ד"ה דברי כו' וכ"פ ביש"ש וז"ל בקיצור הכלל דא"א ברירה בדאורייתא בין לקולא בין לחומרא ואף בדיעבד ואף שמברר דבריו ומתנה בפירוש בין תולה בדעת עצמו בין בדעת אחרים ואפי' מידי דרבנן ועיקר שם תורה עליו כמו מעשה ירק בפ"ג דעירובין וכמש"ש בתוס'. ב' היכא שמתנה בדבר שעומד להתברר בודאי יש ברירה אפי' בדבר שאינו בידו כמו אם לא מתי. ג' בדרבנן לעולם יש ברירה בכ"ע. ד' לענין נדרים ובור יש ברירה כפי' הרשב"א דלפיר"ת משום דויתור מותר בבור הוה הלכה כמ"ד משהניחו משתמש. אבל כל הפוסקים כתבו שזה כמ"ד משימסור דליו והוא כפי' הרשב"א ונ"מ ג"כ לענין אתרוג בשותפות כמש"ש. והתוס' בשם ר"י כתבו דאף בדאורייתא יש ברירה כמ"ש בנדרים מ"ו ב' אר"ה הלכה כו' ובב"ק נ"א ב' אמרי' דבברירה פליגי וכן בתמורה ל' א' פריך סתמא דגמ' ניפוק חדא כו' והיינו למ"ד יש ברירה כמ"ש בבכורות נ"ז א' מיתבי וכן השותפין כו' ובב"ב ק"ז א' והלכתא כו' וע' רשב"ם שם ד"ה יורשין כו' וד"ה והלכתא כו' ותוס' ד"ה והלכתא כו' וכמ"ש בבכורות נ"ז ואזדא ר"י לטעמיה דאר"א כו' ומה דפסיק בי"ט שם כר' אושעיא היינו במה דפליג על ר' יוחנן דבדרבנן אין ברירה. אבל ר"ת חולק עליו ופסק כדברי הרי"ף הנ"ל וסתר ראיותיו והביא ראיה מרבא ור"נ שאמרו בקדושין מ"ג ב' האחין שחלקו כו' אלמא ס"ל כר' יוחנן ובב"ב ס"ה א' אזדו לטעמייהו כו' וכן ס"ל לר"נ ור"י בבכורות נ"ו ב' וכמ"ש בפ"ה די"ט ל"ט ב' והא דפסק בנדרים כראב"י לאו מטעמיה אלא משום דמתני' אזלא כר"א דאמר ויתור אסור כמש"ש ל"ב ב' וקי"ל דלא כר"א וכ"פ ר"ח אבל כל הפוסקים חולקים עליו ופסקו כר"א דמתני' שם ושם כוותיה וע' ר"ן שם ד"ה ולענין הלכה כו'. והרשב"א בשם י"מ תי' דמ"ש ר"א ויתור אסור היינו מדרבנן אבל בשם הרשב"א הצרפתי כת' תי' אחר וכ"כ הר"ן והרא"ש בשמו דהך ברירה דנדרים והך דב"ק נ"א ב' בבור לאו כברירה דעלמא כו' וע"ש ברא"ש וא"כ קי"ל כפסק הרי"ף וכ"פ רוב הפוסקים ועיין תוס' בנדרים שם ד"ה א"ר הונא ובגיטין מ"ח א' ד"ה אי כו' והרא"ש בנדרים שם ובב"ב ספ"ז וע' תוס' דגיטין כ"ו ב' ד"ה דברי כו' דאם מתנה בפי' יש ברירה אף בדאורייתא ובזה ניחא מה דקי"ל במתנה מהיום אם מתי כו' אע"ג דברירה הוא כמש"ש בגיטין כ"ו ב' דתנן מה כו' וכמ"ש בע"א סי' קמ"ה ס"ב וכשימות כו' וכן שם הריני בועלך כו' וכמש"ש שם בש"ע סי' ל"ח ס"ח ועוד כ' תוס' שם בד"ה ר' יהודה כו' דבדבר העומד להתברר בודאי יש ברירה ג"כ כן אף בדאורייתא וכן כת' תוספות בכמה מקומות בעירובין ל"ז א' דבור המתחיל דברי כו' וד"ה ר"י כו' וביומא שם ד"ה דברי כו'. אלא דקשה ממה שכת' בגיטין כ"ד במתניתין יתר מיכן כו' ובגמרא שם כ"ה א' בעא מיניה כו' אמר ליה תניתוה ותירצו תוס' שם דשם שאני משום דכתי' לה לשמה וכמ"ש בגמ' שם וצריכא דאי כו'. ואנן דקי"ל דיש ברירה במתנה בפירוש צריכין לחלק כה"ג וע' תוס' שם כ"ד ב' ד"ה לאיזו כו' ובב"ק ס"ט ב' ד"ה אלא כו' ורש"ל בפ"ה דב"ק שם השיג על ותוס' בזה דא"כ מאי פריך בגמ' שם כ"ה א' איתביה האומר כו' דלמא גט שאני. וי"ל דסוגיא דשם כמסקנא דצריכותא דאין חילוק ועוד הקשה דל"ל שם וצריכא כו' אבל התם מכר כו' ופי' דה"ק וצריכא כו' לשמה ור"י ס"ל אין ברירה אבל התם מכר כו' דוקא בדמים אבל שלא בדמים אף במתנה לא הדר כר"מ קמ"ל כחכמים אבל בדברי רי"ף צ"ל כפי תוס' שפ' שם כזעירי וכן הרא"ש ורמב"ם וש"פ ע"ש הטעם. וע"כ צ"ל דיש ברירה כמ"ש ורי"א אף כו' ואזדא כו' ונדחק בזה ביש"ש שם דוקא לפוסלה מן הכהונה אבל גט אינו כלל ואם קדשה אחר א"צ גט כלל. ואינו מיושב דמ"מ הא אמרינן שם להדיא דפליגי בברירה וצ"ל כמ"ש רש"י ובד"ה חוץ כו' דלחומרא כו' וכ"כ הר"ן והרמב"ם וש"ע סי' קל"א ס"ד והיינו כמש"ש ואי אשמועי' שדה כו' אלא דקשה הא קי"ל בכמה מקומות דאף לקולא אין ברירה. כמ"ש בבכורות נ"ו ב' ורי"א אפי' כו' וכ"פ הרמב"ם שם כר' יוחנן וכן בספ"ז דב"ב דקי"ל בטלה מחלוקת לפי' ר"ת משום ברירה כנ"ל וכן האחין שחלקו כו' וכן קי"ל כמ"ש בח"מ שם ושם אבל לפי' תוס' הנ"ל ניחא דדוקא כאן אמרינן לחומרא יש ברירה משום דכאן מתנה בפירוש יש ברירה אלא משום דכתי' לה לשמה וז"ש דאי אשמעינן שדה כו' הא ר"י אף לקולא נמי קאמר בבכורות כנ"ל. וא"ל לפי' הרשב"א דברירה דנדרים כו' מאי פריך בפ"ה די"ט ל"ט ב' וסבר ר"נ כו'. י"ל דדוקא ראב"י הוא דמחלק כן אבל לרבנן אין חילוק ומתני' דהתם ע"כ אתי כרבנן כמ"ש תוס' בנדרים מ"ת א' בשם הר"ש והר"ן שם ד ה ולא כו' וע' בש"ע שם סי' רכ"ד. כלל העולה דבדרבנן יש ברירה ובדאורייתא אין ברירה וכ"ז אין חילוק בין לקולא בין לחומרא ובמה שמתנה בפירוש או שעומד להתברר בודאי יש ברירה אף בדאורייתא אף לקולא אלא בשתי נשים אין ברירה לחומרא ובנדרים ובור יש ברירה. ודברי הרמב"ם שם סי' רכ"ד צ"ע וכבר השיגו הר"ן שם וש"פ. ואפשר דס"ל כתירוץ הראשון של תוס' שם אבל לפי' הרשב"א הנ"ל צ"ע ועוד בכמה מקומות דברי הרמב"ם תמוהין בענין זה וכבר השיגו ביש"ש שם: וכן מי ששמע כו' וכן כו' אע"פ כו'. שם וכנ"ל:

משנה עירובין דף פ"ב

שם בגמרא

שם בגמ' פ' כרב וכרב נחמן

משנה שם פ"א וכדמפרש לה שם רב אשי הודיע ולא הודיע קתני

ברייתא ל"ז וכמאן דמיקל בעירוב

משנה שם ל"ז

בריית' שם ל"ז