דין היאך מודדין אלפים אמה - שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ״ח

אריכא וקטינא. פי' שאין רחבה כארכה:

מן הקשת. וכתב הרב המאירי אותם ששבתו בקשת הולכין כל ריבועו של קשת ועגולו עד ראשי הקשת ומשם ואילך אלפים אמה ע"כ אבל דרך היתר אסורי' לבוא (רדב"ז ח"א ק"ז) והכי איתא בגמ' דאי בעי הדר ואתי דרך בתים:

מן המקום. שנתקצר או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים (טור):

מן היתר. עמ"ש ס"ח דדוקא לחיצונה אבל לא לאמצעי' וצ"ע למה סתם הטור:

בית דירה. אף ע"פ שאין דרין שם:

על ד"א. ואם אין בה רוחב ד"א אף על פי שארוכה כמה לא מקרי בית עסי' שמ"ה:

הבנוי בים. שעשוי' לפנות בו כלים שבספינ':

ומערה וכו'. בגמרא פריך ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין לד"א ובלבד שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ קמ"ל שמתחילין למדוד מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א (תו') הבורגנין שעושין שומרי גנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיח גנבי או גשמים ששוטפין אותו (ב"י רשב"א):

דינם כעיר כו'. צ"ע דהא כל בית עומד בתוך ע' ולעיל בס"ד כ' שאם אין בין קשת ליתר אלפים מודדין מן היתר וא"כ היינו מתעברין עמה לכן נ"ל דהסופר החליף התיבות וכן צ"ל אם היו בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו' וכונתו למ"ש הרא"ש שאם הרבה בתים יוצאין זה אח"ז עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד הב' דינה כעיר העשויה כקשת וכ"מ בד"מ ונ"ל דכ"ש אם בצד א' יוצאים בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מאלפים אין מותחין המידה נגד הבית בצד הב' ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון וכמ"ש ריש הסעיף (ע' ת"ש):

ובית שבספינה. דלא קביעא ופעמים שהולכות חוץ לע' אמה:

בית א' כו'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:

מחומותיה. בגמ' פריך מ"ש דבעיר כקשת צריך שלא יהא בין קשת לקשת יותר מד"א והכא אפי' יש בין חיצון לחיצון יותר שרי ומשני התם נמי דוקא לעומדים באמצע הקשת אין מודדים להם אלא מפתח ביתם שא"א כאלו ביתם נתונות במקום היתר דא"כ מפסד' להו אידך גיסא וכו' וה"נ האמצעית אין מודדים לה אלא מחומותיה אלא דוקא לשנים החיצונים הוא דאמר מלי וה"ה בעיר כקשת אם בני ראש קשת זו באין לילך לצד ראש קשת הא' חשבי' להו כחדא אפי' איכא טובא בין ב' ראשי הקשת ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפי' (תו' ורא"ש) וא"כ משמע דאם יש בין ב' החיצונים פחות מד' אלפי' אפי' האמצעית מודדין מהחיצונות כמו בעיר כקשת וצ"ע דסתם הטור ומיהו אם יש בין חיצון לאמצעי יותר מאלפים בכל ענין אסור דל"ד לעיר כקשת כיון דליכא בתים בין חיצונית לאמצעית משא"כ בעיר כקשת עס"ד:

וישתמשו. צ"ע אם בכ"מ שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם:

מפתח בתיהם. פי' מבית החיצון (מ"מ):

באהלים. שאין קבועים במקום א' אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר (ש"ל רש"י) כ"מ בגמרא אבל אם קבועים במקום א' הוי כעיר:

ממקו' ישיבתה. פי' מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:

אריכא. פירוש שאין רחבה כארכה:

שנתקצר. או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור:

בית דירה. אע"פ שאין דרין בה:

ארבע. ואם אין בה רוחב ד"א אע"פ שארוכה כמה לא מיקרי בית עיין סימן שמ"ה:

ומערה. הבורגנין שעושין שומרי הגנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או גשמים ששוטפין אותן. ב"י:

כעיר. עיין מ"א שכתב שיש כאן ט"ס ע"ש:

בית א'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:

מפתח. פי' מבית החיצון:

באהלים. שאין קבועים במקום אחד אלא יושבין כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר אבל אם קבועים במקום אחד הוי כעיר. מ"א:

ישיבתה. פירוש מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:

ס"ב וכן אם היתה. שם מרובעת אין עושין כו' דוקא מרובעת:

ס"ד כמין גם. רמב"ם וטור ולמדו מקשת כמו שהשווה אותם בברייתא: וי"א. דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה תוס' ד"ה אם: וכ"ז. ג"כ מטעמא דגמרא הדר אתי דרך כו'. תוס' ד"ה פחות:

ס"ה כל בית. מתני' נ"ב ב': דירה. נ"ה ב' וכמ"ש תוס' ד"ה נפש: אם היה. נ"ז ב' הנך אטמהתא כו': שהוא צלע. כ"ג ב': וכשמודדין. כחכמים במתני' נ"ז א': וי"א. כר"מ שם שהלכה כדברי המיקל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש מ"ו א' ועוד דרבא ס"ל כוותיה כמ"ש שם ל"ב ב' וע' כ"ז ברא"ש בשם הר"מ וס"ל דמש"ש אצטריך סד"א כו' קמ"ל דבכ"מ הדין כן. וצ"ע דא"כ למה לא פסק ככל יחיד כר"ש בספ"ד אפי' ט"ו אמה וכ"פ הרשב"א שם ובש"מ וגם אין הלשון משמע כן אלא כדעת הרמב"ם דקמ"ל כאן דהלכה כר"י ב"נ וכן כת' הרי"ף וש"פ:

ס"ו והוא שיהא. ע"ש תוס' ד"ה נפש: ושלש. מתני' וגמ' שם: ויש בהם. כנ"ל: ומעזיבה. ט"ס וליתא בגמ' ולא בכל הפוסקים: ומודדין חוץ. הולך לשיטתו בס"ה: ואם היו. מסקנת התוס' שם ד"ה עיר ועמ"א שמגיה הלשון: אבל שתי. שם וכתי' הגמ':

ס"ז וכן חומת. נ"ה א': אבל בית. מדאמרינן כ"א א' בתוך ע' אמה ושיריים וכן שם נ"ז ב' בקושיא אמר קמ"א אמה ותיב' אמר ע' אמה ושיריים וכגי' בסוכה עיבור לעיר וכמ"ש בירושל' דסוטה. תוס' ד"ה רב הונא נ"ז א' והרא"ש שם ותוס' בסוכה ג' ב':

ס"ח מלבד רוחב כו'. צ"ל אחר תיבת פחות שליש: וי"א דאין. כפי' הראשון שבתוס' שם ד"ה התם דוקא אם בין שנים החיצונים ד' אלפים אמה אז אין מודדין כו' וכמש"ש בגמ' דע"ז היתה הקושיא והתי' התם ל"ל כו'. אבל בקשת מודדין אפי' לאמצעית דמ"ש תוס' ורא"ש שם וה"נ בני ראש הקשת כו' כבר כת' רש"א דה"ק דמטעם מלי אסור וצריך לטעמא דהדר דרך בתים דלכאורה י"ל דמאי פריך והאר"ה עיר כו' הא באלפים מותר אפי' בד' אלפים משום דמובלע בחד צד אלא דה"פ דבקשת מובלע בחד צד ש"ד משום דאיכא בתים אבל כאן לא סגי במובלע בחד צד כמו שתי' שם התם כו' וצריך שיהיה מובלע מב' צדדין ותי' התם כו' ורש"ל כ' דתוס' בתי' הראשון ס"ל דהקושיא הוא אליבא דרבר"ה דאל"כ לא פריך גמ' כלום והאמר ר"ה כו' כנ"ל אלא לרבה בר"ה דבעי מובלע מב' צדדין וז"ש בתירוץ השני ועי"ל דהתם כו' דבאמת תי' של הגמ' כ"ה והוא אליבא דרבה בר ר"ה ודבריו נכונים ואע"ג שהוא שלא אליבא דהלכתא כ' הרא"ש משום גמ' דג' כפרים ולאסבורי לפי' דגמרא כתבה ועמ"א ס"ק י"ב ומ"ש מ"א סק"ד לא עיין במהרש"א על תוס' הזה וכמ"ש בתוס' נ"ה א' ד"ה פחות והטור כת' ג"כ לשון אחרון של תוס' הנ"ל לחומרא וכ"כ הרא"ש והשמיטו הרמ"א:

ס"י אם אין להם. דאפילו אם היה רק בית אחד שם מותר כו' שהוקף לדירה:

ברייתא עירובין כ"ה ובגמרא שם

משנה שם נ"ב וברייתא ל"ה

רמב"ם בפכ"ח מה"ש

ברייתא שם

ברייתא שם

ברייתא שם

פי' היא כף יונית (ונ"ל גימל שכן גמא היא אות שלישית יונית וצורתה כדלת הפוכה)

שם בגמרא וכרב הונא כן דעת הרי"ף והרמב"ם בפכ"ח מה"ש

משנה שם בפירש"י שם בגמרא כ"ה

רמב"ם בפכ"א מה"ש מעובדא דהוו אתו לבי כנישתא דדניאל שם כ"ד

ברייתא שם נ"ה

בעיא שם ולא נפשטא ופסק רמב"ם בפרק כ"א לקולא

שם בברייתא דר' חייא וגמרא שם

שם ברייתא

משנ' שם כו וכדמפרש לה רב הונא שם ורמב"ם בפכ"ח מה"ש וש"פ

שם במשנה ובגמרא מפרש לה הכי אליבא דרב הונא

שם גמרא ס"א

הרי"ף שם נ'

הרמב"ם בפכ"ח מה"ש

פי' איצטבא הוא פי' דקה הנזכר בגמ' ובפוסקים והרב נקט מצבה במקום דקה)

שם גמרא נ"ה

שם וכ"פ הרמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת

רמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת מהא דעיר חדשה מודדין לה מישיבתה ישבה וכו' שם ב"י