ספק עירוב מה דינו - שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ״ד

חזקת כשרות. כ"כ המ"מ פ"ז בשם הרשב"א דהא אין מערבין בתרומ' שהיא ספק טומאה וכן אין מערבין ב"ה כו' והרמב"ם ס"ל דכל שאין חזק' אחרת כנגדו כשר אפי' לא היה לו חזקת כשרות עיין שם וצ"ע דכ"ז בע"ת אבל בע"ח כ"ע מודו דמערבין ב"ה כמ"ש סי' רס"א וא"כ מוכח דאפילו לא היה לו חזקת כשרות כשר ואפשר דספק הונח גרע טפי וגם בעירובי חצירות בעי' סעודה הראוי' מבעוד יום (רמב"ם ספ"א) (עסי' תי"ו):

מלאכה גמורה. אבל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו לפי שצורך מצוה היא (מ"מ ספ"א) עסי' ת"ט ועי' שס"ו סי"ג וסי' שצ"ה והטור ס"ל דגזרו עליו משום דמחזי כסותר אוהל שכ' נתנו במגדל שהוא לבנים מסודרים וכו' בשבת אינו עירוב וזה אינו אלא משום מוקצה כמ"ש התו' ומ"מ צ"ע למה כתב בי"ט ה"ז עירו' מפני שיכול לסתרו וליטלו דהא פסק לקמן סי' תקי"ט דאסור לסתרו ע"ש ונ"ל דהטור ס"ל כמ"ש המרדכי והתו' דמותר לטלטל הלבנים לצורך אוכל נפש כמ"ש ססי' תקי"ט ואם כלן לצורך עירוב נמי שרי ובסי' תקי"ח מיירי שלא היה צריך לאכול הפירות ע"ש וכצ"ל ברא"ש ועמ"ש סי' תקי"ט ס"ג: ואם נמצא המפתח בשבת במקום שיכול להביאו בלא מלאכה דאורייתא הוי עירוב אף על פי שלא היה בידו ב"ה כיון שמצוי הוא שימצאנו חשבי' ליה כאלו הוא בידו (טור ותוס'):

ויש לבצוע בשחרית. הטעם הואיל ואיתעביד חדא מצוה נעשה בו מצוה אחרת:

ואבד המפתח. בטור כתוב אם מצא המפתח בי"ט בין בעיר בין בשדה הוה עירוב שיכול לטלטלו ולפתוח אע"פ שלא היה בידו ב"ה כיון שמצוי הוא שימצאנו חשבינן לי' כאלו הוא בידו אבל בנמצא בשבת בעיר הוה עירוב שיכול להביאו ע"י גגין וחצירות בשדה אינו עירוב עכ"ל וק"ל כיון שאפילו בשדה אין איסור להביאו אלא מדרבנן דהא שדה היא כרמלית וכל עירוב קונה ב"ה וכל דבר מצוה לא גזרו עליו ב"ה וכמ"ש הש"ע אחר זה דוקא במלאכה גמורה והרמב"ם לא הביאו באמת חילוק דשדה לעיר. וכתב ב"י דטעמא מכח זה דכל מצוה לא גזרו עליו ב"ה לא בתחומין ולא בחצירות אלא דקשה על הטור שהרי בסימן ת"ט כתב בפי' גבי תחומין דלא גזרו עליו ב"ה ממילא ה"ה כאן בחצירות שהרי ג"כ מצוה היא כמ"ש סי' שצ"ה בפי' מצוה לחזור בין אחר עירובי חצירות כו' ועמ"ש סימן ת"ט:

אלא א"כ עשה מלאכה גמורה. אבל במלאכה דרבנן לא גזרו עליו ב"ה בדבר מצוה וזה דוקא לענין קניית עירוב שעיקרו ב"ה ודי במה שהיא ראויה ב"ה אבל לעיל במה שהוכחנו בסי' שס"ו דאין ליתן עירוב חצירות במקום שאסור לטלטלו אין שייך להקל בשביל זה ולומר דמן התורה יכול ליטלו דהתם מטעם שע"י העירוב חשבי' כאלו כל החצירות שייכים לאותו בית וזה צ"ל כל השבת דהא בנפרץ בשבת אוסר אע"ג דהיה ראוי ב"ה וא"כ כיון שביום השבת אסור לא מהני מה שהיה קולא ב"ה בדבר מצוה דביום השבת העמידו דבריהם אפי' בשבות כנלע"ד נכון:

מלאכה. אבל במלאכה דרבנן לא גזרו עליו בה"ש בדבר מצוה. ואם מצא המפתח בשבת בכל ענין הוי עירוב אפילו מצאו בשדה. ט"ז ע"ש:

ס"א ספק עירוב כו' והוא כו'. מתני' וגמ' לענין תחומין וסובר הטור דה"ה לע"ח דלא כמרדכי שכ' דכאן א"צ כנ"ל סי' שצ"ג ס"ג דספק הונח גרע כמ"ש המ"א וז"ש כגון ספק אם כו' דוקא בכה"ג וע"כ צ"ל כן דאל"כ תקשי לרש"י ורמב"ם דס"ל דאף בע"ת כשר בה"ש בדיעבד כמ"ש סי' תט"ו:

ס"ב ואינו יכול. שם בגמ' ופסק כרבי. ומשם למד לע"ח דס"ל דגם הוא מצוה כמ"ש סי' שס"ו סי"ג וסי' שצ"ה: והעירוב א"צ. שם במתני' אם מבע"י כו'. וה"ה לע"ח ונלמד מסי' שצ"ג ס"ג: ויוכל. שם במתני' ל"ח א' וה"ה לע"ח וכ"ה בתוספתא פ"ה בע"ח: ויש לבצוע. ברכות ל"ט ב' שבת קי"ד ב': בשחרית. בהג"מ והג"א פ"ג כ' משחשיכה אבל במנהגים חששו בערבית שלא יאכל קודם חשיכה: אבל עדיף. דמה שהיו נוהגים בימי הגמ' בכל ע"ש משום שלא יתעפש משא"כ עכשיו שעושין מצה. ר"נ:

ס"ג נתנו במגדל כו' אא"כ. השמיט כל הסוגיא דשם שהוא הכל אליבא דרבנן וכמ"ש התוס' שם ד"ה והאמר משום דר"א ע"כ כרבנן ס"ל וע"ש תוס' ד"ה בעי כו': קודם שחשיכה. ל"ד כמ"ש בסי' שצ"ג ס"ג:

משנה ערובין צ"ה וכרבי יוסי ור"ש

ממשמעות הגמרא שם ל"ו

שם במשנה הנזכרת

משנה שם לד

כאוקימתא דאביי ורבא שם וע' בסימן שי"ד סעיף ז' פרטי הדינין