דיני עירובין לעיר - שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ״ב

קנין יחיד. פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכרנה לרבים או שמכר' אח"כ לרבים או שבנא' להושיב בו דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין (מ"מ):

אין מערבין. וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקראים רבים פחותין מס' רבוא וכ"מ בהג"מ פ"ה:

ודבר זה. אפי' איכא נכרי בהדי מתא אין יכולין לערב יחד (ריב"ל כ"ה) ובשם הר"ן בתשו' סי' כ' כתב דעכו"ם הוי שיור:

וצריך שיעשו. צ"ע דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן היינו כיון שהית' מתחלה של יחיד והורגלו להיות א' אסרי אהדדי וכ"כ הרא"ש והג"מ פ"ה משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי ומ"ש הטור והרא"ש דבעי היכר היינו שמניח חצר לשיור באמצע המבוי וכ"מ מלשון הטור שפתח עיר של יחיד אין מערבין מבוי מבוי בפ"ע וכו' ע"ש משמע דבשל רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי כנ"ל ברור:

שאין הסולם. ולקולא נחשב כפתח:

אשפה. נ"ל דוקא אשפה של רבים כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט ואפשר דהכא כיון שאינו אלא גזירה ל"ג גזירה לגזיר':

מצבה. היינו אצטב' גבוה ד"ט כ"כ הרי"ף והרר"י וכ"פ הב"ח וש"ג וכ"מ בראב"ד עס"ו ונ"ל דגם ברא"ש ט"ס הוא דאל"כ ק' ל"ל בגמ' מחיצה הא אפי' ב' פסין מהני ועיין בגמ' דף ס"א:

אין מערבין לחצאין. משמע דבזה לא מהני מצבה וכ"כ הראב"ד שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים ודוקא כשרה"ר עוברת בתוכה כמ"ש ס"ו בהג"ה וכ"מ בגמ' ובטור:

לחצאין. ואם היא של רבים ודלתותיהם נעולות בלילה צ"ע אם יש לה דין יחיד (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד כ"ה):

לארכה. פירוש המבואות שבצד ר"ה זה רוצים לערב עירוב אחד והמבואות שבצד השני רוצים לערב עירוב א' אז אסור ואפי' רוצים ליתן כולה ר"ה לצד השני אסור דר"ה הוי להני כמו להני משא"כ בב' חצירות זו לפנים מזו דעיקר תשמיש החיצונה לבני החיצונה והוה פנימי בחיצונה שלא במקומה ואינה אוסרת אם מותרת במקומה וכמ"ש סי' שע"א ס"ב (תוס') ודעת הרי"ף ודעימיה דאפי' לרחבה אין מערבין דאין מועיל סילוק בר"ה ע"ש:

לחי או קורה. צ"ע דאם לא עשה לר"ה דלתות אם כן רשאי אפי' להכשיר חציה כמ"ש ס"ה אלא מיירי שעשה דלתות כמ"ש הטור ואם כן ראשי המבואות אין צריך תיקון אלא צריך שיעשו ביניהם בר"ה במקום שמתחלקין צ"ה ולא מהני לחי או קורה וכ"ה בטור וברמזים ובהג"מ כדין מי שבא לחלק חצר א' לשנים ובארכה לא שייך לומר שיחלוקו וצ"ע:

עיר שהיתה קנין יחיד כו'. הטעם דה"ל כחצר אחד אבל של רבים צריך שיור שאסור שם משום היכרא שלא תשתכח תורת ר"ה:

בשיתוף שעושים לעצמם אם היו. כצ"ל לא ואם בוי"ו ולא כלבוש שהעתיק בוי"ו ואח"כ גרסינן ואסורין לטלטל וכ"ה ברמב"ם פ"ה:

אין מערבין אותה לחצאין. כיון דמעולם הורגלו להיות א' אסרו אהדדי:

קנין יחיד. פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לאחרים או שמכרה אחר כך לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין. מגיד משנה:

אין. וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקרא רבים פחותין מס' רבוא וכ"מ בהג"מ פ"ה ה"א:

ששיירו. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ג וביד אהרן:

ואם. צ"ל אם היו הנשארים רבים ואסורים לטלטל וכו'. ט"ז:

היכר. אפילו איכא עכו"ם בהדין מתא אין יכולין לערב יחד מהריב"ל כנה"ג ובשם הר"ן כתב דעכו"ם הוי שיור וכתב בגינת ורדים שם דמקום המשויר שאמרו אם דרים בו ישראלים צריך לעשות היכר וסימן כדי שלא יאסור על בני העיר והיינו כשישראלים דרים שם אבל אי עבדי שיור מקום שאין דרים בו ישראל א"צ לעשות היכר והבדל למקום המשויר ואפי' בית שבאמצע דרך מהני להיות שיור אע"פ שמכאן ומכאן הם בכלל ההיתר ע"ש ועיין מ"ש עליו מהר"י שבבו:

פסין. ומ"א כתב דבעיר של רבים א"צ היכר בין מבוי למבוי כנ"ל ברור עכ"ל:

וסולם. אבל לקולא נחשב כפתח:

מצבה. היינו אצטבא גבוה ד' טפחים (וכ"פ הב"ח):

לחצאין. ובזה לא מהני מצבה. מ"א:

קורה. עיין מ"א שהניח דבר זה בצ"ע:

ס"א קנין יחיד. לשון הרמב"ם: של רבים. פי' הרבה ב"א דלא כרש"י שכ' ס' רבוא ואזלי לשיטתייהו כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ז: וכן. שם בברייתא: אבל. שם בגמ' א"ל כו' לדידי כו' והשתא כו': אלא מניחין. ואפי' בה"ה של רבים מהני שיור כמ"ש רש"י במתני' וכ"מ שם בגמ' בעובדא דר' זירא ואמינא ש"מ עיר כו' וע"ש בתוס' ד"ה ולא כו' וברא"ש: אפי' חצר. כר"י שם דרבה עבד כוותיה כמש"ש וכמ"ש בס"ג: ויהיו אותם כו' בשיתוף כו'. שם כי היכא דאיהו כו': שעושין כו'. טט"ז: ודבר זה. רי"ף וכ"כ רש"י במתני': ואם רצו. דלרבותא נקט חוצה לה דאפי' בכה"ג מהני. הר"י: וצריך. הרא"ש שם וכ"כ על שיור כו' וכ"ה ברמזים וה"ה דמצבה מהני כמ"ש בס"ד וכ"ש כאן. ועמ"א:

ס"ב שאין הסולם. שם: עד רוחב. צ"ל עד יותר מעשרה:

ס"ג ואפי' הוא כו' אפי'. שם דההוא בי תיבנא ומשמע דבית א' היה וכמ"ש בס"א כר' יצחק שם:

ס"ד עיר שנשתתפו. בגמ' א' מבני מבוי כו' והרמב"ם לא הזכירה ואולי גי' אחרת היה לו א' מבני המבואות כו': מצבה. כפירוש הרי"ף אצטבא וכ"כ התו' ד"ה דעבוד וכ"כ הערוך: לפיכך עיר כו'. מ' דוקא בכה"ג אבל בהיתה של רבים א"צ וכ"מ בהג"מ ע"ש וכמ"ש המ"א לעיל ס"ק ד': אין. ע' מ"א:

ס"ה בד"א. שם י"ד ב' עשה לחי כו' וע"ש נ"ט ב' תוס' ד"ה מבוי וכמ"ש הרא"ש בשם ירושלמי ע"ש:

ס"ו היינו לומר. כמ"ש בברייתא עושה לחי מכאן וע"ז הקשו מבוי מבוי נמי כו': אבל בפס כו'. שהרי מהני בחצר שנפרצה במילואה לערב בפ"ע ואינן אוסרין על החצר כמש"ש י"ב א' ב' וכמש"ל סי' שס"ג סכ"ו וע"ש סל"א: או יעשה. כנ"ל בס"ד: גבוה עשרה. ט"ס וצ"ל ארבעה ווכמ"ש בגמ' ס"א א' ועמ"א: י"א הא דעיר כו'. הוא דעת מהר"ם שפ' כלישנא קמא כמ"ש הרא"ש ומרדכי והג"מ בשמו ורמב"ם וש"ע פ' כלישנא בתרא כדרכם בכ"מ לפסוק כאיכא דאמרי: ועושין תיקון. כ"כ הרא"ש בשם התוס' וז"ל וכ"כ התוס' על ההיא דלרחבה כו': מהני לחי או קורה. כן למד מדאמרינן מ"ש לחצאיו דלא כו' מבוי מבוי נמי וע"כ בלחי או קורה קאמר דאל"כ לא אסרי אהדדי כמש"ש הרא"ש ונ"ל דדוקא בלחי וקורה כו' וע"כ לחצאין נמי בהכי קא מיירי דאל"כ לא הוי פריך מידי ואפ"ה אמרו בלישנא קמא דלרחבה מערבין אבל הוא תמוה דברא"ש וש"פ כ' בהדיא דצריך תיקון חצר שכתב וכ"כ תוס' על הא דלרחבה כו' ולארכה לא מהני אפי' בכה"ג דגמרא אמר בדרך כלל אין מערבין לחצאין לגמרי וכמ"ש רש"י הטעם אבל מבוי מבוי מערבין ג"כ בכ"ע אפי' בלחי וקורה ולכן פריך מ"ש לחצאין כו' מ"מ לחי וקורה לא מהני. וללישנא בתרא אפי' לרחבה לא מהני אפי' תיקון חצר ולא מהני אלא מבוי מבוי בפ"ע או באמצע מבוי וכן לשיור של עיר כמ"ש ברא"ש שם אבל לחצאין של עיר לא וקושיא הנ"ל מה שלמד ממנה הרמ"א נזהר ממנה הרא"ש שכ' דקושיית הגמ' היתה משום דברייתא מיירי שהמבואות אינן מתוקנים אלא בלחי וקורה כמ"ש עושה לחי כו' וז"ל הרא"ש שם והא דפריך הכא מבוי מבוי כו' דקתני בברייתא כו' וכן קשה על הש"ע דפ' כלישנא בתרא דלעולם אין מערבין לחצאין וא"כ לא מהני כלל תיקון חצר אלא בצ"ה דודאי מהני דכסתום דמי ומלשון רמ"א או יעשה כו' ולפתח מבואו אפשר לומר דמיירי במבוי מבוי בפ"ע ולפ"ז ניחא דברי ש"ע דשם מהני כנ"ל אבל לשון לחצאין לא מ' כן כמ"ש בגמ' ואין מערבין כו' אלא כו':

ס"ז עיר של כו'. שם בגמ' וכמ"ש הרא"ש והלכתא לקולא:

ס"ח אם עירבו. ר"ל שעירובן תמיד א' שא"א להן להתחלק ושם פ"א ב' הלכה כר"י כו' התם כו':

משנה עירובין נ"ט וכפירוש הרמב"ם כפי מה שציינתי בסימן שמ"ה סעיף ו'

פרטי דיני ר"ה השייכים לדין זה עיין בסימן שס"ד)

שם בגמרא דף ס'

ה"ר יהונתן בפירושו שם

שם בגמ' נ"ט משמיה דרב נחמן

שם ס' משמיה דשמואל

שם נ"ט בעובדא דרבי זירא

שם ס' בעובדא דבני אקונאי

רמב"ם פ"ה מה"ע מהא דעביד דקה (פי' אצטבע)

ה"ה בפ"ה ושכן כת' רמב"ן ושכן משמע מלשון רמב"ם בביאור

הרא"ש שם ושכ"כ התוספות וכ"כ ר"מ

רבי ירוחם מברייתא דרבי יהודה וגמרא שם ס'

הרמב"ם בפרק ה' מהלכות עירובין

שם: