דיני שיתוף בעירוב - שולחן ערוך אורח חיים סימן שפ״ו

ואין מבואיהן כא'. דהא אסורין לטלטל מזה לזה:

ואין להם דריסת הרגל. פי' אף על פי שיש להם רשות לעבור דרך שם מ"מ הואיל שיש להם דרך אחר לצאת כופין אותו לעבור דרך שם כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו וסימן שס"ד ס"ג:

כמבוי א'. דאילו במבוי אח' צריך ב' פסין כמ"ש סימן שס"ג סל"א ומ"מ צ"ע דהא עכ"פ בעי' צ"ה בינם לבין העכו"ם כמ"ש שם ובסימן שס"ג סכ"ו וא"כ פשיטא דמהני ג"כ לסלק היהודים שלא עירבו כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו אפי' יש להם דריסת הרגל זע"ז וצ"ע ועוד משמע שם דכל העיר נחשבת כא' ועסי' שצ"א:

ולא בעדשי'. דאין נאכלין חיין דלא עדיפי מחיטי' ועב"ח:

בשיל ולא בשיל. ונ"ל דלפתות דידן מערבין מהן חיין דלא גרע מבשר חי:

צלי הוי לפתן. ואפילו יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטל' דעתן אצל כל אדם (גמ') ערסי' ש"כ:

חומץ. שיעורו כדי לטבל ירק מזון ב' סעודות אם היה אוכלו בלא פת:

יין חי. אבל מבושל לקינוח סעודה בא ולא לטבל לפיכך שיערו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודו' (מ"מ) וכן כל כיוצא מזה:

בתרומ'. ועכשיו אין תרומה טהורה הראויה לשום אדם (כ"ה ש"ג עסי' תנ"ז):

שלא יהנה. אף ע"ג דבעירובי תחומין שרי התם אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו והרמב"ם והרשב"א ומ"מ בשם רוב המפרשים כתבו דאפ"ה שרי בעירובי חצירות כיון דחזי לישראל אחר ואף על פי שאמר שלא אהנה או קונם שרי שלא כוון אלא בדרך הנאתו וע' בגמ' וא"כ מ"ש רמ"א דבקונם כ"ע מודו צ"ע דהיינו פלוגתייהו אלא דלדעת הטור בקונם אפי' בעירובי תחומין אין מערבין דדמי להקדש והרמב"ם ודעימי' ס"ל דאין הלכה כרב הונא דאתיא כר"א ע"ש:

יהנה ממנו. עמ"ש סי' שצ"ד דעירובי חצירות נמי מצוה היא מ"מ עושה להנאתו:

לא נתקדשה ודאי. שמספק לא חל עליו קדושה:

עד שתחשך. דמספקא לא פקעה קדושה ועיין בגמ':

ואסור לטלטל. ואם נתנו שני המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה"ל כולן כא' ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ"ש רסי' שע"ח ע"ש:

ששבתו במבוי. כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ"ש רסי' שע"ב:

בירק. ונ"ל דלפתות דידן מערבין בהן חיין דלא גרע מבשר חי עיין מ"א:

צלי. ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם גמ':

מבושל. ושיעורו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה. מ"מ מ"א:

בתרומה. ועכשיו אין שום תרומה ראוי לאדם. כנה"ג עי' סימן תנ"ז:

ואסור. ואם נתנו ב' המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה"ל כולן כאחד ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ"ש רסי' שע"ח. מ"א ע"ש:

במבוי. כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ"ש רסי' שע"ב. מ"א ועיין בגינת ורדים כלל ג' סי' כ"ב:

ס"א שגובין. עבה"ג ושם פ' א': וא"צ ליתנו כו'. רש"י שם ד"ה עירוב כו':

ס"ב ודלתות כו'. ל"ד: ששיתוף כו'. תוספתא פ"ו דמכילתין שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי. עירובי חצירות צריך שיהא עמהן בחצר שנים שהן שותפין זה לזה בין ביין בין בשמן צריך שיהא עמהן במבוי. וגמ' פ"ה ב' אימא עירובי כו' וע' רש"י שם ורמ"א ס"ק א': ואם עירבו. קאי אלעיל שחלוקים כו':

ס"ג ושיעורו. פ"ב ב': ושאשתו. פ' א': ושמערבין. פ"א ב': ושקטן. ל"א ב': ושיכול. פ' א': ושאם היו. ע"א א' וערש"י ל"א ב' ד"ה עירובי כו': ואפילו. שם ע"א א' וכר"ש ואליבא דרב יוסף: הוא. שם:

ס"ה חוץ מגודגדניות. כ"ח א' וכאב"א: ותבלין. כ"ט א': ופולין. כ"ח ב': ולא בעלי. כ"ט א': ולא בכמהין ופטריות. רי"ף ורמב"ם. וטעמם מדפריך סתמא דגמרא שם כ"ז א' והאיכא כמהין כו'. אבל הוא תמוה מאד דהיכי דמי אי בכמהין ופטריות חיין א"כ מאי פריך מכמהין כו' שאינו נזכר בשום מקום שאין מערבין בהן הל"ל מתבואה שאין מערבין בהן חיין כמש"ש כ"ט א' חטין ושעורין דלאו בני אכילה כו' וכן כל הדברים שאינן ראויין לאכילה כשהן חיים ואי קאי אכמהין כו' מבושלין קשה ביותר מאד דודאי הוי אוכל כדמוכח בשבת ס"ח א' כל שהוא אוכל למעוטי ספיחי סטיס כו' וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות ימדלא ממעטינהו מכל שהוא אוכל מוכח דודאי הוי אוכל רק שאין גידולו מן הארץ ולעירוב ודאי לא בעינן גדולו מן הארץ כדקאמר שם ל' א' מערבין בבשר ובצים כו' וכמ"ש בס"ז לכן נראה עיקר דודאי מערבין בכמהין ופטריות מבושלים דודאי אוכל הן כנ"ל וכן לעניין ברכה חשבינן להו אוכל ככל האוכלין ואם מערבין בכשות כו' כ"ש בכמהין כו' דהוי מאכל חשוב כמ"ש בברכות מ"ז א' אילו מייתי ארדיליי' כו' וערש"י שם וכן אמרינן בעלמא דעולה על שולחן מלכים וט"ס בספרים וחסר תי' וכו' ועיקר ראייתו מוכיח מסיפא הכל ניקח כו' ופריך והאיכא כמהין כו' דאין נקחין בכסף מעשר כדתניא להדיא בספרא פ"א פסקא ח' מכלל ופרט כיצד כו' אף כל פרי מפרי כו' יצאו כמהין ופטריות ושייך שפיר לישנא דקאמר והאיכא שהיה להם ברייתא ידועה הובאה בכ"מ בש"ס וירושלמי: ולא. כ"ט א': ולא בעדשים ולא כו'. חטים ושעורים. כ"ט א' ועדשים שאינן בני אכילה כמו חטים ושעורים. ביצה סוף פ"א י"ד ב' תניא ר"ש כו' ובתוספתא דמכילתין פ"ו אר"י כו' והיינו מבשלים קדירה של עדשים וא' עומד על פתח מבוי כו': ולא בירק. כ"ט א' ההוא כו' וסובר הרמב"ם דה"ה לכל ירק: ולא במים כו' אבל כו'. כ"ז א': וי"א. שם בגמרא וע"ש תוס' ד"ה אבל וס' הראשונה ס"ל דלא אתמר אלא לענין מעשר: וי"א. צ"ע:

ס"ו חומץ. כלישנא קמא. ועמ"א: וכן. שם:

ס"ז בין חי. שם כ"ח ב' בתרדין חיין וה"ה לכל ירק: בתפוחי יער. הג"א מדקאמר וכי מערבין בתפוחים וכן פי' המרדכי אבל תוס' כ"ז ב' סד"ה מאן סתרו פירושם דא"כ מאי פריך שם ולא והתנן כו' ע"ש:

משתתפין אפי'. כ"ח א': כגון. מתני' שם: וכן הנודר. ל' הרמב"ם ופסק דלא כרב הונא דאמר כיחידאה: וי"א. טור וכרב הונא וכפי' תוס' שם ד"ה ככר וכ' הטור נ"ל דבשתופי מבואות אפי' נשבע שלא יהנה ממנו אסור דמשתתפין אפי' שלא לדבר מצוה וט"ס כאן וכצ"ל דוקא כשנשבע שלא כו' אבל אם נשבע שלא כו' אכילתו עלי: אין כו'. ומ"ש הרמב"ם שלא יאכלנו דוקא קאמר דבהנאה אסור רק בשבועה כמ"ש בפסחים כ"ג א' והרי נזיר וע"ש בתוס' ד"ה מערבין וה"ה כאן בשיתוף כנ"ל וא"כ אין חילוק בין הרמב"ם לטור רק בקונם דאף באכילה אסור לתוס' וטור:

ס"ט היום קונם. לשון הטור ולשיטתו כנ"ל: וכן. כ"ש הוא:

מדברי רמב"ם בפ"א ושנוי בברייתא שבת ו' וכפי' רש"י שם

משנה עירובין כ"ז וברייתא פ"א

ברייתא וגמרא פ"ה ובפירש רש"י שם

ברייתא סוכה ג'

רשב"א בתשובה

ממשמעות המשנה ע"ג

ציינתיו בריש הסימן

ממשנה כריתות י"ג והובא בעירובין כ"ט ובגמ' שם

שם בגמרא כ"ח

שם בגמרא כ"ז וכ"כ הטור וש"פ

פירוש תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן)

תוספת והגהות אשר"י

רמב"ם בפ"א מה"ע וסמ"ג

שם בגמרא כט

שם בגמרא

ברייתא לענין מעשר שני וכן לעירוב

משנה שם כ"ו וכתנא קמא הרא"ש ורמב"ם מפרק א' מה"ע

שם בגמ' ל'

רמב"ם בפרק

שם בגמרא ל"ו בעי' ונפשטא

משנה שם ע"ה לענין חצירות וכר"ש ומשמע בגמ' מ"ט דה"ה לחצר שבין ב' מבואות

שם בגמרא וכן כת' הרמב"ם בפ"ה מהלכות עירובין

טור

שם בגמרא