נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב - שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ד
נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב. שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ד - 4 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן שע״ד
סעיף א׳
נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו. ובו ד סעיפים:ערבו דרך חלון או פתח שביניהם ונסתם בשבת מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו ואפי' אם עירב לשנה ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת (ואפילו סתמה במזיד) (אגור) חזר העירוב להתירו ולהרמב"ם אין מותר לטלטל אלא כל אחת לעצמה אבל מזו לזו לא:
סעיף ב׳
היה כותל בין שתי חצרו' ועירבה כל אחת לעצמה ונפרץ הכותל בשבת מותרים לטלטל כל א' בחצרו אפי' כלי הבי' אבל חצר שנפרצה בשבת לרשו' הרבים או לכרמלית אסור:
סעיף ג׳
חצר קטנה שנפרצ' קודם שבת במילוא' לגדול' ואין בפרצה יותר מי' אמו' גדול' מותרת להוציא כלי' ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה וקטנה אסור' להוציא כלים ששבתו בבית לחצירה אלא אם כן עירבו יחד והיינו כשנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכשכתלי קטנה מופלגים ג"ט מכותלי אורך הגדולה דאם לא כן היתה קטנה ניתרת ע"י נראה מבחוץ ושוה מבפנים:
סעיף ד׳
גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול קטן אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית וגדול מותר והוא שיהו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג אבל אם אינם ניכרות כגון שהגג בולט עליהם הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע:
ואפי' סתמה במזיד. דכשחוזר ופותח' קודם שבת הרי הם כשותפין בפת ובין השמשו' שהוא קונה עירוב הרי יש פתח ביניהם ראוי לערב (תשו' מהרי"ל סי' קצ"ב) א"כ כשנפתח בשבת אסור דכיון דסתמו במזיד גלי דעתי' שאינו חפץ בעירו' וא"כ ב"ה לא קנה עירוב ולזה נתכוין האגו' שכ' בשם מהרי"ל ועמ"ש סי' שנ"ה עס"א וסי' שפ"ג דראיי' הרא"ש שהתי' נסתם בחול מספינ' אינה ראי' ע"ש ומ"מ התו' ד' י"ז כ' ג"כ דאפי' נפתח בשבת שרי והביאו ראיה מספינה ובד' ק"א בשבת כתבו דאפי' נפתח בשבת אסור לכן צ"ל דראייתם כי היכי דהתם מחזר ממילא להתיר' הראשון ה"נ כן ומיהו בסתמא במזיד לא מהני נפתח בשבת וצ"ע והב"ח כתב דבפרץ פצימיו בטל העירוב ואינו מוכרח ע"ש:
ב׳
כל אחת לעצמה. דוקא כשהפתח סתום דאעפ"י שהעירוב מונח בחצר אחרת מותר לטלטל לעצמה אבל כשנפתח הפתח חזרו שניהם להיתרן:
ג׳
לכרמלית אסור. כיון שאין המחיצות קיימו' וכ' ב"י דכשנפרצה לכרמלית מותר לטלטל מחצר לכרמלית תוך ד"א עסי' שע"ב ס"ב ואפשר דאע"פ שנפרץ שם חצר עליו ואסור לטלטל ממנו לכרמלית ועיין בגמ' דף ו' ודף כ"ד:
ד׳
וקטנה אסורה. דנפרצה במלואה:
ה׳
שהגג בולט. בתו' דף פ"ט משמע דוקא כשבולט ד' לר"ה ור"ה מהלכת תחתיו אם כן הוי אותה בליטה כרמלית וכל שאר הגג נפרצה לו במלואו ע"ש וכ"מ ברא"ש אבל אם אין בולט לא, דלא גרע מעמוד דהוי רשות היחיד בסי' שמ"ה ס"י ומ"מ כששני הגגין פרוצים זה לזה אוסרין זה על זה וכ"כ הרשב"א בגיטין דף ע"ט:
ואפילו סתמה במזיד. כתב מו"ח ז"ל ול"נ לחלק דאם פרץ פצימיו נתבטל העירוב ואם לא פרץ פצימיו דכשסתם פתחו לא סילק מזוזתו ומשקופו ומפתנו דגלי דעתיה דלא סילק לנפשיה חזר העירוב למקומו והכי מחלק תלמודא פ"ק דב"ב דף י"א עכ"ל. ולי מהא לא אירי' דשאני התם בב"ב שתליא מילתא בגליא דעתיה אבל הכא לא איכפת לן באסוחי דעתיה דא"כ כי נפל בחול ולא ניתקן קודם השבת ודאי היה לו היסח הדעת בשעת כניסת שבת וכן בספינות שנקשרו והותרו בשבת ודאי הסיח דעתו שלא יתוקן בשבת זה אלא ודאי דהעיקר תלוי בעשיי' העירוב כיון דהיה ראוי באותה שעה דאע"פ שנתקלקל אח"כ כיון דנתקון אח"כ לית לן בה וחזר העירוב למקומו:
ב׳
מותרים לטלטל. כיון דלא נפרץ לרשות אחר אלא לחצר משא"כ בסיפא שנפרץ לרשות הרבים או לכרמלית:
ס"א ואפי' אם. שבת ק"א ב' וכן שתי ספינות כו' ועתוס' בעירובין י"ז א' ד"ה עירב: ואפי' סתמה. שם ס"ח ב' מבטלין וחוזרין כו': ולהרמב"ם. כמו בספינות הנ"ל דנפסקו נאסרו מזו לזו והם דחו דשם שאני דאין קבועין ואתו לטלטולי מזו לזו דרך הים שהיא כרמלית והרמב"ם לשיטתו אזיל שפירש בפי' המשנה ובחיבורו שם אע"פ שמוקפות מוקפות מחיצה אבל הם פי' כפרש"י סמוכות:
ב׳
ס"ב אפילו כלי הבית. רש"י שם: אבל חצר. משום דליתנהו למחיצות כמ"ש י"ז א': חצר שנפרצה. מתני' צ"ד א': לר"ה או. צ"ה א' וכרב וע"ש תוס' ד"ה ושמואל כו':
ג׳
ס"ג קודם שבת. צ"ג ב' ל"ת מר אימר כו': ואין בפרצה. ט' ב' קטנה כו': כלים ששבתו. כנ"ל רש"י שם במתני': אא"כ עירבו. ז' ב' כאן כו' וערש"י שם: והיינו כו' וכשכותלי. ל"ד דאף כותל א' סגי: דאל"כ. שם ט' ב':
ד׳
ס"ד קודם שבת. כנ"ל ס"ג: ששבתו. ככ"ל: אבל אם. רש"י שם ועתוס' שם פ"ט א' ד"ה במחיצות ורא"ש שם: אא"כ פתוח. מתני' זיז כו' פ"ט ב': ארבע. דהוי כחורי רה"י שבת ז' ב':
שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ד, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
