דיני שתוף בערוב - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״ע

בבית שער. אף על פי שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה:

שאינם חשובים דירה. וה"ה סוכת החג בחג (יומא דף י):

מחמת כבדן. צ"ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב' ומ"מ כ' דוקא דברים המוקצים ע"ש ויש להחמיר:

וי"א דכל זה. קאי אסעיף זה ולא אסעיף א':

ומוליכים עירובן אצלם. פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ"ש ס"ה:

שכרה מתחלה. א"כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה"ל כב' בעלי בתים:

או שאין. ומה"ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבע"ה תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ"ש בסי' שס"ה:

מלמד או וכו'. כיון שכול' משתמשין בתוך הבית בכל תשמושיהן באפיה ובישול חשיבו כולהו כאלו אוכלי' ושותי' במקום א' ואף על פי שיש להם פתח לר"ה נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו והוי דומיא דה' שכירי' ולקיטי' (תו') ואם מקום חדרים קנוי להם או מושכר להם ומשתמשין כל א' בפ"ע אוסרין כמ"ש ס"ב:

בקביעו'. דאין פורסין אלא כשעושין דבר צניעות:

פרס. אפי' מעו' לקנו' לחם (ב"י) משמע בגמ' דרועים הלנין בשדה אף על פי שאוכלי' בעיר אין אוסרין דאנן סהדי אלו ממטי להו ריפתא התם לאכול הוי ניחא להו וצ"ע עסי' ת"ט ס"ז:

שני' הפנימיי'. דאע"ג דהשני הוי בית שער לפנימי מ"מ הוי בית שער דיחיד ואוסר כיון דעביד לדירה אבל בית שער חצר דיחיד אינו אוסר כיון דלא עביד לדירה:

אוסרים זע"ז. ודוקא שיש לכל א' חדר מיוחד לאכילה כמ"ש ס"ג ואם הוא במקום עכו"ם צריכים לשכור רשותו עססי' שפ"ב עיין תשו' רש"ל סי"ח משמע דס"ל לרמ"א דבישראל אפי' רגיל אין אוסר עססי' שצ"א:

צריכים כל אחד לערב. דמגו דאסרי הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבע"ה בו תפיסת יד וכתב ב"י בשם מהרי"ק דאפי' יש פינה מיוחדת לבע"ה מקרי תפיסת הבית וע' סי' שפ"ב סי"ג:

אלא שנים הפנימים. פירוש הם ביחד נותנים עירוב אחד לאותו שנותני' בני חצר כמ"ש בסיפא וכאן בא לאפוקי משמואל בגמ' דהפנימי לבד נותן לעירוב והשאר כולן חשיבי כבית שער לאותו הפנימי אלא כר' יוחנן דס"ל בית שער דיחיד לא מקרי בית שער אלא גם אותו שלפני הפנימי דינו כפנימי ומה שחוץ לשני' הפנימי' האלו מקרי הכל בית שער כיון ששם דורסים רבים. וכ' מו"ח ז"ל דאין פנימי' אלו חייבים אלא אם חולקים במחיצות המגיעות לתקר' ולע"ד ל"נ כן דכאן אין חילוק בין מגיעות לתקר' או לא דכל הטרקלין חשוב כבית א' לכל מילי כיון שאין לכולם אלא פתח אחד ואין עליהם חיוב עירוב אלא ביש עוד דיורין בחצר שמערבין שם ואז כל הטרקלין נותן עירוב א' דהיינו שנים הפנימים נותנים אותו אפי' אם אין מחיצות' מגיעות לתקרה והשאר פטורים דא"ת באין מגיעות לתקרה פטורים ח"כ כל הטרקלין לא יתן כלום לעירוב שבחצר שנותנין שאר דיורים וזה ודאי אינו דכל הטרקלין לא עדיף בזה שאין לו אלא פתח א' ממה דזכר בסיפא במקום שיש פתחים הרבה ואין מחיצות מגיעות דצריך עכ"פ עירוב א' היכא שיש דיורין דקי"ל כיון דהני אסרי אסרי נמי הני ואם יש לחלו ב' פנימי' מחיצות מגיעות אפ"ה אין נותנים אלא עירוב א' כיון שאין להם אלא פתח א' אלא בסיפא דיש לכל א' פתח מיוחד אז יש חילוק דאם מחיצות מגיעות ויש דיורין בחצר חייב כ"א בפ"ע ואם אין מגיעות לא יתנו כולם אלא עירוב אחד דהיינו שנים הפנימים כמו ברישא באין אלא פתח א' ומ"ה לא זכר בפתח אחד חילוק כלל בין מחיצות מגיעות או לא כ"ז נרא' פשוט ומו"ח ז"ל אגב חורפי' לא דק בזה לפטור הפנימי' אם אין להם מחיצות מגיעו' לתקר':

לכל א' פתח לחצר. בסמ"ג וסמ"ק כתבו לר"ה:

צריך כל אחד ואחד כו'. דכיון דאסרי הנך דיורי שבחצר אסרי נמי הנך שבטרקלין והנך שבטרקלין גופייהו מחולקים הם כיון שהמחיצות מגיעות:

הן כמשותפין. פי' ואז כולם נותנים עירוב אחד:

אפי' יש לכל א' פתח א' כו'. הטעם כיון שכולם משתמשים בשל בע"ה באפייה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישני' במקו' א' ואע"פ שיש להם פתח לצד ר"ה נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו כ"כ התוספות וכתב ב"י שעיקר ההיתר בצירוף טעם השני דוק' ואין לסמוך להתיר משום טעם הראשון במקום שאין שם שייכות טעם השני:

הואיל ואין מחיצה מפסקת בין מקום אכילתו. פירוש אף ע"פ שכל אחד אוכל על שלחן בפני עצמו מ"מ כיון שאין מחיצה בין שלחן לשלחן חשוב מקום אחד:

וה"מ כשנותנין בני החצר כו'. דהואיל והוצרכו לעירוב אמרינן מיגו דשאר דיורים אוסרים אינהו נמי אסרי:

שנים הפנימיים כו'. פירוש שניהם נותנין עירוב א' כיון שאין להם אלא פתח א' כמ"ש לעיל ס"ג:

אלא לל' יום. משמע ביותר מל' יום אוסר וזה מיירי ביחיד הדר במקום אבל במקום שיש קהל ועשו עירובי חצירות בע"פ כדרכינו אז פטור גם בזה כיון שלב ב"ד מתנה על כל שיתוספו דיורים. כמ"ש סי' שס"ו ס"ט ועמ"ש סוף סי' שס"ח:

בבית שער. אע"פ שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה:

שאינם. והוא הדין סוכת החג בחג יומא דף י':

כבדן. צ"ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב'. לכן יש להחמיר בזה רק דברים המוקצים מ"א. וכתב ב"י בשם מהרי"ק דאפי' יש פינה מיוחדת לבעל הבית מקרי תפיסת הבית ע"ש:

יש אומרים. קאי אסעיף זה ולא אסעיף א':

ומוליכים. פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ"ש ס"ה דמגו דאסרו הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבעה"ב בו תפיסת יד:

שכרה. א"כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה"ל כב' בעלי בתים:

עוברים. ומה"ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבעה"ב תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ"ש סי' שס"ה מ"א ועיין בדברי שמואל סי' קפ"ב שהורה פנים לכאן ולכאן בב' בתים של ב' בעלי בתים הדבוקות זו לזו וכותל א' מבדיל ביניהם מכל חצר או הפסק אחר אם מותר לטלטל מזו לזו בלי עירוב ע"ש:

מלמד. דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו תוס' ואם החדרים מושכרים להם ומשתמשין כל א' בפני עצמו אוסרין כמ"ש ס"ב. מ"א:

פרס. אפי' לחם. ב"י:

לשלשים. משמע ביותר מלמ"ד יום אוסר וזה מיירי ביחיד הדר במקום אבל במקום שיש קהל ועשו עירובי חצירות בע"פ כדרכנו אז פטור גם בזה כיון שלב ב"ד מתנה על כל שיתוספו דיורים כמ"ש סי' שס"ו ס"ק ט"ו ע"ש:

אוסרים זה על זה. ודוקא שיש לכל אחד חדר מיוחד לאכילה כמ"ש ס"ג ואם הוא במקום עכו"ם צריכין לשכור רשותו עיין ססי' שפ"ב וססי' שצ"א. מ"א:

ס"ב בעה"ב שיש כו'. מתני' וגמ' שם כגון כו': והשאילן. רש"י: או השכירן. רמב"ם והג"א: מחמת כו'. לשון הטור וכמש"ש ע"ז ב' וע"ח א' לענין מיעוט כפה ספל כו' וסולם צורי ושבבבל וע"ל סי' שע"ב ס"ח וס"י: איסור. שם פ"ו א' תנ"ה כו': אפי' לצורך. שם טבל ועששית והן אינן נטלין אפי' כו' כמש"ש בשבת קכ"ד א' ה"מ דאיכא כו': לפי שנעשו כו' ולפיכך. כמ"ש בס"ח: ואם אין. שם כגון בוניוס כו' וע' רש"י שם וכנ"ל: וי"א. כמו אחין דס"ה דייק מדקתני אינו אוסר עליו לגי' הרי"ף ורא"ש ורש"י משמע הא על אחרים אוסר: אבל אם. עמ"א:

ס"ג אם המחיצות. גמ' שם: בתוך ג"ט. ה"ה וגמ' שם ע"ט א': אפי' הן כו'. שם ללישנא קמא דפליגי במחיצות המגיעות. וצ"ל דהן של יריעות דאל"כ מאי ומודים כמ"ש תוס' שם ד"ה במחיצות: אם בני כו'. גמ' שם ומפ' תוס' דנ"מ אפי' לב"ה בכה"ג: ובית. כנ"ל בסי' שס"ו: וכן אם. ממתני' דאחים: חלקוהו. ממתניתין הנ"ל: אפי' אם. דבלא"ה מודו ב"ש כמש"ש בגמ' כנ"ל: אם מקצתן. מתני' שם בזמן שמקצתן כו': ואם היו כו'. מדפריך פשיטא וע"ש בתוס': אבל מי. דלא גרע משכירו ולקיטו שם ס"ד א' וע' תוס' שם וע' מ"א:

ס"ד אנשי חצר. שם ע"ב ב' מתני' האחין כו' וגמ' ש"מ מקום לינה כו' משמע דאם אוכלין על שולחן אביהם ממש בכ"ע א"צ עירוב והיינו דחשיב כאן ג' עניינים שמחלק במתני' אימתי כו' אבל כו' או שאין כו': וכן אם כו'. דהרמב"ם וש"ע נקטי לשון מתני' על שולחן כו'. וכ' הרב דל"ד דאפי' כ"א על שולחן אחר כיון שהם בבית אחד כמ"ש בה' חבורות כו': ואע"פ כו'. שם ק"ב א' וע"ש רשיי ד"ה וילון ש"מ דלא הוי קביעות דאהל קבע אסור ושם כ"ו א' אלמא כו':

ס"ה הלכך האחין כו'. שם ש"מ מקום לינה כו' וכנ"ל:

ס"ו אם אין. שם ע"ג פשיטא כו' משמע דכולם שוין עם אחין:

ס"ח המתארח. תוספתא כמ"ש בסוף שע"א וגמ' ס"ט ב': אלא. תוספתא פ"ה קסדור. עד כו' ותוס' שם ד"ה ושלהם בשם הירושלמי: והוא והם. כמו בביטל רשות ביתו בסי' ש"פ ס"ב: ואפי'. שם חמשה לגבי חד כו' משמע באורחים אפי' כה"ג אינן אוסרין: ודוקא כו' אבל. כנ"ל בסי' שס"ו ס"ב:

משנה עירובין פרק ה'

שם במשנה וכרבי יהודה

שם בגמרא וברייתא פ"ה

רש"י שם והרמב"ם בפ' ד' מהלכות עירובין

ב"י מדברי הרמב"ם שם ומדברי הטור ושאר פוסקים

משנה שם ע"ב ובגמ' שם

רש"י שם והתוספות וש"פ וכרבי יוחנן ע"ב

הרב המגיד בפ"ד מה"ע בשם הרשב"א

התו' והרא"ש שם ושאר פוסקים

ברייתא שם

תוספות שם מפשיטות דגמ' שם והרא"ש שם

תוספ' שם והרא"ש והמרדכי וש"פ

ל' פסקי הרא"ש

ל' רמב"ם בפ"ד מהלכות עירובין

ע"ב בריי' וכמו שפירשה רב

משנה שם וכדמפרש לה רב יהודה אמר רב

שם במשנה

ברייתא שם ופלוגתא דתנאי והלכה כדברי שניהם להקל הרא"ש בשם הר"ח ורמב"ם בפרק ה' מה"ע

שם בעיא דנפשטא

שם ע"ש

תה"ד סי' ע"ז