היקף מחיצות לשבת. שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״ס - 3 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן ש״ס
סעיף א׳
היקף מחיצות לשבת. ובו ג סעיפים:יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי עד סאתים מותר לטלטל בכולו מסאתים ואילך אין מטלטלין בו אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים ואם הם שלשה ישראלים חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין אף על פי שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר: הגה עכו"ם אינו מצטרף לשיירא וי"א דה"ה קטן אינו מצטרף. (רמב"ם פרק י"א):
סעיף ב׳
היו שלשה והקיפו כל צרכם ומת א' בשבת מותרים בכל השבת כיון שנכנס השבת בהיתר היו שנים והקיפו יותר מסאתים ונתוספו עליהם בשבת אסורים כיון שנכנס שבת באיסור:
סעיף ג׳
היו ג' והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה ועירבו יחד אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים והחיצונים שיש להם גפופים עודפים עליו מכל צד נותנים להם כל צרכם באמצעו אפילו אם הוא גדול הרבה שאנו רואים כאלו כולם דרים בתוכו והרי יש שלשה ביחד ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם דכיון שנעשו שיירא באמצע הוי ליה אינך כחצר לאמצעי ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים ואם אחד מהם יותר מסאתים גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו ואם החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי והאמצעי מגופף ויחיד בכל אחד אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים ואם א' מהחיצונים יותר מבית סאתים הוא לבדו אסור ואם האמצעי יותר מבית סאתים גם החיצונים אסורים שהרי הם פרוצים למקום האסור להם אבל אם א' בכל א' מהחיצונים ושנים באמצעי או שנים בכל א' מהחיצונים וא' באמצעי נותנין לשנים החיצונים כל צרכם דחשיבי כל מה שבאמצעי כאלו הוא בחיצונים במה דברים אמורים כשאינם פתוחים זה לזה ביותר מעשרה דאם כן הוי ליה פירצה וגם המגופפין אסורין וכל זה בשכותלי קטנה נכנסין לגדולה וכשכותלי קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה דאז אוסרת הגדולה על הקטנה (ועיין לעיל סימן שע"ד סעיף ג') דאם לא כן הוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונדון משום לחי וכולם חשובין מגופפין וכאלו אין א' מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם באחד מהם אלא מבית סאתים:
מחיצות גרועות. אבל מחיצות גמורות מותר אפי' יותר מסאתים דהוקפו לדירה שהרי הקיפום לדור בהם בשבת (רש"י):
ב׳
שתי. כגון שנעץ קנים פחו' פחות מג' ערב כגון שהגיף ג' חבלי' פחות פחות מג' והחבלי' יותר על טפח ומ"ש הרי"ף והרא"ש דירה שתשמישה לאויר כיונו גם כן למחיצה כזו כדאיתא ברי"ף בהדיא וע' בהרר"י דלא כע"ש ודבריו אין להם ביאור:
ג׳
אם הם שנים. אין נותנין לשניהם אלא סאתים (ב"ח ש"ג):
ד׳
גם האמצעי אסו'. אבל החיצון השני שרי:
ה׳
מגופף. כגון שהוא רחב מהחיצונים:
ו׳
נותנים לב' החיצונים. נ"ל דלדעה הראשונה דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונות וכ"מ במ"מ וב"ח:
ז׳
וגם המגופפים אסורים. פי' אם הקיף אחת יותר מסאתים ואפשר דלקולא נמי מהני פירצה יותר מי' דה"ל כאלו דרין כלן בקרפף אחת ונותנין כל צרכן עסי' שע"ב ס"ו:
וכן הדין אם הם שנים. ב"י נסתפק אם ר"ל דלשני' נותנים נמי בית סאתים לשניהם ביחד כיון ששבתו ביחד או אם ר"ל דאין נותנים לכ"א מהם אלא ב"ס ובפ' כל גגות גבי ג' קרקיפות דף צ"ג משמע דלכ"א נותנין ב"ס דקא' אמצעי מגופף כו' אין נותנין להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו אבל היכא ששבתו ב' בקרפף אחת אפשר שאין נותנים לשניהם אלא קרפף א' עכ"ל ולעד"נ מדאמרינן בפ"ק דרש ר"נ יחיד נותנים לו ב"ס ב' נותנין להם ב"ס ג' נעשו שיירא ונותנין להם שש ואי ס"ד דלב' נותנין להם ד' סאים מאי רבותא דג' דנותנים להם שש ולמה לנו מעלה דנעשים שיירא אם נותנין לפי ערך אלא ע"כ דעד ג' אין נותנין להם לפי ערך אלא בג' דוק' יש מעלה דהוי לפי ערך ולמסקנא כל צרכו וכ"מ ל' הרמב"ם והטור וכ"כ הר"ר יונתן בפי' ב' סאתים לג' יחידים:
ב׳
אבל אם לא הקיפו יותר על שש כו'. כ"כ ב"י בשם המרדכי ותימא שהרי רש"י פי' בהדיא וז"ל ואע"ג דאינהו ג' אם א"צ אלא לסאתים והקיפו ד' סאין נמי בטלו מחיצות ולא מצינו חולק על רש"י ולכל הפחות היה לו להביא דברי רש"י ולגלות שיש פלוגתא בזה ומ"ש ב"י ראייה מדאמר רב גידל לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפי' בד' אסורין ולא אמר רבותא דאם לא הצריכו אלא לה' והקיפו ו' אפי' בד' אסורין אין זה ראייה דאם נימא דאין מעלה לשש מיתר על שש אין כאן רבותא כלל ובכל גווני אם יש יותר מבית סאתים אסורים גם הטור ושאר פוסקים לא חילקו בזה:
סא מחיצות גרועות כו'. רש"י וכן משמע בגמרא דק' וחכמים היינו ת"ק: וכן הדין. מדקאמר לכתחלה ג' נותנין להם בית שש ש"מ דבשנים אין נותנין ב"ס: אפי' הוא כו'. ירושלמי אפי' כור אפי' כוריים וכ"מ בגמרא: בד"א. מדאמר רב לא הוצרכו כו' ול"ק לא הוצרכו אלא לד' והקיפו ו' ועוד דחכמים להקל על ר"י בר' יהודה ור"י ב"י לא אמר ובלבד וכן משמע נותנין כו' ובלבד דמשמע דמה שהן באין להוסיף על ריב"י בלבד כו'. וערש"י ד"ה לא פנוי כו' דלא כתב כן וכן הריטב"א וכ' דסיפא ובלבד שלא יהיה פנוי קאי אף לר"י בר' יהודא ואסיפא כי ברישא א"א ע"ש שכ' כן בפשיטות עוג. ירושלמי סוף פ"א וז"ש הרמב"ם וש"ע לעיל ג' ישראלים: וי"א דה"ה. ירושל' קטן מהו שישלים לשיירה ופ' הרמב"ם לחומרא ותמה הב"י למה פסק לחומרא ולכן השמיט בש"ע וז"ש וי"א כו':
ב׳
ס"ב היו. כרב הונא דתניא כוותיה שם ט' ב' ואביי ס"ל כוותיה שם צ"ג ב':
ג׳
ס"ג ואף בחיצונים. כמ"ש נותנין להם מ' לכולן: וי"א. שמפ' להם שמותרין באמצעי: ואם א' כו'. הכל ממתני' שם חצר גדולה כו' ושם כ"ה ב': בד"א. שם ט' ב' קטנה כו': וכל זה כו'. כשכותלים כו'. שם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״ס, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.