שלא לפנות אוצר בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן של״ג

שמותר להסתפק. שאינו מוקצ':

להתחיל בו. ואם התחיל לפנות מע"ש משמע דשרי לפנותו בשבת אפי' לדבר הרשות:

לפנותו. אבל עושה לו שביל ברגליו (מ"מ פכ"ו) ועמ"ש סי' ש"ח ס"ג:

לדבר מצוה. ומפנה אפי' מגג לגג ובחלונות וסולמות (יש"ש ביצה ב"י ועסי' תקכ"א):

לצורך אורחים. אמרי' בחולין פ"ז סעודת הרשות הוי ורב לא מתהני מסעודת הרשות ופירש"י סעודת הרשו' בת ת"ח לע"ה ע"כ משמע דרב דהי' אורח שם מקרי סעוד' הרשו' עסי' תקס"ח ס"ב וכ"כ בתשובת מהר"מ סי' תר"ה וכשסועד עם אורחי' הוי סעוד' הרשו' רק שבע"ה המזמנם עושה מצוה וכצ"ל כאן:

שהובאו. אפי' מבע"י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א"א בע"א שרי לפורקן כנ"ל עסי' רע"ו ס"ב בהג"ה וסי' של"ה ס"ג:

לכבוד אורחים. ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור כמ"ש ס"א (ד"מ), ט"ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות לפי חשבון המקוה:

אסור להתחיל בו. אין הטעם משום מוקצה שהרי מותר להסתפק ממנו אלא ודאי דלא אסור משום מוקצ' דקי"ל כר"ש כמ"ש הפוסקי' שמבי' ב"י ולא אסרו אלא בדבר הרשות וצ"ל משום טירח' אסרוהו ומלשון זה שכתב הרמב"ם אסור להתחיל משמע לכאורה דאם כבר התחיל קודם שבת מותר לפנות אח"כ אפי' לדבר הרשות וכ"כ ב"י ע"פ מה שבא ליישב מ"ש הרא"ש וז"ל ב"י ובהכי ניחא לי מ"ש עוד הרי"ף ת"ר תבוא' כ"ז שמתחילין בה בע"ש מות' לטלטלה בשבת ואם לאו אסור לטלטל' בשבת. ותמה עליו הרא"ש למה כתב' ונ"ל דלפנותה לדבר הרשות קאמר כו' ולפ"ז צ"ל שכל שהתחיל באוצר מבע"י מותר לפנותו אפי' לדבר הרשו' עכ"ל משמע דלדבר מצוה הותר לד"ה כיון שאין איסור משום מוקצה ותמהתי מאוד על דבריו אלה דהא בגמ' איתא תחלה דר"ש ס"ל לאיסורא ור' אחא מתיר ופרכינן ע"ז כלפי לייא פירש"י היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכ"מ וכאן הוא מחמיר ומשנינן אלא אימ' דר' אחא אוסר ור"ש מתיר הרי לפנינו דעיקר פלוגתא שלהם לענין מוקצה וע"כ הוצרכו להפוך הפלוגתא וא"כ אפי' לדבר מצוה אסור לרב אחא ואי ס"ד דפליגי לענין טירח' בדבר הרשות ואפי' ר"ש דמתיר משום מוקצה יכול להיות שאוסר בדבר הרשות משום טירחא ורב אחא מתיר וזה נראה פשוט. ואגב חורפיה דהרב"י לא עיין בזה כראוי ותו דהא דמתיר בדבר הרשות כל שהתחיל מבע"י הוא דבר תמוה מאד דכיון דאסור בדבר הרשות משום טירחא יתירה מה מועיל ההתחלה מבע"י לזה דזה אין שייך אלא לענין מוקצה ותו דהא לרב חסדא מפרשים מאי אבל לא את האוצר שלא יתחיל משמע דאע"פ שמתחיל מבע"י מפנין לדבר מצוה דוקא ולא לדבר הרשות דמזה ילפי' האיסור פינוי לדבר הרשות ע"כ נראה דודאי לאיסור לדבר הרשות שהוא משום טירח' אסור אפי' בהתחיל מבע"י דחד טעמא הוא ובבריית' דבעי לרב אחא שיתחיל מבע"י היינו מטעם מוקצה דס"ל לרב אחא כר"י ובברייתא קמיית' דאין מתחילין באוצר תחלה אע"פ דנוקמוה בדבר הרשות כמ"ש ב"י בשם רבותיו של הרמב"ן מ"מ לא תידק מינה דאם התחיל מבע"י מותר בדבר הרשות אלא קמ"ל דאפי' התחלה בעלמא אסורה אע"ג דלא מפנה שיעור ד' או ה' קופות וזהו בעצמו כוונת הרמב"ן כאן שכתב אסור להתחיל כו' כ"ז נראה ברור ופשוט לע"ד:

אבל כשזימן חברו כו'. פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבוא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה וכ"ש שאר סעודת מצוה:

להתחיל. ואם התחיל לפנות מע"ש משמע דשרי לפנותו אפי' לדבר הרשות מ"א. ועיין ט"ז שנראה שאוסר ע"ש ולדבר מצוה מפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב"י:

כשזימן. וכתב ט"ז פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה ע"ש. והמ"א כתב דכשסועד עם אורחים הוי סעודת הרשות רק שבע"ה המזמינם עושה מצוה ע"ש:

שהובאו. אפי' מבע"י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א"א בענין אחר שרי לפרקו מ"א ועיין סי' של"ה ס"ג:

לכבוד אורחים. ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור כמ"ש ס"א ד"מ. ט"ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה ושלשה אצבעות לפי חשבון המקוה:

ס"א אוצר של תבואה. מתני' שם ואמר אוצר משום סיפא אסור כו' וכמ"ש למטה: או של. גמ' שם: אע"פ שמותר. שם ת"ר תבואה כו' כר"ש: אסור להתחיל. שם ת"ר אין מתחילין כו'. ומפרש אפי' לר"ש: אלא לדבר. שם ומאי אבל כו' שלא יתחיל כו' ומני ר"י כו' אבל לר"ש שרי וכ' הרי"ף דוקא לדבר מצוה מדקאמר במתני' מפני האורחים כו' ושם בגמ' אר"י גדולה הכנסת כו' מ' דמתני' משום מצוה היא וכ"כ שם הרי"ף ע"ש: כגון מתני': וכיצד כו'. כתירוץ דר"ת שם דסוגיא דשמעתין שם כוותיה איבעיא להו כו' איבעי להו כו' וכן בפ"ה די"ט אמרו ד' וה' אין טפי לא: שבכל. ירושלמי והביאו תוס' ד"ה מפנין: אבל כולו לא. כזה פ' כתירוץ דשמואל וכן אמרו בפ"ה די"ט שם התם תנן אבל לא כו' והני תירוצין לא שייכי אהדדי די"ל רישא כזה וסיפא כזה וכמ"ש בי"ט ורב חסדא דאוקים כר' יהודה לטעמיה דס"ל שם קכ"ח א' כר"י אבל אנן דקי"ל כר"ש צ"ל בסיפא כתירוץ דשמואל וערא"ש: וכל שבות. נלמד מהנ"ל וכמ"ש בגמרא שם גדולה כו': אבל כשזימן. ע' גמ' דמ"ק כ"ב ב' וכתוס' שם ד"ה ולשמחת. בירושלמי וכמ"ס כו':

ס"ג או אחר. ע"ש רש"י ד"ה רבי בנפשיה כו' וע' תוספות שם ד"ה וליטעמיך. ומחולקין רש"י ותו' שם בזה הסברא ופ' כרש"י וכ"כ הב"ח:

לשון רמב"ם דפרק כ"ז מברייתא שבת קכ"ז

שם קכ"ו משנה וגמרא קכ"ז

שם קכ"ו בעיא ולא איפשטא ופסקו הפוסקים לחומרא

שם בעיא דאפשטא

שם בעיא ולא איפשטא

בית יוסף