דין מילה בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן של״א

אם נגמרו וכו'. דאמרינן האי בר ז' הוא ואשהויי אשתהי:

בין השמשות. כתב ב"ח ובי"ד סי' רס"ו כתבתי דאם נולד שעה אחד מכ"ד קודם יציאת ג' כוכבים בינונים נימול ביום ו' ולאחר מכאן ספקא הוי ונמול ביו' א' ואף על גב דבסי' רס"א כתבתי דיש להחמיר לקבל שבת מסוף שעה כ"ב לענין מילה אינו כן עכ"ל הב"ח וצ"ע דהוא בעצמו פסק בי"ד ג' רביעי מיל קודם צ"ה הוי ב"ה וידוע דהם פחות מרביעית שעה כמ"ש סי' תנ"ט ואפשר ששגג לפום ריהטא וסבר שהוא ג' מיל והעיקר כמ"ש סי' רס"ו ס"ט בי"ד דמשתשקע החמה הוי ספק והיינו סוף השקיעה והוא ג' רביעי מיל כמש"ל סימן רס"א והוא לערך רביעית שעה קודם צ"ה ואם נולד קודם לכן מוהלין ביום ו' דהא אפי' לענין מלאכה דהוי איסור סקילה פסקינן הכי כמש"ל וכ"פ בס' מ"כ במ"ה מ"ב פ"ה וכ"כ רדב"ז ח"א רפ"ב ואם נולד בשבת שעה רביעית קודם הליל' כתב דנ"ל להלכה למולו בשבת אבל לא למעשה אא"כ יסכימו בזה רוב חכמי ישראל כי איני רוצה לסמוך על דעתי בענין חילול שבת החמורה ומשמע מדבריו דספק שלו לפי שנהגו כל ישראל במקומו לקבל שבת משתשקע החמה א"כ ה"ה לענין מ"ש אבל במדינתינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצ"ה כמ"ש סי' רס"א א"כ ה"ה לענין מילה יש לסמוך על זה למולו בשבת דהא כל גדולי הפוסקים סוברין כן:

ונולד כשהוא מהול. מ"כ צ"ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה וצ"ל כמ"ש הב"ח בי"ד סי' רס"ד דצריך שירא' מהול אפי' שלא בשעת קישוי ע"ש וה"נ אם לא נרא' מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשב' עכ"ל וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לחלל שבת החמור:

שתי ערלות. ב' עורות זעג"ז (רש"י ורמב"ם):

איזמל מע"ש כו'. כתו' בי"ד סי' רס"ו דמות' לטלטל הסכין לאחר המילה וכו' והוא מרי"ו נ"א ח"ב וז"ל מותר לטלטל הסכין להחזירו לאחר המילה דמאחר שטלטל הכלי בהיתר מחזירו לאיזו מקו' שירצ' וכ"כ הרמב"ן עכ"ל, כוונתו דקי"ל דכל מוקצ' שהוא בידו מטלטלו לאיזו מקום שירצה וכמ"ש סי' ש"ח ס"ג אבל לאחר שהניחו מידו אסור לטלטלו כמ"ש רסי' ש"ח וכ"כ מהרי"ל וכ"כ רש"ל בתשובה וביש"ש בביצ' פ"ג בשם מהר"א מפראג אלא שהוא חולק עליו וסובר אין מוקצ' לחצי שבת ע"ש ול"נ להחמיר וכ"מ ססי' תצ"ט דהא עלי הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כדאי' בגמ' דף קכ"ג ומותר לטלטלו לקצב עליו בשר לצורך י"ט ואח"כ אסו' לטלטלו ה"נ ל"ש וכ"מ ממ"ש סס"י תרנ"א בשם הירוש' והא דקי"ל דאין מוקצה לחצי שבת היינו בדברים שאסורים מחמת שהקצה אותם מדעתו אמרינן כיון שהיה דעתו עליהם ב"ה שרי היכא דהדר ואחזו כמ"ש סי' ש"י אבל הכא לאחר שמל בו חזר לאיסורו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא והוי כפירות שהיו ראוין ב"ה ועכשיו אינם ראוי' דאסור לטלטל' ה"נ כן וכן כלי שמלאכתו לאיסו' שנשתמש בו היתר אסו' אח"כ לטלטל' מחמה לצל מהאי טעמא דיש לו דין כלי שמלאכתו לאיסור, וכן משמע בהדיא ממ"ש סי' תקכ"ו ס"ו בשם הרמב"ן ה"נ אף על פי שנשתמש בו להיתר מ"מ ה"ל דין כלי שמוקצ' מחמת חסרון כיס, וכ' המבי"ט ח"ג סימן פ"ט מי שרחץ הסכין אחר המילה איכא איסורא כיון שאינו לצורך שבת (עסי' שכ"ג ס"ו) אבל מוקצה ליכא כיון שעודו בידו עכ"ל לכן יש להחמי' שלא יניחנו מידו עד שיוליכנו לביתו להצניעו, כ' ב"י אסור להוצי' התינוק מביתו לחצר אל האזמל ועסי' ש"ח סמ"א דע"י עכו"ם שרי כיון דליכא ר"ה, ופשוט דאסור להביא התינוק לבהכ"נ דרך חצר שאינו מעורבת אפי' ע"י עכו"ם דהא יכולין למולו בביתו, והרבה פעמים מלין בבית כשיש צינה (עסי' תרכ"א ס"ב) ועסי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא: ונ"ל דבמילה יש לסמוך עלייהו אם א"א בע"א:

לא יערבם. כתב ב"י דלשאר חולים נמי אסור לערב ע"ש:

חלוק. כעין כיס דחוק שעושים ומכסים ראש הגיד עד העטרה וקושר שם שלא יחזיר העור לכסות הגיד:

חצר אחרת. אבל דרך ר"ה אסור עססי' ש"א:

ובמדינות אלו וכו'. ובאגודה פ' הדר כתב שנוהגין להטמין חמין לרחצו ולא ישרו סדין דהוי כבוס או ישים עכו"ם הסדין תוך המים ואם נשפך החמין יאמר לעכו"ם להביא מים שהוחמו בשביל עכו"ם ולא יאמר לעכו"ם להחם בשבילו, כ' ב"י בי"ד סי' רס"ד בשם רשב"ץ שתינוק שהיה חולה ונתרפא לא ימולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת ביום ג' כמ"ש סי' רמ"ח גבי ספינה וכתב ראב"ח דלדבריו אף ביום ד' אסור ול"נ דשרי וכן המנהג פשוט בקונשטנטינא אבל ביום ה' וביום ו' נוהגין איסור עכ"ל כ"ה וע' בש"ך ובט"ז שם ול"נ דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת וגם ראב"ח מהסס בדין זה לכן אין להתרשל בדבר מצוה ולא ידעתי למה כתב לדבריו אף ביום ד' אסור דהא כשמלין ביום ד' חל יום רביעי בשבת ליכא למיחש אבל בספינה לעולם איכא למיחש לסכנה:

שלא מל. ונ"ל דה"ה אם מל ולא פרע לעולם אסור לפרוע בשבת וטעם אחד להם:

אם נגמרו שערו וכו'. עמ"ש בי"ד סי' רס"ו בזה דאין כאן סוגיות חלוקות כמ"ש ב"י בזה:

בין השמשות. עיין מ"א שהעלה דאם נולד רביע שעה קודם צאת הכוכבים הוי ספק ואם נולד קודם לכן מוהלין ביום ו'. ואם נולד בשבת רביעית שעה קודם הלילה מוהלין בשבת ע"ש ובהרדב"ז סי' רפ"ב כתב תינוק שנולד ע"ש אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם הדבר ספק אם נולד קודם הסוף שקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים כיון דאיכא תלתא ספיקא ידחה לעשירי ע"ש ועיין בסוף ספר דרכי נועם קונטרס גדול ממלחמות מצוה בכל פרטי דינים וחלוקים רבים באורך. ועיין בשו"ת הב"ח סי' קנ"ד. ומהרמ"ש סי' מ"א:

כשהוא מהול. צ"ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה. ונ"ל כמ"ש הב"ח ביו"ד סי' רס"ד דצריך שיראה מהול אפילו שלא בשעת קישוי ע"ש. וה"נ אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת. וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לחלל שבת החמור מ"א. (ועיין בש"ך ליו"ד ס"ס רס"ד ועיין יו"ד סי' רס"ג דאם יש ערלה כבושה פי' העור נדבק מאד בבשר דוחה שבת ובתשובת מבי"ט ח"א סי' פ"ט כתב דאם יש בו ציצין המעכבין המילה דוחה. ובאגודה פרק ר"א דמילה כ' נולד מהול בשבת טוב למולו ביום שלאחריו ע"כ משמע דס"ל דלא הוי איסורא כשמל בשבת אך צ"ע דהא ש"ס ערוכה בשבת קל"ה שאין דוחה שבת ודוחק גדול לפרש האגודה בענין אחר ע"ש ורי"ף מסופק בו וכ"כ מהרי"ל עיין בס' אליהו רבה):

איזמל. עמ"ש בסי' ש"י ס"ג אם יש לטלטל האיזמל לאחר המילה ועיין מ"א:

אומר לעכו"ם. עיין סי' רס"ו ס"ו מש"ש מדין הוצאת התינוק ועיין מ"א:

לא יערבם. כתב הב"י דלשאר חולים נמי אסור לערב ע"ש:

ורוחצים. ולא ישרו סדין דהוה כיבוס או ישים עכו"ם הסדין תוך המים ואם נשפך החמין יאמר לעכו"ם להביא מים שהוחמו בשביל עכו"ם ולא יאמר לעכו"ם להחם בשבילו כתב בי"ד ססי' רס"ז משום הרשב"ץ דתינוק שהיה חולה ולא נימול בזמנו ונתרפא לא ימולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת ביום שלישי למילתו וגם ביום ו' נהגו איסור ע"ש ועיין מש"ש הש"ך והט"ז ועיין בכנה"ג. וכתב המ"א ול"נ דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת לכך אין להתרשל בדבר מצוה ע"ש:

לא ימול. ונ"ל דה"ה אם מל ולא פרע מעולם אסור לפרוע בשבת וטעם אחד להם מ"א. ועיין בתשובת חות יאיר סימן קנ"ח. מוהל שבא למול בשבת ואמר שכבר מל פעם א' בחול נאמן וא"צ להביא ראיה. נאמן שמואל סי' י"ט. ועיין בי"ד סי' רס"ו שלא ימולו ב' מוהלין מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע ועיין מש"ש הט"ז בס"ק י"א. ונוהגין כפסק הש"ע ועיין דבר שמואל סי' ס"ד:

ס"ג בן ח' אם כו'. ע"ש קל"ה א' קל"ו א' ופ"ח דיבמות פ' א' ב' והנה תוס' שם ושם כ' דרשב"ג ורבנן בתרתי פליגי בודאי בן שמונה דלרבנן ודאי נפל הוא ואינו יוצא מידי נפל עד עשרים שנה לר' אבהו ובספק וסתם ולדות ס"ל דודאי של קיימא הוא דהלך אחר רוב נשים כמ"ש שם ל"ז א' אי לימא כו' ולרשב"ג בשניהם ספק נפל עד שלשים יום ולאחר שלשים יום ה"ז ודאי בן קיימא בשניהם דסוגיא דיבמות מ' דפליגי בודאי בן ח' ובסוגיא דשבת ובש"מ מ' דבספק פליגי כמ"ש וכ"כ כל הפוסקים וכ' הרמב"ן ביבמות שם דבין לרבנן בין לרשב"ג אין חילוק כלל בין גמרו או לא וכן מ' שם ושם שלא הזכירו גמרו כלל אלא רבי בלבד רק בבן שמנה ודאי דהוא לרשב"ג ספק דוקא בגמרו הא לא גמרו הוי ודאי נפל דאל"כ ודאי נפל שיהא כאבן כו' לרשב"ג לא משכחת לה ורבי ס"ל דבגמרו יוצא מתורת ודאי אבל מתורת ספק לא ואינו ידוע זמנו לרבי שיצא מתורת ספק ודעת רבי הוא ס' שלישית וכ"כ הריב"ש בסי' תמ"ו אלא שכ' דלרבי בגמרו הוא ודאי בן קיימא ואין נ"מ בזה לדינא דאין הלכה כרבי כמ"ש ביבמות שם כמאן כרבי כו' וג"כ כ' הריב"ש דלרבנן בספק לא הוי בן קיימא עד שגמרו ובזה נראין דברי הרמב"ן דאין חילוק כנ"ל ונ"מ בזה לאשת כהן דסמכינן ארבנן כמש"ש ל"ז א' באשת כהן כיון דלא אפשר כו' ובשבת קל"ו א' אמר אביי פיהק ומת דכ"ע ל"פ נו' וא"כ בפיהק לכ"ע נפל ואפי' באשת כהן חולצת וה"ה חלה לדעת קצת מפרשים כמ"ש הר' יונה והרא"ש אלא שהרב אלפס השמיט הא דאביי וכן הרמב"ם וש"ע ופסקו דכל ספק בן ט' אינה חולצת באשת כהן דס"ל דרבא דקאמר אם אשת כהן כו' ולא חילק בין פיהק פליג אאביי והלכה כרבא ובכלו חדשיו בודאי כגון שבעל ופירש אפי' רשב"ג מודה דמיד הוי בן קיימא כמ"ש בשבת שם ובנדה מ"ד ב' וכלו חדשיו להרמב"ם דוקא בן ט' חדשים גמורים וכ"פ בש"ע וכמש"ש ל"ח א' ב' אמר שמואל אין אשה כו' כחסידים הראשונים אמר מר זוטרא כו' אמר מר זוטרא אפי' כו' מ' דכולהו ס"ל כן וכן סוגיא דיבמות ל"ו א' מ' כן אע"ג דהרמב"ן חולק עליו ופ' כר' יהודה בנדה שם אלא שריטב"א פ' דעכשיו נשתנה הטבע ורואים שהוא בן קיימא ויולדות אפי' יום א' בחודש התשיעי וכ"כ ב"ה בא"ע סי' קנ"ו ס"ד וכמ"ש תוס' בבהמה שנשתנו עכשיו דאמרינן בבכורות י"ט ב' פרה וחמור כו' נמצא בכלו חדשיו לכ"ע בן קיימא הוא ובן ח' ודאי או ספק לרשב"ג עד שלשים יום ספק רק בן ח' ודאי ולא גמרו הוי ודאי נפל ואם שהה שלשים יום בכ"ע ודאי בן קיימא בין בן ח' או ספק בין גמרו או לא ובשבת קל"ו א' איפסק הלכתא כרשב"ג ומפרשים אף לענין בן ח' ודאי בכ"ע הלכה כמותו אלא דבאשת כהן סמכינן ארבנן דס"ל דודאי בן קיימא בין גמרו או לא אבל בבן ח' לעולם חולצת וז"ל הרמב"ן ביבמות בקוצר כלו חדשיו ולד מעליא הוא לא כלו ולא גמרו נפל גמור גמרו ספק אינו ידוע אם כלו בין גמרו בין לא גמרו הוא ספק שהה למ"ד יום לעולם כחתן שלם לכ"ד ובאשת כהן כו' כמש"ל וע' במ"מ פ"א מה' יבום הביא דבריו אבל הרמב"ם אחז לו שיטה אחרת דבפ"א מה' מילה כ' בן ח' אם שלם בשערו וצפרניו ה"ז ולד שלם בן ז' הוא אלא שנשתהא ומותר לטלטלו ואינו כאבן ומלין אותו בשבת ואם אינו שלם הרי זה בן ח' ודאי וה"ה כאבן ואסור לטלטלו ואעפ"כ אם שהה ה"ה כשאר הנולדים לכ"ד דכל ששהה ל' יום אינו נפל בן ז' אם נולד שלם ה"ז של קיימא ומלין אותו בשבת ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת ממ"נ כו' ופסק בשניהם לקולא כרבי וכרשב"ג ומ"ש בן ז' שלם כ' דל"ד וע' בטי"ד וב"י סי' רס"ו. אבל בשאר מקומות לא הזכיר כלל הא דרבי וג"כ בשאר דברים נראין כסותרין דבריו שבפ"ב מה' רוצח כ' דנולד לפחות מט' חדשים ההורגו פטור עד ששהה ל' יום. ופ"א מה' יבום כ' אם לא נודע שכלו חדשיו עד ל' יום ה"ז ספק ואם שהה ל' יום ה"ז בן קיימא ופטורה כו'. ובפ"א מה' שמחות כ' הנפלים אין מתאבלין עליהם וכל שלא שהה ל' יום ה"ז נפל אם אינו ידוע שכלו חדשיו בן שמנה אף לאחר ל' יום ה"ז נפל ואין כו'. ובפ"א מה' נחלות כ' אפי' קטן בן יומו ולא כלו חדשיו ה"ז נוחל ומנחיל הואיל וחי שעה אחת: והענין הוא כמ"ש בפ"א מה' יבום מן התורה אם יצא הולד חי לאויר העולם אפי' מת בשעה שנולד פטורה כו' אבל מד"ס עד שיודע בודאי שכלו חדשיו או שישהה שלשים יום ואם לאו ה"ז ספק וצריכה חליצה מד"ס לכן בדין נחלות אוקמוהו אדין תורה דבדיני ממונות קולא לזה וחומרא לזה ובשאר מקומות פ' כרשב"ג רק באבל דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל פ' בודאי כרבנן דאף לאחר ל' יום הרי זה נפל ובמילה כיון דחומרא בעלמא דממ"נ מלין אותו רק משום טלטול פסק כדברי רבי ורשב"ג לקולא וס"ל דדברי רבי לא אתמר אלא לענין מילה כמ"ש ביבמות שם ולכן לא הזכיר דבריו בשאר מקומות ופ' כרשב"ג אף ברוצח וע' מ"מ פ"א מה' יבום ובב"י ח"מ סי' רע"ו ולמד הרמב"ם מדאמרינן באשת כהן דאינה חולצת ושרינן איסורא דאורייתא ויותר היה נראה להתיר חליצה לבעלה שהוא דרבנן ולמד מזה שמדין תורה א"צ חליצה וע' בתוס' שם ובש"ע פסק כהרמב"ם שבח"מ סי' רע"ו פ' שם כדבריו בהל' נחלות ובא"ע סי' קנ"ו ס"ד העתיק דברי רמב"ם בפ"א מהל' יבום ובש"ע י"ד סי' שע"ד ס"ח כ' ג"כ כדברי הרמב"ם פ"א שם והוסיף שעד ל' יום אפי' גמרו שערו וצפרניו כו' והוא מדברי הרמב"ן יטי"ד שם וכשיטתו כנ"ל וענ"י ביבמות שם וט"ס שם וגם הרמב"ם יודה בזה כנ"ל אבל במילה כ' שדעת הרי"ף ורא"ש שלא כתב הא דרב אדא דאמר מלין אותו ממה נפשך שמע מינה דלא סבירא ליה הא דרב אדא וקושיית הגמ' מימהל היכי מהלינן בשגמרו דמש"ה מהלינן כמ"ש ביבמות וכ"כ הרי"ף שם ורב אדא הוא דאצטריך לדחוקי כך אבל אנן דס"ל כאוקימתא דיבמות וז"ש כאן אפי' אם הוא ספק כו' וכ"כ בי"ד סי' רס"ו אבל ב"ה כ' שם כדעת הרמב"ם וטור דאפי' לא גמרו מלין אותו ממ"נ בספק בן ח' ובגמרו אפי' ודאי בן ח' סמכינן ארבי אבל מ"ש בסי' ש"ל ס"ז דבגמרו בין ספק בין ודאי מחללין עליו שבת צ"ע ואפשר משום דספק נפשות להקל וסמכינן ארבי אלא דא"כ בספק אפי' לא גמרו הל"ל דמחללין כמו באשת כהן דסמכינן ארבנן וא"ל דס"ל כדעת הריב"ש דבלא גמרו אף רבנן מודו דא"כ הל"ל באשת כהן ג"כ דוקא גמרו וע' ספ"ק דערכין דאף על הספק מחללין וע' ר"ן פ' בתרא דיומא ומ"ש מ"א שם משום דאיכא ריעותא דלא גמרו מש"ה אין מחללין לדעת הרמב"ן וכ"פ בש"ע א"ה סי' קס"ד ס"ז דבאשת כהן לעולם אין חולצת ולא חילק בין גמרו או לא ה"ה כאן ואף לרשב"ג כיון דספק הוא מחללין כנ"ל ובספק נפשות מקילינן יותר מבכ"מ. וגם דברי הטוא"ה וב"ה בסי' קנ"ו ס"ד צ"ע דכ' דאפי' בסתם ולדות אין פוטר עד שיהיה בן שלשים יום וגמרו שערו וצפרניו דזהו דלא כחד ואף לדעת התו' שכ' ביבמות שם ובשבת שם דרבי ורשב"ג ל"פ אלא דשניהם בעינן ל' יום וגמרו היינו בודאי בן ח' אבל בספק כ' דא"צ וע"ש בתו' דשבת ד"ה מימהל. וא"ת היכי פשיט כו' וי"ל דא"כ הל"ל כו' ומדנקט רשב"ג ש"מ דבסתם כו':

ס"ה ונולד כשהוא מהול. כרבה שם דאמר חיישינן כו' דהל' כרבה נגד רב יוסף: ויוצא דופן ונכרית כו' ומי כו'. דמספקא לן כמאן משום דרב אסי דלא כת"ק ומספקא לן אי שמיע ליה וס"ל דלא כת"ק או לא שמיע ליה הברייתא ואי הוה שמיע כו':

ס"ו לפיכך. שם במתני': אפי' במקום. גמ' שם ב' כשם כו' ונ"מ אף לר"ש בכלים ששבתו בבית ע' רי"ף שם: שהעמידו. רש"י שם וגמ' פסחים צ"ב א': ולומר לא"י. עירובין ס"ז ס"ח וע' רי"ף ורא"ש בשבת שם:

ס"ט לפני המילה ולאחר המילה וביום. שבת קל"ד ב' במתני' וכמ"ש שם בגמ' הלכה כראב"ע וסובר כדעת הרמב"ם דראב"ע דוקא יום שלישי נקט אבל יום שני אין רוחצין: לפני המילה בחמין. זהו ג"כ דינא דגמ': אבל אם. שם בין בחמין כו' מפני שסכנה כו': מידי דהוי. יומא פ"ד ב' מחמין כו':

ס"י אדם כו'. כמ"ש בפ"ד די"ט מפני שצריך לבודקו. מרדכי ס"פ כיסוי הדם סי' תתר"ס: אבל אם כו'. ממש"ש הכא ברעפים חדשים כו'. דוקא חדשים שלא נתבשל מעולם וא"צ לאחזוקי ג"פ ול"ד לשחיטה דבעינן אחזוקי ג"פ. ת"ה סי' רס"ה: ואפי' אם כו'. תה"ד שם דלא כטוי"ד סי' רס"ו בשם ראבי"ה דאוסר אם איכא אחר ממ"ש בשבת קל"ג א' ואם איכא אחר כו' אבל הוא חלק עליו וכ' דל"ד לשם דאב מתכוין לקוץ בהרתו משא"כ באחר אבל כאן תרווייהו מכווני לתיקון המילה ועוד דסוגיא דשם לס"ד אבל הא אמרינן שם דאביי גופא סבר דפסיק רישיה כו' ואע"ג דפסיק רישיה דלא ניחא ליה פטור כמש"ש ק"ג א' וע' בתוס' שם ד"ה א"צ כו' מ"מ כאן דחייב משום מקלקל בחבורה אפי' כה"ג חייב דא"צ מלאכת מחשבת כמ"ש תוס' בכתובות ה' ב' בד"ה את"ל כו' ע"ש שהאריך בזה:

שבת קל"ג משנה

שם ברייתא

שם קל"ב משנה וגמרא

שם קל"ה ברייתא וגמ'

הרי"ף והרא"ש

שם במשנה וברייתא קל"ב

שם קל"ה ברייתא וכת"ק

שם פלוגתא דאמוראי ופסקו הפוסקים לחומרא

פירוש הולד היוצא מהאשה שפתחו בטנה רש"י)

שם קל"ו משנה וכר"ע

שם בגמרא

הרי"ף והרא"ש שם

הרמב"ם בפ"ב מהלכות מילה

שם קל"ג משנה

שם במשנה

דברי עצמו

מרדכי בפ"ג דחולין בשם רבינו שמחה ותרומת הדשן שם