דיני תכשיטי אשה - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״ג

שמא תוליכם. ודוקא בדברים קטנים כאלו יש לחוש שתוליכם שאף בחול לפעמים נושאו בידו משא"כ בדברים שהן עיקר מלבושים (תוס'):

קלועות בשערה מותר. דהא אסור לסתור קליעות שערה מכ"ש סכ"ו:

ויש מי שאוסר. דחיישינן שתרפם [ב"ח]:

שאינה צריכה להסירם. צ"ע בי"ד סי' קצ"ח ס"ג סתם כדעת הראב"ד דדוקא כשהם חלולים אין צריכה להסירם:

כדי שלא יתטנפו. וחוצצין כמ"ש בי"ד שם:

כליל'. אין דרך לצאת בה אלא אשה חשובה ולא שלפה ומחויא אבל תכשיטין שכל הנשים רגילים בהו אף חשוב' אסיר' [ש"ג]:

חייבת. אפי' מעמדת בה קישוריה דאין דרך להעמידה בנקובה והוי משוי [ב"י] וב"ח כתב דפטורה דאין דרך הוצאתו בכך ולא דק דהא פריך בגמ' למאי חזי וא"כ תחייב חטאת ולא קמשני דאין דרך הוצאתה בכך ועוד הא כתבו התו' דף י"א דאם תחוב' בבגדה חייבת וא"כ מה לי בבגדה או בצעיפה אלא דברי הרב"י עיקר:

מותר לצאת. משמע אפילו אינו תכשיט וליתא אלא דוקא כשיש טס של זהב בראש' ומניחת' כנגד פדחתה ואין איסור אלא משום דלמ' שלפ' ומחויא אבל הכא כיון דעביד לצניעות לאו שלפ' ומחוי' אבל כשאינה תכשיט לא תצא שהרי אינה יכולה לצאת בכל הדברים הצריכים לה כיון שאינו לא מלבוש ולא תכשיט ה"ל משוי ודלא כב"י וכ"כ התוספות והרא"ש להדיא עכ"ל ב"ח ולא דק שהתו' והרא"ש כ"כ ארש"י ע"ש דמיירי שאין צריך כלל למחט הזה לצורך הלביש' אלא שחולקת בה שערה ועל זה כתבו הוי משוי אבל כשמעמדת בה קישוריה אדרבה פריך בגמר' ותשתרי ומשני כמין טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מניחתה כנגד פדחת' וגזרינן דלמא שלפ' ומחויא וכתבו התו' דאם אוגר' בה שער' אינה מניחת' לעולם כנגד פדחת' ואינה חשובה תכשיט ולא מחוי' ושרי עכ"ל ולכן סתמו הפוסקים וכתבו אם מעמדת קישוריה מותר אך כשמניחתה נגד פדחתה ויש לה טס אסור דלמא מחוי' ומיהו אם היא עשויה כמין תכשיט בראשה אפי' מעמדת בה קישוריה אסורה דלמא מחוי' כמ"ש ב"י בשם הסמ"ג והתרומה דס"ל כמ"ש התו' דאע"ג דהוה לצניעות גזרינן דלמא מחוי' ע"ש דלא כהרב"י ואפשר דבמחטין שלנו ל"ש זה ולכן נהגו להקל ועססי' י"ח וכ"כ ראב"ן וסה"ת ועסס"ט:

יצאת חייבת. כיון לפעמים בחול כשנותן לה הבעל טבעת להניח בתיבה מניחה באצבעה עד שמוליכתה לשם הוי דרך הוצאה בכך (גמר'):

ובלבד שלא תתנם. עב"י די"א דה"ה גבי מנעל נמי אסור ויש מתירין ומספק' לו אם ה"ה קש [הגהת סמ"ק]:

לא תחזיר. כתבו התוס' בעירובין דף ק"ב דוק' כשנפל ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי שרי וכמ"ש סימן שכ"ח סכ"ה ודבריהם הללו נשמטו מהאחרונים עכ"ל תי"ט, ובע"ש לא ידע מ"ש התי"ט וכ"כ בשמו בסי' שכ"א, ובאמת לדידהו אישתמיטיתיה מ"ש התוס' לעיל מינה דהיינו דוק' לפי' הר"ר פור"ת אבל לפרש"י והרא"ש שכתבו דהכא אסור משום דמיחזי כמכוין להוציא הפלפל לחוץ ולדידהו אפי' נפל על גבי כלי אסור וכ"כ התוס' בשבת פ"ו וכן עיקר:

ובבתי שוקיים. לפי שאינן תכשיט ולא שלפא ומחויא ועמ"ש ס"ט בשם התו' אבל לרש"י הוי תכשיט אלא דלא שלפא כיון שהוא לצניעות ולכן אסור בשל זרוע:

יש אוסרין. היינו י"א בסי"ח דאוסרים להתקשט אפי' בביתם:

חוץ מכבול. שלא תתגנה על בעלה עמ"ש ססי' י"ג:

שניטל חודה. במרדכי פ"ד פר"י שלא יצאו במחט שניטל חודה ועוקצה דל"מ בה יחוד לענין טומאה עכ"ל. ובריש כל הכלים אמרינן דאם ניטל חודה או עוקצה אסור לטלטלה וא"כ שלא יצאו דקאמר ר"י לאו דוקא דבטילטול נמי אסור עכ"ל הרב"י וכ"כ פה בש"ע ולא עיין יפה דבגמרא קאי אמחט נקובה להכי סגי בחודה או עוקצה והמרדכי מיירי במחט שאינו נקובה דאז כשניטל חודה דהיינו חוד שלה או עוקצה פי' הקשר עדיין חזיא למילתיה עד שינטלו שניהם וכ"מ בהדיא בסה"ת סימן רנ"ד:

צבועים אסור. אף על גב דנזמים מותר כמ"ש ס"ח שאני חוטין דקל יותר ליטלם (תוס') ולפמ"ש שם בהג"ה י"ל דהכא מיירי בבתולה דוקא:

פורפת וכו'. ולא מיחזי כמכוין להוצאה דהכא הכל יודעים שצריכה לדברים הללו משא"כ בנותנה לתוך פיה כמ"ש סט"ו (תוס'):

פרפה עליו מע"ש. דמעשה מועיל:

משום צובע. כיון שדרכה בכך מקרי צובע מה שא"כ באיש כמ"ש ססי' ש"כ ומ"מ אינו אלא מדרבנן:

לקלוע. דדמי לבנין אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [תוס'] ובספר טל אורות טעה בזה ע"ש:

יכולה לחלוק. דאינה מתכוין לתלוש השער:

שא"א שלא יעקר. כן פרש"י בשבת דף פ"א דהוי פסיק רישיה והקשה בריב"ש סימן שצ"ד דהא בנזיר דף מ"ב אמרינן בהדיא דטעמ' דאסור משום דכל הסורק להשיר נימין מדולדלות שאינן מחוברין יפה קא מכוון עכ"ל, ואפשר דרש"י בא לאשמועינן דאפי' אינו מתכוין להשיר נימין אסור ובגמרא התם מיירי במסרק רך וז"ל הריב"ש הבחורות מתקנות מעט שער ראש בכלי העשוי משער חזיר והדבר ידוע שאין בו משום השרת שער אבל במסרק אסור והא דשרי קירוד בבהמ' היינו ששערותיה גסים [ועסי' תקכ"ג ס"ב] ואפי' להי"א דפסיק רישיה דלא ניח' ליה שרי כמ"ש סי' ש"כ סי"ח מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב כמו הנוטל צפרניו חייב משום גוזז ואף ע"ג דל"צ לצפרנים דבמשכן היו גוזזים עורות התחשים אף על פי שלא היו צריכים לצמר [עמ"ש רסי' ש"מ] משא"כ במפשיט העור כדאיתא רפי"ו דשבת עכ"ל ועסי' תצ"ח:

לחוף. פירש"י דף נ"א חופף שערו בנתר וחול ומפספס מנפץ שערו ובנזיר פירש"י ותוס' מפספס שמבדיל שערותיו זו מזו ופשוט דאסור לחוף בדבר שבודאי משיר השער כדאמרינן בנזיר פוקסת אסור ופירש"י מתקנת שערה במסרק ובידיה, וכתב הריב"ש אפשר שהוא מה שרוחצין המסרק בשמן טרוף במים ומעבירין המסרק על ראשו להדביק השערות זו בזו ולהשכיבן על הראש וזה דומה לבנין עכ"ל משמע דבלא"ה שרי:

קלועות בשערה מותר. דלא חיישינן דלמא אתי לאתויינהו בר"ה שאסור לסתור קליעת שערה בשבת וזהו דעת ר"ת בטור ובתוס' כ"כ ע"ש ר"י וז"ל דכי היכי שיש איסור בעשיית קליעה ה"נ יש איסור בסתיר' קליעה ויש מי שאוסר הוא רש"י ונראה שהוא מתרץ קושיא זו דכי מתרמי לה טבילה תצטרך להוציא החוט ולסתור הקליע' ותעשה זה ע"י עכו"ם דודאי מותר ע"י עכו"ם דהוי שבות דשבות:

שלא יהיו מטונפות. ז"ל רש"י מפני שהמים ממחים את הטיט ומלכלך בשר' בעליית' מהטבילה ואע"ג דחציצה לא הוי דעיילי בהו מיא מיהו כיון דשקל' לה משום טינוף אתי לאתויינהו עכ"ל ובטור כתוב שאז צריכה להסירם מפני הטיט שחוצץ ונראה דעתו דאע"פ שטיט הלח אינו חוצץ כמ"ש בי"ד סי' קצ"ח סי"ד מ"מ מבואר שם דאם היא מקפדת חוצץ וס"ל לטור כיון שאסור בזו המקפדת אין חילוק בין הנשים ותדע לך שאל"כ נתיר באשה זקנה שתצא בכל הני דאסורי' משום טבילת מצוה ובזקינ' אין שייך טביל' אלא ודאי כל שאסור בקצת אסור בכולם כנ"ל נכון לדעת רש"י:

דאז מסירן כו'. זהו טעם על מוזהבין:

שהם רפויים כו'. ונראה דהא לא אסרי כאן דלמא שלפא ומיחוי דזה אינו אלא בתכשיט שהוא חידוש:

בקטלא שבצוארה. כאן הטעם משום טבילה דזה הוה חציצה ופי' קטלא מבואר בסעיף ז' אלא דשם יש איסור מחמת דלמא שלפא ומחוי לחברת' כיון שהוא חשוב וא"כ ל"ל כאן טעם דחציצה פי' התו' דכאן שהיא מהדק' כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא תשלפה כי אז לא תהיה נראית בעלת בשר אבל לקמן מיירי שהקטלא רפוי' סביב צוארה ואין שם חציצה אלא אסור מכח דלמא שלפא כו' והחילוק שבין חוטין לקטלא אמרי' בגמ' שהחוטין לא מיהדקא בחוזק כי אינה חונקת עצמה משא"כ בקטלא שהיא רחבה ואינה חונקת:

יוצאת בנזמי האוזן. דטריחא לה מלתא למשלך ואחוי מפני שאזנים מכוסות בקשורים:

מעמדת בה קישוריה. פי' תוחבת המחט לתוך השבכה ואוגרת בה השבכה שלא יצאו שערות לחוץ מקישוריה ודבר ברור בגמ' דבזה שמעמדת קישוריה דהיינו מה שתי' בגמ' תחלה הואיל ואשה אוגרת בה שערה אלא דפרכי' דמתני' דתנן ולא במחט שאינה נקובה א"א להעמיד בזה דא"כ היה לנו לומר דמותר כדפרכינן ותהוי כבירית ותשתרי פי' התוס' דטעם ההיתר בזה דלא כרש"י שפירש משום דכיון דלצניעות הוא לא שלפא דהא גבי כבלים הוא ממש כבירית וחיישי' שמא שלפא אלא דכאן אינו תכשיט ומותר מחמת דהוה כטבעת הכלים והוה דרך מלבוש כיון שהיא לצורך בתי שוקים ומ"ה מוקמינן למתני' דאוסר בחולקת שערה ומיירי ביש לה טס של זהב דבשבת מניחה כנגד פדחתה דהוה שם תכשיט על זה ע"כ אסור דלמא משלפא כו'. ופי' התו' והרא"ש דאף במידי שצריך לאשה מכל מקום כל שאינה מלבוש ולא תכשיט הוי משוי ואסור ע"כ והיינו במה שצריך לחלוקת שערה וע"כ צריך לטס של זהב דהוי תכשיט ואסור משום דלמא שלפא כו'. אבל במעמדת קישורי' היתר גמור הוא דהוי כבירית דהוא כבית יד של כלי ודוקא כל שאינו תכשיט אבל אם היה תכשיט אסור דלמא שלפא ולא ס"ל כרש"י שפירש כיון דלצניעות היא לא שלפא וראיה מכבלים והכלל בזה לשיטת התוס' והרא"ש דבחלוקת שערה ואינו תכשיט חייבת חטאת כיון שאינו דרך מלבוש ואם הוא תכשיט אסור מדרבנן דלמא שלפה ובמעמדת קישוריה הוה ליה דרך מלבוש דהוה ליה כבית יד של צעיף שלה אז מותר אפי' מדרבנן כל שאינו תכשיט אבל אם הוא תכשיט אסור ג"כ מדרבנן ואין היתר אלא באינו תכשיט ובס' מו"ח ז"ל כתב דבמחט שאינה נקובה כשאינה תכשיט אלא שחולקת שערה בלבד אע"פ שמעמדת בו קישוריה אסורה לצאת בה כיון שאינו לא תכשיט ולא מלבוש ה"ל משוי וכ"כ התוספות והרא"ש ולא כמ"ש בש"ע דמותר בסתם במעמיד קישוריה וזכר דברי רש"י דכיון דלצניעות הוא לא שלפא כל זה הוא שלא בדקדוק דבמעמדת קישוריה היתר גמור הוא דהוה כמו בית יד לכלים ואפי' אינו תכשיט וכ"ה בדברי התו' והרא"ש וטור וש"ע דזה הוה כמו מלבוש דהוא צורך למלבוש אלא בחולקת שערה דאין בזה צורך לשום מלבוש רק לצורך גופה בזה הוה משוי כל שאינו תכשיט ולא אמרינן כאן כיון דלצניעות הוא אפילו במעמיד קישוריה וזה פשוט בגמרא לשיטת התו' אלא דתקפה עליו משנתו בזה. עוד הקשה מו"ח ז"ל על מ"ש ב"י בפי' דברי הטור דכתב דלא תצא במחט נקובה היינו אפי' אם מעמדת בו קישוריה דחייבת חטאת כיון דהוצאה זו במקום שמעמדת בו קישוריה לאו דרך הוצאתה בכך ואין זו קושיא דכבר זכרנו מזה בסי' ש"א דהך לא תצא במחט וכן באיש מיירי בתחוב בבגדו כמ"ש הטור בהדיא לעיל ומש"ה באיש ודאי לאו דרך הוצאה היא כל שאינו מוציא בידו אבל באשה דרכה לילך במחט בצעיפיה בחול במקום שמעמדת קישוריה או בשביל חלוקת שערה אלא כיון דהוה נקובה הוי ליה משוי לאשה וחייבת חטאת:

ואם אינה מעמדת קישוריה אסור. קשה דע"כ כאן מיירי שאינו תכשיט דאל"כ אף במעמדת אסור דלמא שלפה לדעת התוס' כמש"ל וא"כ באינה מעמדת יש אפילו חיוב חטאת דה"ל משוי והיינו קושיא דגמרא למאי חזיא וצ"ל דנקט כאן אסור משום היפוכא דרישא דקתני מותר אבל באמת חייבת חטאת. ובטור כתוב לא תצא במחט שמחלקת בה שערה אפילו אם עשוי להתקשט אבל מחט שמעמדת בו קישוריה יכולה לצאת בה ולא תצא במחט נקובה ואם יצאה חייבת וכשאינה נקובה לא תצא ואם יצאת פטורה. צריך לבאר דבריו דבמחלקת שער יש חיוב חטאת אלא באם הוא תכשיט כיון שיש בה טס של זהב כדאיתא בגמרא אז אסור מדרבנן דלמא שלפא אבל מחט שמעמדת ואינו עשוי להתקשט יכולה לצאת בה והוי כמו מלבוש ולא תצא במחט נקובה וחייבת אפי' אם היא תכשיט דנקובה הוי משאוי לגבי אשה. ובשאינה נקובה והיא תכשיט אסור לכתחלה דלמא שלפא אבל אם אינו תכשיט נתבאר ברישא דיש חילוק בין חולקת לשער או מעמדת קישוריה ופשוט הוא כל שאין בה צורך כלל כל שכן דחייבת באינו תכשיט ובאמת קיצרו הטור וש"ע כאן והדברים ברורים ופשוטים בשיטת התו' והרא"ש והביא כאן ב"י דברי סמ"ג באינה נקובה שהם סותרים זא"ז. והב"י פירש דההיתר הוא כשתחובה במקום הצעיף והאיסור הוא שלא במקום הצעיף ותמהני על פה קדוש דהא אף במקום הצעיף יש איסור מדרבנן לדעת התוספות בד"ה ותיהוי כבירית שכתבו וא"ת אמאי לא משני השתא כמין טש של זהב כו' משמע מדבריהם דגם במעמדת קישוריה אסור מדרבנן אם הוא תכשיט ובסמ"ג חשיב זה לתכשיט במה שראשה עב. ונ"ל שהסמ"ג ס"ל דמה שהקשו התוספות על רש"י שפי' טעם אוגרת שערה כיון דלצניעות הוא לא שלפ' והתוס' חולקים ע"ז ומדמי לכבלים היינו לפי פי' שלהם שתוחבת את המחט בתוך השבכה ודוחקת את השבכה כדי שלא יפלו שערותיה דהוי שפיר דומי' דבירית שאוחזת בתי שוקיים שלא יפלו בזה ס"ל להתוס' דאע"ג דהוא לצניעות שלפה לה כיון דלא יתגלו תיכף וכ"ה באשר"י להדיא וז"ל כמו בירית שאם היתה שולפת בידים לא היו שוקיה מתגלים מיד אלא אחר שיפלו בתי שוקיה אבל לפי פירש"י שער היוצא חוץ לקישוריה כורכתו סביב המחט ותוחב' המחט בשבכ' מתחתיה שלא יראו שערותי' בזה מודים התוס' דכיון דלצניעות הוא לא שלפא דאי שלפא לה תיכף יתגלו השערות ועדיף מבירית וכבלים שהם למעלה מן הבתי שוקיים זה נ"ל נכון מאד. ולמדתי זה מדברי סמ"ק שכ' וז"ל ותכשיט של כסף וזהב שהם תחת הצעיף של נשים נשואות מותר ואותן שעל הצעיף אסורות בר"ה כו' וזה כמ"ש דתחת הצעיף היא פרש"י ועל הצעיף הוא פי' התו' וע"כ גם בסמ"ג ס"ל כן. ומ"ש מותר באינ' נקוב' היינו בתחת הצעיף ומ"ש אסור היינו על הצעיף דחיישי' שמא שלפא כיון דתכשיט היא לדעת הסמ"ג כיון שראשה א' עב. אך ק"ל לפי הסמ"ג דאמאי הדר ביה בגמ' מאוקימת' דאוגרת שערה היה לו לאוקמיה בראשה א' עב והוה תכשיט וכעין זה הקשו בתוס' בטס של זהב אלא דתירצו דאם היה בה טס של זהב והיא אוגרת בה שערה לא הי' הטס יכול להניח על פדחתה אבל במה שנאמר דהוה תכשיט מצד ראשה עב שפיר נוכל לומר כן וצ"ע:

ילדה בשל זקינה. דמחכו עלה ואתיא לשלופיה:

שלא יפול דם כו'. אבל אם מכוונת כדי שיבלע בו הדם ולא יפול הדם על בגדיה ויטנפם הוה אצולי טינוף ואסור כמ"ש סי' ש"א:

ויש מי שאוסר בשל זרוע. הוא דעת רש"י גבי בירית דלא התירו אלא בשוק דלא שלפ' דלא מגלי' שוק':

חוץ מכבול. שלא תתגנה על בעלה:

יוצאה באבן תקומה. ונרא' דהיינו מה שאנו קורין שטערי"ן שו"ס שנושאים נשים מעוברות:

טבילה. כתב הבאר היטב אשר לפני ואם הבתולה אסורה מפני גזרה זו צ"ע כי הבתולות אסורות לטבול כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ג ע"ש. ולא ידעתי למה מסופק בבתולה טפי מבזקינה דאין שייך נמי גבה טבילה ולדידי אין ספק דלא פלוג רבנן בתקנתא וכ"כ הט"ז בס"ק (ד') [ב'] יעו"ש:

מטונפות. שאז חוצץ:

מסירן. זהו טעם על מוזהבים:

לצאת. דאין דרך לצאת בה אלא אשה חשובה ולא שלפה ומחוי אבל תכשיטין שכל הנשים רגילים בהו אף חשובה אסורה. ש"ג:

חייבת. עיין מ"א וט"ז באורך (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ"ע):

ואם יצאת. עי' סי' ש"א ס"ט ויו"ד דין זה בביאור:

איש. ב"ח כתב להתיר לצאת במנעל שלנו עם התבן שבו וגם מותר לכתחלה לתת תבן לתוך המנעל והגהת סמ"ק מסופק בזה ויש להקל לצורך קצת. ע"ת:

ובלבד. דמחכו עלה ואתי' לשלופי:

ויצערנה. ואם מכוונת שלא יפול הדם על הבגדים ויטנפם אסור כמ"ש סימן ש"א סי"ג. ט"ז:

ובבתי שוקיים. דלא שלפא כיון שהוא לצניעות ולכן י"א בשל זרוע:

חוץ מכבול. שלא תתגנה על בעלה:

באבן תקומה. פי' הט"ז שהוא שטערי"ן שו"ס שנושאים נשים מעוברות:

משער חזיר. והריב"ש מתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור וכ"ש אם היה לה כלי משער חזיר מיוחדת לשבת דשריא וכ"פ המ"א בסימן שכ"ז ס"ג ע"ש:

ס"א שבראשה. לאפוקי שבצוארה כמ"ש בגמ' וכמ"ש בס"ב: ואם הם. כמ"ש בסכ"ו: ויש. עב"ח שנדחק ול"נ דה"ק דלמא מתרמיא כו' וע"כ תרפם מע"ש דבשבת אסור ושריא וז"ש עד שתרפם ול"ק סתם ולא תטבול בהן אלא דאם היה אומר סתם לא היה חשש דע"כ היה צריך להתיר מע"ש. ובי"ד סי' קצ"ח פ' כס' ראשונה: ואם. ובי"ד שם כ' כדעת הראב"ד דדוקא חלילין מעשה רשת כמ"ש שם תיכי חלילתא: מטונפות כו'. פ' כלישנא בתרא כשיטת הגאונים דפ' לחומרא כא"ד וכ"פ הטור אבל רמב"ם וש"ע פסקו כלישנא קמא משום דרב ס"ל כלישנא קמא: דאז. כאן כ' כפירש"י ובי"ד שם כ' כפי' רבותיו של רש"י:

ס"ב אבל בקטלא. ברייתא שם וכמ"ש רבינא: כמין ציץ. רי"ף: ולא כו'. והוא ג"כ. והוא. מתני' וגמ' שם: דלמא שלפא כו'. גמ' שם נ"ט ב' וס"ה א' אמר אביי כו' ע"ש: וי"א. ערש"י במתני' ד"ה בזמן כו': בשבכה כו'. רש"י:

ס"ג ורחבים. כדאמרינן בחולין קל"ח א' כיפה של צמר היה מונח בראש כ"ג ועליו היה ציץ נתון כו' רי"ף: כשיעור ציץ. שבת ס"ג סוכה ה': דהיינו. שם כליא פרוחי וכפי' הרי"ף שם וגירסתו שם כלה פרוחי:

ס"ד ור"ת. מדאמרי' בסוטה מ"ט מאי עטרות כלות עיר כו':

ס"ה כלילא כו'. כמסקנת גמרא שם ומ' דבכל ענין דלא כרש"י ד"ה כלילא שרי: שמניחתו כו'. רש"י: בין כו'. כנ"ל וכלישנא בתרא וכ פי' הרי"ף:

ס"ז בקטלא. עט"ז סק"ד בשם תוס' וע"ש נ"ז ב' ד"ה הכא:

ס"ח מפני. רש"י: ובמקום. עס"ך אבל כו' ועמ"א שם:

ס"ט אם מעמדת. כפרש"י שם ד"ה טהורה וכפי' תוס' ד"ה הואיל וכ"מ מדברי הרא"ש שם שבקושיא ותהוי כבירית כו' סובר כפי' רש"י וא"צ לכל הדחוקים שדחקו ט"ז ומ"א וע"ש ברא"ש שכ' ויותר נראה לפ' כו' והשתא כו'. ר"ל דלפירש"י ק' למאי מדמי לבירית בפשיטות ה"ל למיפרך דבודאי לא תגלה שערה אבל לפי' תוס' דאינה מגלה שערה מיד ל"ק לכאורה וצריך למיפרך מבירית מ' שמפ' כפרש"י דהקושיא משום גילוי שערה ולענין הקושיא שמקשין תוס' ד"ה ותהוי על רש"י צ"ל דכיון דעדיין בא' משוקיה קשורה לא נפלי הבתי שוקיים לפי הס"ד ודוקא בשאינה נקובה כמ"ש ב"י בשם הפוסקים ע"ש וז"ש ושאינה נקובה כו' וכ"מ בגמ' דלפי הס"ד במתני' באוגרת בה שערה ואפ"ה בשאינה נקובה דוקא. וע"כ צ"ל כמ"ש דשיטת ש"ע מורכב מפרש"י ותוס' דבקושיית הגמ' ס"ל כפרש"י כנ"ל דאילו לשיטת תוס' כמ"ש ט"ז ומ"א אע"ג דלא הוי תכשיט אפ"ה מותר כיון דמעמדת קשוריה א"כ אפי' מחט נקובה לישתרי במעמדת דהא גם שאינה נקובה משאוי הוא אלא משום דמעמדת אע"כ כמש"ל דשיטתו כשיטת הרא"ש: ואם כו' אסור. דהוי משוי וכמ"ש תוס' ד"ה למאי. ובתר הכי פריך כו': אסור. דוקא במחט שמתקשטת בו כמש"ש טס של זהב כו' אבל בלא"ה חייבת חטאת כמ"ש בד"ה הנ"ל שהוא משאוי ודרך הוצאתה בכך דאפי' נקובה דרך הוצאתה בכך כמ"ש תוס' י"א ב' וכ"ש בשאינה נקובה וכמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל שרגילה לנושאה כו' וכמ"ש בטבעת ס"ב א' פעמים כו' וכ"ש כאן:

ס"יא והוא כו' והוא. גמ' שם ורש"י:

ס"יב דכיון שהוא. כלשון רבותיו של רש"י: וכ"ש. רא"ש שם. ולל"א שברש"י במתני' הוא שן תותבת דמתני':

ס"יג דמחכו כו'. רש"י: ובשאר. עתוס' נ"ז א' ד"ה במה וא"ת כו' וי"ל כו' וכמש"ש אבל יוצא בחלוק כו':

ס"יד זקנה בשל. כגי' תוס' וזו ואצ"ל זו ורי"ף ורא"ש גורסין כגי' שלנו:

ס"טו יוצאה. נ"ד ב' ותהוי כקמיע כו' וכפרש"י ד"ה חומרתא: ומהודק. רא"ש. וצ"ל דמפ' דלא כפרש"י דלרש"י לב' הפירושים א"צ מהודק אלא שמפ' והתני רמי כו' ואמאי חלוקין עליו והא דלא פריך ממתני' עתוס' דפ"י דפסחים ק"ב ב' ד"ה מיתבי כו': שלא יפול. תוס' ד"ה ומוך וכמ"ש בסי' ש"א סי"ג: אפי'. גמ' שם וכפירש"י ור"ה גאון אבל הראב"ד פי' דקאי אמוך שבאזנה וז"ש עשתה לה כו' ול"ק אפי' וכ"ה בירושלמי להדיא שם: ובכל בשם כו'. מתני' וגמ' שם: ובלבד. עתוס' שם אי קאי אכל הנך אי לא וכ' ב"י שברמב"ם ורי"ו מ' כפי' הר"פ שם דלא קאי אלא אסיפא וכ"מ מלשון טוש"ע מדכוללן עם חומרתא דקטיפתא שהוא כקמיע מומחה שמותר כמ"ש תוס' נ"ז א' ד"ה במה והא דאיצטריך התם כו': ובבתי שוקיים. נלמד מבירית וכ"ה בהג"מ: ויוצאה כו'. מדפריך ואלו אצעדה טמאה אבל מיוצאה לא פריך: והוא. רמב"ם שם ולשיטתו שפי' כבלים משום דרפויים אבל בירית ואצעדה דבוקים ולכן מתיר באצעדה ג"כ: ויש מי. רש"י שמפ' משום שלפא רק בשוק דאינה מגלה שוקיה וע"ש והוא שלא בדקדוק דכה"ג לרש"י אפי' בשוק אסור ולא שרי אלא על ב"ש:

ס"טז בכל מה. דממ"נ אם זכורה כו' וכמ"ש בקמיע ס"א א' והא דאצטריך לאשמועינן בקמיע דשם ס"ד לאסור כמ"ש בסט"ו ובלבד כו':

ס"יז יש אוסרים. ירושלמי והביאו הרא"ש ס"י מעשה בר"ג כו' ור"ל בידו על אצבעו דאילו בידו ממש א"כ מאי קאמר הד"א כו' הלא כל התכשיטין חייבין חטאת אם מוציאין ביד וכמ"ש דלמא שלפא כו' וע' גמ' ס"ב ב' לא תצא אשה במפתח שבידה כו' ואפי' רבנן מודים שם ואפי' של זהב אסור וכמ"ש בירושלמי לכל הפיר שים שם וערא"ש וכ"ש של ברזל שהוא משוי כנ"ל בסי' ש"א ואמר אפי' בחצר כמש"ש בירושלמי וכס' שנייה שבסי"ח שהם היש אוסרים שבכאן שהם הרמב"ן ורשב"א אבל בידו מותר כמ"ש מ"י ב' השירים כו' ה"ה בכל הכלים כו':

ס"יח כל שאסרו. כרב דסתם לן תנא כותיה. הרי"ף ורמב"ם: שאינה מעורבת. הרמב"ם וכפי' התוס' שם דאם גם בחצר מעורבת א"כ אף בבית אסור והל"ל אף בבית אלא ודאי שהגזירה היתה שאם תתיר בחצר שאינה מעורבת יתירי אף לר"ה דשאר דברים אסור בחצר שא"מ אבל במעורבת ל"ל. מ"מ: חוץ. וה"ה איצטמא שבס"ג כמ"ש נ"ז ב': דהיינו. רש"י: וי"א דכל. ר"ן ומ"מ בשם רמב"ן ורשב"א כפי' בכל חצר דאל"כ מאי קאמר מ"ו ב' מי לא תניא השירים והנזמים כו' והלא אף ללובשן מותר וס' ראשונה מוקי לה בחצר שאינה מעורבת ששבתו בתוכה. ר"ן. וקמ"ל לאפוקי מס' ר"נ קכ"ד ב' שאמר * בליבני בחצר אבל כו' וכפרש"י עירובין ס"ט א' ד"ה בחומרתא. ואומר אני כו' ואמרו במ"ק י"ב ב' ר"י נשיאה נפק כו' מ"ט איקפד כו' והתניא השירים כו' ואי כפי פירושם דאפי' למעורבת אסור ובמעורבת מיירי מאי ראיה מייתי אדרבה משם מ' דאסור וכמו שהקשה תוס' בערובין שם ד"ה כיון ובשבת מ"ו ד"ה ואמר אלא דבחצר שאינה מעורבת מיירי ור"י נפק במעורבת ומייתי ראיה דבחצר מעורב' שרי לצאת מדמותר בשא"מ לטלטל כנ"ל ועתוס' שם ופירושם בחומרתא כו' ע"ש: וי"א שהכל. שפ' כר' ענני בר ששון דבשל סופרים הלך אחר המיקל כמ"ש בע"ז וכפי פירושם דחצר חצר שא"מ כנ"ל: והאידנא. שם בתוספתא: ויש שאמרו. כמ"ש קמ"ח ב' ופ"ד די"ט ל' א' ועתוס' דשבת נ"ה א' ד"ה ואע"ג וע"ל סי' תר"ח: ויש שלימדו. עסי' של"ד ס"י בהג"ה וי"א כו' בסי' שנ"ז ס"ג בהג"ה: וי"א עוד. וראיה מכלילא לדידהו: ומיהו. קאי אס' אחרונה דבכה"ג אפי' רבא י"א ב' מודה. ופשוט דאפי' בחצר אסור דאמרי' בירושלמי אפי' ר' ענני ב"ש ל"ק אלא בדבר שא"ח חטאת אבל בדבר שחייב חטאת אפי' בחצר אסור הגמ"ר בפ"ו בשם ר' יואל וזהו קצת ראיה לכאורה לפי' ר"ת דבחצר שאינה מעורבת מיירי אבל יש לדחות: ויש כו'. לס' ר"ת בסי' ש"א ס"ט: ולפ"ז כו'. ב"י ור"ל לס' בה"ת הנ"ל דבתכשיט מותרת: ומ"מ. ר"ל אפי' לסברא ראשונה כמ"ש תוס' הנ"ל ד"ה ואע"ג כו' וכן לכל הסברות דמחט שאינה מעמדת קשוריה אינה תכשיט כלל וחייבת חטאת כמ"ש בס"ט ע"ש:

ס"יט צריך. קכ"ג א': אא"כ. כמו אבן בסכ"ב:

ס"כ וה"ה. שם במתני':

ס"כא מהפנים. ט"ס בטור וצ"ל חוץ מהעינים וע"ש פ"א:

ס"כב שיחדתו. דבלא"ה אסור כמ"ש בסי' ש"ח סכ"ב:

ס"כג אם. עגמ' דע"ז ו' א': אם לר"ה. טור:

ס"כד ובמשקל. כר"מ משום דאביי שקיל וטרי אליביה: ואפי'. שם:

ס"כה ומטעם זה אסורה לטוח. ערש"י צ"ד ב' ד"ה וכן הפוקסת. ורמב"ם מפ' כפי' ראשון שכ' אין גודלין שער הראש ואין פוקסין אותו משום דהוי כבונה וזה כפי' ראשון של רש"י. מ"מ וסמ"ג כ' בירושלמי הפוקסת חייב משום צובע ופי' הסמ"ג כפי' השני. ב"י. וכ"כ התוס' במ"ק ט' ב' ד"ה פוקסת. ור"ל דירושלמי ל"פ אגמרא דידן אלא בפי' דמתני' בב' הפירושים הנ"ל. אבל הירושלמי פליג אגמ' דשם אמרו כוחלת משום כותבת כס"ד דגמ':

ס"כו יש אוסרין. כפי' פי' שם ובשבת למאי חזיא. ותוס' מפ' למאי חזיא לצאת כיון שאינו תכשיט ולא מלבוש:

ס"כז אסור לסרוק. נדה ס"ז ב' שכן אשה חופפת בע"ש כו' ופי' בשאלתות משום שאינה יכולה לסרוק בשבת וע' ברא"ש סוף נדה טצדקי חסרת פי' רב סעדיה גאון מסרקות גדולות וע"ש: שא"א כו' אבל מותר. שבת פ"א ב' נ' ב' וערש"י שם:

שבת נ"ז במשנה ובגמ'

טור בשם ר"ת והרא"ש והר"ן שם

רש"י שם

שם בגמ'

שם כרב יוסף אליבא דר"ה

שם במשנ' וכדמפרש לה רבינא שם

שם במשנה וכדמפרש לה רבי אבהו שם

שם ס"ד במשנה

שם נ"ז במשנה כבול וכדמפרש לה רבי אבהו

הרי"ף שם

שם כ"ג

שם במשנה

שם כ"ט

כשמואל וכרב אשי דמתני לקולא

שם בגמרא וכפירוש רש"י ע"ש

שם במשנה נ"ז ובגמרא נ"ט וכלשון א' שבפי' רש"י

שם ושם

רש"י שם והתוספות וש"פ

שם ס"ב

הרא"ש וכרב אדא שם ס'

שם ס"ב

שם נ"ז

שם ס"ב

שם ס"ד וכחכמים

שם בגמרא

הרא"ש שם

שם בברייתא קמא

שם ס"ד במשנה

שם בברייתא

שם נ"ז וכאביי

שם ס"ד במשנה ובגמ' ס"ה

טור בשם סמ"ג וש"פ לפי' הב"י שם

שם ס"ד במשנה

שם בגמרא ס"ה

שם ס"ד

טור בשם ר"י וש"פ

רמב"ם בפרק י"ט מהא דרב יוסף אליבא דרב יהודה בפי' בירית ה"ג

ה"ה ממשמעות פי' רש"י שם

תוס' נ"ז ורא"ש והר"ן

רבי ירוחם בחלק ט' בשם רמב"ן והרשב"א והרב המגיד בפי"ט בשם הרשב"א

שם ס"ד וכרב הרי"ף והרמב"ם בפי"ט

בית יוסף ממשמעות רשב"א שהביא המגי' בפי"ט והמרדכי בפ"ד דשבת בשם ר"י

טור והתוס' בשם ר"ד ס"ד

תוספות שם בשם רבינו שר שלום

שם בתוספות והרא"ש והר"ן שם

טור בשם בעל התרומות וסמ"ק שם בתוספות בשם רבינו ברוך

שם ובעל התרו'

הר"ן ע"פ סברת ר"ת והביא הב"י בסימן ש"א

מהר"י אבוהב

מרדכי בפ"ד בשם ר"י

שם ס"ה במשנ' וכפירוש רש"י

שם מהא דאבוה דשמואל

שם במשנה

כן הוא בטור שלפנינו אבל ברש"י ובערוך חוץ מהעינים)

שם במשנה

שם בגמרא ופי' רש"י שם

רמב"ם בפרק י"ט לנוסח הטור וב"י בשם ספרי הרמב"ם החדשים

שם בגמרא בעי' ולא נפשטה ותיקו דאורייתא לחומרא ומדרבנן לקולא הרי"ף והרא"ש

שם ס"ו

נ"ה

שם צ"ד במשנה

רש"י פירוש המשנה בשם י"מ

שם במשנה

תוספות נ"ז והרא"ש שם

תוספות ה' והרא"ש והר"ן שם

כל בו ותשובת הריב"ש