דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״ב

חדשה. דלא נשתמשו בה כ"כ אלא עדיין היא בחידושה [ב"י רמב"ם]:

חדש שמקפיד עליו. לפי שמתקצר במים [כל בו] משמע דסתם חדש מקפיד עליו אף על גב דגבי טל אמרינן בגמ' והוא דקפיד כו' מים שאני שמתקצר ובספר הזכרונות אוסר בכל הבגדים:

בגד מן האבק. היינו דוקא בשחור וחדש כמש"ל:

להסיר הנוצות. ובספר הזכרונות דף נ"ג חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין ועסי' שי"ז ס"ג:

והוא שיקפיד עליהן. פי' שמסירם בכונה כדי ליפות הבגד אסור וכתמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת [טור] ובספר הזכרונות כתב אפי' אינו מקפיד אסור, ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו [ה"ג], הנוטל שלל שעושין החייטים שקורין אינרשסי"ר שגם הוא הוי גמר מלאכה יש להסתפק אי חייב ולבי חוכך להחמיר אי לא קפיד עלייהו עכ"ל ש"ג פ"ז [כ"ה סי' ש"מ]:

ללבשם בו ביו'. ולכן אסור לקפל הטלית אף על פי שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף [ש"ל] אין מציעין המטות משבת למ"ש [משנה ורמב"ם פכ"ג], ועססי' תרס"ז וסי' שכ"ג ס"ו ונ"ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ערסי' רפ"ט ובס' ב"ש משמע דאף זה אסור ול"נ כמ"ש ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ"מ טוב יותר להציעו מע"ש [אגודה]:

ושל אומן. ואפי' היה מותר מע"ש אסור לשמוט כליה גזירה שמא יבא להתירו והרמב"ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו [מ"מ]:

ושאר כלי פשתן. מפני שהם קשים ואחר רחיצתן וריכוכן זה ליבונן [ש"ל] ומנהג העולם לכסכסן בידים, ונ"ל דאסו' להעמיד הענק על עצים העשוים לכך כמ"ש סימן תקמ"א ס"ג:

או על מנעליו. וב"ח חולק בזה עס"ח:

אתי לאשויי גומות. פי' שישכח ויכוין לאשויי גומות דאל"כ הוי דבר שאין מתכוין ושרי לאו פסיק רישיה הוא [מ"מ פכ"א ותוס']:

אף בכותל. משום דמיחזי כמוסיף על הבנין ונ"ל דבכותל של עץ שרי כמו בקור':

שמתיר בשניהם. דבנין חקלאה הוא וב"ח הכריע כהאוסרין:

במעט חרס. וזה לכ"ע שרי:

בצפורן. וה"ה בסכין אפי' בחודו (ב"י ד"מ):

יבש אסור. אפי' לכסכסו מבפנים:

דהוי טוחן. אף על פי דמלאכה שא"צ לגופה הוא איסורא מיהא איכא ועמ"ש סי' רע"ח ומדסתם פה משמע דאין חילוק בין משי ופשתן וצמר כיון שמלוכלך בטיט משא"כ בס"ה וכ"ה בטור ססי' זה:

בסכין. אבל בכותל שרי כמ"ש ס"ו ומהרי"ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה"כ לגרד בו השולי' מהטיט ונ"ל דהיה עב ורחב בראשו ולא היה לו חוד דאם הוא חד בראשו דמי לסכין שקולף העור ומ"מ יש להחמיר דהא אפי' בגב הסכין אסור והב"ח אוסר בקורה עס"ו:

אפי' לשכשכו. פי' שאסור ליתן עליו מים כלל:

ולא מרובי'. ונ"ל דבדבר שאין מקפיד על מימיו שרי כמ"ש סימן ש"א סמ"ו:

ויש אוסרים. ולדידהו דרך ליכלוך שרי כמ"ש ס"י בהג"ה:

טוב לנגבם. אבל מדינא שרי כיון שאין בו לכלוך כמ"ש הרב"י ס"ט:

דרך לכלוך. ומ"מ נ"ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבא לידי סחיטה וכמ"ש סי' ש"א ס"ג וסמ"ו:

בבגד שהטיל. וטוב שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כר [ס"ח סימן רס"ז] הרוחץ תינוק במים לא ישים הבגד במים (ס"ח סי' רס"ד):

מי רגלים. אבל כשיש עליו צואה אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ"ש ס"ט (מהר"מ טיקטין בשם סמ"ג ותוס' ספי"ז דלא כהגמ"ר):

כדי לבטלם. כיון דדבר מועט הוא בטלים בניגוב הידים (ב"י) וצ"ע דבסי' ע"ז כתבתי בשמו דאין חילוק בין רב למעט דלעולם בעינן רביעית וצ"ל דהכ' שאני דאינם בעין רק שהם טופח להטפיח וכשמנגב בהן ידיו הוי טופח להטפיח מכח המים ושרי ועסי' פ"ב:

אסור ליתן מים. ואפי' ליטול ידיו עליהם אסור וזהו כיבוסו [ב"י]:

דאתי לידי סחיטה. ול"ד למה שמנגב ידיו במפה או בחלוק לפי שידיו מלוכלכות [ב"י תשב"ץ בשם מהר"מ] וז"ל מהר"מ בתשובת ד"פ סי' תקי"א ול"ד לניגוב ידים דידיו מלוכלכות (ומ"מ צריך כצ"ל) (מ"ב) לנגבם היטב זו בזו שלא יבא לידי ליבון או לידי סחיטה אבל כוס אסור עכ"ל ונ"ל דכונתו כיון דמנגבן מלוכלכות הוי דרך לכלוך ונ"ל דבסמרטוט המיוחד לכך שרי דלא גזרינן שמא יסחוט וכמ"ש סי' ש"א סמ"ו ומ"מ צ"ע לפמ"ש סי' שי"ט וסי' של"ד סכ"ד דבשאר משקין לא גזרינן שמא יסחוט ולמה אסור לנגב כוס שהיה בו יין ואפשר דס"ל דיין נמי מלבן וכמ"ש בב"י ססי' ש"ך בשם הר"ן וא"כ בשאר משקין שרי א"נ י"ל דה"ק כיון שהכוס צר א"א דלא אתי לידי סחיטה והוי פסיק רישיה וכמ"ש סי' ש"כ סי"ו וכ"מ ס"ט בהגה וא"כ אפי' בדבר שאין מקפיד על מימיו אסור אבל ספסל מותר לקנח דליכ' פסיק רישיה ודוק' בדבר שאין מקפיד על מימיו, ודע דסחיטה של מים הוי תולדה דמלבן או צובע כמ"ש הב"י ססי' ש"כ:

משום מכה בפטיש. כל גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש:

והוא שיקפיד עליהם. פי' שאינו רוצ' ללבשו זולת זה וע"כ מסיר בכונה את היבלת אבל אם הסירם דרך עסק פי' שהי' לובשו אף בלא זה ואינו מסיר בכונ' תיקון הבגד אלא מתעסק בעלמא פטור. ולפ"ז הוה הך ולא יקפיד שהוא ל' רמב"ם פי' כמו והוא שמקפיד שבסעי' א' שהוא ל' הטו' ובחנם חילק בב"י ביניהם:

או על מנעליו. בב"י בשם מהרי"א נסתפק במנעל משום דאמרינן אין מגרדין מנעל אפי' ישן ואולי אין זה גרידה וצ"ע וב"י עצמו כ' ול"נ דל"ד דההיא אין מגרדין טעמא משום דכשגורד המנעל בגב הסכין או בציפורן הוא ממחק אבל בקנוח בכותל או בקורה או בקרקע אינו ממחק ואפי' אם ימחק אין זה פסיק רישיה כו' עכ"ל ולפ"ז הא דיש בחצר של לפני פתחי בתי כנסיות על קרקע ברזל א' והוא חד למעלה ושם מקנחים המנעלים קודם שיכנס אסור לעשות כן בשבת דזה דומה לגב הסכין ואסור לכ"ע אלא יקנח בכותל או בקרקע ואף שיש פלוגתא גם בזה יש לסמוך במידי דרבנן על המקילין כנ"ל:

אף בכותל. דדמי לבנין ולדידי' אין מקנחין אלא בקורה:

הראוי לטלטל. פי' שיש בו כדי לסתום פי כלי:

דהוי טוחן. נ"ל דזה דוקא שיש ממשות טיט על הבגד וכשהוא מגרד שם אז נופלי' פירורי הטיט זה דומה לטוחן אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרד שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש היתר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרד בצפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות ונראה לענ"ד דלדעת הר"ן וש"פ שזכרתי בסימן ש"ן גבי סחיטה שאין חיוב אלא במה דניח' ליה במה שנסחט א"כ גם כאן בטוחן הוה כן וכאן דלא ניחא ליה במה שנטחן אין כאן משום טוחן:

חדשה. שלא נשתמשו בה כ"כ אלא עדיין היא בחידושה. ב"י:

חדש. לפי שמתקצר במים ואיסור זה שייך בכל הבגדים בין שחורים בין שאר צבעים. ספר הזכרונות עיין ע"ת:

האבק. היינו דוקא בשחור וחדש. מ"א:

הנוצות. ובספר הזכרונות חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין. מ"א:

שיקפיד עליהם. פי' שמסירם בכוונה כדי ליפות הבגד ב"י. וקסמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת (טור) ובספר הזכרונות כתב אפילו אינו מקפיד אסור. ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו. ה"ג מ"א:

ביום. ולכן אסור לקפל הטלית אע"פ שמצות ציצית כל היום ויוכל להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף ש"ל. אין מציעין המטות משבת למו"ש. משנה ורמב"ם. וכתב המ"א ונ"ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ובס' ב"ש משמע דאף זה אסור וע"ל סי' רפ"ט ס"א. ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ"מ טוב יותר להציעו מע"ש. אגודה:

ושל אומן. ואפי' היה מותר מע"ש אסור לשמוט כלים גזירה שמא יבא להתירו. והרמב"ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו:

כלי פשתן. אסור להעמיד הענק שבצוואר שקורין קאלני"ר על עצים העשוים לכך כמ"ש סי' תקמ"א ס"ג וס"ס תקי"ט ע"ש (כתב מ"א מנהג העולם לכסכסן בידים אבל בש"ל אוסר וכן הסכים בס' אליהו רבא ע"ש):

חרס. וזה לכ"ע שרי:

בצפורן. וה"ה בסכין אפי' בחודה. ב"י ד"מ:

טוחן. נ"ל דוקא ביש ממשות טיט על הבגד אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש להתיר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרר בציפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות. ט"ז:

העור. מהרי"ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה"כ והיה עב ורחב לגרר בו השולים מהטיט. והב"ח מחמיר עיין מ"א וט"ז:

לכלוך. ומ"מ נ"ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבוא לידי סחיטה וכמ"ש סי' ש"א ס"ג ובסעיף מ"ו:

לנגב. וטוב שלא ליקח ילד בחיקו בשבת אם לא על כר ס"ח סי' רס"ז. הרוחץ ילד במים לא ישים הבגד במים ס"ח סי' רס"ד:

מי רגלים. אבל כשיש צואה עליו אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ"ש ס"ט. מ"א:

כדי לבטלם. עמ"ש המ"א ועי' בתשוב' חכם צבי סימן ק"ב:

מים ממש. ואפי' ליטול ידיו עליהם אסור דזהו כיבוסו. ב"י:

סחיטה. נ"ל דבסמרטוט המיוחד לכך שרי דלא גזרינן שמא יסחוט ועוד נ"ל דדוקא בכוס שהוא צר א"א דלא אתי לידי סחיטה אבל ספסל מותר לקנח ודוקא בדבר שאין מקפיד על מימיו מ"א. (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ"ע ע"ש) ודע דסחיטה של מים הוי תולדה דמלבן או צובע כמו שכתב הב"י ס"ס ש"כ:

ס"א מן הטל. כמו בעובדא דרב יוסף תוס': שהניעור. ל' הטור והוצרך לפרש כן לפי' תוס' הנ"ל וערש"י ד"ה אלא שמפ' לשיטתו דמפ' באבק. ב"י: והוא. גמ' שם: שלא. רש"י שם: וכ"ש. משום סוחט כל בו והוא פלוגתא בירושלמי שם משום סוחט: ודוקא. גמ' שם ואע"ג שאמרו דוקא באוכמי היינו בטל או במים מעט שאינו מקפיד אלא באוכמי ומפ' דכולא משום סוחט ועכ"ז אמרו דוקא דקפיד אבל במים הרבה ודאי מקפיד ובסמ"ג כתב שר"י קיבל מר"ת דוקא במנערו מפני מים או גשמים שנפלו על טליתו ועיין ב"ח: י"א. רש"י שם: בגד. חדשה שחורה כנ"ל: אבל מותר. ירושלמי פ"ז בגד שנסתבך בקוצים מפרישן כו' * וש"ש כאן וכן מפרש"י שכתב שהאבק מקלקל מראיתן משא"כ בחיוורי וכ"ש בנוצות ועמ"א והוא מירושלמי זה וכ' הרמב"ם ג"כ:

ס"ב יבולת כו' כגון כו'. כ"ז לשון הרמב"ם ומשמע מדבריו שג"כ בדין הראשון דס"א מפ' דקפיד כל שאינו דרך עסק ועב"י וכ"מ שמסתפק בזה ומ"מ דוקא לפי' שכ' המנער כו' כדי לנאותה ולהסיר הצמר הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין ומפ' משום מכה בפטיש שכ' בדין המכה בפטיש וכמ"ש הב"י וכ"מ אבל לפרש"י ותוס' שמפ' משום כיבוס אין ענין דס"א לכאן ולא איירי הרמב"ם בטל ועמ"מ:

ס"ג לצורך כו'. רש"י שם וכ"מ בגמ' דקאמר שאין לו להחליף כו': ודוקא. גמ' שם: שעדיין. טור וערש"י ד"ה ישנים. שהחדשים כו' משא"כ בנתכבסו שמתרככין בכיבוס: ויש מי. דכל הני חילוקים ע"כ משום תיקון וכמ"ש רש"י משא"כ בכה"ג:

ס"ד ליטול כו' לצורך. רש"י שם וכ' אבל לא כובשין שהוא צורך חול וכ"ה בטור: אסור מפני כו'. רש"י וטור ופ' הטור כר"י במתני' שם רק שגי' מתיר את כליו כו' והרמב"ם פ' כת"ק דלא יגע בו וכן בפי' פ' דאין הלכה כר"י והם הולכין לשיטתן דהטור בכ"מ שר"י אומר דבר חדש שלא הוזכר בדברי ת"ק פ' כר"י כמו בפחמין בפ"ק דשבת וברוק בפ"י דערובין והרמב"ם פ' שם ושם ג"כ כת"ק שמפ' דל"פ ת"ק והטור מפרש כאן כפי' רש"י מפני שהוא כו' וע"כ ל"פ ת"ק אר"י וכמו שהקשה המ"מ על רש"י ע"ש שדחק עצמו אבל הטור מפ' דבאמת ל"פ כפי דרכו וכמ"ש הב"י. והרמב"ם כ' לא יגע דמוקצה הוא מחמת חסרון כיס מפני שהוא כלי אומן ובש"ע פ' כטור וז"ש אסור דמה שאסור להתירו ומפ' והולך פי' רש"י:

ס"ה חלוק לאחר. לשון הטור ופרש"י שם: שמתכוין כו'. לשון הטור וכ"כ הרמב"ם ורש"י שם ד"ה התם כו' שמקפיד על ליבונו כו' ע"ש: וכובעים כו'. ר"ל של פשתן כמ"ש ב"י בשם ש"ל וג"כ מטעם הנ"ל וכמ"ש בב"י משמו דלליבון הוא צריך כו'. ונ"ל דש"ל אזיל לטעמיה שכ' בב"י בשמו אהא דס"ז שעל בגדו כו' פי' ר"ת דאכלי פשתן קאי דמחזי כמלבן דשם אוסר בגמ' לכסכס משום מלבן והא דשרי מבפנים כמש"ש רש"י ומביאו בש"ע ודחקו לר"ת נ"ל דגירסתו כגי' הראב"ד ורמב"ן דל"ג לאיסורא וגורס הכא מיחזי כו' דכ"ש סודר דמותר וע"כ דס"ז בכלי פשתן דמתלבן במהרה כמ"ש במ"ק י"ח וערש"י שם וע"כ חלוק וסודר אינן של פשתן וכן פי' הרמב"ן דלהתירא פשיט ליה מדאמר ותפשוט כו' ואם איתא אדרבא קשו אהדדי וערש"י שם. וכ' ושאר לאפוקי מש"ל שכ' דאף חלוק של פשתן אסור ומפ' דחלוק שאמרו בגמ' אינו של פשתן לכן כ' ושאר לאפוקי חלוק הנזכר בש"ע:

ס"ו או כו'. ר"ל לאפוקי ממהרי"א שאוסר ומדמי למ"ש בס"ח ול"ד לשם דשם ממחק וראיה ממ"ש קכ"ד ב' שקל חספא כו' ב"י: מקנחו. דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואינהו הוי תלמידי דרבא. מלחמות וער"ן וי"א סוברים דמאביי ורבא ואילך ליתא האי כללא אלא הלכה כבתרא בכ"מ וער"ן שם: ויש. מדמפרשים למיליה. רי"ף: ויש. דאדרבה מדקאמר ולמר כו' במאי משמע דיחידאה הוא. רא"ש וע"ש: וה"ה דמותר. זה לכ"ע מותר גמ' קכ"ד ב' כנ"ל ואפי' מנעלו: הראוי. וע"ס ש"ח ס"ז וכמ"ש שם בגמ' ואזדא רבא כו':

ס"ז דלא מוכחא כו'. לשון רש"י ור"ל אע"ג שאסרו כסכוס בסודר בס"ח שם שאין טיט ודאי כוונתו לצחצחו כו' וז"שש מפני שמתכוון כו' אבל כאן ודאי כוונתו משום טיט רק דדמי למלבן לכן מבפנים דלא כו' והשמיטו בש"ע הא דש"ל שמחלק בין פשתן כו' כנ"ל משום דלגי' בסודר בכל מין אסור כנ"ל: דדמי. רש"י: ומגררו בציפורן. ברייתא שם ור"ל אפי' מבחוץ וכ"מ בגמ' שם: דה"מ. בשם תוספתא:

ס"ח בסכין. גמ' שם: או בצפורן. וכ"מ שם ושעל בגדו מגררו בצפורן ופי' הרא"ש והטור אפי' בצפורן וכ"ש בגב סכין וכיון דכאן אפי' גב סכין אסור כ"ש צפורן:

ס"ט דהיינו כו'. רש"י שם: שיש עליו. ל"ד דהב"י ל"ל האי סברא לחלק בין יש או לא כמ"ש בב"י וכ' בס"י הרוחץ כו' אלא לישנא דמתני' נקט ומשום סיפא מקנחו כו': אסור. שבת קמ"ב ב': דזהו כיבוסו. זבחים שם: אלא. שבת שם: ולא. מהא דלא להדוק כו' קמ"א א': ובגד. מהא דאמרי' יומא ע"ז ב' ההולך כו' ובפ"ב די"ט י"ח א' נדה שאין כו': ויש. דס"ל כתי' השני שבתוס' דסוף פי"ד דשבת וכן בזבחים ובי"ט לא הביאו רק תי' השני וכן הטור כאן ובסי' של"ד כ' אהא דאמרינן בפט"ז דשבת טלית שאחז כו' משקין כגון יין שאין כו' אבל לא מים וכמ"ש תוס' שם נותן כו' וכ' שם ולעיל כו' דר"ל תי' הראשון של תוס' הנ"ל אבל הטור ס"ל כרשב"ם שם וכתי' השני וכתב הגמ"ר פי"ג דשבת ראיה ממ"ש בזבחים שם זרק סודר למים חייב דמשמע אפי' בלא לשלשת ומ"ש נדה מערמת וטובלת כו' וכן ההולך להקביל פני רבו עובר כו' פי' ר"א בס"י דהיינו בבגדי עור ע"ש ודוחק. והחילוק הזה שבין מים לשאר משקין כ"כ התוס' בכתובות ו' א' ד"ה האי מהא דמסננין את היין בסודרין ופי' דוקא יין משא"כ במשמרת דאין שייך ליבון וכ"כ הטור בסי' שי"ט וע"ש בש"ע ס"י ובסי' של"ד סכ"ד ויותר נראה דס"ל כמ"ש ב"ח בשם סמ"ג דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא אם נתכוין לכבס כמתני' דלשלשת והוא הנכון והוא ג"כ כהיש מתירין דכאן. והרמב"ם ע"כ סובר כתי' הראשון של תוס' וכיש מתירין דכאן שהרי בפ"ח מתיר ליתן מים בסודרין וכמ"ש בש"ע סי' שי"ט שם ובפי"ב מתיר ליתן מים על הטלית וכמ"ש ש"ע שם וכפשטיה דגמ' שם ושם ועוד דלדידיה אין חילוק בסחיטה בין מים ליין דכולהו משום מכבס דלא כר"ת בכתובות שם דסחיטת שאר משקין משום מפרק כמ"ש המ"מ בפ"ט ע"ש ובב"י ס"ס ש"ך ע"ש ונ"מ דלפיר"ת בשאר משקין לא גזרינן שמא יסחוט אם הולך לאיבוד כמ"ש תוס' שם ואע"ג דכ' שם אליבא דר"ת שסובר כפי' הערוך אבל אנן לא קי"ל כן כמ"ש בסי' ש"ך סי"ח מ"מ לא גזרינן דלמא יסחוט כיון דפ"ר דלא ניחא ליה הוא מדרבנן ולהרמב"ם אין חילוק וז"ל בפ"ט והסוחט כו' ה"ז מכבס וחייב כו' ואין סחיטה בשער והוא מגמרא קכ"ח ב' ושם מיירי בשמן וכ' כאן במכבס ובפכ"ב והסוחט כו' משום מכבס לפיכך אסור כו' וגמ' מיירי בשמן כמ"ש התוס' ואין בסחיטה משום מפרק רק בסחיטת פירות אבל כל הסחיטות משום מבבס שהוא מלבן כמ"ש בתוספתא הביאו המ"מ בפ"ט וכת"ק שם ע"ש במ"מ:

ס"י ויש שכתבו כו'. הוא תי' השני של תוס' כנ"ל ודעת הטור וראיה מאלונטית שם קמ"ז א' וכמ"ש התוס' ספי"ד שם ומצא ר"י כו' כמו סיפוג אלונטית וקינוח ידים במפה. וסברא הראשונה דעת הרמ"מ ומחלק בין בגדי צמר דאין בהן משום כיבוס בכה"ג כדעת ר"ת הנ"ל ואלונטית מיירי בשל צמר וכמ"ש בטור וב"י: ולכן כו' אבל כו'. תוס' שם וע"ש:

ס"יא מי. תוספתא: שלא יעשה כו'. לשון הרמב"ם: ויבא כו'. ביאר בתשובה דמ"ש בגמ' שלא יעשם כו' במקום שיש חשש איסור מלאכה וז"ש ויבא כו':

ס"יב משום דאתי כו'. ר"ל אף לס' דאין ליבון בכה"ג כנ"ל מ"מ אסור משום סחיטה וכמ"ש בפ"ד מ"ח א' ובפט"ו וש"מ ואע"ג דמותר באלונטית שם משום דאין מקפיד עליו וכמ"ש מ"ח א' ולכן ר"ש מתיר כו' כנ"ל סי' ש"א והוא כדעת הרמב"ם דלר"ת שם בתוס' הנ"ל מותר ביין דאין בו גזירה אפי' לס' דפ"ר בדלא ניחא אסור מהא דמסננין את היין בסודרין כמ"ש בתוס' שם וכנ"ל ולדעת הרמב"ם דמתיר בסודרין אפי' מים כמ"ש בסי' שי"ט ס"י וכנ"ל דלדידיה אין חילוק בין מים ליין משום ליבון ושרייתו זהו כיבוסו כ' לעיל דס"ל כדעת הסמ"ג דדוקא במתכוין לכיבוס אבל משום סחיטה צ"ל דמסננין בסודר שדרכו ואין קפיד עליה וכמ"ש בפ"ד מ"ח א' כנ"ל:

ס"יג ואפי'. כת"ק שם: אבל כו' אפי'. כקושיית הגמ' שם:

שבת קמ"ז

לפי' התוס' והרא"ש והר"ן וש"פ בשם ר"ח

שם ע"ה

ל' הרמב"ם בפרק ו'

שם לפירושו בגמרא

שם קי"ג

מרדכי שם ועוד כ' הב"י בשם הכל בו טעם למקום שנהגו היתר וע"ש

שם קמ"א וכת"ק

שם ק"מ

שם קמ"א וכ"כ הרי"ף בשם בה"ג והרמב"ם בפכ"א

הרי"ף בשם י"א

שם

טור בשם ר' פרץ שהביא תו'

שם בגמרא

זבחים צ"ד וכתבוהו הרי"ף ורא"ש בס"פ תולין

שבת קמ"ב

הגהות פכ"ב בשם סמ"ק

מרדכי פט"ו דשבת: בשם הר"מ ושבלי הלקט בשם ספר יראים

רמב"ם בפרק כ"ב וכת' הרב המגיד שהוא תוספתא

תשב"ץ בשם הר"מ ור"י בחי"ג

שבת קמ"ט וכת"ק הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפ' כ"ב וש"ב

שם בפוסקים הנ"ל: