שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה - שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״ט

משתחשך. אפי' בספק חשיכה עסי' רס"א ונ"ל דאם התפלל ערבית מבע"י, אסור לאכול עד שיבדיל וכמ"ש סימן ער"א ס"ד עסי' רצ"ג:

א"צ להפסיק. ואפשר דאם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל עסי' רע"א ס"ד וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילת' זכור ושמו' שמריהו ביציאתו כאדם שאין רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודת נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם התחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א ס"ה בהג"ה וצ"ל דס"ל דהבדלה דאורייתא ולמ"ד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה כיון דכוליה ליליא זמניה הוא חיישי' דלמא מפשע וכמ"ש סי' רל"ה ס"ב אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק ע"ש ואם לא קרא קריאת שמע עדיין והתחיל באיסור לכ"ע פוסק ואין לסמוך על קריאה לבית הכנסת אלא מי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ ומשום הבדלה אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה:

וי"א דה"מ כו'. וכ"מ בגמ' דהבדל' קובעת בספק חשיכה דלא כע"ש שכתב איפכא בשם ש"ג דליתיה ע"ש בש"ג:

היו שותים. פי' בלא אכילה:

אם רצו וכו'. פי' אף על פי שאינ' רשאים כמ"ש סס"א א"צ לחזור ולברך דקידוש חמור מהבדלה עכ"ל ב"י אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים אפי' אמרו א"צ לחזור ולברך ע"ש והיש מי שחולק סובר אף על גב דא"צ להפסיק כיון שאמרו בואו ונבדיל סליקו נפשייהו משתיה ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע לא בעי ברוכי וכמ"ש סי' רע"א ס"ה אבל א"ל דהיש מי שחולק הוא הי"א בס"א דס"ל דצריך להפסיק כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק דא"כ לא הל"ל ויש מי שחולק וגם הל"ל דמיירי בודאי חשכה:

וי"א שצריך. הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי קידוש א"צ לברך, וכתב הב"ח דש"ה כיון שעדיין לא ברכו ב"ה הברכה שבירך מתחלה על היין פוטר את כל היין אבל מהרי"ק מיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי גמר למה ששתה וצריך לברך בפה"ג עכ"ל, וצ"ע א"כ למה כתב מהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתיה לכ"ע מפסיקין אף בספק חשיכה ועוד שכתב שם בהדיא שהיה באמצע סעודה וע"ש דאיתא בהדי' שמיירי לאכילה ומ"ש הרב"י שהיו מסובין לשתיה מיירי בשתיה שלאחר הסעודה קודם ב"ה ולענין הלכה פסק הב"ח דאפי' היו עסוקין בשתיה א"צ לברך ול"נ כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך לסעודה וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד ולכן צריך לברך ולדידי' כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין פוטרתו כי היכי דב"ה אין פוטרתו מברכ' אחרונה כמ"ש ס"ח ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה גם יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד:

ומברך ב"ה. ומותר לשתות מכוס של ב"ה וכ"מ סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני וע"ש דלר"י מותר לשתות ע"ש ובהבדלה כ"ע מודו ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו:

הבדלה מאחרים. עסי' ער"ב ס"ט וסי' תקנ"א ס"י דמותר ליתן לאחרים לשתות:

מבע"י. ולא אמרי' כיון דאבדיל קבליה לתענית עליה דדוקא בתענית חובה אמרי' הכי כמו ביה"כ או בט"ב וכ"ה בהדיא בגמ' והע"ש לא ידע מזה והשיג על הלבוש שלא כדת והם דברי ת"ה ממש ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וג' לילות או בכל ער"ח וכדומה עמ"ש סי' תקנ"ו אבל הכא בנדרים הלך אחר ל' בני אדם דלא מתחיל התענית אלא בלילה [שם בת"ה] ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"כ מותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י אבל עכ"פ מתפלל מעריב קודם הבדלה וכ"מ ממ"ש ססי' רצ"ג דמשום הבדלה מתפלל ג"כ מעריב מבע"י ועסי' רצ"ג ס"ג וע"ש בגמ' דתפלה פשיטא והבדלה קמבעיא ליה א"כ היכא דשרי להבדיל כ"ש להתפלל: כתב בשל"ה ה' ר"ה מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה מבדיל מוצאי יום ב' ואם חל ר"ה ביום ג' אין להמתין עד ליל ג' דא"כ יצטרך להבדיל יקה"ז ויהיה מילתא דתמיה, ול"נ דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדל' על כוס א' דהא אמרי' בפסחים דף ק"ב דא"א ב' קדושות על כוס א' אלא קדושה והבדלה משום דחדא מלתא היא ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדל' עצמה הוא מזכיר קדושת י"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך עכ"ל וכ"כ הרשב"ם אבל הבדלה דחול אין לה ענין, וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרווייהו אחד כסא וכו' דאפי' לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושו' על כוס א' מ"מ אם ב"ה קאי אסעודת חול וקידוש קאי על שבת א"א שניהם על כוס א' וא"ל דגם עתה יאמר בין קודש לקודש דהוא שקר לכן נ"ל דיקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס א' וישתה כמו שעושין בסעוד' נשואין ואם אין לו יין מקדש על הפת ואוכל המוציא ואח"כ מבדיל על השכר דהא י"א דמותר לאכול קודם הבדלה כמ"ש סימן רצ"ו ס"ג ואף על גב דהתו' והרא"ש פ' ע"פ כתבו ודבר תימא הוא היאך יאמרו חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר היינו במ"ש לי"ט דשניהם ענין א' הוא כמש"ל אבל הכא מודו דאין ענין זה לזה אך איכא פלוגתא אם יברך על השכר כמ"ש ס"ג וגם י"א דאם טעם אינו מבדיל, לכן מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר כמש"ל גבי יין וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג דהא אפי' הרא"ש דס"ל דאין מקדשין על השכר כמ"ש סי' ער"ב ס"ט מכל מקום ס"ל דבמ"ש לי"ט מוטב לעשות שניהם על השכר א"נ ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה משום דאסור לאכול קודם הבדלה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין ועמ"ש סי' קס"ז סי"ו ובהג"ה ומ"ש סי' ער"א סעיף ו':

צריך לברך אחריו. לפמ"ש סי' קע"ד לדעת המאור א"צ לברך:

שצריך לברך. משמע ברא"ש פ' ע"פ דאם היה לו יין בתוך המזון אף על פי שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונ' על כוס של הבדלה דב"ה פוטרתו דכולה שתיה א' היא ואף על גב דבסי' קע"ד ס"ו כ' דאפילו לא היה לו יין תוך המזון אין צריך ברכה שאני הכא שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה, ול"ד לקידוש בססי' ער"ב דקידוש צורך סעודה דאין הקידוש אלא במקום סעודה כנ"ל לדעת הטור ועמ"ש סי' קע"ד לענין שאר משקין אבל קשה דהא הרא"ש כתב גבי ארבע כוסות דאי איתא שצריך ברכ' אחרונה כשאין לו יין תוך המזון א"כ אפי' אית ליה יין לא יפטור ליה ע"ש וא"כ ה"נ כן ודוחק לומר כיון דמצוה הוא שאני:

וצריך להקדימו. אף על גב דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:

אומ' המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ע"פ) ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח):

בלא ברכה. כיון שא"א שם ומלכות עססי' רצ"ו דלא כע"ש:

וכן נשים. נשים שנוהגים שלא לעשו' מלאכה במ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן [מנהגים טור] ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מ"ש [אבודרהם]:

שאין מבדילין. ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:

הדלקת הנר. ז"ל הד"מ ססי' רצ"ד כתוב בא"ז צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אף על פי שכבר הבדילו מיהו חזן הכנסת מדליק הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס ולא ראיתי מי שחושש לזה אלא המנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה ומ"מ צ"ע מ"ש רמ"א פה דהמנהג להקל להדליק אחר ברכו וזה דלא כמ"ש בד"מ וצ"ל דמ"ש פה מיירי בנשים כיון שאין מבדילו' בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט וכ"מ ססי' רס"ג והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס וע"ז קאמר דוקא במלאכ' גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואף על גב דלא אבדיל אסיפ' פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה ועסי' תרכ"ג:

משתחשך עד שיבדיל כו'. כדי לבאר הדיעות וליישב מנהגנו נעתיק קצת הסוגי' ופירושיה. אית' בפ' ע"פ שבת קבעה נפשה לקידוש ול"צ למיקבע' פי' וצריך להפסקה כדי לפרוס מפה לקדש סבור מינה כשם שקובעת לקידוש ובעי למיפסק סעודתו לקידוש כך קובעת להבדלה ובעי למיפסק סעודתו למיבדל אמר רע"מ הכי אמ' רב להבדל' אינה קובעת וה"מ לענין מיפסק דלא פסיק סעודתו אבל לאתחולי' בסעודה לא מתחילי' אבל בשתיה פסיק והרי"ף והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי בספק חשכה נמצא שיש כאן ב' חומרות חומר' א' לענין מפסיק בסעודה בשביל הבדלה דלא התירו שלא להפסיק בסעודה שאכל מבע"י בשביל הבדלה אלא בשעה שיש ספק חשכה אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק. חומר' ב' יש לענין התחלת סעודה דאפי' בספק חשיכה לא יתחיל דהא ע"ז אמרי' שא"צ להפסיק ממיל' יש איסור להתחיל וזה דעת הי"א שמבי' בסמוך והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפי' בודאי חשכה שא"צ להפסיק בשביל הבדלה ולפ"ז יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה דמותר להתחיל ולא אמרו שאין להתחיל אלא בודאי חשיכה דמנ"ל לבקש חומרא דהתחלה קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה כנ"ל לדעתם וע"כ כתב הטור וש"ע בריש הסי' אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל משמע דבספק חשיכה אין איסור דהא עד שיבדיל קאמר ובספק חשיכ' אין שייך הבדלה נמצא דהני תרי דיעות פליגי בתרתי וכיון דכתב רמ"א דהמנהג פשוט כסברא ראשונה ממיל' שרי להתחיל בספק חשיכה וע"כ אין להפליג המנהג בסעודות גדולות שיושבים לתחילת הסעוד' בספק חשיכה ומו"ח ז"ל כתב שיש איסור גדול בדבר ואין אפשרות למחות בידם ול"נ דש"ד לסמוך על הרא"ש והטור בזה אבל במתחיל בודאי חשיכה ודאי יש למחות בידו כנלע"ד:

וי"א ה"מ בספק כו'. ולפ"ז אסור להתחיל אפי' בספק חשיכה וכמ"ש קודם לזה:

היו שותים כו'. קשה הא אפי' חוזר ומברך אסור לו לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותין וצ"ל דזה מיירי בספק חשיכה דס"ל לדיעה הראשונה שהוא הרמב"ם שאפי' אם אומר בואו ונבדיל לא הוה הפסק וסילוק לענין הבדלה אלא לענין קידוש מהני אמירה זו לספק חשיכה דאלו לודאי חשיכה אסור לאכול אפי' אם התחיל לשתות מבע"י דדוקא התחלת אכילה מבע"י מהני וכאן מיירי בהתחיל לשתות ויש מי שחולק הוא הראב"ד דס"ל דאמיר' בואו ונבדיל הוה הפסק על התחלתו לשתות וע"כ צריך לברך מחדש והיינו בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אסור אפי' לא אמר בואו ונבדיל כיון שהגיע זמן ההבדלה ועי"ל דמיירי כאן באכלו תחלה ואח"כ שתו וכ"ה ברמב"ם שכתב דין זה גם לענין הב לן ונבריך וא"כ גם בודאי חשיכה מיירי כאן ואין איסור לכ"ע מכח הבדלה רק מצד היסח הדעת אם צריך לחזור ולברך בפה"ג ובזה פליגי רמב"ם והראב"ד אי הוה אמירה זו היסח הדעת וזה נראה עיקר:

כשמפסיק להבדיל כו'. דאין הבדלה הפסק והוא דעת הרא"ש והטור בסי' רע"א אבל הי"א שצריך הוא מהרי"ק שמביא ב"י דס"ל כיון דחשיכה ודאי היה צריך להפסיק והוה סילוק ולפמ"ש בס"א דהמנהג פשוט כסבר' ראשונה א"כ אפי' בודאי חשיכה אין חיוב להפסיק בשביל הבדלה ממילא כשמפסיק להבדיל א"צ לברך דלא חשיב הפסק וכ"כ בת"ה סימן קנ"ד ורמ"א מביאו בסמוך לענין מבדיל מבע"י וליכ' למימ' דכיון דאבדיל שווי' חול ואתסר להו למשתי דכיון דמנפשיה קבל עליה הך תעניות ל"ש למימר דע"כ חל עליו כדאמרי' גבי ט"ב כו' עכ"ל ה"נ גבי הבדלה כאן במקו' שאין חיוב עליו לא הוה סילוק:

על שלחנו כו'. נראה פשוט דלא בא למעט אלא בחדר אחר דשם הוה ההבדלה מידי אחרינ' כל שהבדיל קודם הנטילה אבל באותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר פשיטא דחשיב על שלחנן דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעוד' שיאכלו אחר זה:

ואם הבדיל תחילה. הג"ה זו שייכ' לדברי הש"ע דהיינו לדע' [שהוא דעת התוספו' פ' ע"פ] דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכה להקל ויין קידוש שלפני הסעודה ואפי' שתה באקראי קודם הסעודה פטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה פטור לברך כדעת הרא"ש שהיא דיעה ראשונה:

שצריך לברך ברכה אחרונה. כתב הטור ואפילו לסברת א"א ז"ל שכתבתי למעל' גבי קידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה הבדלה שאני שאינה צורך סעודה עכ"ל:

מוקדם בפסוק. ק"ל כיון דאין רשאי לאכול קודם הבדלה ה"ל כאילו אינו ומאי בושת לפת יש כאן בשלמא גבי קידוש אמרינן לעיל שיש לכסות הפת שלא יראה בושתו כיון שאפשר לקדש על הפת משא"כ כאן דאין מבדילין על הפת א"כ אין שייך בושת וי"ל דזהו גופיה הוה בושת דמראה שאין מעלה להפת כמו יין והוא מוקדם:

כגון כותב ואורג. הב"י הביא זה בשם רבי ירוחם וכתב עליו ואיני יודע מנין לו דהא בגמרא א"ר אשי הוי אמרינן בין קודש לחול וסלתי סילתין פרש"י חוטבין עצים ומה מלאכ' יש יותר בחטיבת עצים מבהדלקת הנר עכ"ל. וכ"כ בלבוש וקשה למה הביאו רמ"א להך חילוקא ונ"ל טעמא דהא מן הדין אין כאן איסור מלאכה כלל אפי' אם לא התפלל עדיין כיון דכבר אין כאן איסור שבת אלא דחכמים הצריכו לתקן ולהבדיל על הכוס וכן שלא לעשות חפציו קודם שיבדיל ומסתבר הוא שלא הצריכו לזה אלא במלאכה שהיא מלאכת אומן דהיינו מה שאין יכולת ביד כל אדם כההיא דחטיבת עצים שיש בו טורח אבל הדלקת נר והוצאה אין שייך אומן לזה ויליף לה כיון שהזכירו בגמ' סלתי סילתי' לענין אמירת בין קודש לחול ולא אמר ומדליקים שרגא שזהו המצוי בכל לילה משא"כ בחטיבת עצים שאינו מצוי כ"כ דרוב אדם יש לו עצים בקועים בביתו שהוא מכין קודם שבת אלא ודאי דקמ"ל דדוקא בזה שצריך אומן חייב לומר המבדיל בין קודש לחול ולא בכל האבות מלאכות כנלע"ד נכון:

משתחשך. אפי' בספק חשיכה מ"א וב"ח וט"ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע"ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ"א:

אין צריך להפסיק. ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ועיין מ"א ועי' סי' רל"ה ס"ב:

שותים. וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ"ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח"כ שתו ועי' ט"ז ומ"א:

הבדלה. וכן דעת הט"ז וב"ח. ומ"א כתב דיש לזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה. גם יש מחלוקת אם יברך אח"כ המוציא כמ"ש סי' רע"ו ס"ו:

על הכוס. ומותר לשתות מכוס של בה"מ. ואם אינו נוהג בכל השנה לברך על הכוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ"א:

מאחרים. ובסי' תקנ"א ס"י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ"כ בשל"ה:

בשבת. מבע"י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל"ג. ומותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י עיין מ"א:

שלחנו. נראה פשוט דבאותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר חשיב על שלחנו. דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו אח"ז. ט"ז:

תחילה. זה קאי אם הבדיל קודם נטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה אח"כ תוך המזון מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה. ולהלכה ודאי ספק ברכה להקל. ט"ז ע"ש:

של הבדלה. ול"ד לקידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה דבה"מ פטרתו הבדלה שאני שאינו צורך סעודה. טור עיין מ"א:

המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר"ן. ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי"ו מ"א:

בתפלה. כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר:

הנר. בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ה מתיר לשתות טיטו"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב':

ברכו. היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ"א ע"ש. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ"ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק"ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר"י ז"ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב"א בתשובה מה ראו חז"ל שקבעו לברך על האור במ"ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר:

ס"א אסור כו'. עד צריך להפסיק. פסחים קה א': אפי' משתייה. תוס' שם ד"ה אבל: וי"א. לפי' הרי"ף שם כשם שהשבת קאי אספק חשיכה ופירש בע"ה דע"ז אמרו וה"מ לקידוש כו' אבל בדברי הרי"ף לא משמע כן דא"כ ל"ל לומר שם בר"פ וה"מ לקידוש כו' והא דאמר כו' כשם שמפסיק ליתא ע"ש. ועיין רי"ף שגורס כגי' הגאונים חזי אי נגה יומא כו' וע"ש ואף שהרז"ה והרא"ש הקשו עליו מאי אריא קביעות מעשר לתיקונו כבר תי' במלחמות דע"כ כיון שאסור בתיקון ע"כ אסור באכילה דאל"כ לא הוי כמתקן וגם העונג מתחיל אז כמ"ש בברכות ע"ש:

ס"ב היו שותים. כיון דא"צ להפסיק וכפי' הרמב"ם נפסיק ונקבעיה כנ"ל בסי' רעא אבל להבדלה אין קובעת: ויש מי. הוא מהרי"ק שפ' כסמ"ג ובע"ה והוא י"א דס"א דלא כמ"א ועיין מהרי"ק:

ס"ג כשמפסיק. אפי' לי"א דס"א כמו בקידוש בסי' רעא ס"ד: וי"א. הוא מהרי"ק. אבל לא כ' כן אלא על דברי רמב"ם שאמר בואו ונבדיל כמ"ש בס"ב אע"ג דמלשונו מ' כמ"ש כאן מ"מ העיקר כמ"ש וע"ש ועמ"א:

ס"ד כשהיה אוכל. מתני' דפ"ח דברכות נ"א ב' ובפסחים ק"ב ב' וע"ש בתוס' ד"ה מניחו כו' והקשה הר' ניסים כו' ותי' כו': ואם יש. שם אין לו שאני:

ס"ו שכח. כלישנא קמא דהוא סתמא דגמ' ועוד דמסקנא שם כן בעובדא דאמימר וע"ש בתוס' ד"ה אמימר וד"ה ש"מ: וי"א. כל"ב והר"ן כ' שלא היה גורס רק ל"ק והיה גורס בו כל היום ולכאורה לפסק הרי"ף אין מבדילין במוצאי ט"ב שחל להיות בשבת וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אמימר ואם כן הא דסי' רצ"א ס"ג היא כס' ראשונה. אבל כי מעיינת ברי"ף שם קשה לכאורה שכ' בעובדא דאמימר וש"מ כו' כל השבת כולו כו' וכי מתרמי ליה עד סוף יום ג' מבדיל אלא שסובר כדעת בה"ג הביאו הר"ן שם והרא"ש בסוף תענית גבי ט"ב שחל להיות בשבת שמבדיל במוצאי ט"ב ואע"ג כו' כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל כו' ע"ש ולמד מדברי אמימר דאמר ש"מ כו' כנ"ל: ויש מי. מקושית תוס' הנ"ל ק"ב ד' ד"ה מניחו מהא דאמימר ע"כ תי' ה"מ היכא כו': שמע הבדלה. ע' סי' ער"ב ס"ט: יכול. אע"ג דאמרי' בספ"ג דעירובין כיון דקבליה אסור למשתייה בנדרים הלך אחר לשון ב"א לילה ודאי:

ס"ז המבדיל על. דל"פ רב ור' יוחנן שם ק"ל אלא משום שינוי מקום אבל באותו מקום מודה רב אע"ג דלא ס"ל קידוש במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה ובפ"ו דברכות מ' ב' בירך על היין כו' וכ"ש דפוטר את שבתוך המזון תוס' שם ושם: אפי' הבדיל. כן מ' ברא"ש פ' ע"פ: וי"א. תוס' בברכות

ס"ח כשפוטר. דאל"כ לא היה יכול לפטור: ואם אין. טור ועט"ז וע"ל סי' קעד ס"ו וסי' ער"ב ס"י והוא דברי הרא"ש בפ"י דפסחים גבי ד' כוסות סכ"ד ועמ"א אבל קשה כו':

ס"ט אם. שם ק' ב' ואם הביא וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי שכ' כמ"ש כאן:

ס"י אם הבדיל. כן פרש"י שם וכס' המקשה דהבדיל בתפלה אף ע"ג שלא אמר המבדיל: וי"א דכ"ז. רש"י שם ד"ה ואע"ג כו' אבל על הילוך והוצאה לא פריך ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה בי"ט שני ועסי' תצ"ז ס"ג וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט ב':

י"א לדלות. אגדה:

פסחים ק"ה

סמ"ג מ"ע סימן נ"ט לדעת הרי"ף ומהר"י קולין בשורש צ"ו

רמב"ם בפ' ד' מהלכות ברכות

מהרי"ק לדעת הרי"ף וסמ"ק ואפי' לדברי התוס'

לדעת טור בסי' רע"א והרא"ש אפי' לדעת הרי"ף

לדעת הרי"ף

רמב"ם בפרק כ"ט

ה"ה שם

פסחים ק"ה

שם ק"ו כרבה לגירס' התוספות והרא"ש

הרי"ף והגאונים לפי גירסתם

שם לענין אור ומכ"ש לבשמים

טור בשם בה"ג

הרא"ש בפ' י' דברכות וריש פ"י דפסחים

תוס' שם מ"ב

הרא"ש בר"פ ע"פ

טור

שם בשם ר"מ מרוטנבורג

שבת ק"ן

טור בשם רב עמרם ורש"י שם והרב המגיד בשם הגאונים שכן הסכימו האחרונים וש"פ

שם בגמרא לפרש"י