דין שלש סעודות. שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״א - 6 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן רצ״א
סעיף א׳
דין שלש סעודות. ובו ו סעיפים:יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית: הגה ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא"ש פ' ע"פ):
סעיף ב׳
זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית: הגה י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוס' והרא"ש ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיי' פ"ל ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו מ"מ אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגהות מיי' פ"ל) וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש של אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוס' והרא"ש ומרדכי בשם רבי משולם והגהות מיי'):
סעיף ג׳
אם נמשכה סעודת הבוקר עד שמגיע זמן המנחה יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ונכון הדבר שאם לא היה עושה כן מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה לא היה יכול לאכול אח"כ אלא אכילה גסה: הגה אבל מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה מיהו אם עשאה יצא:
סעיף ד׳
א"צ לקדש בסעודה שלישית אבל צריך לבצוע על שתי ככרות: הגה ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה שתי ככרות (אבודרהם ומיי') ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר א' שלם [טור ומרדכי פ' כ"כ] ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים:
סעיף ה׳
צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי באחד מחמשת מיני דגן וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר: הגה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח: [מהרי"ל הלכות פסח]:
מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה [ס"ח סימן תרס"א] וכ"מ בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול וכמ"ש סימן רפ"ב: ונ"ל דמ"מ אם נמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקה לב' וכמ"ש ס"ג דהא מכל מקום ישבע כשאוכל שנית וכ"מ במהר"ם במרדכי פי"ו דשבת ובש"ל בשם היראים אבל לכתחלה אין להמתין עד אחר חצות משום זה דמבטל עונג שבת כמ"ש רסי' רפ"ח ומיהו לפמ"ש רסי' תמ"ד אפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש: בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מקרי אכילת עראי כמ"ש ססי' רל"ב:
ב׳
בליל שבת. נ"ל דה"ה מי שלא אכל בליל י"ט יאכל ב' סעודת ביום עמ"ש סי' תקכ"ט וה"ה שאומר הקידוש של לילה:
ג׳
מו' שעות. נ"ל דאם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות אבל אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור כמ"ש רסי' תע"א דלא כע"ש:
ד׳
אין לאכול כו'. ובמהרי"ל כתוב אם יצאו הקהל מב"ה אפי' הוא לא התפלל אסור לסעוד עד אחר ערבית ע"ש וצ"ע וכי בשביל זה תדחה סעודה ג':
ה׳
מנחה תחלה. ואסור לאכול עד שיתפלל [טור] ור"ת ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש סי' רל"ב:
ו׳
יפסיק הסעודה. ויקום וילך וימתין מעט בנתיים ואותן שנשארים במקומן לא יצאו י"ח דהוי כסעודה א' [מהרי"ל ה' סוכה] וע' במ"מ בשם ש"ל וכ"כ הב"ח וכתב ב"י בשם הרא"ש שאין לדרוש כן ברבים להפסיק כיון שקודם חצות אין רשאי להפסיק אין העולם בקיאים בזה ע"כ:
ז׳
לאכול אח"כ. אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה:
ח׳
אבל מי שיודע כו'. ונ"ל דאפי' חל י"ט במ"ש אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שא"צ עססי' רט"ו וסי' תקכ"ט:
ט׳
א"צ לקדש. ובתיקוני שבת כתב לברך על היין:
י׳
מה' מיני דגן. נ"ל דוקא כשמברכין עליהם במ"מ ועסי' ר"ח וסי' קס"ח ס"ח:
לא קיים מצות סעודה ג'. ל' הטור הלכך אותן שמפסיקין בסעודת שחרית לחלקה לשתים ועדיין לא הגיע זמן מנחה אינו מקיים ג' סעודות אבל הגיע זמן מנחה יכול לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל וכו' וז"ש בס"ג אם נמשכה סעודת הבוקר כו':
ב׳
אלא אכילה גסה. כי כל זמן האכילה האיצטומכה פתוחה משא"כ אחר הסעודה וכתב רש"ל ובמרדכי כתוב שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר ב"ה וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת עכ"ל:
ג׳
א"צ לקדש כו'. דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום סגי נמי בחד זימנא אבל ב' ככרות צריך דכל הסעודות שוות:
ד׳
פחות מככר א' שלם. דביום ו' ירד לכל א' שני עומרים ומכל עומר עשו ב' ככרות הרי ד' לב' עומרים אכל א' בע"ש וא' בליל שבת וא' בבוקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג' הרי ד' לב' עומרי':
ה׳
צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשות' בפת:
ו׳
נשים חייבות כו'. דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו לאכילה זו. כתב בס"ח סי' רס"ט שבליל שבת צריך שיהי' גמר הסעוד' בלילם ורש"ל נהג שלא אכל בליל שבת עד הלילה ול"נ כיון דתוס' מחול על הקדש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם לילה:
בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ"ש סי' רל"ב מ"א ובספר אליהו רבה חולק עליו וכן משמע במרדכי כו' דהא לא עדיפא מליל שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בליל שבת אפי' א"צ אלא לכזית מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ס"ח סי' תרצ"א. ונ"ל דמכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד אחר חצות יחלק לשנים כמה שכתוב ס"ג דהא מ"מ ישבע כשאוכל שנית מ"א. ועי' סי' תמ"ד ס"א דאפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א במה דפסק לחלק סעודת שחרית לשנים גם לענין אם נמשכה סעודת שחרית עד לאחר חצות. ע"ש באריכות פילפול עמוק בזה):
ב׳
בליל שבת. ה"ה מי שלא אכל בליל יו"ט יאכל ב' סעודות ביום. וה"ה שאומר הקידוש של לילה. מ"א:
ג׳
בה"מ. וימתין מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר בה"מ וכן נוהגין להפסיק בד"ת או בטיול קצת. ב"ח בשם מהרש"ל:
ד׳
גסה. כי כל זמן האכילה האצטומכא פתוחה משא"כ אחר הסעודה נסתמת:
ה׳
לאכול. ואפי' חל יום טוב במ"ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים. מ"א:
ו׳
שתי ככרות. וכן נוהגים כל היראים ואין לקדש על היין רק בתוך הסעודה יברך על היין וישתה. ספר הכוונות ע"ש סודו:
ס"א יהא זהיר. שם כל המקיים כו' יהא חלקי ואף בעני אמרינן בסוף פיאה שבת כו': בכביצה. נלמד מסוכה כמ"ס בס"ה ובסוכה אמרו מיומא ע"ט ב' דכביצה בעי סוכ' אע"ג דדחי בסוכ' מ"מ ביומא רבי ירמיה ור"פ ורבא לא ס"ל כן: ואם א"א. כנ"ל סי' רפ"ח ס"ב: ומי שלא. תוס' בפסחים ק"א א' דאמרינן שם טעימו כו':
ב׳
ס"ב זמנה. בפט"ז דשבת במנחה מזון כו' דלא אכל ושם בצהרים מדיחן כו' לאכול במנחה: י"א. בשם מדר' השותה בשבת בה"ש גוזל קרוביו המתי' וע' רשב"א סי' אלף קי"ט בשם הירושלמי: דאז חוזרים. עיין בסנהדרין ס"ה ב': וי"א דיותר. עמ"א והוכיחו מגמ' דפ"י דפסחים ולקידוש קובעת ולא להבדלה וה"מ כו': ומ"מ. כן פי' המדרש הנ"ל: וי"א דאין. כנ"ל קרוביו המתים וכמ"ש בעדיות ספ"ב: וי"א דאיסור. שפי' ב"הש של ליל שבת שיוצאין מגהינם ומתקררין:
ד׳
ס"ד א"צ לקדש. ועט"ז: אבל צריך כו' ואם. כ"מ בברכות לט ב' מניח פרוסה כו' ובשבת מ' דמשום בציעה ולא משום סעודה: ולפחות. מרדכי בשם מכילתא עט"ז:
ה׳
ס"ה צריך עט"ז וכ"כ התוס' דמן כתיב בו הוא הלחם כו': וי"א כו' וי"א כו' וי"א. מסוכה שאר"א י"ד סעודות כו'. ואמר אם השלים כו' אלמא דנקרא סעודה ומחולקים בפי' תרגימ' דרש"י מפ' פירות וכתי' ראשון ביומא שם. ותוס' דחו דהא קי"ל כרבא דפירי לא בעי' סוכה ור"ן כ' לישב פי' רש"י דלא קי"ל כרבא אלא כתי' דגמ' שם והרא"ש פי' מיני מזונות שאמרו בתוספתא דמברך על מ"ת במ"מ:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״א, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
