ע"ש ב"ה. בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל:
אין לברך כו'. הטור התחיל בהסרה סתם וסיים כשמסירן אפילו בלילה נראם פי' דבריו דלכאורה י"ל מה שבירכו בני מערבא לשמור חוקיו הוא הודיה לשמו ית' על קיום המצוה שקיימו כבר וכעין ב"ה על הסעודה וא"כ היה גם לנו לברך כן כשמסירן אחר התפלה מ"ה כ' דאינו כן דבני מערבא היו סוברים לילה לאו זמן כו' והברכה שלהם היתה סמוך לשקיעה מ"ה אנו אין לנו לברך אפי' בליל':
ב׳
שוה ברכה. ר"ל ל"מ לשמור חקיו שבירכו בני מערבא משום שס"ל לילה לאו זמן תפילין וכתיב ושמרת את חוקיו פשיטא שאין מברכין כיון דקי"ל לילה זמן תפילין אלא אפי' כשחולץ בע"ש ב"ה דאז יש חיוב אפי' לדידן לחלוץ מכח והיה לך לאות ושבת וי"ט א"צ אות דהם גופן אות ס"ד דמברכין ע"ז ברכה אחרת קמ"ל דלא. והטעם כ' רבינו דכל שלא נלמד סילוק תפילין מושמרת א"צ ברכה. והקשה ב"י מה לנו מאיזה פסוק שנלמד מ"מ ליברך מעין קרא והיה לך לאות ותי' ב' תירוצים הא' דמכח והיו לך אין כאן איסור אלא א"צ להניח אז וק"ל דהא באמת יש כאן איסור דהא כ' הרא"ש בה"ק בשם הברצלוני אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מטעם ושמרת וחלק עליו וכתב דהטעם מוהיו לך לאות ש"מ דלענין דינא דאיסור אין חולק עליו ועוד תי' דלית לן לברך אלא מה שמצינו בתלמוד דהיינו לשמור חקיו וכיון שזה אידחי לית לן לברוכי כלל וק"ל מ"ט לא תקנו באמת חכמי תלמוד ברכה אחרת ונל"ל דאין אנו נותנים הודיה להש"י אלא על מה שקדשנו במצות שנתן לנו והזהירנו בפי' עליה דהיינו ושמרת לדעת בני מערבא אבל האיסור לדידן מכח שהגיע עלינו קדושת שבת ונסתלקה קדושת תפילין והרי בלא"ה אנו מברכין על קדושת שבת וממילא נסתלקה קדושה אחרת תפילין:
אין לברך. ומטעם זה נכון לחלוץ התפילין בשמאל כי דבר הצריך ברכה נוטל בימין ועיין מ"ש השכנה"ג. ובני חייא מיישבו ע"ש:
ב׳
השמשות. עיין מ"א שהעלה דאם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם עיין מ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ולפי מה שמחלק כאן לא הקשה שם מידי ולא ידעתי למה לא מתרץ שם כהאי חלוקא וק"ל. עי' בתשובת יד אליהו סי"ט. ובספר יד אהרן:
ס"א אין לברך כו'. אע"ג דבנדה נ"א ב' וספ"ו דברכות אמרי' דבני מערבא היו מברכין כו' מפר"ת דווקא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה ולמ"ד לילה לאו זמן תפילין דעובר בל"ת כמ"ש במנחות ל"ו ב' אבל אנן קי"ל כמ"ד לילה זמן תפילין כמש"ש הלכה ואין מורין כן וכר"ע דושמרת בחוקת הפסח הכתוב מדבר: אפילו כשחולצם כו'. ר"ל אע"ג דשבת ודאי לאו זמן תפילין כיון דלא נפקא לן מחוקה לא מברכין כמו ציצית דדוקא אתפילין היו מברכין משום דכתיב חוקה אבל אנן דילפינן מוהיה לאות כו' כמש"ש לא מברכינן וכמ"ש בירושלמי פ"ב דברכות כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא וכ' תוס' בנדה משום כיון דילפינן מושמרת אין חייב לסלקן ועב"י ומ"א ועיי' תוס' דנדה ודברכות ומנחות שם ועירובין צ"ו א':
שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
