דיני חליצת התפילין - שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ח

בכל שעה. פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש שלא ישכחם [ב"ח] ועמ"ש סי' כ"ה סי"ב:

תש"ר. חולץ תש"ר אחר שמסיר הרצוע' מהאצבע [גלי רזיא]:

מעומד. וה"ה הכריכות של אצבע וש"י מיושב דכהנחתן כך חליצתן כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י) וא"כ למנהגנו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחלצן מעומד, כ' בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמצותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה ולכן חולץ בשמאל ועמ"ש סי' קכ"ג ס"ג:

בתיק. כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה ע"ג זה ול"נ כיון דש"ר קדושתו חמור' כמ"ש סי' מ"ב אסור להניח ש"י עליו כמ"ש בי"ד ססי' רפ"ב ואפשר דלא קפדינ' אלא בתורה ובנביאים שתורה קדושתה חמורה ביותר אבל בדבר אחר לא קפדי דהא מותר להניח כתובים ע"ג נביאים ונביאי' ע"ג כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג מ"מ נ"ל דמ"ה נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה ומ"ש כאן ועליו פי' שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות אח"כ הכיס ליתן בו ש"י מיהו אם התנה בתחלה שרי כמ"ש סי' מ"ב: נהגו לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה [מט"מ בשם ס' המוסר] ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ואף על גב דלכאורה משמע דשרי מידי דהוה אמטפח' שכורכים סביב הס"ת ועוד דהתו' כתבו בב"ב פ"ק דכשמדבק תנ"ך בכרך א' גולל מתחלתו לסופו דגנאי הוא לס"ת שיכרך סביב לנביאים דנעשה כשומר לנביאים עכ"ל אם כן ה"נ הרצועות נעשו שומרים לתפילין מ"מ דבריהם צל"ע דהא איתא במגילה דף כז מברך היכי כרכי' הא קיתיב דפא אחברי' פי' כשגוללין ס"ת מניחין דף א' על חבירו אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי ע"כ פי' שרי להניח חומשין ע"ג חומשין או תורה ע"ג תורה ולדבריהם ק' מאי ראיה מייתי דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו ולשנא דקאמר הא קיתיב דפא אחבריה משמע דעיקר הקפידא מה שא' מונח על חבירו ומי הגיד להם סברא זו דנעשה א' שומר לחבירו ובחידושי הרשב"א פ"ק דב"ב דף י"ד כ' דוקא היכא דלא אפשר מניחים חומש א' ע"ג חבירו אבל היכא דאפשר בענין אחר אסור להניח א' ע"ג חבירו וכ"מ הכא דאסור לכרוך הרצועות על התפילין ואפשר לומר דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח א' עג"ח אלא היכא דלא אפשר אבל בכריכ' דנעש' שומר היכא דאין הקדושות שוות מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ כדי שיעשה שומר לחבירו דיותר קפדי' אשומר ממה שיהיה מונח תחת חבירו, ובגמרא דמגילה ה"פ הא קיתיב דפא אחברי' פי' ונעשה אחד שומר לחבירו אלא כיון דא"א שרי ה"נ כו' ומ"מ נ"ל דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניח למעלה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו [מט"מ ס"ח]:

שעה. פי' בכל שעה שנזכר מהם חייב למשמש ב"ח מ"א. ע"ל סי' מ"ד ס"ק א' ובספר הכוונות הזהיר מאוד בענין היסח הדעת דאין פגם גדול מזה:

תחלה. קודם שמסיר הרצועה מהאצבע. גלי רזיא מ"א (אמר המגיה נ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל וקודס יסיר הרצועה וכו'):

מעומד. ה"ה הכריכות של אצבע. ולמנהגינו שמניחין של יד מעומד צריף ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כף חליצתן ונהגו לכורכם ככנפים ע"ש. כנפי יונה מט"מ:

בתיק. בתשובת בנימין זאב סי' (רפ"ט) [קפ"ט] כ' שיעשה הכיס או התיק צר כדי שיהיו זה על זה וכ"כ הב"ח וט"ז סי' כ"ה ס"ק י' והמ"א כ' דיותר טוב להניחם זה אצל זה ויעשה סימן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה מש"י אסור להניח של יד על ש"ר. אין להניח הרצועה על הבתים אלא על הצדדים. לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו. ס"ח מ"א:

ס"ב ויניח כו'. כפי' ר"ת במנחות שם ד"ה וקשרתם וביומא שם:

ס"ג מנהג החכמים כו'. רד"א וא"ח בשם גאון וכמ"ש בפ"ד דסוכה בשעת פטירתן כו' וכמ"ש בגמ' שם:

מנחות ל"ו

יומא ל"ג פי' התוס' בשם רבי אליה

טור בסי' ס"א

מנחו' שם

מערכת אלקית

תוס' מההיא דיומא

ר"ת: בשם רב האי