לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום - שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ה

שנים מקרא. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו וכ"כ בהג"ה י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמי' והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה אם הוא רגיל בטעמים יקרא בס"ת [רדב"ז ח"ב ועיין בס"ח סי' ש"א וש"ו] ויטבול אחר הקריא' [הכוונו'] עיין בשל"ה עניני טבילה ואין לי כאן עסק בנסתרות ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [של"ה]:

עטרות ודיבון. וה"ה ראובן ושמעון וכיוצא בהם [טור]:

בפירש"י. שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד:

כמו תרגום. ומ"מ צריך לקרות ב"פ מקרא [רמ"מ פ"ז] מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקר' ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא [סדה"י]:

מיום ראשון. ושל"ה כתב שיקרא אותה ביום ו' אחר חצות דוקא ויש עוד דיעות שונות:

קודם שיאכל. היינו אם היה אונס גדול בע"ש [הכוונות וב"י] ובמגימ"י במשלי כתב וז"ל ואיבעי להתחיל בע"ש ולמגמר בשבת קודם סעודת שחרית:

שמיני עצרת. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד [ב"י הג"מ]:

יכול לקרות. ואם שמע פעם א' מש"ץ וקרא פעם א' יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה כמ"ש סי' נ"ט [ל"ח]:

מלמדי תינוקות. נ"ל דדוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פ"א מקר' דזה עולה לו במקום מקרא:

א"צ לקרות כו'. דהא כבר קרא כל התור' מידי שבת בשבתו [ת"ה] וערב ש"ת יקרא וזאת הברכה [כונות]:

ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ואח"כ מזמור מכתובים משיר של יום א' מקרא וא' תרגום או לעז אחר ואח"כ משנה א' [של"ה בשם מהרמ"ק] וטוב שלא יפסיק כלל בשיחה [כ"ה]:

ולא שוש אשיש. דטעם חזרת ההפטרה שידע מה מפטירין למחר ואם יארע הרבה חתנות זו אחר זו וכי יחזור בכל שבת שוש אשיש [שם] וצ"ע דזהו לפי פי' ר"ח ולדידי' צריך לחזור פ' י"ט שיהא רגיל במה שהצבור קורין כמ"ש בת"ה סי' כ"ג וכבר פסק הרב"י שא"צ לחזור פ' י"ט וצ"ל דמ"מ ההפטרה צריך לחזור בשביל זה משום שהוא בעצמו מפטיר משא"כ בקריאה שהחזן קורא כנ"ל ובלבוש השמיט הג"ה זו דצ"ע דאם לא יחזור לעולם הפטרת שוש אשיש שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה כמ"ש סי' קל"ט לכן נראה לי דיחזור אותה אך אם יש הרבה חתנות זו אחר זו שוב א"צ ומשמע דבד' פרשיות פשיטא דיקרא ההפטרת הד' פרשיות ובכ"ה כ' שמנהגו לחזור הפטורת הסדרה ולא ידעתי מה טעם:

אפי' עטרות ודיבון. לשון הטור פרש"י אע"פ שאין בו תרגום ולפ"ז אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ וי"מ דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרי' שכתוב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אע"פ שא"צ תרגום כ"כ ולפ"ז ראובן ושמעון א"צ לקרותו ג"כ ומ"מ נהגו להחמיר כפירש"י עכ"ל. וצריך לתרץ לפירש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון ונראה דיש רבותא בזה דלא מבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפש' שקראו אות' העכו"ם אפ"ה צריך לקרות' ג"פ:

תרגום וגם פירש"י. כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני ופירש"י יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא ועוד אני אומר על ירא שמים שיראה לקרות בפני עצמו בס"ת הסדרה לכל הפחות פעם א' ואח"כ עם החזן פעם שנית דהקריא' בחומש לבד אין יוצא בה שפיר דבעי' דברים שבכת' והיינו ס"ת שלימה כדינה ויש לו להשלים זה עד ש"ת וכך נהגתי מעודי. וכ' בטור אבל אם קרא בשאר לעז לא עכ"ל והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פי' המקרא אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התור' שיש בל' אשכנז בזמנינו כגון ספר צאנה וראנ' וכיוצ' בו כדי שיבין ענין הפרש':

תרגום. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל. אבל הל"ח פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו וכ"כ בהגהות י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"כ בספר נגיד ומצוה ובספר משנת חסידים והפסוק האחרון יאמר אחר התרגום כדי לסיים בתורה. ומי שהוא בקי בטעמים ונקודות בע"פ מצוה לקרות בספר תורה מהרדב"ז והאר"י ז"ל תלמיד א' היה לפניו החומש וקרא לפניו. ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו"ת בדיבור. ויקוץ הצפרנים קודם שמו"ת. ועיקר המצוה לקרות אחר חצות ואחר שקרא ילך לבית המרחץ ויטבול. הכוונות:

עטרות ודיבון. ר"ל אע"פ שאין בו תרגום וה"ה ראובן ושמעון צריך לקרותו ג"פ עיין ט"ז:

פירוש רש"י. היינו מי שיכול להבין אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה ולפי חכמי הקבלה משמע דוקא תרגום. מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא סדה"י:

בשבת. היינו אם היה אונס גדול בע"ש. הכוונות:

עד שמ"ע. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד:

התורה. ואם שמע פעם אחד מש"ץ וקרא פ"א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה. ל"ח מ"א ועיין ט"ז:

תינוקות. דוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פעם א' מקרא דזה עולה לו במקום מקרא. מ"א:

פרשת י"ט. דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו ובערב ש"ת יקרא וזאת הברכה. הכוונות:

ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ועיין של"ה:

אשיש. ובד' פרשיות יקרא ההפטרה דד' פרשיות:

ס"א אע"פ כו'. לשון הרמב"ם דלא כמ"ש ראב"ן דביחיד שלא שמע איירי דמסתמא רב ביבי לא היה ביחיד וכ"ש לגי' ר"ח ז"ל דכלה שהיו רוב עם. הג"מ פי"ג:

ס"ב אם למד. דהתרגום אינו אלא משום פי' כמ"ש הרא"ש פ"ג דמגילה וכמש"ש בגמ' ג' א' מפורש זה תרגום ועכשיו יותר תועלת ברש"י וי"ח כמ"ש תוס' בברכות שם משום דתרגום ניתן בסיני וז"ש וי"ש יקרא כו':

ס"ג מיום ראשון. כיון שמתחילין במנחה כמ"ש במגילה ל"א ב':

ס"ד ישלים אחר. עד שמתחילין פ' הבאה: וי"א עד רביעי. כמ"ש בפ' ע"פ: וי"א עד. שם בברכות סבור לאשלומינהו כו' תנא כו' והיינו לכתחילה ויש גורסין לפרשיות דכלה ר"ל של יימי דכלה שהיה טרוד ולא היה יכול לקרותן לפ"ז מ' כס' ראשונה:

ס"ה יכול. דמ"ש בסוטה לט אפי' בדבר הלכה היינו כמ"ש בפ"ג דברכות ונגרוס בפרקא אחרינא בדבר שהצבור עסוקין בו:

ס"ו מלמדו. כנ"ל ס"ב אם למד כו':

ס"ז א"צ כו' וכן. דלא כי"מ שהטעם משום שידע מה יקראו למחר וא"כ בי"ט ג"כ חייב וכן ההפטרה דא"כ היאך סבור רב ביבי' כו': ובשבת. עמ"א ס"ק י"ב ור"ל אע"ג דמה שאנו קוראין הפטורה משום טעמא שידע כנ"ל ואם כן צריך שיקרא מה שיקרא בציבור ולא של שבת מ"מ כאן כיון שמצוי הרבה ושגור בפי הכל א"צ:

ברכות מ'

הרא"ש שם וסמ"ג ומרדכי שם

בית יוסף

שם התוספות ורא"ש

שם ע"פ מדרש

כל בו בשם רבי פרץ

הגהות בפרק י"ג מה"ת בשם מהר"מ

הגהות בשם רבי שמחה

וסיים שם שהעושים כן צריכים לחזור שנים מקרא ואחד תרגום וכתב הבית יוסף שפשוט הוא)

מרדכי בשם א"ז שראה כן מרבו ר' יהודה החסיד ומהר"ר אברהם

שם והגהות בפרק י"ג מה"ת בשם א"ז

כתבו הר"י סי' ק"ע ות"ה סי' כ"ג