מצוה לאכול שום בע"ש או בלילי שבת (יש"ש ב"ק פ"ז הסמ"ג) וה"ה שאר דברים המרבים זרע עססי' תר"ח:כתב הגאון בספר ברכת הזבח שאלני הרב מהר"ר יאסקי יצ"ו אב"ד דק"ק ואדיסליב מצינו לחכמים ראשונים שהיו אוכלין חוליהן על טהרת הקודש ומה היו אוכלין בשבת דע"כ היו טבולי יום אחר התשמיש ואסורין לאכול מה שנעשה עט"ק דטבול יום הוא שני ולפי מ"ש לק"מ דלא מצינו שלישי בחולין שנעשו עט"ק וכו' ע"ש ולא הבינותי דבריו דהא בחולין שנעשו על טהרת תרומה מודה הרמב"ם דעושה שלישי וא"כ איך היו עושים הכהנים שאכלו עט"ת וא"ל דאכלו בשר דהא חייב בפת בשבת וע"ק דאם נטמאו במת מה היו אוכלים שהיו טמאים טומאת ז', וא"ל דהיו נזהרין מטומאת מת בז' מתי מצוה מא"ל ולענ"ד דלק"מ דעיקר הכונה באכילת חולין עט"ק להרגיל עצמו לאכול קדשים בטהרה כדאי' בחולין פ"ב ובימי טומאתן אכלו חולין גרידא דאותו זמן לא אכלו קדשים וע' בחולין דף ב' ע"ב וע' בגיטין דף נ"ד ועי"ל דאכלו פת שלא הוכשר ושתו מים מן המעיין כמ"ש בשל"ה לעשות בי' ימי התשובה:
לפיכך עונת ת"ח כו'. בטור כ' יהא זהיר לקיים עונתו ומביא עובדא מיהודא בריה דרב חייא נענש ע"ד שלא קיים פעם א' מחמת דמשכיה שמעתתיה:
ב׳
מותר לבעול כו'. כ"ה מסקנת התלמוד והפוסקים אלא שבאגודה כתב בזה ובלבד שיכוין לבעול בהטיה וכ"כ בהג"א וכ' מו"ח ז"ל דליתא לדברים אלו על פי המסקנ' פ"ק דכתובות דדם מפקיד פקיד ומקלקל הוא אצל הפתח לא כמ"ש הרב ר' ישעיה הלוי ז"ל מירושלי' בכתב א' ונדפס וכתוב בו לחוש לדברי האגודה דלא משגיחין בזה אך מסיק כיון שנהגו בזמנינו דאין בועלין בתחלה בשבת ה"ל כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואין להורות היתר לבטל המנהג ע"כ ואני אומר חלילה לעשות מנהג איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע"כ אין כאן חשש וחומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה דלא בזיזה עדיין עמו ואפי' במ"ש רוב פעמים שאין בועלים אלא ודאי שאין למדים ממנהג זה שום איסור והמחמיר הוא מן המתמיהין:
מתענוגי שבת. ויהיה זהיר לקיים עונתו ומצוה לאכול שום וה"ה שאר דברים המרבים זרע רש"ל. וקודם הלילה חייב להראות אהבה וחבה עם אשתו:
ב׳
לבעול. כתב הב"ח דבמדינותינו נתפשט המנהג דאין בועלין ואין להורות היתר לבטל המנהג. אבל הט"ז כתב ואני אומר חלילה לעשות איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע"כ אין כאן חשש חומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה ואפי' במ"ש רוב פעמים שאין בועלים והמחמיר הוא מן המתמיהין ועיין בשכנה"ג ובע"ש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״פ, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
