דיני הכנסת שבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ס

כתב הב"ח בשם רש"ל יש לספר בע"ש ולא ביום ה' שאין ניכר שעושה לכבוד שבת ובנטילת צפרנים יש טעם יפה שאין נוטלין בה' עכ"ל וצ"ע דמשנה שלימה שנינו בפ"ב ופ"ד דתענית ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ופירש"י דרך רוב בני אדם לספר בה' ולא בע"ש מפני טורח שבת עכ"ל ואפשר דמ"מ מצוה מן המובחר בע"ש אלא שאנשי מעמד לא היו פנוים בע"ש ויש מקומות שאין מגלחים בר"ח אפי' חל ביום ו' כי כן צוה ר"י חסיד (כ"ה) ובמגי"מ במשלי כ' שאין לקוץ צפרני הידים והרגלים ביום א' ואין לקוץ אלא בע"ש או בעי"ט והנכון שיקוץ מן הרגלים ביום ה' ומן הידים ביום ו' ובשאר הימים אין לקוץ כלל ומט"מ כ' בשם ספר הגן שלא ליטלן ביום ה' מפני שגדלין בשבת, השורף צפרניו חסיד קוברן צדיק זורקן רשע (נדה דף י"ז): לא יטול אותן כסדרן. והאר"י היה מלעיג ע"ז ולא היה חושש לכך (הכונות) וכ"כ התשב"ץ סי' קנ"ד בשם מהר"מ מיהו יש ליזהר לכתחלה:

בל' רכה. דאסור לאדם שיטיל אימה יתירה בתוך ביתו שמתוך היראה הם מחללין שבת ומאכילין לו דבר האסור ובאין לידי כמה עבירות:

הדליקו. וה"ה שיזהירם שיפסיקו מלעשות מלאכה ועסי' רס"ג ונ"ל דצ"ל ג"כ ערבתם ע"ח כמ"ש הטור דאע"ג דמותר לערב ב"ה היינו משום מצוה התירו שבות וא"כ לכתחל' יש להזהירם שלא יבואו לידי כך:

מצוה לרחוץ כו'. ל' רש"ל ויטול צפרניו כל ע' ש וישחוז סכינו כמ"ש רז"ל והיה ביום הששי והכינו זה השחזת הסכין ועוד דרשו וידעת כי שלם אהלך זה השחזת הסכין כי אם כיהה הברזל ולא יחתוך אין זה שלום בית (רוקח) עוד בהג"ה מצוה להסתפר לכבוד שבת ויו"ט ואפי' מצפרא דע"ש מנכרא דליקרא דשבתא קעביד אבל ביום ה' לא מנכרא יקרא דשבתא ואף דגרסי' במרובה מן י' תקנות שמכבסין בגדים בה' בשבת לכבוד שבת שאני התם דטרידי לכבוס בערב שבת ועוד דאין לובשין אותם בערב שבת מיהו היכא דלא אפשר לרחוץ ולספר בערב שבת כל דאפשר למקרב לשבת טפי מעליא עכ"ה ובנטילת צפרנים יש טעם בדבר על מה שאין נוטלין ביום ה' עד כאן לשון מהרש"ל ומה שמסיים שיש טעם בנטילת צפרנים שמעתי הטעם דדרך השערות והצפרנים המגולחים להתחיל לצמוח ביום ג' שאחר הנטילה ע"כ אין לעשות שיהיה זה בשבת וע"כ גם בגילוח שערות אין לעשות ביום ה':

לא יטול אותם כסדרן. בתשב"ץ כתוב שמהר"מ לא דקדק בזה וכ"כ בספר כוונת האר"י על שם מהר"י לורי"א:

ויאמר להם הדליקו. פי' בפתח תחת הה"א לשון צווי דאין שייך לו' לשון שאלה אם הדליקו את הנר כמו בעשרתם ערבתם שכאן הוא רואה שלא הודלק ומה שאלה יש בדבר ונראה לי דאם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבית הנכסת ואינו יודע אם הודלק בבית דירה שפיר יאמר ל' הדליקו בחיר"ק דהוא ל' שאלה:

לרחוץ. אחד אנשים וא' נשים:

הצפרנים. כתב בצוואת ר"י חסיד שלא ליטול הצפרנים ולא לגלח בר"ח. וכתב כנה"ג אפי' אם חל ר"ח בע"ש אין להסתפר מפני סכנה ויש להסתפר ביום ה' שלפניו. ועי' בסי' תצ"ג ס"ג. ובמגיד מישרים משלי כתב שאין לקוץ צפרני הידים והרגלים ביום א' ואין לקוץ אלא בע"ש או בעי"ט והנכון שיקוץ מן הרגלים ביום ה' ומן הידים ביום ו' ובשאר ימים אין לקוץ כלל. ומט"מ כתב בשם ס' הגן שלא ליטלן ביום ה' מפני שגדלין בשבת וכתב הט"ז דלפ"ז גם בגילוח שערות אין לעשות ביום ה' ע"ש. ואינו מוכרח דהא אנשי משמר היו מסתפרין ביום ה' ועוד אמאי המלך מסתפר בכל יום הא לא יש לו שער עיין יד אהרן ובשכנה"ג. השורף צפרניו חסיד קוברן צדיק זורקן רשע. נדה י"ז. (והטעם דקודם החטא של אדם הראשון היה מלבושו ציפורן וכשחטא נתפשט ממנו ולא נשאר ממנו רק צפורניים ומאחר שהאשה גרמה שנתפשט המלבוש לכך מה שנשאר מהם יש לחוש ליענש בו האשה. תולעת יעקב):

בקמיצה. והאר"י ז"ל היה מלעיג ע"ז ולא היה חושש לכך הכוונות וכ"כ בתשב"ץ מיהו יש לזהר לכתחלה. מ"א:

ערבתם. וכתב ב"ח דעכשיו שנוהגין לערב ערובי חצירות בעד כל השנה א"צ לומר ערבתם:

ס"א כל גופו. שם נשיתי טובה כו': ומצוה. שם ל"א א' ואצל מעשה דאבישי: ולגלח כו' ואם כו'. כמו בעי"ט וכמ"ש בירושלמי שם א"ר חגי ר"ש כו' פ"ק דר"ה ובמ"ר הביאו הרא"ש סוף ד"ה ומגלחין זקנם כו' ר"ל כמו בכל עי"ט: ואם היו. תענית ט"ו ב' וכמ"ש במ"ק י"ז א' כדי שלא כו' ומטעם זה מצוה לגלח הצפרנים כמ"ש ביבמות מ"ח א':

ס"ב בלשון. שם: הפרשתם כו'. טור במקום עשרתם: ובמקום כו'. וכן אמרו בירושלמי שם א"ר חגי ר"ש בר רב יצחק הוה מפקיד על בייתיה עירבתן הדליקו את הנר ולמה לא אמר עשרתם אלא כל מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל:

שבת כ"ה מהא דר"י בר אלעאי

מרדכי בשם שבולי הלקט

כל בו וספר חיי עולם

שבת ל"ד