להזהר בכבוד שבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ״ב

לכבד השבת. ולא יפחות משני תבשילין (זוהר בראשי' עמוד ק"ל) ובתיקוני שבת שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל א' לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד, אם הערלים מיקרין השער דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים וראיה ממשנה ספ"א דכריתות (צ"צ), כתוב בס' עולת שבת משמע מסוגיא דפסחים אף על גב דבי"ט בעינן חצי לה' אבל בשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה ע"כ ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר דהא כתיב ג"כ שבת לה' אלקיך אלא ה"ק אף על פי דר"א פליג בי"ט ואמר או כולו לה' וכו' אבל בשבת בעי' נמי לכם כ"ה בטור ובגמ' והוא לא העתיק תיבת נמי ואפש' שנוסחא מוטע' אטעיתי' עסי' ר"ץ וב"י ר"ס רפ"ח:

שהשעה דחוקה. היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימו' השבוע בכל יום ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' והכי אמרי' בפ' כל כתבי ע"כ, וכ"כ ב"ש ע"ש וברמב"ם בפי' המשנ' כתב דלא יאכל במ"ש כלום ויאכל סעודה ג' בשבת והיינו כדמשני בגמ' מעיקרא וס"ל דלא מוקמינן ליה בגמ' כר"ע אלא לר' חידקא ע"ש ומ"מ אם אין לו אלא ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וכ"כ ב"ש עמ"ש סי' רע"ג ס"ב לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה (ש"ל ירושלמי):

כבוד השבת. כלו' שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנוים לכבוד שבת:

לעשות מהם לחמים. ומביא בד"מ סמך לזה מדכ' הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה לי"כ וקשה הלא ט' הם אע"כ בי"ט בלא"ה אוכל בטהרה וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ לזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר' חייא היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא במס' ר"ה וא"כ היה רק יום א' י"ט ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת' פת ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר ועמ"ש סימן רע"ד וגם כדי לקיים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם כדאי' בירושלמי דשב' בפ"ב (ל"ב):

בטור הביא גמרא דכל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו איכא למידק אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל. ונראה דמיירי שעשה תשוב' אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו כדאיתא בפ' יה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת קמ"ל כאן דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו מהני תשובה שיהא נמחל לו: (א) אפי' מי שצריך לאחרים. בטור כתב וז"ל והא דאר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריו' היינו בדלא אפשר ליה אבל אפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו כו' והא דא"ר חייא בראשי אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הוי עונג ואמר רבא אפילו כסא דהרסנ' היינו למי שהשעה דחוקה לו וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני א"א הרא"ש כמוני היום שיש לי מעט משלי ואין מספיק לי וצריך אני לאחרי' אם אני בכלל עשה שבתך חול כו' אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ מצאתי בפירקי אבות לרש"י שפיר' על ההיא משנה דר"י בן תימא או' הוי עז כנמר שכ' וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע או' עשה שבתך כו' שנוייה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר ונשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם יוסיף מוסיפין לו כדתנא כו' נראה בירור דבריו דתחלה הוקשה לו על מ"ש קוד' דיש חיוב לענג שבת וקשה ממ"ש ר"ע עשה שבתך חול לכאורה פי' שהזהיר שלא יפזר אדם מעות בשביל אכילה ושתיה ע"ד שאמרו בפ' ע"פ אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אוזין ותרנגולים לז"א דאפי' בשבת יצמצם מזונותיו בשביל שלא יהיה עני וא"כ בטל עונג שבת לזה תי' דאין הפי' כן בדברי ר"ע אלא הוא מיירי במי שא"א לו להוציא בשביל עונג שבת וא"כ כ לשאפשר לו צריך להוציא לפי עשרו וא"כ קשה מ"ש אפי' כסא דהרסנא לזה תי' היינו שהשעה דחוק' לו ונסתפק רבינו הטור מה נקרא שהשעה דחוקה לו דנ"מ לדידיה שהיה לו מעט משלו והיה צריך לאחרים דהיינו מסתמא היו נותנין לו סיפוק לכל שבוע כדרך שנותנים ללומדים בקהילות קדושות וצריך שתדע דהך דר"ע דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב' סעודות כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ח) וא"כ היה ספק לרבינו אם הוא בכלל זה כיון דצריך לסיפוק אחרים וזהו צדקה ממילא לא נתחייב בשבת רק בב' סעודות וגם אינו בכלל חיוב עונג כלל א"ד דהשעה דחוקה היינו שאין לו כלל משלו ומוטל הכל על הצדקה וזה נפשט לו מדברי רש"י שדרש סמוכים במשניות ואלו לא היה דברי רש"י הייתי מפ' דבן תימא לא מיירי כלל בשבת אלא מדרך מוסר על מדותיו של אדם כמ"ש רבינו בריש א"ח אלא דמדברי רש"י למד דזה קאי על שבת ומחלק דההיא דר"ע מיירי בשעה דחוקה ביותר דהיינו שאין לו משלו כלום אלא מוטל הכל על הצדקה. אבל ב"ת אמר דאדם יהא עז כנמר להשתדל שיהי' לו מעט משלו ואז אינו מוטל כו' על הצדקה ממילא היא בכלל חיוב ענג אבל א"א לומר דב"ת מיירי ממי שידו משגת דבזה לא היה צ"ל הוי עז כנמר נמצא יש ג' חלוקות אם הוא איש אמוד וראוי לו לצמצם במזונות כדי שלא יהיה עני מ"מ בשבת לא נאמרה כן ויכבד לפי יכלתו ואם הוא איש שיש לו מעט משלו וצריך לאחרים הוא בכלל חיוב ענג והיינו ההיא שאמרו אפילו בדבר מועט לכבוד שבת כגון כסא דהרסנא וכ"ש דחייב בג"ס אבל אם השעה דחוק' לו ביות' דהיינו שאין לו כלום משלו ומוטל הכל על הצדקה אז אינו בכלל חיוב ענג ואין חייב אלא בב' סעודות והיינו דר"ע עשה שבתך חול כו'. וע"כ סיים הטור ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו' פי' שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג דחיובו אם יש לו מעט משלו וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול ממילא יהיה לו מעט משלו כו' כנלע"ד ברור ונכון וראיתי פי' דחוקי' בד"א והנלע"ד נכון כתבתי. וכתב ב"י דאי' פ' ע"פ תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול אבל עושה דבר מועט אר"פ כגון כסא דהרסנא כדתנן ר"י ב"ת או' הוי עז כנמר כו' ופירש"י הוי עז התחזק במצוה יותר מכדי יכלתך ונראה דרש"י ל"ג בגמ' הך לישנא וכדתנן דהא רש"י במסכת אבות יליף האי מילתא מכח סמיכות המשניות שזכרתי ולעד"נ ששפיר גרס רש"י הך לישנה כדתניא דאי לאו סמיכות ה"א דר"י ב"ת לא מיירי מענין שבת ומכח הסמיכות דרשי' ליה ובא רש"י במסכת אבות שלא תקשה מנלי' לתלמוד באמת דבן תימ' מיירי משבת לזה גילה רש"י שם באבות דמסמיכות ילפינן לה ונמצא הכל ניחא בס"ד. דרך קצרה בפי' דברי הטור דאיכא למיפרך תרי גמרות אהדדי דהיינו הא שאמרו צריך לענג שבת דוקא ואיתא עשה שבתך חול משמע שא"צ להתענג כלל וע"כ לומר שיש חילוק בין שעה דחוקה או לא ואיתא תו דאפי' בכס' דהרסנ' סגי ויש כאן ספק אם יש כאן ג' חלוקות או אין כאן אלא ב' וההיא דכסא דהרסנ' הוי בכלל עשה שבתך כו' ונ"מ מזה לענין הדין דרבינו הטור שהיה לו מעט משלו וצריך לאחרים. אם נימא שאין כאן אלא ב' חלוקות ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל עשה שבתך כו' או יש כאן ג' חלוקות דהיינו מי שיש לו ממון כדי צרכו הוא בכלל ענג שבת כפי יכולת ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל אפי' בכסא דהרסנ' ומי שאין לו כלל משלו הוא בכלל עשה שבתך חול ופשט לו מההיא דרש"י דפי' ההוא דעז כנמר לענין שבת וזה ע"כ לא איירי באיש שיש לו כל צרכו דא"צ זירוז דאין כאן חסרון כיס ופשיטא שחייב בענג שבת וג"כ לא מיירי בעני גמור שאפילו מעט אין לו שלזה לא מהני זירוז אלא ודאי דמיירי שיש לו מעט משלו שהוא צריך זירוז שיענג ואפילו בכסא דהרסנ' די בכך וע"כ סיים הטור דחוקה ביותר להורות על חלוקה הג' וסיים רבינו שצריך לצמצם כו' דהיינו שכל אדם אפילו אין לו מעט יראה שיהיה לכל הפחות מכת האמצעי' דהיינו עכ"פ בענג שבת ולא מן הכת הג' וזה כונת הגמ' תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול כו' ואפילו בכסא דהרסנ' פי' אעפ"י שיש ג' חלוקות והחלוקה הג' פטור לגמרי מ"מ כיון שיש חלוקה אמצעית היוצאות אפילו בכסא דהרסנ' יראה כל אדם שיהיה בכלל אמצעית וכפי' דברי הטור: בגמרא פ"ב דביצה אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' ופירש"י על פסוק זכור את יום השבת כבית שמאי והרמב"ן כתב שם דהלכה כב"ה וכתב מו"ח ז"ל מצאתי בשם א"ז דהלל מודה דכב"ש עדיף וראיה עוד ממעשה בקצב בפרק כל כתבי שהיה מתפאר שעשה כב"ש:

השבת. ולא יפחות משני תבשילין זוהר בראשית. ובתיקוני שבת איתא שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל אחד לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח. אם המוכרים הדגים מיקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות וראיה ממשנה ספ"ח דכריתות צמח צדק סי' כ"ח וכ"כ הפר"ח במנהגי איסור ס"ק ס"ו ובית הילל י"ד סי' רי"ח כתב דדוקא כשנתייקר השער יותר משליש כמו שהיה מקדם אבל אם נתייקר פחות משליש או שליש כמו שהיה מקדם אין לעשות תקנה וחייבים לקנות דגים לכבוד השבת דהידור מצוה עד שליש ע"ש. לווין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה ירושלמי. כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מתשר"י ר"ת ת"ת שבת ראש חדש יו"ט. והוצאת ר"ח ר"ל מה שמביאים התינוקת להרב שלהם בר"ח עטרת זקנים בשם הר"ן מקראקא וכ"כ המ"א בסי' ת"ט בשם הב"ח ע"ש. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכל בשבת אסור לאוכלו בחול ב"ח סי' תתס"ו:

ביותר. היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב' סעודות לא יטול מהצדקה לאכול סעודה ג' וזהו פירושו עשה שבתך חול ר"ל כמו חול ב' סעודות. מ"א ט"ז:

בבית. אסור לאכול פת גוי בשבת. ויאכלו מהחלות בשבת. מ"א ועי' סי' שכ"ה ס"ד:

ס"א אפי' כו'. פסחים קי"ג א' תנא דבי אליהו כו' עושה דבר מועט כו' ובשבת קי"ח א' מ' דא"צ כלל וע"כ שם בעני לגמרי כמו שמפורש שם ובפסחים איירי שאותו דבר מועט יש לו משלו וז"ש ולא אמרו כו' דחוקה לו ביותר והיינו כשאין לו ממי ללוות וכמ"ש התוס' רפ"ב די"ט ט"ו ב' ד"ה לוו עלי כו' וט"ס שם כשאין לו לפרוע וצ"ל כשאין לו ממי ללוות: ע"כ צריך. פסחים שם כדתנן ר' יהודה בן תימא אומר כו' והזריזות הוא ע"כ בכה"ג: נוהגין ללוש כו'. ירושל' הביאו הרא"ש סוף ר"ה אי מצית כו' והא דאמר שבעה ימים משום דבשבת וי"ט בלא"ה לשין בבית: יש שכתבו כו'. עתוס' דערבי פסחים ק' ב' ד"ה שאין. ויש מפרשים כו': זכר למן. כמ"ש ביומא פ' יוה"כ כתיב וברדת הטל כו':

טור מדברי רש"י בפי' הפרקי אבות פ' ה' אהא דשבת קי"ח

פסחים קי"ב וקי"ג

בבא קמא דף פ"ב