דין ק״ש על מטתו - שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ט

פרשה ראשונה. ור"י כתב עפ"י המדרש לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח אבריו ועמ"ש סי' רל"ה:

ומברך המפיל וכו'. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ' סמוכה לשינה וכן עיקר כנ"ל, ומסדור ל' הטור וש"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' וצ"ל דטעמו משום דשמע א"א משום שמירה רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמרא שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה לכן צ"ל קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק אבל הרמב"ם פ"ז והג"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה וכ"כ התו' ריש ברכות דמוכח כן בגמ' וכ"ה בירושלמי ובירושלמי פ"ק איתא פלוגתא דרב זעירא דקרי וחזר וקרי ס"ל דשמע או' באחרונה וריב"ל ס"ל דאומר מזמורים אח"כ נמצא דהרמב"ם והג"מ ס"ל כרב זעירא והטור וב"י פסקו כריב"ל וא"כ מהתימא על רמ"א שכ' קורא וחוזר וקורא וכו' והוא נגד דעת הרב"י ולענין הלכה נ"ל דהלכה כריב"ל כמ"ש ברי"ף פרק בני העיר, ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם מדחזי' דריב"ל אמרם המנהג לאמרם ואף ריב"ל לא אמר אלא השני מזמורים ונ"מ לענין חולה או אנוס ומה שלא נהגו הנשים לאומרה אפשר דס"ל כיון דאינו נוהג אלא בלילה פטורין דהוי שה"ג כמו שפטורים מקריאת שמע:

סמוך למטתו. וכתוב בסדה"י דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו ובכ"ה כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים:

יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש (של"ה וכ"כ בכ"ה):

כשהוא שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותה שוכב דהא ר' זעירא קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה:

חוזר וקורא. ונ"ל דה"ה אם מהרהר בד"ת ש"ד דהא אמרינן בגמרא ת"ח א"צ לקרות ק"ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו ע"ש:

יושב בסתר. ואף על גב דאסור להתרפאות בד"ת להגן שאני שלא יבא עליו ח"ו דבר רע ועבי"ד סימן קע"ט ס"י: הישן בבית יחידי אחזתו לילי' (שבת פכ"ג) ובית היינו חדר (מהרי"ל): אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חי' חתן כלה אבל ות"ח בלילה (ברכות ד' נ"ד): יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאמרינן בברכות דף ס' שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה וכו' דלא ליפתח פיו לשטן וכן אית' דף י"ט שלא יאמר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מאלף דמשמע כאלו הוא מבקש שיפרע ממנו ונמצא פותח פיו לשטן וא"ל דהתם שאני דמרחץ מקום סכנה הוא לילה ושינה נמי מקום סכנה הוא כמ"ש ר"ס רל"א לכן א"ל רק יפשפש במעשיו שעש' כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירו' המצויי' כגון חניפות שקרים ליצנו' לה"ר צריכי' בדיקה ביותר:

פרשה ראשונה. ורי"ו כתב לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח איבריו וכ"כ האר"י ז"ל וע"ל סי' רל"ה ס"ק ב' מש"ש:

המפיל. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה וכן עיקר. מ"א ע"ש:

ישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח"כ יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש. של"ה וכנה"ג:

שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותו שוכב דהא ר"ז קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה. מ"א:

חוזר וקורא. וה"ה אם מהרהר בד"ת. ש"ד מ"א:

בסתר. הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת פכ"ג ובית היינו חדר מהרי"ל. אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חיה חתן כלה אבל ות"ח בלילה ברכות נ"ד. יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאיתא בברכות שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה דלא ליפתח פיו לשטן לכן אין לאומרו רק יפשפש במעשיו שעשה כל היום אם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשון הרע צריכין בדיקה ביותר. ואשרי למי שנוהג לומר סדר הק"ש דהאר"י ז"ל:

ס"א ויקרא כו' ואין כו' ואם קרא ק"ש כו'. ירושלמי פ"ק רשב"נ כד הוה נחית לעיבורא הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסא והוה ר"ז מטמר ביני קופייא משמענא היאך הוה קרי שמע ושמע דהיה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומ"ט ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם רשב"נ רגזו כו' ודומו סלה ואע"ג דאמר שם מילתא דריב"ל פליגי דריב"ל קרא מזמורים בתרה וקי"ל כריב"ל מ"מ נלמוד משם דצריך שיהא סמוך לשינתו והמזמורים כק"ש אריכתא דמיא: ואין מברכין כו'. ע' תוס' ריש ברכות סד"ה מאימתי ומכאן כו' ועתוס' דחולין ק"ה א' סד"ה מים כו':

ברכות ד' ודף ס'

שבועות ט"ו

טור בשם רב עמרם

שם בשם הרא"ש אביו

שבת קי"ח