מי שיצא (אם) מוציא אחרים - שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ג
מי שיצא (אם) מוציא אחרים. שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ג - 3 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן רי״ג
סעיף א׳
מי שיצא (אם) מוציא אחרים. ובו ג סעיפים:על כל פירות ושאר דברים חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפי' בלא הסיבה ומיהו ישיבה מיהא בעי דדוקא פת ויין בעי הסיבה ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו ולפי זה לדידן דלית לן הסיבה אין חילוק בין פת ויין לשאר דברים דבישיבה אפילו פת ויין אחד מברך לכולם ושלא בישיבה בשאר דברים נמי כל אחד מברך לעצמו. והא דאמרינן דאחד מברך לכולם בשאר דברים חוץ מן הפת ה"מ בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות: הגה וי"א דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה וה"ה ישיבה לדידן (ב"י סי' קע"ד בשם הראב"ד) ולכן נהגו עכשיו בפירות שכ"א מברך לעצמו:
סעיף ב׳
אין המברך מוציא אחרים אא"כ יאכל וישתה עמהם ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו אפי' לא יענו אמן:
סעיף ג׳
אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי' יענה אמן אא"כ שמעה מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג"כ להוציאו ידי חובתו:
אפי' בלא הסיבה. אית' בגמרא שדרכן היה בסעודות גדולות שהאורחים מתכנסים ויושבי' ע"ג ספסלים ושותין עד שנקבצו כלם ואז עולין ויושבין במקום הסעודה ובמקום הראשון כל אחד מברך לעצמו דכיון דדעתייהו למיעקר לא מקרי קביעות כלל וגרע מישיבה, כתבו התו' וא"ת מ"ש דבמוגמר לא בעי הסיבה וי"ל דבמוגמר כלם נהנים ביחד משא"כ באכילה שנהנים זא"ז עכ"ל, משמע דמוגמר אפי' ישיבה לא בעי וכ"מ בסי' רצ"ח סי"ד דהא התם לא הוי ישיבה דישיב' היינו שישבו יחד בקביעות אדעת' דאכיל' וכיוצא בה והתם עוסקים בלימוד ואפ"ה א' מברך לכולם וכ"מ בתר"י שם:
ב׳
דבישיב'. בשלחן א' כמ"ש סי' קע"ז סי"א:
ג׳
צריכין ליחלק. ואם באו בסוף הסעודה א' מברך לכלם ברכה אחרונה כיון דבא להם זימון ע"י פת (ב"י רשב"א) עסי' קע"ז ס"ב:
ד׳
דאין זימון. ואם בירך א' ושמעו האחרים יצאו (ב"י רשב"א) עסי' קס"ז סי"ג מ"ש:
ה׳
לא מהני הסיבה. ואם באו בתוך הסעודה האחד מברך לכולם דמגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי לשאר דברים (גמ'):
ו׳
בפירות. וה"ה בשאר דברים חוץ מפת ויין (ב"ח ד"מ) ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה דהא ג"כ רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה וכן מי דבש וכ"מ בד"מ ולכן דייק וכתב כאן נהגו עכשיו בפירות וכו' והב"ח כתב דאף ביין טוב שיברך כ"א לעצמו כיון די"א דהאידנא אין קביעות אף ביין וז"ל האגודה בחולין סי' ק"ח מנהג פשוט באשכנז דביין א' מברך לכולן לפי שרגילין לקבוע עליו אך אם יש ב' או ג' נכנסין לבית אדם א' ונותנין להם יין לשתות דרך עראי כל א' מברך לעצמו עכ"ל ואין לזוז מהמנהג עמ"ש סי' ר"ח סי"ו:
ז׳
ואז יוצאין. משמע דאם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצא בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה וכ"ה בב"י וכ"כ מבי"ט ח"א ק"ט דלא כדעת בה"ג ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג ע"ש ועסי' רי"ט ס"ד: י' שעושין מצו' א' מצוה שאחד יברך לכולם עסי' רצ"ח וסי' ח' ס"ה ואפי' לא בא החיוב לכולם בבת א' (מבי"ט ח"א ק"פ) וע"ש דיש חולקין ועבי"ד סי' רס"ה ס"ה:
אבל בברכה אחרונה כו'. ב"י הביא בשם רשב"א דאף בזה יוצא בשמיעתו ונ"ל דהאידנא שמזלזלים מאוד בברכ' אחרונ' יש לסמוך על דיעה זו ויברך בקול רם הברכה אחרונה ויהיו האחרים יוצאים על ידו:
ב׳
וי"א דבכל הדברים כו'. נראה דעכשיו הוה שכר וכ"ש מי דבש שקורין מע"ד בכלל פת ויין מהני ישיב' לדידן שאחד מברך לכלם דהא לרוב הפוסקים מהני בשאר דברים ישיבה רק להך יש אומרים שהוא הראב"ד וכיון דתלה רמ"א הדבר במנהג גם זה מנהג מצוי שכשיושבים לשתות משקים אלו א' מברך לכל המסובי':
ג׳
שמכוונים לו. פשוט בכמ' מקומות שגם הוא צריך שיכוין להוציאם:
בעי. בשלחן אחד עיין סי' קס"ז סי"א. כשרוצה לשתות לחבירו [לחיים] יברך בתחלה דקודם ברכה הוא של הקב"ה ואח"כ שלו:
ב׳
לפירות. ואם בירך אחד ושמעו האחרים יצאו. ב"י הרשב"א. וכתב הט"ז ונ"ל דהאידנא שמזלזלין בברכה אחרונה יש לסמוך על דיעה זו ויברך בקול רם הברכה אחרונה ויהיו האחרים יוצאים על ידו:
ג׳
בפירות. וה"ה בשאר דברים חוץ מפת ויין ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה דהא ג"כ רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה וכן מי דבש שקורין מע"ד וכ"מ בד"מ ולכן דייק וכתב כאן נהגו עכשיו בפירות וכו' וכן פסק הט"ז בפשיטות דעכשיו הוי שכר ומי דבש בכלל פת ויין שאחד מברך לכולם ע"ש. אבל הב"ח כתב דאף ביין טוב שיברך כל אחד לעצמו. ואין לזוז מהמנהג. מ"א ע"ש:
ד׳
בשמיעתן. ואם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצאו בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג. מ"א:
ס"א על כו'. פי' הרא"ש שם דבין בלישנא קמא בין בלישנא בתרא ר"י לא פליג ארב אלא ביין אבל בשאר דברים מודה לרב ופ' כלישנא קמא דבדרבנן אזלינן בתר המיקל וכ"מ בעובדא דב"ק ל"ט א' והלכה כר"י וז"ל חוץ כו': אם היו כו'. עתוס' מ"ה א' ד"ה אם כו' ובחולין ק"ו ד"ה וש"מ כו' והוא משום דאין זימון לפירות כמ"ש בפ"ח דחולין ואפ"ה בעובדא דב"ק נתן רשות כו' וכן בשאר ברכות כמ"ש בפ"ח בברכת המאור ושאר ברכות כמ"ש בהרבה מקומות: ומיהו כו'. טור ס"ס קע"ד וכ"ה בתוס' דחולין סד"ה הנ"ל ובכ"מ שהא' כו'. ב"י ואין ראיה מתוס' דהם ס"ל דכל הפירות הן בכלל יין ור"י דפליג ביין ה"ה בפירות וכמ"ש תוס' שם ע"ש וכן בתוס' דברכות ל"ט א' ד"ה נתן כו' וכ"כ ב"י בעצמו והטעם דבעי ישיבה משום דמ"מ צריכין קביעות כמש"ש שאני אורחים כו' וערש"י שם ד"ה שאני כו' והא דאמר כו' אלא ישיבה כו': דדוקא כו'. כנ"ל: ולדידן כו'. תוס' מ"ב א' ד"ה הסיבו כו': ולפ"ז כו'. ב"י: והא כו'. חולין שם ועתוס' שם ד"ה הנ"ל: וי"א כו'. שפסק כלישנא בתרא: ולכן כו'. אבל תוס' כ' דאין אנו רגילין לקבוע כ"א על הפת ואפי' ביין לא ועתוס' הנ"ל בחולין ובברכות ל"ט א' ד"ה נתן ושם מ"ב א' ד"ה הסיבו וכו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ג, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
