דין לבישת בגדים - שולחן ערוך אורח חיים סימן ב׳

מיושב. דמיד כשישב עצמו הוא מגולה אמרי' בגמרא חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנ' אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראת:

מי רואני. ואף על גב דאמרי' בשבת ד' מ"א המניח ידיו כנגד פניו של מטה כשיורד לרחוץ כאלו כופר בבריתו של א"א דנראה שהוא בוש בדבר שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ וא"כ גם הברית צריך להיות בגלוי משא"כ כאן (של"ה) ואמרי' בגמרא כשפניו כלפי העם צריך לשחו' או להניח ידיו על פניו של מטה ובלבד שלא יגע כדאי' ס"ס ג' ע"ש מ"ש וע' בא"ע סי' כ"ג:

לחוץ. ויראו התפירו' המגונות ויתגנה בעיני הבריות, ויזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם א' כי קשה לשכחה (הכוונות) וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל (כתבים):

ימין. וכשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה (גמ') ובד"מ לא ראיתי מדקדקי' בזה וע' בה' דיעות להרמב"ם עכ"ל:

בקומה זקופה. אפי' פחות מד"א (ב"ח):

ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד"א וע' תשובת רש"ל סי' ע"ב (ב"ח) וע' בפסקי מהרא"י סי' כ"ג ובנדרים דף ל"ו משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ועבי"ד סימן רי"ז סל"ז ומ"מ נכון לכסות ראשם דתהוי עליהם אימתא דשמיא כדאיתא בסוף שבת עסי' רפ"ב ס"ג והע"ש לא עיין סי' צ"א סק"ו:

יחף. אי' בשבת דף קכ"ט ובפסחים דקי"ב וברבה פ' מצורע שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו:

ונקיות. אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם):

חלוקו מיושב. דאז בהכרחי גלה גופו ואיתא פ' כל כתבי אר"י מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי פי' הטור שפת חלוקי. ופירש"י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדין מתחת ויושב במטתו עכ"ל פי' דבריו דכשהוא פושטו ממטה למעלם אי אפשר להזהר מהראות גופו כי כל מה שהוא מגבי' מקצת חלוקו אז מכסה אותו מקצת בסדין משא"כ אם הי' פושטו דרך היפוך הפנימי לחוץ א"א לעשות כיסוי בסדין מה שהוא מגלה כידוע מסברא דבר זה ומזה למד הטור דגם בשעת לבישת החלוק יעשה באופן שלא יגלה גופו ומה שהתפאר ר"י עצמו בענין פשיטת חלוקו ולא בלבישתו נראה דבלבישה הו' הזהירה בקלות טפי דעוש' כן בעודו שוכב וכמ"ש הטור וש"ע משא"כ בפשיטתו שצריך להיו' יושב ואין כ"כ להזהר בכיסוי סדין ע"כ נקט רש"י ויושב במטתו להורות דאפילו בזה היה נזהר:

ללובשו כדרכו. ז"ל הטור וכתב ע"ז כדאמרי' פרק אלו קשרים אר"י איזהו ת"ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו עכ"ל ופרש"י אם לבשו כשהיא הפוכה מקפיד עליו והופכו שלא יראו את התפירות המגונות ואמרי החלוק עכ"ל וק' על הטור שפתח בכל אדם ומייתי ראיה מת"ח ועוד דתחילה אמר ללובשו כדרכו וגבי ת"ח נקט להפכו ונראה דחדא מיתרצית בחברת' דמתחלה אמר שכל אדם יהא נזהר לכל הפחות בלבישתו לכתחלה שבת"ח מצינו דבר גדול מזה שאפי' הי' לובשו כבר מהופך חוזר ופושט ולובש כדרכו כנ"ל:

ינעול של ימין כו' דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה אמרו בגמ' משמיה דר"י דיכול לעשות כמו שירצה אלא דר"נ ב"י אמר י"ש יוצא ידי שניהם ויחלוק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבות תפילין הוא בקשירה והטור לא כתב חליצת מנעל כמ"ש כאן בש"ע וגם לא דין מנעלים שלנו אע"ג דהוזכר בתלמוד נ"ל לרבינו דהלכה כר"י דיעשה כמו שירצה רק כיון שאפשר לקיים ידי שניהם יעשה מצוה מן המובחר אבל במקום שא"א לצאת י"ש יעשה כמו שירצה אלא שהב"י כתב בחליצה דלא כדעת הטור וכן במנעלים שלנו:

בקומה זקופה. שדוחק רגלי השכינה כביכול ואיתא בגמרא אסור לילך בקומה זקופה ד"א שנא' מכה"כ והטור והש"ע לא זכרו שיעור ד"א אלא לענין גילוי הראש וצ"ל דל"ג בגמרא בזה ד"א והוא מסתבר לפי הטעם של מכה"כ דאין בזה חילוק בין ד"א לפחות ויש מתרצים דהטור אמר כן לחומרא דיש לאסור אפילו פחות מד"א כיון שיש איסור בדבר בגמרא משא"כ בגילוי הראש שלא נזכר מאיסור רק שרב הונא היה נזהר מלילך ד"א בגילוי הראש ואינו נכון דהיאך יחמיר הטור על הלכה פסוקה בגמרא מסברא דנפשיה:

ולא ילך בגילוי הראש. עמ"ש סימן ח' ס"ב מזה ונ"ל דה"ה אם רוכב ע"ג בהמה או יושב בעגלה הוא כמהלך דהא אמרינן ספ"ק דקידושין רוכב כמהלך דמי:

מיושב. דאז בהכרח יגלה גופו. איתא בש"ס חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנא אין נזהרים בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראית. מ"א:

לחוץ. ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות וכתב הט"ז שיש חילוק בין ת"ח לשאר אנשים דלת"ח אם לבש החלוק הפוכה צריך להפכה אבל שאר אינשי דעלמא יזהר לכתחלה שלא ללבשה הפוכה ע"ש. ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחד כי קשה לשכחה. וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל. כתבים:

ימין תחלה. דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל. ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה נחלק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבת תפילין הוא בקשירה וכשרוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה עמ"א. וע"ת:

בקומה זקופה. אפי' פחות מד' אמות ב"ח ט"ז ומ"א והמחבר יד אהרן כתב דמאחר דמן הגמרא נראה דבתוך ד' אמות מותר איך יחמיר רבינו אפי' בתוך ד"א והט"ז ס"ק ד' כ' דרבינו לא היה גורס בגמ' ד"א ע"ש וליתא שהרי כ' רבינו ברמזים בפ"ק דקידושין אסור לילך ד"א בקומה זקופה ובגילוי הראש. הרי שהי' גורס ד"א. ועיין ברמזים פרק כיצד מברכין דלא כתב שם ארבע אמות ודוק. ועיין מ"ש הפוסקים דגילוי הראש הוא מדת חסידות וליכא איסורא ע"ש וצ"ע דהרי רבינו ברמזים כלל ותני קומה זקופה וגילוי הראש ובכלהו תני אסור. יד אהרן:

ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד' אמות אפילו קטנים נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מ"א:

בגילוי הראש. ט"ז סי' זה ס"ק ה' כתב דה"ה אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך ובסי' ח' ס"ק ג' כתב אפילו יושב אסור משום בחוקותיהם לא תלכו ע"ש ומהרש"ל כתב הא דאסור לילך בקומה זקופה ובגילוי הראש היינו דוקא תחת אויר הרקיע אבל לא בבית כי אינו נראה כ"כ שאינו משגיח במורא של הקב"ה כ"א תחת אויר הרקיע ע"ש וכ' ע"ת ויש לסמוך על זה בעת הצורך וכובע של קש ושל גמי חשוב כיסוי כמבואר לקמן סי' צ"א ס"ד. וכתב ע"ת דה"ה שערות שקורין פרו"ק חשובים כיסוי אך מפני מראית עין יש ליזהר אם אפשר. ולענין ליכנס לבה"כ בגלוי הראש מבואר לקמן סי' צ"א ס"ג דאסור. ואסור להזכיר השם בגילוי הראש ולא מהני אי משים הידים על הראש שם סי' צ"א ס"ג. אבל מהרש"ל כתב אם רוחץ באמבטי ורוצה לשתות או בלילה שאין לו כובע בראשו דיו במה שמכסה ראשו בידו וט"ז סי' ח' וסי' ע"ד פסק דכיסוי היד על הראש מהני לענין שלא ישב או ילך בגילוי הראש אבל לענין שיברך או יוציא מפיו דבר קדושה לא מהני כיסוי יד ע"ש וכ"פ המ"א בסימן צ"א ס"ק ד'. ואם אחר מניח ידו על ראשו חשוב כיסוי אפילו לענין ברכה שם סי' צ"א:

יחף. איתא בשבת דף קכ"ב ובפסחים דף קי"ב שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (ובספר אליהו רבא מביא בשם של"ה דאם עושה משום תשובה על עונותיו מותר וכן עשה דוד המלך ע"ה הלך יחף):

סעי' א לא ילבש כו'. כמו בפשיטתו וע' בה"ג הר"י בספר היראה וטור:

ב אל יאמר כו'. שם ושם:

ד ובמנעלים שלנו כו' דהברייתא הוא עיקר ולא קאמר א"נ שמיע ליה כו' אלא לרווחא דמילתא דאל"כ בכל תיובתא נימא הכי וע' תוס' שם שכתבו טעם אחר:

ו אסור כו'. אע"ג דבקדושין אמרו ד' אמות אבל בברכות מ"ג ב' גי' הרי"ף ורא"ש ואל יהלך בקומה זקופה משום מלא כל הארץ כבודו וכן סתם הרמב"ם וטור: ויכסה כל גופו. מ"ר פ' מצורע דף קמ"ד. ד"א בעצלתים ימך המקרה ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי ימך המקרה נעשה דומי פי' ניזוק ובשפלות ידים על ידי שאדם מתעצל לכסות גופו כראוי יעלה גופו חטטין ד"מ: ולא ילך כו'. שבת פרק י"ח ובפרק כ"ג ופסחים פרק י': וירגיל עצמו כו'. ברכות ס"ב א' ופ"א דתמיד: שהוא זריזות ונקיות. ר"ל אע"ג דזהו דוקא לדידהו כמ"ש המפרש בתמיד מ"מ אמרו שזהו זריזות:

מגמרא דשבת קי"ח

טור תעני' יא חגיג' יז

שבת קי"ד

שם ס"א

שבת שם

קידושין לא

שם

ברכות טו: