אם נשים וקטנים חייבים בבהמ״ז - שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ו
אם נשים וקטנים חייבים בבהמ״ז. שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ו - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן קפ״ו
סעיף א׳
אם נשים וקטנים חייבים בבהמ"ז. ובו ב סעיפים:נשים חייבות בברכת המזון וספק הוא אם הן חייבים מדאורייתא ומוציאות את האנשים או אם אינן חייבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן [ועיין לקמן סי' קצ"ט בענין זימון שלהם]:
סעיף ב׳
קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו וההיא דבן מברך לאביו כשלא אכל האב כדי שביעה שאינו חייב אלא מדרבנן:
וספק אם הם. דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא היה להם חלק בארץ מצד עצמן אבל כהנים ולוים היה להם ערי מגרש בהג"א וכ"כ בכ"ה דלא כש"ג ועסי' קפ"ז ס"ג וז"ל זוהר תרומה עמוד רצ"ח דנשים פטורות מברכת המזון לאפקא להון ידי חובה דהא לית בהו תורה וברית עכ"ל וזה כפירוש התוס':
ב׳
ועסי' קצ"ט. הלכך אין מוציאו' אחרים [טור]:
ג׳
כדי שביעה. ואפי' אם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתו' ספ"ב דמגילה חולקין בזה וכן כ' האגודה ומשמע שם דוקא במגיל' דינא הכי עמ"ש סי' תרפ"ט ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה:
אלא מדרבנן. ואע"ג דאין זה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות פירש התוספות דבב"ה יש שם ברית ותורה ואין זה שייך בנשים. כתב הטור וז"ל וראיתי בסמ"ק שכתב ע"ש ר"י על מי שלא אכל יכול לברך להוציא מי שאכל ול"נ דאמרי' ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית ובירו' מסמך לה אקרא עכ"ל ותמה ב"י דהא מבואר בתוס' והרא"ש דמדין ערבות יכול להוציא אחרים אפי' אם לא אכל כלל כדין כל המצות שאדם חייב אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הנהנין וב"ה הוי בכלל המצות ולא בעי' כזית דגן אלא שיוכל לומר שאכלנו ורבינו הטור לא ירד לעומק הדברים כב"י ותימה הוא מה העומק שיש בכאן דבסמ"ק עצמו מבואר שם בהגה' כדברי ב"י בשם התוס' וכ"כ גם הרא"ש ע"כ פשוט שהטור ידע זה אלא שהקשה עליו דלא משמע כן בגמ' שאמרו להוציא צריך כזית פת משמע דמשום שרוצה להוציא לא בשביל שיוכל לומר שאכלנו וכן בירושלמי מסמיך לה אקרא דואכלת ושבעת וברכת דמי שלא אכל לא יברך משמע שגוף הברכה אין לברך בשביל חבירו וא"כ אין זה בכלל ערבו' כלל והרא"ש הביא גם כן דברי ר"י אלא דסיים על זה דאפשר דהיינו מדרבנן אין יכול להוציא וקרא אסמכתא בעלמא הוא אבל הסמ"ק התיר לגמרי אפי' מדרבנן ע"כ חלק הטור עליו ואין כאן עומקות דברים כל עיקר ודברי הטור נכוני' להלכ':
שביעה. ואפילו גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתוס' סוף פ"ב דמגילה חולקין וכ"כ האגודה ומשמע שם דוקא במגילה דינא הכי ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה. מ"א:
ס"א נשים. מתני' כ' ב': וספק כו'. גמ' שם: אלא כו'. שם ת"ש כו' ואשה כו' וכמ"ש בס"ב:
ב׳
ס"ב וההיא דבן כו'. והר"ן בספ"ק דקדושין כת' דאפי' בכה"ג אינו מברך דחיובא לאו עליה רמיא אפי' מדרבנן רק אאביו וראיה מדאינו פורס על שמע אף שאינו רק מדרבנן ולכן סומא פורס על שמע אפי' לר"י מדקאמר כל שלא ראה כו' ומ"ש בן מברך כו' בגדול מיירי וההיא אוקימתא דפ"ג דברכות משום אשה הוא וצ"ל דלא גריס שם וליטעמיך כו' וכ' שם דאע"ג דמסקינן בפרק ע"פ דכל דאית ליה עיקר בדאורייתא אינו מוציא אחרים י"ח כל שאינו מחוייב רק מדרבנן היינו במצה דבזמן הבית היה מדאורייתא א"כ בזה"ז נמי דכל דתיקון רבנן כו' משא"כ בדבר שלעולם מדרבנן ע"ש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ו, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
