דיני כוס בהמ״ז ושלא יהיה פגום - שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ב

ולא יאכל. דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזי' באמימר שלן בתענית מפני שלא הי' לו כוס להבדיל דכיון שב"ה טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ב"ה בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיוב ב"ה ואפי' אם היה חל חיוב ב"ה אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול, וע"ק דאמרי' בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום משמע דאוכל בלא כוס וא"ל דמיירי כשאין מצפ' שיהי' לו למחר מ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס וע"ק דאמרי' בעירובין דף מ' מ"מ כוס בעינן ופרש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס ובח"ה לכ"ע לית להו משמע שאוכלין בלא כוס וא"ל משום כבוד שבת וי"ט שרי לאכול בלא כוס דהא להבדלה מדמי' ליה ובהבדלה אפי' במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול כמ"ש הרי"ף פרק א"ד לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד דאפי' בהבדלה יש מקילין כמ"ש סימן רצ"ו, וע"ש ס"ג וק"ו בב"ה די"א דאינה טעונה כוס כלל:

יין מצוי. ובטור סי' ער"ב כתוב דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי ע"כ ואף על גב שמצוים יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום. [ב"ח] ומשמע דאם גדל מעט יין סמוך לעיר אין בכך כלום: כתב הב"ח בסעודות גדולות שותין בתוך הסעודה שכר ואחר המזון קובעין לשתות מי דבש יברך על מי דבש דגם הוא חמר מדינה ועוד דהוא חביב ואפי' למ"ד מין ז' עדיף היינו כשרוצה לאכול משניהם כמ"ש סי' רי"א ס"ה עכ"ל, ונ"ל דשכר לא הוי בכלל ז' מינים דהא מברכין עליו שהכל עסי' רי"א וכ"כ בשל"ה ועסי' תפ"ג ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים, כ' רש"ל הלכה ב"ה טעונה כוס אפי' ביחיד ובשעת הדחק שאין לו שכר שהוא חמר מדינה יכול לברך על משקה כל דהו כגון קווס"י או בארש"ט דרוב שתית ההמונים מהם ואסור להורות כן בפני ההמון שלא יבואו להקל אף שלא בשעת הדחק, ודוקא במדינות רוסיא דרגילים לשתות מינים אלו ונ"ל דמשקין שרגילין לשתות בפסח כגון מי תפוחים ומי לאקרי"ץ אינן חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה לכל כיוצא בזה עסי' תפ"ג:

חוץ מן המים. אף על פי שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו:

וקובעין הסעודה. פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפי' במקום דאיכא יין:

וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו דאין זה מקרי הדור [ב"ח] ונ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מב"ה:

שלא לאחוז. ולא ידעתי למה ואף דמדרש הנעלם סובר דא"צ כוס ביחיד מ"מ עדיף טפי לברך על הכוס לכן נ"ל שיאחזנו בידו ועוד נרא' דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין אבל בשאר משקין דהוי חמר מדינה מודו דיאחזנו בידו וכ"נ מל' ב"י ורמ"א [ב"ח] ומהרי"ו סי' קצ"ג כ' להגביהו טפח ואפשר דמיירי כשנוטלו ואח"כ יניחנו [כ"ה] מיהו בכתבים כתבו שלא ליטלו בידו ויתן ימינו על שמאלו נגד החזה ויסגור עיניו:

לתוך ידו. וצ"ל דאח"כ עירה אותו לכוס קטן מזה דהא בעינן שיהא מלא (ב"י רשב"א):

אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ולכן יש ליזהר לכתחל' (כ"ה):

אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג, ומשמע בב"ח דוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרי' קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא ול"נ דאין להחמיר דאפילו ביין נסך יש מקילין עבי"ד סי' קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהי' היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס:

יכולין לתקן. דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסותמו מתקן וכ"מ בב"ח בשם מהר"מ מ"ץ ומ"ש הב"ח דלדבריו אם החזיר מן הכוס לקנקן נעש' הכל פגום ל"נ דהתם בטל היין הפגום ביין הקנקן ברוב אבל הכא מתקן הכל בכל וכצ"ל בטור ועוד דבנפל התירא לגו איסור' לא אמרי' קמא קמא בטיל כמ"ש ב"י בשם הר"ן גבי יין במים:

מים מתקן. אפשר דדוק' יין מתקן מים שרגילין למוזגן בכך אבל שאר משקין לא ואפשר דכל שאינו מקלקלן בכך שרי וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג:

בשעת הדחק. פי' שאין לו אחר [רשב"ם] כלומ' דה"א דמוטב לברך בלא כוס, כתוב בטור יש נותנין פירורי פת ביין פגום לתקנו ומנהג שטות הוא עכ"ל, והע"ת לא ע"ש, ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעי' שיהא מלא מיין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב איסור בדבר:

לברך על השכר אין למחות. בתשובת רש"ל סימן כ"ג כתב בשעת הדחק יכול לברך אפילו על קוא"ס או בארש"ט דהא בלא"ה אסור לשתות אחר ב"ה בלא ברכה ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ. ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכ' ואין לדמותו לכוס פגום דס"ס זה כי זה הוא בזיון טפי ואין לו חשיבות יותר ממים ולא יעשה כן בישראל. ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעוד' ואחר האכיל' קובעי' עצמם לשתות מי דבש מברכין ב"ה על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינ' ג"ז נר' שהוא ביזוי מצו' והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם דכיון שהוא חושק לשתות מי דבש למה לא יברך עליו דודאי יש לו מעל' אחר יין ואע"ג דאין מי הדבש מז' המינים כמו השכר לא אכפת לן בזה דחביב עדיף כדאי' לקמן סי' רי"א וכ"כ מו"ח ז"ל:

ויש מדקדקין כו'. הטעם בב"י דאי' במדרש הנעלם דפחות מג' א"צ כוס וכדי לקיים גם דעת הפוסקים דצריך כוס הם עושים הפשר' להראות שאין הלכ' מוכרעת בזה:

לתוך ידו כו'. וקשה דהא מלא בעינן לכ"ע וי"ל דשופך אותו אח"כ לכוס קטן ממנו והוא מלא א"נ דאינו שופך כי אם מעט באופן שעדיין שם מלא עליו:

צריך לתת מכוס הברכה. פי' קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום וכ"מ בסי' ק"ץ וססי' רע"א אבל למה שנוהגים ששות' המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. וק' דאם אין כוס אלא למברך הא ע"כ ישתו האחרים מכוס פגום כיון שכבר טעם המברך ממנו וי"ל דכל היכ' דאפשר לתקוני מתקנינן וכל היכא דלא אפשר די בכך שהמברך שותה מכוס שאינו פגום ע"כ יותר טוב שכל א' יהי' לו כוס מיוחד אם אפשר:

ויש מי שאומר שא"צ. הוא דעת הרא"ה בב"י דס"ל שא"צ כוס שאינו פגום אלא להמברך ונרא' שהוא יש לו ראי' מההוא דס"פ ג' שאכלו בעולא דבריך ב"ה אצל ר"נ אמר רב נחמן לעולא נשדר מר לילת' כוס של ברכה א"ל הכי אר"י אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש אדהכי שמעה ילתא והלכ' בכעס ושיברה ת' דני דחמר' א"ל רב נחמן נשדר לה מר כוס אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא פירש"י כליין שבחבית ככוס של ברכה היא שתי ממנו משמע דכשמברך על כוס שאינו פגום חלה הברכה על כל היין אפי' על מה שהוא פגום דהא לא ברכו על אותו יין שבחבית וא"כ אין בו מעלה מצד שאינו פגום אלא דא"צ ברכה רק על אחד וכל השאר נמשך אחריו יהיה מה שיהיה וכ"ה בב"י סי' ר"ו בשם הג"מ וז"ל תו אמרי כולהו נבגי דברכת' אלמא כל דמנח קמיה חייל' ברכה עלייהו עכ"ל. משמע אף שהוא פגום כנלע"ד:

דקמא קמא בטיל. נראה דהיינו ששפך בקילוח קטן דומיא דיי"נ בי"ד סי' קל"ד. וק' על מ"ש אח"כ דיכולים לתקן ע"י מעט יין או מים והא יהי' קמא קמא בטיל ואין שם תיקון. ונ"ל כיון דיש פלוגתא שם בי"ד אי אמרי' קמא קמא בטיל וכאן במה שצריך אינו פגום [אינו] אלא לכתחלה דהא בדחק כשר בפגום ע"כ אנו תופסין לקולא בכל צד:

בשעת הדחק כו'. היינו מדאמרינן בגמ' רב יעקב קפיד אכסא פגומה משמע דוקא לכתחלה וא"ל הלא יוכל לתקנו לשפוך קצת מים לתוכו דמיירי שכבר נמזג במים ואם ימזוג עוד יתקלקל:

ביחיד. והאר"י ז"ל כתב שהיחיד לא יברך על הכוס עיין יד אהרן:

מדינה. כתב רש"ל בשעת הדחק יכול לברך אפי' על קווא"ס או בארש"ט ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ וכתב הט"ז ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכה ולא יעשה כן בישראל ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעודה ואחר האכילה קובעים עצמם לשתות מי דבש מברכין בה"מ על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינה גם זה ביזוי מצוה הוא והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן וכ"כ הב"ח ושל"ה. וכתב המ"א ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה ע"ש:

וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו ב"ח. כ' המ"א נ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמור מבה"מ:

ע"ד הקבלה. כבר כתבתי בשם האר"י שא"צ כוס כלל ועיין יד אהרן:

פגמו. ה"ה כוס של קידוש והבדלה וכיוצא בהם אבל אם רוצה לשתות אע"ג דפגום הוא צריך לברך וזהו פשוט:

לתוך ידו. ובאופן שעדיין שם מלא עליו דהא מלא בעינן לכ"ע:

ואין להקפיד. ויש לזהר לכתחלה. כנה"ג מ"א:

לתוכם. קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום אבל מה שנוהגים ששותה המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. ט"ז:

אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג עיין מ"א ובעטרת זקנים ובשכנה"ג ובספר הליכות אליהו דף ע"ד:

הדחק. טוב יותר לברך על יין פגום מעל שאר משקים שאינם פגומים. עטרת זקנים. יש נוהגין שנותנין פרורין של פת בכוס ואומרים שמתוקן בכך וכתב הטור שהוא מנהג שטות והרמ"מ וב"ח כתבו סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא היקב:

ס"א י"א שברכת כו'. מתני' פ"ח דברכות בא להם יין כו' ופסחים ק"ה ב' וע' תוס' שם ד"ה ש"מ ברכה כו' וכ"כ הרא"ש שם וכן מסיק הרא"ש בפ"ח דברכות ושם י' דברים בכוס של ברכה ובכמה מקומות כוס של ברכה כו': אפי' ביחיד. מדקאמר ברכת המזון ולא קאמר ברכת הזימון ופסחים שם הנכנס כו' ואם איתא יאכלו כ"א בעצמו ולא יאכלו קודם הבדלה: וצריך כו'. ממה שהתירו לאכול בלא הבדלה וכמ"ש הרא"ש בפ"ח דברכות ותוס' בפסחים ק"ב ב' סד"ה ומניחו: ולא יאכל כו'. טור וכמו בהבדלה בפסחים ק"ז א' דבת טוות וכן בבהמ"ז כיון דטעונה כוס טור וע' רא"ש בפ"ח דברכות ס"ב הלכך נראה לפרש כו' וז"ש אם הוא כו' אפי' כו' ועסי' רצ"ו ס"ג ועמ"א שחלק ע"ז והביא ראיה ממש"ש ואם א"ל אלא כוס א' אומר עליו כו' ובעירובין מ' ע"ב מ"מ בעי כוס: ולפ"ז דשנים מצוה לחלק: וי"א כו' אלא בג'. דאל"כ קשה לר"ג דמברך ג' ברכות א"כ לא יפטור לעולם לדעת תוס' דאפי' בכזית צריך ברכה ועוד דמלא לוגמיו דוקא בדיעבד כמ"ש המקדש כו' לוגמיו יצא ועסי' תע"ב וע' תוס' דברכות ל"ז א' ד"ה נתן ובפסחים ק"ה ב' בד"ה הנ"ל שנדחקו בזה וכ"כ בהג"מ בשם ר"י כדעה זו וכ"ד הר' אלחנן שם וע' בה"ג וכ"כ בזוהר בהרבה מקומות: וי"א כו'. הרמב"ם וכמסקנא דגמ' דפסחים קי"ד ב' והא דאמרינן שם ק"ה ב' דטעונה כוס כ' הרשב"א דלא קי"ל כותיה וצ"ל משום דב"ש היא כמ"ש שם ובברכות נ"ב א' אלא דשם במתני' וגמ' דב"ה ס"ל דטעונה כוס דקא' מברך על המזון כו' אלא דההיא י"ל למצוה מן המובחר כמ"ש ה"ר מנוח וכן ההיא דאמרינן בכמה מקומות כוס של ברכה וכן הא דאמרינן כוס של ברכה טעון י' דברים אם יש לו יין וכ"ה ברמב"ם פ"ז אם היה שם יין מביאין כוס כו' אם ברך על היין כו' צריך שידיח כו' וכתב הר"ן בפסחים שם הא דפריך שם ש"מ בהמ"ז כו' ודאי למצוה בעינן כנ"ל אלא משום דבמתני' תנן ואפי' מן התמחוי ובכה"ג פריך ש"מ כו' דקסבר דכוס ג' משום בהמ"ז בלבד הוא וז"ש בהג"ה ומ"מ כו' וכ"ד תר"י בספ"ז דברכות דאמרי' שם השותה כפלים כו' והקשה הא בע"פ אמרינן דכוס של ברכה מצטרף כו' ותי' שאני שם דמחוייב הוא עכ"פ כו' ע"ש:

ס"ב אפי' קבע כו'. הרשב"ם שם וכ"כ הרא"ש ומרדכי שם אבל בסה"ת תמה על הרמב"ם וכן הרי"ף ובה"ג ור"ח וש"פ גורסין בגמ' כן ועהג"מ בפ"ז מה"ב אלא שמפרש דהיינו במקום שאין יין מצוי ורגילין תמיד בו וכמ"ש בפ"ו דברכות דאין נקרא קביעות אלא אם אחרים קובעין כו' וכ"כ בשם תוס' דבכה"ג מברכין כמו בהבדלה וכ"כ הרא"ש שם וז"ש ואם אין כו': וטוב עין כו'. ר"ל להמפרשים דמפ' כפשטיה כנ"ל ועמ"א: ויש מדקדקין כו'. כמ"ש בזוהר ובמ"ה שאין לברך ביחיד בכוס ולצאת ידי הפוסקים דאף ביחיד טעונה כוס ע"כ מברכין ואין אוחזין כו' וז"ש ונכון כו' דר"ל דע"פ קבלה אין לברך כ"א בג' וע' בזוהר דעיקר קפידא לאחוז ביד ע"ש:

ס"ג צריך כו'. ואע"ג דר"א קאמר טעמו כו' עתוס' שם: או כלי כו'. ערא"ש שם ס"ב וההיא דירושלמי יש לדחות כו': יש כו'. זהו מש"ש אחצבא פגימא:

ס"ד אם היו כו'. תוס' שם ד"ה דהוה ומיהו כו': וע"ל כו'. דשם ושם סתם כס' ראשונה:

ס"ה אם כו'. כמ"ש בפ' בתרא דמס' ע"ז ובפ"ו דחולין וש"מ:

ס"ו יכולין כו'. תוס' בברכות נ"ב א' ד"ה טעמו כו' והרא"ש שם ובפ' ע"פ וע"ש ובמרדכי בברכות שם:

ס"ז בשעת כו'. עתוס' דפסחים ק"ו א' ד"ה קפיד כו':

פסחים ק"ה לדעת התוס' שם והטור

כל בו

במדרש רות הנעלם

הרי"ף והרמב"ם בפ"ז

פסחים ק"ו

והרא"ש שם

פסחים ק"ז

ברכות נ"ב

שם פסחים

הרשב"ם שם

א"ח בשם רב האי גאון

אהל מועד

הרא"ה

אורחות חיים

הרא"ש שם בפסחים ע"פ הירושלמי

הרמב"ם ור"מ מרוטנברג