זמן ציצית - שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ח

ולהרא"ש. ע' ברא"ש שהקש' דא"כ למה מקרי מ"ע שה"ג הואיל וחייב גם בלילה ע"ש והע"ת לא ע"ש: כתב הב"ח אפי' היה טלית עליו יסירנו כשמתחילין ברכו מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית אם יהיה עליו יראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא וכ"מ סי' ל' ס"ד:

ובליל יה"כ יתעטף. בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים, וכת' הלבוש סי' תקפ"ה /תקפ"א/ אין לו' י"ג מדות בלא עטיפה ול"נ דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרי' מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ, ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד צבור:

סדינים כו'. כתוב בהג"מ דלהרמב"ם שסובר כסות לילה ביום חייב א"כ הסדינים חייבים בציצית ורבינו אליה היה עושה להם ציצית כו' עכ"ל, ומנהג פשוט שלא להטיל בסדינים בין שהם פשתים או צמר עכ"ל ב"י וטעמא לא ידענא למה יפטרו של צמר ובס' יראים כתוב ג"כ שחייבים, ובמרדכי כתוב איתא בספרי כסות פרט לסדין, ונ"ל שאין חייבים בציצית כלל אלא אותן שהן דרך לבישה ואשר תכסה בה נמי משמע דרך מלבוש ואפי' דרך העלאה שחייב בכלאים הדעת נוטה לפטור דלא אתקש אלא ללבישה וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מאשר תכסה בה ולא הודה לו ר' ע"ש בתוס' עכ"ל, ולדידי' צ"ל הא דאיפלגי בית שמאי ובית הלל בסדין בציצית היינו כשמתעטף בו כמו שעשה ר"י בר אלעאי, ובתו' דף מ"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה, ונ"ל דבסדין של צמר יעשה קרן א' עגולה לפטור מציצית אליב' דכ"ע:

מעלות השחר. ונ"ל דה"ה בערב עד צאת הכוכבים:

להרמב"ם כו'. ומ"מ מותר לצאת לר"ה בליל שבת בטלית עם ציצית ולא הוי משוי שהם נוי הבגד ותכשיטיה:

ולהרא"ש וכו'. טעמו מדאמרינן בגמ' דאין לעשות סדין בציצית גזיר' משום כסות לילה ולא אמרי' שמא יתכסה בה בלילה. ש"מ דכסות המיוחד גם ליום אין לחוש אם לובשו גם בלילה ועיקר החשש מחמת כסות המיוחד ללילה לחוד שבו לא הותר כלאים לגמרי משא"כ בכסות המיוחד גם ליום כיון שהותר בו פעם א' כלאים הותר לגמרי:

מיוחד ג"כ ליום. אבל על המיוחד ללילה לא יברך ביום ולאפוקי מרמב"ם:

להקל. דהיינו דוקא לענין ברכה. אבל ציצית צריכין להיות. ע"ת:

ג"כ ליום. פירוש גם ליום ואפי' גם מיוחד ללילה ומכ"ש ליום לבד. שכנה"ג וע"ת:

תפלת ערבית. ובתענית ציבור כ' הב"ח דיסיר את הטלית כשיגיע לברכו. וכנה"ג כ' עד לאחר ערבית עיין בשיורי כנה"ג ועיין סי' למ"ד ס"ק ג'. כתב בכתבי מהרא"י מי ששכח או הזיד ולא נתעטף בציצית כל היום. אחר שיתפללו ערבית יתעטף בלא ברכה:

ובליל י"כ. וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד הציבור ואין מברך עליו:

בעוד יום. ולא יסירו בלילה לפי שדומין למלאכים מעוטפים לבנים ב"ח. ועי' יד אהרן:

סדינים. ר"ל בין של פשתן או של צמר. וכ' ב"י וטעמא לא ידענא למה יפטרו בשל צמר ע"ש. וכתב המ"א דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה לפטור מציצית אליבא דכ"ע ע"ש:

א להרמב"ם. וכן פי' רש"י במנחות מ' ב' ובשבת כ"ה ב' לא פי' כן: ולהרא"ש כו'. מדאמר בכל המקומות בשבת וזבחים ומנחות שם ושם כסות לילה ועיין תוס' דקדושין ל"ד ד"ה תפלין כו' והר"ן כתב שם שאינו חייב אלא כסות יום ולובשה ביום אבל בירושלמי דקדושין שם לא משמע כן וז"ל הירושלמי שם ואיזהו מ"ע שלא הז"ג אבידה ושילוח הקן מעקה וציצית ר"ש פוטר הנשים מן הציצית שהיא מ"ע שהזמן גרמא א"ל ר"ש אין אתם מודים לי שהיא מ"ע שהזמ"ג שהרי כסות לילה פטור מן הציצית אר"א טעמא דרבנן שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית ואם כדברי הר"ן אכתי בלילה פטור ועיין ר"ן שם וודאי שהיא מכרעת כתוס' ורא"ש: או ליום כו'. ירושלמי פ"א דקדושין וספרי הביאו תוס' מ' ב' סד"ה משום מ"א א' סד"ה תכלת ומשם ראיה לפי' הרא"ש:

ס"ב סדינים כו'. הרא"ש וכשיטתו אבל להרמב"ם חייב כמ"ש הג"מ שם ולפי' תוס' בשל פשתן פטור אבל לא קי"ל כן כמש"ל סי' ט' אלא במרדכי כ' בשם ספרי כסותך פרט לסדין ונ"ל משום דאין חייב אלא דרך לבישה דכתיב אשר תכסה וכמ"ש בספרי כסותך פרט לסדין כסותך פרט לכר ועמ"א דפלוגתא דב"ש וב"ה בדרך לבישה כמו ההיא דר"י בר אלעי דשבת ודרב קטינא סרבלא בסיתוא כו':

ס"ג מאימתי כו'. מ"ג ב' כיון שנתחייב במצוה כו' ור"ל בזה הזמן דאז נתחייב בק"ש ותפלין. וע' רש"י שם ד"ה כיון וכ"ד המרדכי והג"ה ואם לבשו כו' וכ' הטעם דכתיב וראיתם אותו בזמן ראיה ודברי הרמב"ם וש"ע עיקר דתפלין מנא ידעינן אלא ע"כ מלימוד הנ"ל כיון שנתחייב במצוה זו כו' וכמ"ש בירושלמי והביאו תוס' שם ד"ה בין וראיתם אותו מן הסמיך ואזדא סברא דמרדכי דכתיב וראיתם כו' דאדרבה משם מוכח להיפך: ואם כו'. ל"ו א' וע' תוס' ד"ה וכשיגיע כו':

מנחות מ"ג וכר"ש

בפ"ג מהל' ציצית והגהת מיימוני בשם רש"י

בריש הלכות ציצית

הרא"ש שם בסופן

רמב"ם פ"ו מהלכות ציצית ממשנה ב' דברכות ט'