לילך מב״ה לבית המדרש - שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ה

ילך לבית המדרש. ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק אחד או הלכה א' (ע"ה):

ויחשוב בעניניו. פי' שיראה ויבדוק במה שעושה אם יש בו צד עבירה יפריש ממנה:

פת שחרית. כתב הב"ח בשם מרדכי הארוך פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול התרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע"כ נמנעים החכמים ממנה עכ"ל, ואין אלו אלא דברי נביאות ובגמ' לא משמע כן ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהשומע שמע וטעה דאמרינן בשבת דף ס"ו דפותה הוי דלא שמע קול וכו' כמש"ל והוא סבר דפי' זה קאי על פיתא כלומר פת שחרית:

פת שחרית. מו"ח ז"ל העתיק ממרדכי ארוך וז"ל וששאלת לפרש שיעור פת שחרית ובאיזה שעה אוכלין אותה דע שאנו לא נהגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שחרית אינה באה אלא מתבואה רחוקה מישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכי אניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר כל יום ע"כ נמנעים החכמים ממנה דא"א לעמוד עמה עכ"ל ומי שלא נותן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום.

לבה"מ. ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק א' או הלכה א' ע"ת. והמנהג בכ"מ שקובעים ללמוד אחר התפלה בבה"כ ואומרים קדיש דרבנן ואין חילוק בין גדולים שעוסקים בתורה או קטנים ובלבד שיהא עשרה גדולים שיענו איש"ר. ע"ת:

שחרית. כתב הב"ח בשם מרדכי פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע"כ נמנעים החכמים ממנה עכ"ל. וט"ז ומ"א כתבו דמי שמקיים הדברים כפשוטן ש"ד ועיין בתשובת חכם צבי סי' ט"ו:

ס"א אחר כו'. סוף ברכות והר"י בס"ה: ויקבע כו'. פ"ב דשבת: וצריך כו'. דזהו ענין הקביעות דבלא"ה אמרי' בסנהדרין צ"ט נאף אשה כו': ואף מי כו'. פ"ה דאבות: או יקבע כו'. פ"ק דברכות ז' ב' כל הקובע כו' וכגי' הרי"ף לתורתו ועתר"י שם:

ס"ב קודם כו'. פ"ב דסוכה כ"ו א': אם כו' וטוב כו'. ב"ק צ"ב ב' ב"מ ק"ז ב' ע"ש:

טור ממשמעות גמ' דשבת ל"א

טור מגמרא דסוכה כ"ו