שולחן ערוך - אורח חיים · סימן קנ״ד

דיני תשמישי קדוש' ונרות בית הכנסת. ובו טו סעיפים:רחבה של עיר אע"פ שמתפללין בה בתעניות אין בה משום קדושה מפני שהיא עראי וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי (פירוש דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות) אין בהם שום קדושה: הגה ויש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה אבל ארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תשמישי קדושה וכל שכן אם הספרים מתקלקלים בו דמותר ליטלו משם [מרדכי והגהות אשירי פ' בני העיר]:

השוכרי' בית ומתפללי' בו אין לו דין ב"ה:

תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגנזן: הגה ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה. אסור לכבס מטפחת של ס"ת במי רגלים מפני הכבוד: (ר' ירוחם נ"ב ח"ז ור"ן מרדכי פ"ק דמ"ק):

מטפחו' ס"ת שבלו יכולים לעשות מהן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:

ספר תורה שבלה מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח אפי' אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח:

אין עושין מתיבה כסא לס"ת אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה וכן מותר לעשו' מכסא גדול כסא קטן אבל אסור לעשות ממנו שרפרף (פי' כסא קטן) לכסא וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לספר תורה אבל לעשות ממנו כיס לחומש אסור: הגה ופרוכת שאנחנו תולין בפני הארון אין לו קדושת ארון רק קדושת ב"ה וכן הכלונסים שבו תולין הפרוכת ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום שאינן קדושים כמו הם [פסקי מהרא"י סי' רכ"ה]:

הבימה [פי' מקום גבוה] כגון בימה שהיו עושים למלך אין בה קדושת ארון אלא קדושת ב"ה:

הארון וכל מה שעושים לס"ת מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול: הגה ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבב"ה ומעילים של ספר תורה וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן ואי אפשר ליזהר לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה ואע"ג דלא התנו כאלו התנו דמי: [תרומת הדשן סי' רע"ג וב"י]:

המתנדבים ספר תורה ומניחים מטפחו' בב"ה מותר להשתמש בהן כל ספר וספר שלדעת כן הוקדשו אבל המניחים בביתם ואח"כ מקדישין כיון שע"ד אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר אסור להניחו בס"ת אחר ויש מתירין [וכן נוהגין עכשיו משום לב ב"ד מתנ' עליהם לנהוג כך]:

הנוהגים להניח עטרות ס"ת בראש הקורא בסיום התור' אין מוחין בידם אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא מוחין בידם:

נרות של שעוה שנתנם עכו"ם לעובדי אלילים וכיבן שמשן ונתנן או מכרן לישראל אסור להדליקם בבית הכנסת. הגה אע"פ שמותרים להדיוט [ועיין בי"ד סי' קל"ט מדינים אלו]: מומר עכו"ם שנתן שעוה או נר לב"ה אסור להדליקו [פסקי מהרי"ו סי' ס"ד ועיין ביו"ד סי' רנ"ד]:

עכבר שנמצא בשמן של ב"ה אם הוא מאוס אסור להדליקו בביה"כ:

נר של ב"ה מותר לקרות לאורו:

אין מדליקין נר של הדיוט מנר של ב"ה ויש מי שאומר דהני מילי בעוד שדולקין למצותן אבל כשצריך לכבותן מותר: הגה מיהו לא נהגו ליזהר בכך ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול ואפשר גם כן שדעת בית דין מתנה בכך וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו אולי הוא מהאי טעמא [פסקי מהרא"י סי' רכ"ה]:

בני כרך שקנו ס"ת והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלקו והוקרו הספרים אם יצא אחד מהם אין נותנין לו אלא מה שנתן בלבד: