אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין - שולחן ערוך אורח חיים סימן ט״ו

מותר להתיר. ואם נפסק חוט א' אפי' נשתייר בו כ"ע אסור לכתחל' לעשותו בבגד אחר (ב"י גמ') ומשמע דאם ירצה לקשור בו חוט עד שיהי' י"ב גודלי' רשאי מדאיצטריך למכתב גבי תפילין וקשרתם שתהא קשיר' תמה שאם נפסק אינו רשאי לקשור כדאיתא ס"ס ל"ג מכלל דבעלמא קשירה חיבור מעליית' הוא וכ"מ במשנ' ח' פי"א דנגעים דקשיר' חשיב חוט א' לענין נגעים דהלכ' כת"ק ע"ש וכ"מ בסי' זה בס"ד שכתב ויוסיף עליו ז' חוטין וכו' וזה א"א כי אם ע"י קשירה ואף שבקצת ספרים כתוב ו' חוטין מ"מ ברוב הספרים כתוב ז' חוטין וכ"ה בב"י א"כ מוכח דמותר לקשור והא דכתב ב"י ר"ס י"א בשם הרמב"ם יש לטוות חוט א' מקצתו תכלת ומקצתו לבן וכו' היינו לכתחל' אבל אם נפסק חוט א' מותר לקושרו לכתחלה כנ"ל:

לא. ומשמע בתו' הטעם דאסור לבטל מצות טלית זה ונ"ל דאם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן וכ"מ בגמ' דף מ"ג דמותר ליטלן אם מוכר הטלית לעכו"ם כיון דאז אינו בר חיובא ע"ש. וכתוב בשאלתות פ' שלח לך כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעו בטלית אחר וה"ה במזוז' כשרוצה לקבע' בפתח אחר שרי ליטלה עכ"ל אבל התוס' אוסרי' במזוז' וכתב הלבוש אם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים מותר ליטלן ונ"ל דה"ה אם נפסק מהראשון אף על פי שכשרי' רשאי להתירן ולעשות בהן שלמין וכ"מ בתשו' הרא"ש כלל ב':

לא היה. מתוך דברי הב"י משמע דעיקר הטעם משום תעשה ולמ"ה דמיד כשנחתך הכנף נפסלו הציצית ואף על פי שחזר ותפרו הוי תולמ"ה אלא דקשה למה קי"ל אם נקרע הטלית חוץ לג' יתפור כמ"ש בסמוך ס"ד לזה אמר כנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשי' א"כ הוי תחלת עשייתו בפסול משא"כ כשתפרו בטלי' עצמו דשרי דהוי תחל' עשייתו בבגד זה בכשרו' וכ"מ בסמ"ג ובנ"י וכ"מ בס"ג:

אין בו. והב"ח כ' דפסול כשתופר' באחר' דכשמתחיל לתפור נתבטל הכנף ואין לכל חלק אלא ג' כנפות וכשחוזר ותופר כולה ה"ל תולמ"ה עכ"ל ול"נ דכשר דהא בהדיא אמרי' בגמ' נקרע חוץ לג' יתפור כמ"ש בס"ד ומ"ל נקרע חתיכה ממנ' ותופר או חלוק לשנים וכ"כ הב"י בשם הרשב"א והטעם דכשמתחיל לתפור נעשו שניהם בגד א' ועוד הא אמרינן סימן י' ס"ג אף ע"פ שתפר כנפות טליתו לא נפטרה משמע דהתפיר' אינה מבטלת הכנף ועבנ"י לכן נ"ל דמותר לתופרה:

התפירה. שלא נטוה לשמה עסי' י"ד ס"ב:

לתפור. והכל יודעים ששאר מינים אין פוטרי' בצמר משמע דבמקום שדרכן לתפור בצמר אפי' בשאר מינים אסור לתפור גזיר' אטו צמר וקשה דבס"ו כתב דוקא כשתופר בחוט משי לבן משמע דבשאר מינים מותר לתפור ולא גזרי' אטו משי, וי"ל דבטלית של משי לא מחמרי' כולי האי כיון די"א דאין חייב אלא מדרבנן מיהו ה"נ י"ל בדוחק דאפי' במקום שדרכן לתפור בצמר מותר לתפו' בשאר מיני':

לא פטר'. כ"כ הרא"ש דאפי' ציצית שעשה אח"כ פסולים דכמאן דפסיק חשיב ועסי' י' ס"ג וס"ו:

שתפרו. משום תולמ"ה:

מנקב. ולא נשאר שיעור קשר גודל עסי' י"א ס"י:

לא יתפור. ודוקא כשהקרע למעלה מקשר גודל וכמ"ש ס"ו:

נקרע'. פי' שנקרע כולה:

לספוקי. משום דלרע"מ כמאן דפסיק חשיב ולא נשאר קשר גודל ומ"ש ב"י לכולהו פירושים היינו לנ"י והרא"ש אבל לרש"י תפירה הוי חבור:

לבן. זהו מדברי הת"ה ורי"ו ואזיל לשיטתיה שכתב שאין נוהגין לעשות ציצית משאר צבעונים כמ"ש סי' ט' ס"ה אבל הרב"י פסק שם לעשות הציצית מצבע הטלית א"כ קשה למה כתב הכא משי לבן דאפי' משאר צבעונים אסור וי"ל אורחא דמלתא נקט שרגילין לעשות טליתות לבנים:

למטה מג'. אבל כשהתפיר' למעלה מג' ולמטה מקשר גודל אין לחוש שיקחנו לציצית כמ"ש סי' י"א וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן (ת"ה) עמ"ש ס"ד: ונ"ל הטעם שנוהגין לתפור חתיכות הבגד בכנפות הטלית אף על גב דיש אוסרין כמ"ש ס"ס י"א נוהגין כן משום דרוב בגדים אפי' חדשים יש תפירה תוך ג' ולר"ע כמאן דפסיק חשיב לכן נותנין חתיכ' של שלש על שלש שאין בה שום תפיר':

וליתנ' בטלית אחר ואין בזה משום ולא מן העשוי בפסול דהא צריך לחזור ולתקנ' כאן כמו בתחל' עכ"ל רש"י פי' דה"א שיש כאן מן העשוי בפסול לגבי בגד זה דהא בעי' על כנפי בגדיהם וכמ"ש המחבר בסמוך קמ"ל דלא:

שלא להניחם וכו'. כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם ונ"ל דאין בכלל זה מי שמתיר ציציותיו כדי לעשות אחרים נאים מהם דלא חיישי' בזה לבזיון הראשונים:

אין בו משום תעשה. דהציצית שנשארו אין שום פסול עליהם והטעם בב"י בשם תשוב' הרשב"א וז"ל שאם אתה אומר טלית שנקרע' קצתה תהא פסול' אא"כ התיר כל ציציותיו דכיון שהלכו להם מקצתם שהכשירו מתחל' כשנתלה בה ציצית אחרי' לתשלום הד' ה"ל קמאי ולא מן העשוי וליתא דתני' ושוין שלא יביא אפי' אמה על אמה ובה תכלת ויתלה כו' אלמא שכל שאר כנפים לא נפסלו משום תעשה ולמ"ה אע"פ שנקרע וניטל מקצתו וכיון שכן מ"ל אם נקרע מקצתה או חלקוה לשתים הכל כשר כו' עכ"ל מבואר מזה דכמו שאם ניטל מקצתו לא נפסלו הנשארים אע"פ שאח"כ יעשה חתיכת בגד אחר תחת אותו הניטל כך הוא בטלית שחלקו לשנים יכול לעשות מן החצי טלית שלם דהיינו שיעשה ב' ציצית על כנפות המחודשים בו ואם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על הכנפות החדשים והציצי' הראשונים לא נפסלו: וראיתי למו"ח ז"ל שכ' על תשו' זו דאין הכשר אלא דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפי' אין בחתיכה אחרת שום ציצית יש בראשונות משום לא מן העשוי שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן א' נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא ג' כנפות וכשתפרה אח"כ את כולה נעשה בת ד' כנפות ואיכא בראשונות ולא מן מן העשוי עכ"ל. ול"נ לע"ד דבהדיא כתב הרשב"א שאין על הראשונות שום פסול כלל והראיה שלו מבוארת ע"ז שלא יביא כנף אמה על אמה ובה תכלת כו' משמע אם אין בה תכלת יכול לתופרה לזה ולהטיל אח"כ ציצית ואין בזה ולא מן העשוי כלל וגדולה מזה ראיתי בד"מ שכתב בס"י וז"ל טלית שיש לה ד' ציצית וחלקן לשנים מותר ואין בזה משום תולמ"ה כו' תשו' הרשב"א סי' רי"ז עכ"ל. והיא התשו' רשב"א שהביא ב"י ותמהתי מאוד על הבנתו זאת (היא) ברשב"א דהרשב"א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים אלא מתכשרים כשיעשה אח"כ עוד אחרים כי אותן שהיו בחתיכה שניטלה משם נתבטלו מן הבגד וה"ה טלית שנחלק לשנים כל חלק מהם נתבטלו הציצית שבחלק השני ממנו וא"כ היאך נימא שע"י התפירה יתחברו הציצית ודאי הוי זה משום תעשה וכו' טפי מברייתא דאמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת דהוי משום תעשה כו' אלא שבזה שנחלק לשנים צריך להתיר הציצית של חלק א' מהם ואחר שיתפרם יחד הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון שיש בו ציצית דהרי יש בו חלק שראוי להתעטף ואח"כ עושה ציצית מחדש בחלק השני שהוא תוספת לראשון כנ"ל:

ורב עמרם פי' כו'. יש לי מקום עיון בדברי הש"ע ואעתיק הסוגי' ופי' בקיצור פ' התכלת תנא טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' רמ"א לא יתפור וחכ"א יתפור ושוין שלא יביא אפי' אמה ע"א ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה והנה פרש"י הביאו הש"ע. וכן הרא"ש בשם רע"מ וז"ל חוץ לג' יתפור כיון דאית ביה ג' על ג' אית ביה תורת בגד תוך ג' לא יתפור דלית ביה תורת בגד וכמאן דליתי' דמי ואע"ג דתפירה כמאן דפסיק דמי ולא רמינן בי' ציצית ואי רמי ביה לא פטר לי' לטלית ושוין כו' דעל כנפי בגדיהם בעי' וכנף זה לא היה עם בגד זה בשעת עשיה עכ"ל והתוס' שם קודם אותו הדף במאי דאמרי' שלא יעשה סדין בציצית גזירה שמא יקרע סדינו תוך ג' ויתפרנו והתורה אמרה ולמ"ה וז"ל לכך נרא' תוך ג' היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג' והוי כאלו נפסק לגמרי אבל נשתייר בו ג' לד"ה חבור מעליא הוא עכ"ל ובנ"י כ' בשם רע"מ וז"ל חוץ לג' כו' טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציצית אם הוא חוץ לג' יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלה להיות כנף דהיינו גע"ג תוך ג' אם נקרע תוך ג' בטל הציצית מיד שלא נשתייר בו שיעור כנף וכשחזר ותפרו ה"ל תעשה וכו' עכ"ל וסבר הב"י וכן בש"ע שיש חילוק בין נ"י להרא"ש לענין אם מהני ציצית אחרים דלנ"י מהני ולהרא"ש לא מהני משמע כאן שמפרש נקרע היינו שכולו נפסק מהבגד אלא שהחילוק הוא באיזה מקום נקרע אם תוך ג' או חוץ לג' וע"כ כ' דנשתייר כ"ש כשר ומשמע אפי' הציצית הישני' ולעד"נ דכל הדיעות שוין הן התו' הן הרא"ש אליבא דרע"מ הן הנ"י אליב' דרע"מ דלפי הנראה א"ל שום פסול בחתיכת בגד שנקרע' כול' ונתחבר' מחדש ע"י תפיר' מלעשות בה ציצית אח"כ כי בודאי נהיו לאחדים ע"י תפיר' ומ"ל אם נקרעו ונתחברו או נתחבר בתחלת עשיית הבגד בקצהו חתיכה קטנה ע"י תפירה וכי ס"ד לומר שאותו הכנף לא יעשו שום ציצית באותה חתיכה שנתחבר והלא עיקר הקפיד' בברייתא דלא יביאו אמה על אמה ובה תכלת כו' משמע אבל להביא חתיכה אחרת בלא תכלת ולתופר' ולעשות בה ציצית אח"כ שרי אלא נלע"ד דכולהו לא מיירי אלא מפסול ציצית הראשונים וכ"מ לשון הרמב"ם נפסק הכנף שבה ציצית חוץ לג' תופר' כו' עכ"ל ש"מ דעיקר הקפיד' מחמת ציצית שישנן כבר וע"כ כ' נ"י שאם נפסק הכנף סמוך לציצית פי' שנקרע חתיכה של הכנף כול' אלא שמחובר למט' תלוי' בקצ' הבגד ונשאר שם בקצ' במקום החבור ג' על ג' הוה הכנף עדיין מחובר לבגד וה"ל כאלו לא נקרע הכנף והציצית שבו כבר או עשאן בעת ההיא בכנף המדולדל לא נפסלו ויוכל לתפור הקרע אם ירצה אבל בשלא נשתייר בחבור שלמטה גע"ג הוי כאלו נקרע כלן והציצית שבו כבר או יעשה בעת ההיא פסולים אלא צריך שיתירו אות' יתפור הקרע ואח"כ יעש' מחדש וגם דברי הרא"ש מתפרשים בדרך זה דמ"ש ולא רמינן בו ציצית פי' בעודו קרוע ולתופרו אח"כ גם בת"ה סי' מ"ו משמע שפיר לפי דברי הרא"ש בנקרע ותול' למט'. ועפ"ז מתיישב אח"כ שפי' ושוין כו' פי' אעפ"י שיש מי שמתיר אפי' תוך ג' היינו כיון שעכ"פ עדיין מחובר הוא משא"כ כשרוצה להביא ממקום אחר וה"ה ממה שנפסק מבגד זה לגמרי ובו ציצית לא מהני משום תעשה וכו' ומוכרח לומר כן דאי תפרש דברי הרא"ש דבתוך ג' אפי' אחר התפיר' לא רמינן ביה ציצית וע"כ לומר הטעם דפסול משום דלא הוין הציצית בבגד אלא בכנף שהוא דבר מיוחד בפ"ע כיון שנתפר שם א"כ אין שייך תולמ"ה בפסול דהא ציצית שתעשה כאן יהיו עשוי' אחר מעשה התפירה ולא עשוי' כבר ולמה אמרו בגמ' גזיר' שמא יקרע סדינו תוך ג' ויתפור וה"ל משום תולמ"ה וע"ק א"ת שלא מהני עשיית ציצית בחתיכ' המחובר' בכנף ע"י תפיר' היאך תעשה הציצית למעלה מאותה החתיכה א"כ יהיו הציצית שיעור גדול מן קצה הבגד וע"כ לומר שאין תקנה לאותו בגד וזה מן הנמנע אלא כדפרישי' עיקר וא"ל ממ"ש בסי' י"א ס"י שאם נתקו חוטי הערב עד שלא נשא' בו כשיעור דכשר דהתם עדיין הבגד שלם מכל צדדין אלא שנתקו למטה מנקב הציצית דאז ודאי לא נתבטל הכנף מן הבגד ובזה אין חילוק בין תוך ג' בכ"מ יכול לתפור זה נ"ל ברור אף שמדברי ב"י בשם מהרי"א לא משמע כך מ"ש לע"ד נכון. ומו"ח ז"ל מכשיר אם נעשו אח"כ ציצית ולדעתי כל המחברים כיוונו לזה:

ואם נקרע ונשתייר וכו'. זה קאי אנקרע מנקב הטלית ולמטה ומ"ש ואם נקרע לגמרי ותפרו ואח"כ הטיל' כו' כצ"ל ולא הבנתי מקום ספק בזה דהא עדיין תורת בגד עליו אף אחר שנקרע דהא לא ניטל ממנו והוא שלם מב' צדדיו רק שיש קרע מנקב הציצית ולמטה כי תפרו אמאי לא מהני דהא תפירה חבור הוה והא אפי' אמה על אמה ממקום אחר אין איסור אלא כי איכא בה תכלת משום תעשה כו' וכמ"ש הטור ר"ס זה שאינו יכול ליקח הכנף עם הציצית ממקום אחר כו' משמע אבל הכנף לחוד מותר לתופרו ואח"כ יעשה בה ציצית כי כבר נתחבר לבגד והיו לאחדים דהא מצינו בס"ת שצריכה להיות כולה ספר אחת ועיקר עשיית' ע"י התפירות שמחבר את היריעות ולמה לא תהני כאן חיבור התפירו' לעשות בה אח"כ ציצית וכ"ש בזה שאינו תופר אלא הקרע לחוד וצ"ע מההי' ספיקו בזה:

למטה מג' כו'. דשם הוא מקום ציצית ואתי למטעי שיבא לצרף חוט התפירה עם הציצית:

בטלית אחר. אפילו מטלית חדש וכ"ש מטלית ישן שמותר להתיר וליתנם בטלית חדש ודוקא כשכל החוטין שלמים ע"ל סי' י"ב ס"ק ב'. ועיין מ"ש היד אהרן:

בבגד אחר לא. כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם. ואם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים מותר ליטלן. לבוש. וה"ה אם נפסקו אע"פ שכשרים ע"פ הדין רשאי להתירן ולעשות בהם שלמים מ"א ואם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן. ולאחר שהתיר הציצית מותר להשתמש בטלית לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה. ע"ל סי' כ' סק"ד ועיין ע"ת:

בר חיובא. אפילו אינו חייב אלא מדרבנן עיין ע"ת סעי' קטן ג' שדבריו מגומגמים:

ולא מן העשוי. דהציצי' שנשארו אין שום פסול עליהם א"כ רשאי לעשות ב' ציצית על כנפות מחודשים או אם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית בו אבל לא יצרף החלק השני הנחתך ממנה לחלק הראשון ותהיה כבראשונה משום דהציצית שהיה בחלק השני הנחתך נתבטלו והוי תעשה ולמ"ה אלא צריך להתיר הציצית מחלק הב' ויתפור ואח"כ יעשה ציצית מחדש בחלק הב' דהוי כמו בגד אחר חדש ט"ז. וב"ח אוסר שיצרף בגד אחר אפי' חדש לאותו חצי חתיכה רק שיעשה הב' ציצית על צד אחר מאותו חצי חתיכה דהיינו במקום החתך שנחתך ממנה. וט"ז חולק עליו ע"ש ובספר פרי הארץ מתיר אפי' לחזור ולתופרם כמו שהיתה בתחלה ואין בזה משום תולמ"ה ע"ש. ועיין ביד אהרן:

בחוטי צמר. אלא בשאר מינים והכל יודעין ששאר מינין אין פוטרין בצמר א"כ לא יצרף אותו החוט. עיין מ"א:

ואי עביד בה ציצית. ר"ל אפילו חדשים לאחר שתפר לא פטרה לטלית דכמאן דפסק חשיב כ"ה דעת הרא"ש והי"א דס"ל דלא נפסל אלא ציצית שהיה בו בעת שתפרו וכו' הוא דעת נ"י. וט"ז חולק על הב"י וכ' שאינו כן דעת הרא"ש וכ"ע מודו בזה אם לאחר שתפר הטיל בו ציצית דכשר ע"ש. וכ"כ בשיורי כנה"ג וכלבו:

ולמטה. ר"ל ולא נשאר אגודל:

לדעת רש"י. ודוקא כשהקרע למעלה מקשר גודל כמ"ש ס"ו:

ואם נקרע. פי' כולה:

איכא לספוקי. דלדעת הרא"ש לא מהני. וכבר כתבתי ס"ק ו' שט"ז חולק דאין כאן ספק וכ"ע מודו דלאחר התפירה אם הטיל בה ציצית דכשר ע"ש ועיין בשכנה"ג ובע"ת:

בכנפי הטלית. הטעם שנוהגין לתפור חתיכות בגד בכנפי הטלית אע"פ דיש אוסרין סוף סי' י"א משום דרוב בגדים אפי' חדשים יש תפירה תוך ג' ולר"ע כמאן דפסיק דמי לכן נותנין חתיכת של ג' על ג' שאין בה שום תפירה. מ"א:

מקשר גודל. דשם הוא מקום ציצית:

ס"א אבל שלא כו'. תוס' בשבת שם וז"ש בגמ' מבגד לבגד: ודוקא כו'. שם וכמ"ש במנחות מ"ג א' עד שיתיר ציציותיו:

ס"ב אינו כו'. שם מ"א א' ושוין כו' משום כו'. רש"י שם:

ס"ג טלית כו'. מהנ"ל ושוין כו' אבל ציצית של שאר כנפים לא נפסלו וכן מש"ש טלית שנקרע כו':

ס"ד נקרע כו'. כר"מ דר"י ס"ל כוותיה ונ"י גריס בהיפך וזה נכון דסייעתא מרבנן וגם סוגיא דשם מ' ב' כוותיה: וי"א דלר"ע כו'. וס' ראשונה בשם ר"ע הוא הרא"ש וסובר הש"ע דפליגי וליתא דע"כ גם להרא"ש משום תולמ"ה כמש"ש מ' ב' ועוד דתפירה ודאי הוי חיבור כמש"ש מ"א א' ושוין שאם כפלה כו' ושם ל"ז ב' האי מאן דחייטיה כו' אם איתא כו' הלא"ה שפיר עביד וכ"כ ט"ז ע"ש ועל רש"י ל"ק דהוא פי' דחוט התפירה פסול משום תולמ"ה וכן פי' שם מ"ב ב' מן הגרדין כו' ג"כ משום תולמ"ה ור"ל שלא קצצן אלא הניחן בבגד וס"ל לרב דלא בעינן לשמה כלל ולהכי בסוכה ט' פריך משמואל ולא מרב ומפרש שגם רבא שם מ' ב' ס"ל כרב ואזיל לשיטתו דפי' פלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין מ"ח דרבא כרבנן ואמרי' כאן מ"ב ב' כתנאי כו' אבל תוס' לא ס"ל הא דרש"י כמש"ש מ' ב' ד"ה שמא כו' אלא כר"ע ושם מ"ב ב' ד"ה הקוצים ואזלי לשיטתייהו דמפרש שם ד"ה עד דרבא כרשב"ג וקי"ל שם כפי' תוס' לכן פי' תוס' ור"ע עיקר וכ"כ ב"י שהעיקר כפי' ר"ע אלא שהתוס' מפרשים נקרע חוץ לשלש שנשתייר ג"ט באורך הבגד שלא נקרע ונ"י בשם ר"ע פי' שהקרע חוץ לג' ברוחב הבגד וכן י"ל דברי הרא"ש דלא כב"י ודבריו אין מובנים דהא כ' בב"י וש"ע בשם רי"ו דלפי' הרא"ש בשם ר"ע אם נשתייר כ"ש כשר ואח"כ כ' שדברי הרא"ש ורי"ו כפי' תוס' אבל לפי' ניחא:

ס"ה אם נקרע כו'. ר"ל ולא תפרו אע"ג שלא נשתייר קשר גודל כמש"ל סי' י"א ס"י ב"י: לכ"ע כו'. דלרש"י כשר כיון שהוא של צמר ולהרא"ש כיון שנשתייר כ"ש ולנ"י כיון שקדם התפירה: לא יתפור. עס"ו שלא כו': ואם נקרע ותפרו כו'. ר"ל שלא נשתייר כ"ש: איכא לספוקי. לכולהו פירושי ב"י. ור"ל להרא"ש ורש"י אע"ג דנשתייר כ"ש כשר להרא"ש כנ"ל וכאן כל הבגד שלם מ"מ מקום הטלת ציצית כמאן דפסיק דמי וכן לרש"י שמא משום חששא הנ"ל אף בדיעבד פסול וכן מבואר בדברי ב"י שם שכ' ואם נקרע ונשתייר ממנו כו' לדעת רש"י כו' דלשמא ישייר כו' הלא"ה לא וע' מ"א ס"ק י"ב וט"ס בדבריו וצ"ל היינו לרש"י ורא"ש אבל לנ"י כו':

ס"ו לבן כו'. ע' מ"א:

מנחות מ"א ושבת כ"ב כשמואל

תנחומא

תשובת הרשב"א

מנחות מ"א וכרבי מאיר

הרא"ש

שם.

ר' ירוחם

נ"י וכן נוטין דברי ר"ח בפ"א מהלכות ציצית

ב"י

הגהות. עיין פ"א מהלכות ציצית לפירוש הב"י