שלא לדבר בשעת הקריאה - שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ו

אסור לצאת. אפי' בין פסוק לפסוק [טור] ונ"מ בשבועות שאומרים אקדמות:

ש"ד. דוקא לצורך גדול (סדה"י):

כיון שהתחיל. זהו דעת הרמב"ם ופשט הגמ' והפוסקים משמע דמשנפתח ס"ת אסור וב"ח פסק דבין גברא לגברא מותר ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך:

אפילו בד"ת. אפילו להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר איסור (רי"ף):

שרי. אפילו ליכא י' דצייתי [כ"ה ת"ה] כיון דעסיק באותו ענין ובשל"ה מחמיר אפי' לסייע לחזן מתוך החומש ומט"מ כתב דנכון לקרות בלחש עם הש"ץ דא"א לכוון לשמוע כמ"ש סימן נ"ט ס"ד:

א"צ לעמוד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ ע' ר"ס קמ"א ובמגילה ר"פ הקורא עומד דדוקא הקורא צריך לעמוד וכ"מ בי"ד סי' רפ"ב ס"ב ובסי' רמ"ד והא דהוצרך לומר שם בסי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשו' אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אות' וכ"ה בב"י שם בשם רשב"א וכ"ה בתוס' מנחות דף ל"ג ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה:

ויש מחמירין. ובין גברא לגברא לכ"ע שרי לישב (ב"ח):

א"צ לעמוד כו'. בגמרא אמרינן פ' א"נ אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' עמדו ולא ענו עוד. ומטעם זה כתב הטור בשם רב שר שלום דא"צ לעמוד בשעת קריאת התורה דהעמידה דכתיב בקרא היינו שתיקה ומהר"ם שהיה מחמיר ועמד בשעת הקריאה כמ"ש רמ"א בסמוך כ"כ המרדכי משמו וכ' שם שגם בשעת המילה הי' עומד שנא' ויעמוד כל העם בברית והביא רמ"א בי"ד בה' מילה וכ' ע"ז שכן נוהגין וא"כ גם כאן ראוי לנהוג כן דהא בחד' מחת' מחתינהו מהר"ם שם ולכאורה ק' על מה שעמד מהר"ם והלא מפרש בגמ' דאין עמידה אלא שתיקה ואני בעניי לא הבנתי דברי רב שר שלום דודאי העמידה הי' כפשוטם אלא דאותה העמידה צריכה להיות בשתיקה דאל"כ ק' מה דאמרי' בפ' שבועות העדות בשעת גמר דין צריכים בעלי דינים להיות בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים ה"נ נימ' דא"צ להיות מעומד אלא בשתיקה. ובלבוש כתוב הוכחה אחר' דאי ס"ד עמיד' ממש הא כבר כתיב ואתה פה עמוד עמדי דמשמע דוקא הש"ץ שהוא הסרסור והוא בדות' דלא מצינו כן בגמ' אלא ודאי דמ"מ צריכ' העמיד' כפשוטו אלא שבשעת העמיד' צריך שתיקה וע"כ שפיר נהג מהר"ם בעמידה ואף כי אין בנו כח להכריע ומ"מ נראין דברי מהר"ם נכונין וכן ראוי לנו לנהוג: ושוב מצאתי בתשובה לר' עובדיה ספורני סימן צ' שפסק כן דצריך לעמוד ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואי' בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו כו' ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד:

לגברא. דוקא לצורך גדול סדה"י. ובין פסוק לפסוק אסור. טור מ"א פר"ח:

בדברי תורה. אפילו להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרוש מדבר איסור עיין ברי"ף ובמ"א. ובד"מ הביא להורות לשואל או לפרוש מדבר איסור ש"ד ע"ש:

לגברא. וב"ח פסק דבין גברא לגברא מותר ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך (ובשל"ה כתב אם אסור לספר אפילו בין גברא לגברא אף שהספר סגור א"כ מה יענו ליום הדין הגדול והנורא אותן שמספרין בשעת הקריאה אוי להם ולנפשותם והזוהר האריך מאוד בעונשם ע"ש):

שרי. אפילו ליכא י' דצייתי כ"מ ת"ה ובשל"ה מחמיר אפילו לסייע לחזן מתוך החומש ומ"מ כ' דנכון לקרות בלחש עם החזן דא"א לכוין ולשמוע:

מעומד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני הס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ לעמוד ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה. מ"א ט"ז עיין יד אהרן:

ויש מחמירין. ובין גברא לגברא שרי לכולי עלמא. ב"ח:

ס"א אסור כו'. ואפי' בין פסוקא לפסוקא אסור דתיקו דאורייתא לחומרא תר"י וטור והשמיט הש"ע שאינו נוהג עכשיו שאין מתרגמין עכשיו ואין מפסיקין בין פסוק לפסוק:

ס"ב כיון שהתחיל כו'. רש"י ורמב"ם ומפ' דל"ד שנפתח ובפתחו דקרא לשון התחלה אבל בירושלמי ובמ"ס דמפ' טעמא דפותח ואח"כ מברך שנא' ובפתחו ואח"כ ויברך כו' מ' פתיחה ממש: אפי' בין כו'. דל"ק כ"ז שהוא פתוח אלא כיון שנפתח תר"י: ואפי' אם כו'. שלא לפרוש מן הציבור כמ"ש למטה: ויש כו'. כ"ז לתרץ מ"ש בפ"ק דברכות רב ששת מהדר כו' וג' ס' הראשונות כתובות בתוס' דברכות שם: וי"מ למי שקודם כו'. שכיון שכבר התחיל במצוה אין לו לפסוק ואנשי בה"כ ראו אותו שקבע וז"ש מהדר כו' ולס' הראשונות דחקו עצמן דלרבותא קאמר: ולקרות כו'. דאסור הוא כמ"ש בפ"ג שם שלא יהא הציבור כו' בדבר שהצבור עסוקין בו משא"כ בכה"ג: ופ' פרה. עמ"ש בסי' תרפ"ה שאינו עיקר:

ס"ד ויש מחמירין כו'. שנא' ובפתחו עמדו כו' וס' הראשונה כ' דהא אמרי' אין עמידה אלא שתיקה וכן בירושל' אסר לקורא ולמתרגם בישיבה וכן בגמ' רפ"ג מכלל דלכ"ע מותר וכן עיקר:

ברכות ח'

סוטה ל"ט

הרשב"א בתשובה

רש"י שם

בעל ה"ג

הרי"ף שם והביאו הטור

תלמידי ר' יונה

מרד' והג"א ומנהג ר"י חסיד

תו' ריש פ"ג דמגילה ורא"ש והסמ"ג

רבי ירוחם נתיב ב

טור בשם רב שר שלו'