שולחן ערוך - אורח חיים · סימן קל״ה

אי' ברי"ף פ"ד דמגיל' ירושלמי משה תיקן לישראל שיהיו קורין ג' בב"ה ובמנחה עכ"ל וצ"ע דאי' במרובה שהלכו ישראל ג' ימים בלא תורה בימי משה עמדו הנביאי' שביניהם ותקנו שיהיו קורין בב' וה' ובשבת ועזר' תיקן במנחה והתוס' רפ"ב דברכות כתבו גם כן שעזר' תיקן קריאת התורה והקשה הב"ח עליהם בסי' תרפ"ה מההי' דמרובה וכו' ואפשר לומר דהתוס' לא נחתו לדקדק בזה ועיקר קושיתם כיון דתקנת נביאי' הי' א"כ ל"ש לומר דקרא והיו אתא להורות על כך והא דכ' הרי"ף שעזר' תיקן בב' וה' היינו מנין הקרואי' כדאי' בגמ' וא"כ משה תיקן מנין הקרואים בשבת וי"ט ור"ח וח"ה וכ"מ ברמב"ם פי"ב מתפל' ובסמ"ק סי' קמ"ט: ואין מוסיפין. משום ביטול מלאכ' לעם:

מותר להוסיף. ואין נוהגין כן [לבוש ובכ"ה]:

לשני בעלי ברית. ובתקון יששכר דדוק' בחתן ס"ל הכי ומ"מ אין לנהוג כן (כ"ה):

בטלו שבת. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג' וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה):

מלה במלה. ומהרי"ל כ' דנוהגין לקרותו אף על פי שאינו יודע לקרות כלל עם הש"ץ ול"נ (ד"מ) ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ועמ"ש סימן קל"ט:

אינו רשאי. ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו דליכא משום פגמ' כיון שהוא עסוק בק"ש ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן לטרחא דציבורא ולאו דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכת של ק"ש [ב"י רשב"א מהרי"ק] ואפשר דפסוקי דזמרה שרי לקרותו ועמ"ש סי' קל"ט ס"ח:

וקורין ישראל. ואין ממתינין לו מפני כבוד הצבור [רשב"א מהרי"ק] אם אין כהן הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אף על פי שהאחר גדול בשנים (ב"ז רמ"ג רנ"ג) אם המנהג לקנות במעו' מי שיקר' ראשון בהתחל' התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מבה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה [ב"י מהרי"ק] ואפי' לא יצא יקר' הישראל [כ"ה] ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון:

ברכו לא הוי. משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקיך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו ע"ש:

ועומד הישראל. כדי שלא יתבייש:

אבל ראשון. כ' בד"מ דכתב מהרי"ל דאפי' לפי פי' ראשון של רש"י יכול לעלות ראשון וכ"מ ברמב"ם ור"ן ורי"ו ע"ש ומשמ' דוקא כשאין הישראל גדול מהלוי וע' מה שכתבתי ס"ס י"א:

אין מפסיקין. שלא תהא ברכה לבטלה ועוד דאין פגם אלא בקורא לוי אחר לוי אבל כשישנו שם ולא קרא יש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה הי' שסברו שאינו שם וליכ' פגמ' [רשב"א סי' רכ"ט] וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמ':

שהראשון פגום. ומיירי כאן דמוחזק לן שאביהם כהנים וא"כ בראשון איכ' למימר דאבו' נסיב גרושה ופסלי' לזרעי' אבל בשני ליכא למימר הכי דא"כ אף במקום לוי לא היה לן לקרותו ואם אין מוחזקין בכהנים איכא למיחש לפגם שניהם ואם מוחזקין באמו שאינ' גרושה אפשר דשרי וכ"מ בב"ח ס"ס זה וצ"ע דאיכא למיחש לפסול אחר כגון שזינת' בסתר:

שא' מהם פגום. אף על פי שיודעים שאביהם לוי איכ' למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לויה:

בהפסק ישראל. פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור [כ"ה מ"צ ר"י לוי] ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן וליכ' למיחש לפגמו של ראשון דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו קוראין אחר במקומו וליכא למיחש שיאמרו השני חלל הוא ולפיכך עלה במקום ישראל דא"כ יצטרכו לו' שגם הלוי שעלה אחריו פסול הוא וכלוי האי לא חיישי' [ב"י] והקשה הב"ח אם אין שם לוי מאי איכ' למימ' ול"נ דלק"מ דאם אין שם לוי גם הכהן השני צריך לקרו' פעמי' כדי שלא יאמרו שהישראל העולה אחריו לוי הוא וא"כ א"ל שהכהן חלל הוא ועלה במקום ישראל דא"כ למא קרא פעמים ואפשר לו' דכולי האי לא שרי' לקרות לכהן באמצע ושיקרא פעמים:

אף על פי שהוא כהן. ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דלמ' לא שמעי כולהו: במקום שתקנו שחכם העיר יקר' הי"ג מדות דלא ליתי לאנצויי שאר העם אפי' הוא כהן יכול לקרות שלישי (מ"צ ח"ב ס"ט ור"י לוי כ"ט):

למנין ז'. וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו [תשובת מהר"ם סי' ס"ד] ע"ס רפ"ד ס"ד: כתוב בלבוש אנו אין נוהגין לקרותו אלא לאחרון ובפוזנא למפטיר בלבד עכ"ל וכ"מ מלשון המרדכי ומהרי"ו סי' ג' ובתשו' מהר"ם סי' י"ז כתוב ב' חתנים בשבת א' ושניהם כהנים קורין חצי סדרה עם חתן א' ושושביניו ואח"כ קורין כהן ולוי וחתן אחר ושושביניו עכ"ל משמע דבלא"ה אסור והא דקורא כהן אחר כהן א' לאחרון וא' למפטי' י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי כמ"ש המרדכי ולבוש לענין חתן בראשית וחתן תורה ומ"מ משמע התם דלא סמוך אהאי טעמ' לחוד ע"ש:

ואינו שם. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האח' בשם דהכל רואין שמשום התפל' אינו עולה עס"ה:

משום פגמו. ומותר לקרות בנו תחתיו דאם איתא שהוא פגו' אף בנו פגום אבל אביו אסור כמ"ש ס"ח:

ש"ץ שהוא. שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ (מרדכי) כלו' שבזמניהם היה הש"ץ קורא למי שירצה ואם הוא יעלה לעולם לא ימנוהו להיות ש"ץ אבל בזמן הזה שהסגן קורא למי שירצה אם הוא כהן אסור לקרות לכהן אחר אם לא לאחיו שהכל יודעים שלכבודו עשה (מט"מ מהרש"ל) והמנהג אינו כן ועמ"ש ס"ז עמ"ש סי' קל"ח בשם א"ח:

שכולה כהני' וכו'. ובמהרי"ק ש"י כתוב דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאוריי' לעולם מקדמי' לכהן ע"ש ועמ"ש סי' ר"א, ואפשר לו' כיון דיש הרבה כהני' ולא ידע' מי קודם מוטב לקרות ישראל ראשון ואם יש שם גם לוי יקרא ישראל ואח"כ לוי ואח"כ הכהנים ואם יש שם ב' ישראלים וב' לוים יקרא כהן לוי ישראל כהן לוי ישראל והשביעי יהיה כהן ואם יש שם שני מינים כגון כהנים ולוים וכן כהנים וישראלים או לוים וישראלים ואין בכל אחד ז' לא מצאתי להם תיקון דלא ליתי לאנצויי ואם יש במין א' ז' יעלו אותו המין ואם יש בכל אחד ז' יפילו גורל איזה מי יעלה [לבוש] ולא ידעתי למה יקדים הישראל ללוי אדרבה הלוי קודם כמ"ש ס"ו ומ"ש שלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו פי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי סיפוקם כו' ואין להאריך בזה:

אין מביאין. שרוצים לקרות בס"ת בעשר':

יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומי' שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי:

אדם חשוב. בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי [ד"מ] ונ"ל דפרשת זכור מותר להביא ספר תורה אצלו עססי' תרפ"ה:

ואין מוסיפין. הטעם משום ביטול מלאכה כדאית' בגמר' פ' הקורא המגילה זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון ת"צ וט"ב קורין ג' פי' רש"י במה שמאחרין בבית הכנסת יש ביטול מלאכה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וח"ה קורין ד'. פירש"י שבר"ח אין הנשים עושין מלאכה ומה"ט אין מפטירין (בפירש"י):

ואם היו ב' חתנים כו'. במרדכי פ' הקורא כ"כ בשם ריצב"א וז"ל נראה בעיני דהוה כמו מועד כדאמרי' בכתובות בפרק קמא דמדמ' חתן למועד וימי מועד שלו חשיב רגל כי היכי דאמרי' אעפ"י שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצינע' נוהג הכי נמי בחתן דאין נוהג בו אבילות עכ"ל משמע מזה דכל ימי המשתה הוא שוה ליום חופתו דהא בכולהו לא נהיג אבילות כדאיתא בפ"ק דכתובות ועמ"ש בסי' קל"א ס"ד ותימה לי היאך מדמה ריצב"א מועד דיחיד דהיינו החתן למועד דכל ישראל ואדרבה מוכח איפכ' דהא הטעם דאין מוסיפין הוא משום ביטול מלאכת העם כמ"ש בסמוך ובזה מה יועיל מועד של החתן כיון דלכל הקהל יש ביטול מלאכ' ולהם אין מועד דהא ריצב"א גופיה כ' שם דאם אין שם אלא חתן א' דאין קורין ד' כיון דלא הוה מועד אלא לחתנים גופייהו ולא לאחרים ה"נ לטעם דביטול מלאכה יש היזק לעם ותו דא"כ מפטיר נמי יקרא כיון דלדידיה הוה י"ט אלא ודאי דלא אזלי' בתר דידיה וע"כ אין החתן קורא הפטר' ורמ"א דימה לזה עוד בעלי ברית כו' וכתוב בלבוש דאין נוהגין כן ונ"ל דשפיר עבדי דלא נהיגי כן:

כהן קורא כו'. בטור כתוב דמשמע מדברי הרא"ש שאם היה ישראל גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן דהא מצינו בפ' הניזקין דרב קרא בכהנא וכן רב הונא משום דכולי עלמא הוי כייפו להו אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח עכ"ל והאריך ב"י לתרץ זה דרב נטרונאי ורב עמרם מיירי בלא מחילת הכהן על כבודו וזה אינו דא"כ היה לו לומר עד שיתן לו הכהן רשות ותו דגם הרא"ש קאי על נתינת רשות של הכהן דוקא כדמשמע בהדי' דקאי על ואם נתן רשות כו' משמע דלר"ע לא מהני רשות וג"כ א"ל דרב מעל' יתירה הוה ביה על כל העולם וכן רב הונא ע"כ אין למדין ממנו דהא התלמוד לא תלה דבר זה אלא במה שהיה העול' כייפו להו ופשיטא שאין כייפי לאדם כמו לנשיא של ישראל ונ"ל דר"ע ור"נ ס"ל כיון דא"ר חלבו שם בגמ' אחריהן מי פי' אחר הכהן ולוי ת"ח הממונים פרנסים על הצבור כו' הרי דאע"פ שהוא ת"ח ופרנס אין קור' אלא אחר כהן ולוי וא"כ לא ס"ל כההיא דרב וכוותיה פסק ר"ע ור"נ וב"י עצמו הביא אח"כ ספר המנהיג דכתב דר"נ הביא ראיה מהא ולפ"ז גם רשות דכהן לא מהני.

אם ס"ת פתוח כו'. בסי' ס"ו הכרעתי דיש להקל באם עוסק בברכת ק"ש ע"ש וא"ל במקום שלא יפסיק לעלות לתורה הא איכא חשש פגם ונ"ל דבמקום שיש עבירה לא חשו לפגם דוגמא מה שמצינו בפ' כל היד מוטב שיוציאו לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע לפני המקום שעה אחת:

וטוב שילך הכהן. בב"י מוכיח שא"צ לצאת מדלא הזכירו בגמ' שהיו הכהנים יוצאים מב"ה וע"כ כ' רמ"א טוב שילך משמע ולא מצד הדין ול"נ דאין זה הוכח' כלל דודאי צריך לצא' שלא יאמרו נודע הדבר שהוא חלל ופסול לכהונה ובגמרא לא חשו לזה כיון שהיה המנהג ביניהם דת"ח קרי בכהנא משא"כ עכשיו שכהן ע"ה קודם לת"ח ישראל בכל פעם ואם יהיה הכהן בבה"כ לא ידעו שהוא לא התענה אלא יאמרו חלל הוא ועמ"ש בסי' תקס"ו:

אבל ראשון כו' ל' הטור אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה החבילה פירש"י בל' א' שלא יקרא ללוי כלל וכ"כ ר"ח ור"ע פ"א פירש"י שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצ' יקדי' אם ישראל הוא גדול ואם הלוי גדול או אפי' שווין הוא קודם וכן עיקר עכ"ל. ול' הש"ע שכ' ולא יעלה אחריו לוי הוא ל' הרמב"ם והיינו כפי' א' כ"כ בכ"מ לו' שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוא כפי' השני ותמוה לי היאך הרכיב ב' הדיעות ביחד היה לו לכתוב וי"א ראשון יכול לעלות ותו דללשון השני תלוי בגדולה ובשווין הלוי קודם ורמ"א לא זכר מזה ותו דלפי' השני יכול הלוי לעלות ג' או ד' רק במקום לוי לא יעלה כיון שהוא מקומו וכאן נתפרדה החבילה כמבואר בב"י ומדברי רמ"א משמע שלא יקרא רק ראשון ותו לא ונראה דרמ"א הכריע דלא לגמרי כלשון השני אלא בקצת ממנו וצריך להוסיף על הגה זו תנאי זה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אז קי"ל כפי' השני דהלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל כדי לחוש לפי' הראשון כנ"ל להלכה ולמעשה:

והתחיל לברך. גם כאן לא הוי ברכו התחלה:

שהראשון פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמרא דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי הראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני א"א לו' כן עליו דאי חלל הוא לא היו נותנים לו חשיבות לעלות במקום לוי אבל בב' לוים זאח"ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלוי' ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מ"ה כתב אח"כ שא' מהם פגום וכתב מו"ח ז"ל מוכח מכאן דממזר מותר לעלו' לתורה:

נהגו לקרות כהן כו'. ב"י הקשה הא בכה"ג איכא למיחש לפגמו של אחרון שיאמרו חלל הוא וקראוהו אחר ישראל ותירץ דכיון דקרו בתריה לוי וישראל ליכא למיחש דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי שקרא אחריו הוא פסול וכולי האי לא חיישי' וקשה ע"ז והא ליכא לוי בנתיים אלא ישראל לחוד ועוד כתב דס"ל ד לא אמרינן לא יקרא כהן אחר כהן אלא בשאין הפסק ישראל ביניהם. ודבריו תמוהים דהי' גופא מ"ט לא חיישי' בהפסקת ישראל לפגם האחרון ומו"ח ז"ל כתב דמיירי במוחזק לן באביו שהוא כהן ואינו בן גרושה וכדאמרינן בסמוך שאין חוששין לפגם השני דלעיל ולא דק דלא מיירי לעיל במוחזק שהוא אינו בן גרושה אלא מוחזק באביו שהוא כהן ואנו אומרים ליכא חשש שמא הוא בן גרושה דא"כ לא היו קוראין אותו במקום לוי וא"כ ודאי הכא יש חשש פגם לשני ול"נ דלא חששו חכמים לפגם השני אלא במקום שהעולם רואה שינוי ממה שסדרו חכמים כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואם אין לוי אז אחריו ישראל ולא סדרו כהן אחר כהן א"כ זה המשנ' יש בו חשש פגם כדלעיל משא"כ אם כהן ואחריו ישראל הרי כבר עשה כסדר חכמי' ואח"ז אין נראה שינוי ע"כ לא חשו לפגם דלמה יחושו בחנם ומה"ט אנו נוהגין לקרות כהן או לוי לאחרון ולא חיישינן לפגם והוא מטעם דאין כאן שינוי כנ"ל פשוט וברור ועיין בסי' קל"ח יש ראיה למ"ש:

ש"ץ שהוא כהן כו'. מטעה שהכל יודעי' שש"ץ מות' להיו' כהן נרא' שזה מיירי במקום שאין קונין המצות כמנהגינו אלא קורא לפי סדר המשנה מעצמו בזה ה"א דיש בו חשש פגם כיון דהוא יכול להקרות בעצמו קמ"ל דלא דאי למנהגינו פשיט' הוא דהא הש"ץ אין לו רשות לקרות כ"א ברצון הקונ' מצות ונ"ל פשוט ג"כ לפ"ז דאם הקונה מצות הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצו' לכבד אחרים וראיתי איזה בעלי בתים רצו לומר איסור בזה ואינו נרא' כלל:

מפני דרכי שלום. שלא יאמר כל א' למה אתה קורא ראשון יותר ממני אבל כשישראל קורא ראשון אח"כ יעלה מי שיעלה אם אינו עולה אלא בתורת ישראל כ"כ ב"י בשם מהרי"א ונ"ל דהך מפני דרכי שלום נלמד מן הדרכי שלום שנזכר במשנ' דתקנו כהן לוי וישראל מפני דרכי שלום וע"כ נ"ל דאם יש לוי ג"כ באותה עיר דהיינו שיש ישראל א' או ב' ולוי א' או ב' והשאר כהנים דאז אזלי' בתר סדר המשנה וקורא כהן לוי ישראל ואח"כ הכהנים ולא חיישינן לאנצויי בין הכהנים דהך דרכי שלום הנזכר במשנה הוא יותר חשוב מדרכי שלום זה שבין הכהנים עצמן וקורא ראשון הכהן יותר חשוב ביניהם ואין מקום לדרכי שלום של הכהנים אלא בענין שאין לקיים סדר המשנה ואם אין אלא כהנים ולוים דהיינו לוי א' או ב' והשאר כהנים נראה שהלוים חשובים כמו ישראלים נגד הכהנים ויקרא לוי תחלה ואחר כך כהן אחר כהן וכן אם יש כהנים ולוים כל אחד כדי סיפוקם דהיינו מנין ז' נראה שלוי א' קורא ראשון ואחריו יכולים לקרות כהן אחר כהן בהפסק לוי כנ"ל בהאי מלתא ובלבוש כ' בע"א והנלע"ד כתבתי:

אבל אם מכינים כו'. לא מצאתי מקור לחילוק זה ונראה טעמו דאז אין נראה שהוא מביא לצורך קריאה אלא קובע לה דירה בכאן:

ובחמישי. עיין מ"א שתמה על הרי"ף שכתב בשם הירושלמי שמשה תיקן לישראל שיהיו קורין בב' וה' וכו' ע"ש. וגירסא מוטעת נזדמנה לו להמ"א ועיין בהרי"ף שלפנינו ועיין מהר"י הלוי סי' כ"ט:

שלשה. ואם בטלו ביום ב' הקריאה ע"י אונס יכול לקרות ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא"כ ביום ה' עטרת זקנים ע"ש:

כי"ט. ואין נוהגין כן אחרונים:

אם בטלו. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'. וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין. ואם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פרשת שמות דצריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים ר"מ מינץ סי' פ"ה. ועיין עטרת זקנים:

במלה. ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו:

להפסיק. ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו בשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו. ל"ד שמע אלא ה"ה כשעוסק בכ"מ דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק"ש. ואפשר בפסוקי דזמרה שרי לקרותו. מ"א:

במקומו. ואין ממתינין לו מפני כבוד הציבור מהרי"ק אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ (ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבה"כ) ומותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל מכבוד התורה מהרי"ק שם וכנה"ג ופר"ח פסקו דאפי' לא יצא הכהן יקרא הישראל ע"ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ז' שחוכך בזה:

מבה"כ. עיין סי' תקס"ו ס"ו מש"ש:

פוסק. מסתברא דעולה למנין שבעה אבל אם היה כהן בבה"כ ובטעות סבור שאין שם כהן וקרא ישראל אין עולה למנין שבעה ואחר ישראל יעלה הכהן. פר"ח ע"ש:

התחלה. משמע דאם התחיל לומר ברוך אתה ה' הוי התחלה אף דיכול לומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך. מגן אברהם:

בתיבה. כדי שלא יתבייש:

לעלות. ט"ז העלה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אבל אם ישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל ע"ש:

שנית. גם כאן לא הוי ברכו התחלה:

אותו. ועולה למנין ז'. ול"ד למ"ש בסק"ט שאם היה כהן בבה"כ ובטעות קראו ישראל דאין עולה למנין ז' דשאני הכא דעדיף כהן מלוי. פר"ח:

פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני א"א לומר כן עליו דאי חלל הוא א"כ אף במקום לוי לא היה לקרותו אבל בב' לוים זא"ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלויה ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מש"ה כתב אח"כ שאחד מהם פגום. וכתב ב"ח מכאן מוכח דממזר מותר לעלות לתורה:

ביניהם. פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור כנה"ג משפט צדק ר"י הלוי פר"ח ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן ע"ש (ועי' בס' אליהו רבה מה שמתרץ על תמיהת הב"י על הרשב"א):

כהן. ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דילמא לא שמעו כולהו. במקום שתקנו שחכם העיר יקרא הי"ג מדות אם הוא כהן יכול לקרות שלישי. משפט צדק ר"י הלוי כנה"ג ע"ת מ"א:

שבעה. וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא מנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע למפטיר מקרין אותו. מ"א עי' סי' רפ"ד ס"ד. וכן אין לקרותו לשביעי. וכן בי"ט לחמישי ואם קרא הכהן לחמישי אם אפשר להחליף במפטיר יחליף ויעמוד שם ויקרא למפטיר החמישי והוא יקרא המפטיר ובאם א"א כיון שעלה שוב לא ירד א"ז. והא דקורא כהן אחר כהן אחד לאחרון ואחד למפטיר י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי עיין מ"א. מעשה אירע בפראג בי"ט שטעו וקראו לכהן לחמישי. והורה הגאון ר' אליהו רבה ז"ל דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר ובאם א"א כיון שעלה לא ירד ע"ש טעמו:

ואינו שם. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שמשום תפלה אינו עולה. מ"א:

ראשון. ומותר לקרות בנו תחתיו. דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל לאביו אסור. מ"א:

לתורה. וה"ה לוי ש"ץ יכול לקרות לוי אחר לתורה פר"ח וכן הקונה מצות אם הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצות לכבד אחרים. ט"ז:

מכינים. היינו ארון או תיבה על יום או יומים דעיקר תלוי באם שעושים מקום קבוע לס"ת. ובפרשת זכור מותר להביא ס"ת אצלו. מ"א:

חשוב. בהג"ה בשם א"ז משמע דתרתי בעי חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי. ד"מ:

ס"א ואם כו' כי"ט כו'. כמ"ש בפ"ק דכתובות הוא ישן כו' מסייע כו' ובפ"ק דמ"ק חתן שנולד כו' ודוקא שני חתנים וכמש"ו דלדידהו דוקא וכמש"ש לו ולביתו כו': ונראה כו'. כמ"ש בסי' תקנ"ט ס"ט ואינו מוכרח ועמ"א:

ס"ב אם בטלו כו'. כמ"ש בתפלה טעה ולא התפלל כו':

ס"ד המנהג כו'. שע"פ הדין ת"ח קודם כמ"ש במגילה כ"ח א' ואפי' הכהן ת"ח וישראל גדול ממנו הוא קודם כמש"ש אלא שמצוה להקדים הכהן ועתוס' שם ובגיטין נ"ט ב' דרב ור"ה קרי בכהני ע"ש וכ"ד כל הפוסקים רק ע"פ המנהג שנהגו מקדם כמ"ש הרמב"ם וש"פ רק הגאונים ס"ל דאינו רשאי דדוקא רב ור"ה דכייפי ליה כמש"ש ודוקא שכפופים מצד חכמתו אבל בלא"ה אינו רשאי כמ"ש בטור אפי' נשיא ישראל וראיה ממש"ש שאחריהם ת"ח הממונים פרנסים כו' ועוד דוקא שכל הכהנים כפופין לו בכל העולם כמש"ש אפי' ר' אמי כו' וההיא דמגילה כמ"ש תוס' שם דלר' פריד' היו כפופין הכהנים או כמ"ש בשם רש"י דבבהמ"ז מיירי: והוא כו'. מיהו כו' עיין מ"ש סי' קל"ט ס"ב

ס"ה אינו כו'. אע"ג דאמרינן בברכות י"ד ב' רב משי כו' דוקא בתפילין כמ"ש תוס' שם ד"ה ומנח כו': וקוראים כו' ואין כאן משום חילול כהונה כיון שאינו יכול לקרות וגם אין ממתינים לו מפני כבוד ציבור דהא אפי' במקום ת"ח גדול ממנו דוחין קדושתו כ"ש במקום טרחא דציבורא שהתירו לכ"ג לקרות בע"פ כ"ש כה"ג: וטוב כו'. משום פגמו כמ"ש שם בכהן אחר כהן כו' ובנשיאת כפים וע"ל סי' קכ"ח ס"ד. מהרי"ק אבל ב"י השיג עליו דהא רב ור"ה דקרו בכהני לא מצינו שהיו מצריכין הכהנים לצאת ועוד דאם יצאו לא הל"ל שאני כו' דמיכף בלא"ה כיון שיצאו מותר אלא ע"כ בפניהם היו קורין ולא היו חוששין לפגם דמינכר ה"נ דמינכר לכן כ' וטוב כו':

ס"ו אם נכנס כו'. דאם מפני כבוד ת"ח אינו קורא כ"ש משום ברכה שאינה צריכה שהתירו לקרות בע"פ לכ"ג ביה"כ כמ"ש בפ"ז דיומא ועובר משום לא תשא כמ"ש בפ"ה דברכות ל"ג א': אבל כו'. כיון שאמרו בי"ה ל"ו: ועומד כו' ואז כו'. שצריך לקרות כמ"ש בפ' בתרא דברכות נ"ה א' שלשה כו': ולא יעלה כו'. רמב"ם וכפי' ראשון שברש"י שם וראיה ממ"ש בפ"ב דכתובות כ"ה ב' מוחזקני כו' שקרא אחריו לוי ועתוס' שם ושם ורמב"ם כ' אחריו לוי כלל והש"ע השמיט תיבת כלל שכ' בס"ט נהגו לקרות כו': אבל ראשון כו'. כמ"ש הרמב"ם וש"ע אחריו וכמ"ש הרא"ש שם כדאריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני: וכשקוראין כו'. כמ"ש מוחזקני כו' ומשום היוצאין וחששא בעלמא הוא:

ס"ז אם כו'. כמ"ש בסעיף שקדם:

ס"י נהגו כו'. ולא חיישי' לפגמו של שני שקוראין אחריו לוי ולא חיישינן כולי האי וכמ"ש בכתובות שם שקרא אחריו לוי: וי"א כו'. דחיישינן ליוצאים וס' ראשונה ס"ל דלא חיישינן לזה דא"כ גדול שקורא ראשון יחוש לזה שיעלו אותו כמ"ש שם:

סי"א יש מי כו'. כנ"ל בכהן אחר כהן לוי כו': ש"ץ כו' עמ"א וט"ז:

סי"ב וכל שאין כו'. נלמד מהירושלמי הנ"ל שאין משום פגם כה"ג רשב"א וז"ל ומכאן אתה למד כל שאין כו':

סי"ד בני אדם כו'. בירושלמי פ"ז דיומא בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו על ידי שהם בני אדם גדולים בתורה התורה נתעלה בהם וז"ש ואם הוא כו' ודוקא חשוב בתורה וכמש"ש והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא אר"י בר בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין (ולא) כמנהג אבותיהם וע' רמ"פ סי' ע"ח:

מגילה כ"א

שם ל"א

גיטין ל"ט

רב עמרם ורב נטרונאי

רשב"א

מהרי"א בשם תשובת הרשב"א

מהרי"א בשם א"ח ובשם הרי"ף

גיטין נ"ט

מהרי"א בשם א"ח

שם בגמ'

שם

הרד"א בשם ר' עמרם ור' סעדיה

הגה"מ בשם ר"מ

ירו' פ"ה דגטין

רשב"א

מרדכי ספ"ק דראש השנה