דיני ציצית בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ג

מותר לצאת. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הן לבגד [ב"י סי' י"ח]:

קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ז ע"ש:

תכלת. דהא קי"ל התכלת אינה מעכבת את הלבן:

על כתפיו. היינו שלא כדרך לבישתו בחול עסי' ש"א ס"ל:

אחזקתיה. וא"ת הא פסק דבעי בדיקה בשעת ברכה ולא מוקמיה אחזקתי' כמ"ש סי' ח' ס"ט וי"ל דשאני התם דאם לא יבדקו בשעת ברכ' לא יבדקנו לעולם ובודאי א"א לעול' לאוקמי' אחזקתו כיון דעשוי ליפסק אבל הכא שבדקו בשעת ברכה ולכן א"צ לבדקו בכל פעם שיוצ': ומזה יש ללמוד דמי שיצא מב"ה והסיר טליתו אפי' הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו אפילו הכי א"צ לבדקו:

דגדול וכו'. שדוח' איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח:

ואפי' טלית וכו'. פי' אף על גב דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיט' גנאי הוא לו, וכתב ב"י אפי' טלית גדול שלנו שאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו כיון דלא גזרו רבנן:

כבוד הבריות. ואף על גב דציצית מ"ע דאורייתא ואיסור דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר ופשוט דעכ"פ אסורא דרבנן איכא ולכן לא שרי אלא משום כ"ה דלא כע"ת אבל בחול ודאי עובר כל שעה בעשה דהטיל בו ציצית כשלובשו ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שאין בו מזוזה [ומעקה] אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל בב"י בשם המרדכי וק' דבשבת דף קל"א רע"ב אמרי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפי' בשבת וא"כ למ"ד דציצית חובת גברא הוא למה יהא מותר ללובשן בשבת מן התורה בלא ציצית וצ"ל דהתם קאי דוקא אליבא דר"א דס"ל ציצית דחי שבת וא"כ חל המצוה אפי' בשבת ע"ש אבל לדידן דק"ל ציצית לא דחי שבת וא"כ לא חל בשבת המ"ע כנ"ל, ולכאור' ק' למה יהא אסור ללובשו בחול הא אמרי' בברכו' ד' כ' דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה ע"ש ומוכח שם דאם לובש סדין בלא ציצית מקרי שב ואל תעש'. וכ"ה בתו' יבמות דף צ' דאי מקרי קום ועשה ה"ל כמו כלאי' דפושטו אפי' בשוק אלא ע"כ הוא שב וא"ת כמ"ש המרדכי דבלבישתו אינו עובר כמש"ל בשמו וא"כ אף בחול לישתרי מפני כ"ה וגם המרדכי לא הזכיר שבת אלא ברישא דהר"ש אסר אפי' בשבת אבל הוא י"ל שהתיר אפי' בחול רק שס"ל שעובר בעשה אם אינו מתקנו ומ"מ אינו מחויב לפשטו מפני זה שהרי כ' אח"כ ובחול כו' ותדע וכו' כמש"ל בשמו משמע דבחול נמי אין איסור בלבישתו וכן התשו' שמביא הרב"י מיירי נמי בחול והיא תשוב' מהר"מ מרונטבורק ד"פ סי' רפ"ו וצ"ל כמ"ש בפסקי תוספות מנחות סימן קכ"ט ובאגור סי' כ"ד דדוקא בשבת שרי אבל בחול אסור. ונ"ל הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויי' דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה אבל גנאי קטן לא כמ"ש בח"מ סי' כ"ח ס"ה דת"ח צריך לילך לב"ד להעיד משום דבר איסור אף על גב דגנאי הוא לו וס"ל דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן ומ"מ נ"ל אם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפשטו אפי' בחול דהפשיט' הוי גנאי גדול והא דנקט בש"ע בשבת לרבותא דאע"ג דיש בו ג"כ איסור שבת א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מב"ה עמ"ש בי"ד סימן ש"ג אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו ציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו ומשמע שם בסימן שע"ב דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ומשמע בשבת דף פ"ב דאם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול וכ"מ מל' התשו' הנ"ל וכ"מ סי' שנ"ה סס"ב וע"ש בהג"ה ס"ג ומ"ש סי' שי"ב ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינן כמו בשבת: הקשה אחי המנוח מהר"ר יודא סג"ל זצ"ל מק"ק קראקא למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתננו לאחר במתנ' ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וכמש"ל סי' שכ"ג לענין טביל' כלים ונ"ל דמ"מ חייב מדרבנן שנרא' כשלו כמ"ש סי' י"ד ס"ג בטלית שאול' לאחר ל' יום וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו וא"ת ומה בכך מ"מ בשבת יעשה כן י"ל דא"כ אף בחול יעשה כן ויעשה טצדקי למיפטר נפשי' מציצית אבל כשיושב כך בלא ציצית ידע דלא שרינן ליה אלא בשבת משום כ"ה כנ"ל דלפי מ"ש בסי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת א"כ ה"נ אסור ליתנו במתנה וכ"מ בשבת דף קל"א דקאמר הואיל ובידו להפקירן ולא אמר הואיל ובידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ע"ש:

חייב חטאת. דהוי משוי וא"ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם כ"כ ב"י בשם התוספות ורמב"ם: ולפ"ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כ"ע דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת כנ"ל:

על כתיפיו. דאז לא הוי דרך מלבוש אלא משוי:

וא"צ לבודקו. ולענין ברכה מחמירים טפי לעיל סי' ח' ס"א ומ"מ נ"ל במי שקראוהו לס"ת ואין עליו טלית עדיין ורוצה ללבוש טלית לילך לקרות שאין לבדוק הטלית בעת ההיא משום טורח צבור כדאשכחן ביומא בכ"ג שהיה קורא ע"פ ובעשור לחדש כמ"ש בי"ד סי' רע"ט ק"ו כאן שיש להעמידו על חזקתו נ"ל:

כשהו' בכרמלית. פי' במקום שאין איסור טלטול אלא מדרבנן כמבואר בה' שבת דעכשיו אין לנו ר"ה:

ודוקא בשבת. לפי דברי התשו' שמביא ב"י מותר אפי' בחול דבמרדכי בשם ר"י הביאו ג"כ ב"י מבואר דדוקא בשבת לפי שא"א לעשות אז ציצית והוכחתו דאי הוי כתיב בתורה לא תלבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית אז הי' עובר על הלבישה אפי' בשבת אבל כיון דמ"ע אינה אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו מ"ה אין עובר על הלבישה בשבת אבל בחול עובר בעשה דהטיל בו ציצית וק"ל א"כ למה תלה רמ"א הטעם משום כבוד הבריות דהא ר"י התירו אפי' בלא"ה מטעם שזכרנו ואפשר כיון שיש במרדכי חולק על ר"י הכריע רמ"א כר"י משום כ"ה ומשום כ"ה לחוד לא סגי דאין זה ביוש כ"כ כמ"ש ב"י. וא"ל ממ"ש ס"פ הקומץ דמר בר רב אשי איפסק ליה ציצית בשבת ואי לאו משום כ"ה הוה פושט הגלימ' אפי' בשוק והא בשבת ליכא איסור דהתם מיירי באיסור טלטול דהוי כמשא בכרמלי' ע"כ הוצרך לטעם כבוד הבריות אבל הכא מיירי ברה"י:

חייב חטאת. דהוי משוי וא"ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם ב"י בשם התוס'. לפ"ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת. ט"ז ע"ת:

לצאת בה לר"ה. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי לבגד ב"י סי' י"א. ועיין בתשו' מהרי"ל סי' ק"ב:

טלית קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ו:

על כתיפיו. שלא כדרך לבישתו בחול דאז לא הוי מלבוש אלא משוי. עיין סי' ס"א:

קודם שיצא בו. ולענין ברכה מחמרינן טפי לעיל סי' ח' עמ"א וע"ת וע"ל סי"ח סק"ט מש"ש:

כבוד הבריות. שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמבואר בסי' ש"ב עיין שכנה"ג:

שתחת בגדיו. דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיטה גנאי הוא לו:

הציציות. בשיורי כנה"ג העלה דוקא כשבא לבה"כ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול דאז מותר ללובשו בלא ברכה דאם לא יהיה מעוטף בטלית כאחרים בושה הוא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות. אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח"כ נפסק אחד מן הציצית יוכל להסירו מעליו דאין כאן משום כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו טלית מצוייצת כהלכתה ע"ש. וע"ת חולק עליו וכתב דמדברי רמ"א משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח"כ נפסקו ע"ש והיד אהרן החזיק דברי הכנה"ג וכתב דמשמעות דברי רמ"א משמע כדבריו שכתב שיוכל ללבשו בלא ברכה משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומש"ה כ' דיוכל ללובשו ע"ש: עוד העלה שם דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבשו בלא ברכה ואם אינו מתבייש אין כאן משום כבוד הבריות ע"ש. ועיין בני חייא ובמ"א ס"ק א' מ"ש בשם הב"י:

ודוקא בשבת. המ"א העלה דאם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפושטו אפי' בחול דהפשטה הוי גנאי גדול והא דנקט בשבת לרבותא דאף על גב דיש בו ג"כ איסור שבת אפי' הכי א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מבה"כ אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו הציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו דהיינו שיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול. ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינו כמו בשבת מ"א. וא"ל למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתנו לאחר במתנה ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וי"ל דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת עיין מ"א:

ס"ב אפי' בזה"ז כו'. דקי"ל כרבנן ובלא"ה כיון שאינו דעתו להשלים כפי' תוס' בשבת שם וכ"ש לפירש"י דוקא תכלת: רק כו'. גמ' קמ"ז א': ומוקמינן כו'. כיון שבדקו בשעת לבישה בזמן מועט כזה אין רגיל לפסוק ואינו מצוי וע"ל סי' ח' ס"ט:

ס"ג ואפי' כו'. עמ"א: וה"ה כו' ודוקא כו'. דאין איסור בלבישתו דלא כתיב לא תלבש כו' אלא המצוה לעשות ציצית בבגדו ולכן בשבת שא"א אין עובר משא"כ בחול וראיה ממש"ש כרמלית דרבנן ולא חששו לביטול העשה:

מנחות כ"ח

שם ל"ח

תשובו' הרא"ש כלל כ' והמרדכי בפ' כ"כ דשבת

מנחו' לדעת הראב"ד והריטב"א