דיני ברכת השנים - שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ז

של יום ס'. כגון אם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכא ליום ד' נמצא לעולם שני ימים בין התקופה להשאלה:

עד תפלת המנחה. ובטור כתב עד תפלת מוסף וכהרב"י אינו מדוקדק שהרי בתפלת י"ט לא שייך שאלה וכתב הב"ח דנ"מ מי שטעה והתחיל תפלת חול בי"ט ונזכר בברך עלינו שגומר כל הברכה כמ"ש סימן רס"ח ואותו צ"ל ותן טל ומטר עכ"ל וצ"ע דהא מדינא מיד בערבית ה"ל לפסוק אף מלהזכיר אלא משום שלא יעשה אגודות נטרי' עד מוסף כמ"ש סי' קי"ד ובשאלה דלא שייך האי טעמא כמש"ל א"כ אף יחיד אינו שואל בערבית וכ"ה בהדיא בתענית דף ד' ע"ב שאלה בי"ט מי איכא וכו' ע"ש כמש"ל דיצאו המועדות בטל דגשמים לא טובים הן ונ"ל דה"ה כשחל השאלה בליל שבת וטעה יחיד והתפלל י"ח שאינו מזכיר טל ומטר כיון שהצבור לא התחילו וכ"מ בטור ע"ש ובד"מ כתב תירוץ אחר על קושית הב"י וכ' דמנהגינו שאומרים במוסף דפסח פיוטים של טל כדי להודיעם שפוסקין מטר ומתפללין על הטל כמנהג ספרד: יש לומר בברכת השנים ושבענו מטובך ולא מטובה כי כן הוא נוסח התפלה ולא שמעתי ולא ראיתי מי שאמר מטובה ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים עכ"ל תשובת הרא"ש כלל ד' סי' כ' וכ"כ רש"ל:

בש"ת. ואף על פי שרשאי להוסיף מעין הברכה כמ"ש סי' קי"ט שאני מטר שמזיק ברוב העולם ר"ן כתב הב"ח מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצין לפניו בתענית ובסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר וכו' ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת הגשמים ונאספו לעמם באותו השנה ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא ע"כ ועסי' תקע"ה ס"ט ובתשובת הרא"ש כלל ד' ס"י כתב דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וע"ש ס"ב:

הצריכים מטר. משמע מלשונו דדוקא כשנעצר המטר אבל בלא"ה מחזירין אותו אף על פי שהגשם במקום ההוא אינו סימן קללה וצ"ע ומכל מקום בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו:

אם לא שאל. ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו [טור] ועססי' זה:

ושואל. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:

קודם ענינו. דשאלה חמירא מענינו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בענינו (שם):

ובא"י כו'. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בני הגולה ואנו בתר בני גולה דבבל אזלינן וכבר תמה הרא"ש מ"ז באם צריכים למטר אחרי הזרע במדינו' אלו דהיינו מחצי תשרי ואילך למה יאמרו בזמנו בשלמא דבר התלוי בחיוב ופטור ואיסור והיתר אזלי' בתר בני בבל אבל בהא למה ניזול בתר בני בבל דהם שבעים במים רבים וא"צ גשמים עד ס' אחר התקופה משא"כ בשאר מדינות כו' והאריך מזה כמ"ש ב"י ומסיק ב"י בשם מהרי"א מאחר שהרא"ש כ' שם שאע"פ שהוא יחיד יכול לשאול מאחר שהדבר צרכי רבים אלא כדי שלא יהיה נר' שהוא כאגודות אגודות נר' שאם טעה יחיד ושאל גשם בזמן שהי' הדין לשאול טל שלא יחזור מאחר שהאמת נר' כדברי הרא"ש ואפי' ביחיד יש לו מקום להתפלל אלא מטעם הנזכר היכ' שהתפלל בדיעבד שאין בכחן זה החשש נר' שאין לו לחזור וצ"ע עכ"ל וכב"י כיון דלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן ה"ל סוגיין דלא כהרא"ש והלכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפי' בארץ שכול' בכלל' צריכים גשם בימות החמה ומ"מ כיון שהרב מהרי"א סיפק עלינו מי יקל ראשו כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה כו' עכ"ל ב"י ובזה מבוא' דברי הש"ע בס"ד:

אלא בש"ת. נ"ל דהא דבצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפי' בש"ת דאי' ספ"ק דתענית שלחו ליה בני ננוה לר' כגון אנן דאפי' בתקופת תמוז בעי' מטר' היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן בש"ת או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ופרש"י ובש"ת אמרי' לשאלת מטר כיחיד השואל צרכיו דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במלתא אחריתי דהוה ליחיד ולא לצבור כי הכא דתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בש"ת הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים עכ"ל הרי שאין לנו כח לעשות תפלת צבור מזה אפי' ארץ בכללה אם יאמר אותה הש"ץ בקול רם כשחוזר תפלתו יעשה מזה תפלת צבור וחמור טפי מיחיד האומר אותה בברכת השנים בזה כי הקפידו חכמים שלא לעשו' תפלת צבור מזה רק בזמנם. וראיתי למו"ח ז"ל שכ' קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנ' אפי' בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו'. ושמעתי ששני גדולים עשו מעש' בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל. אם יש עיקר לקבלה זו נר' פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בש"ת כדאי בסי' קי"ט ששואל אדם צרכיו בש"ת ועמ"ש שם וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר זה בחזרת התפלה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפלת צבור ונרא' להביא ראיה מלשון ר' שהשיב לבני ננוה כיחידים דמיתו ובש"ת למה הזכיר ובש"ת היה לו לומר בקיצור כיחידים דמיתו דהא ע"ז היתה השאלה אלא נר' דרמז להם שאפילו בש"ת לא יזכירו זה בצבור דהיינו בתפלת הש"ץ ע"כ אמר כיחידים דמיתו ובש"ת דגם בש"ת תהיו כיחידים דוקא כנלע"ד נכון:

אע"פ ששאל טל. לעיל לענין הזכרה בסי' קי"ד סגי בהזכרת טל נ"ל הטעם דבהזכרה עיקר טעם שתקנוהו שם משום שהגשמים חיים לעולם כמ"ש שם וטל ג"כ חיים לעולם שע"י מתברכת התבואה וזה נודע בהרבה מקומות שקראו לטל תחיה ע"כ סגי בהזכרה זו משא"כ כאן שאנו מבקשים כל דבר המביא לידי ברכה הן טל הן גשם:

ואינו רגיל לומר תחנונים. זה יתבאר בסימן תכ"ב:

השנים. צ"ל ושבענו מטובך ולא מטובה. הרא"ש ורש"ל. עמ"א. וט"ז כתב כשהוא בדרך יאמר מטובך וכשהוא בעיר יאמר מטובה ע"ש הטעם ובסידור האר"י ז"ל כ' מטובה:

ס'. כלומר בתפלת ערבית שמתחיל יום ס':

הס'. כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבינן בכלל הס' אפי' אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה. ולעולם ב' ימים בין תקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכת ליום ד':

ובא"י. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה הוא מכל הארצות. מי שיצא מא"י לח"ל אם יש לו אשה ובנים בא"י אע"פ שאין דעתו לחזור בימי הגשמים שואל כבני א"י מוהריק"ש והלק"ט ח"א סי' ע"ד. ושמעתי מהרב מהורר"א יצחקי זלה"ה ששמע ממהר"י מולכו זלה"ה שמהר"ז גוטה ז"ל וכמה גדולים אחרים שחלקו על מוהריק"ש בזה וכתבו דשואל כבני ח"ל וכן פסק בתשובת דבר שמואל סי' שכ"ג ופרי חדש פסק שבני א"י שבאו לח"ל כל זמן שדעתם לחזור בכל אותה שנה לא"י שואל כבני א"י ואם אין דעתם לחזור אלא אחר שנה או שנתיים כמו שלוחי א"י אע"פ שיש להם אשה ובנים בא"י שואל כבני ח"ל ע"ש:

בש"ת. ונראה דלפ"ז כ"ש שיש לנו לשאול מטר אחר ז' מרחשון תוך ס' לתקופה בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסי' קללה הם שואלין בש"ת. וכתב ט"ז הא דציבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת. והב"ח כתב קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצין לפניו יתברך בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת גשמים ונאספו לעמם באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמיא עכ"ל ובתשוב' הרא"ש כלל ד' סי' י' כ' דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וכתב ט"ז עליו דאם יש עיקר לקבלה זו נראה פשוט שבתפלה של ש"צ קאמר אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בש"ת בלחש כמ"ש ע"ש:

כלל. ונראה לפ"ז בן ח"ל שטעה ושאל גשמים בתפלה אחר ז' מרחשון תוך ס' יום לתקופה שאין צריך לחזור אפילו אין צריך לגשמים. שכנה"ג מט"מ הרדב"ז סי' נ"ח [ח"ו סימן ב' אלפים נ"ה]. וכ"כ ע"ת. ופר"ח חולק דצריך לחזור אם אין צריכין לגשמים ע"ש והא דכתב בש"ע הצריכים מטר וכו' היינו דוקא כשנעצר המטר אבל בלאו הכי מחזירין אותו אע"פ שהגשם במקום ההוא אינו סי' קללה וצ"ע מ"מ בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו. מ"א:

אותו. עמ"ש בס"ק שלפני זה אם שאל מז' מרחשון ואילך מה דינו. אם נמשך בתפלת שבת והתחיל בואתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהוא שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת. הלק"ט חלק ב' סי' צ"א:

הגשמים. ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו:

טל. ולעיל סי' קי"ד לענין הזכרה סגי טל עי' ט"ז הטעם:

בש"ת. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:

עננו. דשאלה חמירא מעננו ואם לא אמרו מחזירים אותו משא"כ בעננו:

ס"א בח"ל כו'. רש"י שם שכל מנהגינו אחר בני בבל וכ"כ רש"י בפ"ג דחולין לענין חלב הקיבה: בתפלת כו'. דלא כהירושלמי דאמר מונין מעל"ע וכ"כ ראבי"ה ולא נהגו כן הרא"ש וכ"מ פשטא דגמ' כמו בכ"מ שמתחיל מבערב הג"מ: ויום כו'. דקי"ל יום התקופה מתחיל כר' יוסי בסנהדרין י"ג א' וכמ"ש בר"ה כ"ח א' וע"ש ברש"י ותוס' בד"ה כי חזית כו': ובא"י כו'. אע"ג דשם ד' ב' אמרינן והאר"י התחיל כו' סוברים הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו סוגיא זו דאידחית האי סוגיא כיון דלא איתמר בדוכתא שם יו"ד א' ושם ובגולה כו' והוא דלא כשינויא הא לן כו' וגם ממש"ש סתמא הלכה כר"ג מ' אפילו בזה"ז וער"ן שהאריך בזה: ושואלין כו'. ד' ב' פסק כו' ובזה ליכא אמורא דפליג עליה:

ס"ב ואפי' עיר כו'. שם: או ארץ כו'. דלא כהרא"ש שכ' לחלק בין עיר אחת לארץ וכ' דמ"ש רש"י דאנו בתר בני בבל גרירן היינו מילתא דתליא בעיקר הדין אבל במה שתלוי בצורך השעה ראוי לילך אחר המקומות וכמ"ש בגמ' שם אבל הפוסקים חלקו עליו וכ' מהרי"א מאחר שדברי הרא"ש נראין אלא שאין לעשות אגודות מאחר שלא נהגו כן אבל יחיד שטעה ושאל אין מחזירין אותו אבל ב"י כ' כיון דסוגיין דעלמא דלא כהרא"ש נראה שצריך לחזור וכמ"ש בפ"א דסנהדרין אלא כיון שמהרי"א פסק כן ראוי להתפלל בתורת נדבה כמו בספיקא דדינא כמש"ל סי' ק"ח סי"א וז"ש ומיהו כו' אבל בד"מ הסכים לדברי מהרי"א וז"ש בהג"ה אבל אינו כו':

ס"ד אע"פ כו'. אע"ג דבירושלמי והביאו תוס' בפ"ד דברכות ובפ"א דתענית מ' דבכה"ג אין מחזירין וכמש"ל סי' קי"ד ס"ה היינו דוקא בהזכרה שהיא שבח אבל בשאלה כיון שהטל אינו נעצר הוי כאילו לא שאל כלל תר"י ור"ן ורא"ש: אבל כו'. גמ' דתענית בטל וברוחות כו' הלכך כו' וה"ה לשאלה.

ס"ה אם לא כו'. ברכות שם: ואם היה כו'. עמ"א: אם לא כו'. בתוס' דברכות שם בשם הירושלמי כ' שחוזר לשומע תפלה וכ"פ תר"י ורשב"א בשם ר"ה גאון אבל הרמב"ם וראב"ד ורא"ש פ' דחוזר לברכת השנים וכמ"ש ל"ג א' טעה בזו ובזו חוזר לראש: ואם עקר כו' ואם כו'. שם כ"ט ב' ועתוס' שם ד"ה א"ד כו': ואם נזכר כו'. ב"י וכמש"ל סי' קי"ד ס"ו:

ברכות ל"ג

תענית י'

טור בשם הרא"ש

שם בגמרא

סוף פ"ק דתענית

ב"י

תענית יג'

ברכות ל"ג תענית שם

שם

טור בשם הרמב"ם בפ"י מה"ת והרא"ש