המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה - שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ז

חוזר ומתפלל. ע' הטעם בגמ' הלואי שיתפלל אדם כל היום דלא כע"ת, ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי [ב"י רשב"א]:

חוץ מתפלת מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואף על גב שמוסף שבת היה עולה מ"מ אזלי' בתר רוב מוספין (הרא"ש) ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק דנ"ל טעם ברור דשחרי' יכול להתפלל אותה במקום קרבן אחר משא"כ במוסף שאומר ומוספין כהלכתן כו' וכ"כ סי' ק"ח ס"ו:

פוסק. מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשו' פוסק מאחר דשוי' עליה כחובה:

נתחדש אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר בא' מכל הברכות או לרפוא' או לפרנסה או לתלמודו וכו' [טור]: נשאלתי א"כ הא דאמרינן בדף כ"ט העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו רבה ור"י כל שאינו יכול לחדש בה דבר תקשי נמי מי הוא שלא יוכל לחדש דבר והתם אין לומר שלא נתחדש אצלו דבר דא"כ לעולם לא יתפלל תחנונים אא"כ נתחדש אצלו דבר וזה לא מסתבר ועוד דלפ"ז מאי קאמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי מלתא ומסתפינא דלא מטרידנא וגירסת הרי"ף אם יכול לחדש דבר כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל משמע דס"ל כרבה ור"י דלא מקרי תפלת תחנונים בלא חידוש וא"כ אה"נ דתפלת קבע רשאי להתפלל בכל יום ג"פ אבל תחנונים רשאי להתפלל כל היום כולו ולכן קאמר רבה דאם נתחדש אצלו דבר רשאי להתפלל כל היום ור"ז נמי קאמר אף על פי שנתחדש אצלו היה ירא שיטרד ומי שבטוח שלא יטרד רשאי לחדש כנ"ל א"נ ה"ק שאם הוא גברא שאפי' נתחדש אצלו דבר אינו יכול לחדש דבר בתפלתו אין תפלתו תחנונים:

אין צבור. ואף על גב דצבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

אם הוא מסופק כו'. הב"י האריך בפירושים ובקושיות בדברי הטור ובמה שנזכיר כאן יתיישב הכל בעזה"י כולהו ס"ל דר' יוחנן לא פליג על רב יהודה הן במימרא דנזכר באמצע פוסק הן במימרא דאם יודע לחדש כו' אלא שר"י מפרש דרבי יוחנן מיירי דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ולא חילק כלל בין נדבה לחובה ממילא בודאי אסור אפי' דרך נדבה דכנגד תמידים תקנו' ואינו בתמידים נדבה ובספק מותר אפי' דרך חובה כיון שהוא ספק לא יצא אא"כ יהיה לו ודאי שהתפלל וא"ל היאך קאמר בזה הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו הא איסור יש בדבר אם התפלל ודאי פעם א' תקנו הרא"ש בתשובה כלל ד' דה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מנ"מ אף אם יתפלל כל היום כולו מספק ממילא ע"י חידוש מותר אפי' בודאי התפלל וכאידך דרב יהודא ורי"ף ס"ל בדרך נדב' מותר בכל גווני ליחיד אפי' בלא חידוש אפי' בודאי התפלל כמו עולה שהיתה בתמיד בכל יום שאדם יכול להתנדב אותה נדבה זולת במוסף ובדרך חובה אסור אא"כ חידש ומ"ש הרר"י הביאו ב"י דלהרי"ף נקט צבור במימרא דאם יכול לחדש לאשמועינן דוקא בצבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל פי' ביחיד א"צ חידוש דהא יש לו היתר בלא"ה מכח תפלת נדבה אבל הצבור אין להם היתר אלא מכח חידוש אבל לעולם גם היחיד אם רוצה להתפלל בחוב' יש לו ג"כ היתר ע"י חידוש ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י דהיה לו לרי"ף לאתויי האי מימרא דרבי יהוד' אצל מה שפירש דההיא דר' יוחנן ביחיד היא אבל בצבור בין בחובה בין ברשו' אסור ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינו ענין לחלק בין צבור ליחיד דלק"מ דבאמת ההיא דחידש מהני גם ביחיד אם רוצה להתפלל בחובה אלא דא"צ לכך דיש לו היתר בלא"ה מחמת נדבה גם מה שהקשה ממ"נ אם חשיב כמו הצבור עצמו כשמתפלל עמהם מאי מהני חידוש הא לציבור לא מהני חידוש ואם אינו חשוב כצבור אפילו אינו מחדש שפיר דמי. ודוחק לומר כו' במחיל' מכבודו כל זה לק"מ לפי מ"ש דודאי דאין הצבור עושים לו שום מעלה בענין זה או גריעות זולת לענין זה דאם היה מתפלל ביחידות היה לו היתר להתפלל בחובה דרך חידוש אלא דלא היה צריך לכך שיש לו היתר דרך נדבה אבל אם מתפלל עם הצבור אין לו היתר בנדבה שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ע"כ אין לו היתר כי אם בחידוש ואז מותר אפי' דרך חובה ובזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו א"א שהוא מפרש דברי רי"ף כפי' הרר"י דא"כ האיך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין מצא צבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא ע"י חידוש שהרי לפי' הר"י כשאינו בצבור מתפלל אפילו בלא חידוש אין בזה אפי' ריח קושי' דרבינו מיירי כאן במתפלל דרך חובה ובזה אין חילוק בין יחיד למתפלל עם הצבור כמ"ש אלא דאחר כך כתב רבינו אם רוצה להתפלל דרך נדבה כו' מה דינו דלרי"ף יכול להתפלל חוץ ממוסף ואז אין צריך חידוש וא"ל למה לא כתב רבינו שם דמתפלל עם הצבור לא מהני ליה נדבה אלא צריך דוקא חידוש דכבר כתב רבינו דברי ר"י שאמר בפי' כן הנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש כו' מתפלל ואם לאו אל יתפלל מלשון אל יתפלל משמע שאין לו שום תקנה בעולם כיון שאין לו חידוש ורבינו האי ס"ל דאפי' בנדבה צריך חידוש אבל בחובה לא מהני חידוש והלשון של רב יהודה מסייע לו שאמר אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים משמע שע"י החידוש יתפלל דרך תחנונים דהיינו נדבה ומ"ש הרר"י והרא"ש בשם רבינו האי דמתפלל כל התפלות דרך נדבה אפי' מוסף היינו ע"י חדוש דאל"כ תקשה לך מי הכריחו לרבינו האי לפרש דברי ר"י ע"י חידוש כיון שיש היתר ע"י נדבה היה לו לפרש כן דבריר"י וכמ"ש הרי"ף באמת אלא ע"כ ע"י חידוש קאמר רבינו האי בזה וכן מבואר להדי' בראיות שמביאי' הרר"י והרא"ש לרב האי דבנדבה לחוד אין היתר ובזה מתירץ מה שהקשה ב"י וז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשי' למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במ"ש שהיחיד אינו יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה והרי כתבו הר"י והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל מוסף נדבה עכ"ל י"ל לפי מ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו דלא שייך שפיר חידוש במוסף דהא לאו תחנונים היא אלא הודאה ע"כ לא הביא דעתו בזה ואע"ג דלא זכר רבינו בדברי רב האי מילתא דנדבה אין בכך כלום דקאי על דברי רי"ף שמפרש דברי ר"י על נדבה וע"ז קאי דברי רב האי שמוסיף דצריך דוקא חידוש ומ"ה כתב רבינו אחר כך וז"ל ולרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש עכ"ל. מכוון למ"ש והכל ניחא בס"ד:

ומתפלל. ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב"י מ"א):

מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע"ג שמוסף שבת היה עולה מ"מ בשבת בלא"ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא"ש:

ברכה. דכיון דהתחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ"א:

מהאמצעיות. אבל בג"ר ובג' אחרונות אין מוסיפין ואין פוחתין. ב"י בשם הרמב"ם:

אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות או לרפואה או לפרנסה או לתלמודו. טור:

כלל. דאין צבור מקריבין קרבן נדבה. ואע"ג דציבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

ס"א אם הוא כו'. כר' יוחנן ופי' הרי"ף דר"י לא פליג אשמואל דאמר שם היה עומד כו' פוסק כו' דר"י ל"ק אלא בתור' נדבה לאפוקי הא דשמואל שעמד להתפלל בתור' חובה הוי כמקריב ב' תמידין ודוקא יחיד אבל צבור לא דאין מקריבין עולת נדבה וכן מוסף אפילו ביחיד לא שאינה באה בנדבה אבל תר"י והרא"ש בשם ר' האי כ' דוקא ע"י חידוש וראיה ממש"ש התפלל ונכנס כו' אם כו' וא"ל דוקא עם הצבור א"כ מאי קאמר וצריכא כו' אלא דאף ביחיד ע"י חידוש ועוד דאמרינן ל"א א' יכול יתפלל כל היום כו' ודאי א"א לו' דחובה להתפלל כל היום אלא ברשות ועוד דחובה מאי קאמר וזימנין תלתא כו' ערב כו' הא קי"ל תפלת ערבית רשות וכן קשה על המקרא ודוקא בודאי אבל בספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו וז"ש ולואי כו' ומה דפריך בפ"ד דפסחים אודאי משום דשם הוא בחידוש וכ"כ תוס' בד"ה ור"י כו' וכ"ה שיטת רש"י אלא שמפרש דפליגי: חוץ כו'. וכ' תר"י ורא"ש מפני חטאת שבו והקשו ממוסף שבת ותי' שאני שבת שאין מקריבין נדרים ונדבות ועבפ"ב די"ט ובפט"ו דשבת וז"ש ובשבת כו' וכ"כ הרמב"ם בשם קצת גאונים: ואם כו'. גמ' שם וכנ"ל:

ס"ב חדוש כו'. ממש"ש אם יכול לחדש כו' וכי יש לך אדם שא"י לחדש בא' מהן וכן שם כ"ט ב' כל שאינו יכול כו' אנא כו' אבל הרא"ש בתשובה והג"ה פי' בנתחדש אצלו דבר כו' משום קושיא הנ"ל: ואם חידש כו'. דטעמא הוא כדי להודיע כו' כמשש"ו:

ס"ג אין כו'. כנ"ל וכבר הקשו עליו הרז"ה ותר"י ממ"ש בשקלים ששה לנדבה ובזבחים ק"ג א' ובתמורה כ' א' ב' מותרות לנדבת ציבור אזלי ובת"כ ריש ויקרא קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור ועמ"א וכן דחקו עצמן תר"י:

ס"ד הרוצה כו'. כמשש"ו ל"ל בו' וכמ"ש למ"ד ב' לעולם ימוד כו' ואע"ג דפי' באבות היינו בתפלת חובה וכמ"ש ל"ד ב' צריך שיכוין כו' שלא יתבטל ממ"ע משא"כ בנדבה:

ברכות כ"א

טור בשם הרי"ף ורמב"ם בשם הגאונים בפ"א מהלכות תפלה

גמרא שם ותוס'

רמב"ם פ"א מה"ת

הרי"ף שם

תשובת הרא"ש כלל ד':