מי הם הפטורים מתפלה - שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ו

פטורים מתפלה. דתפלה דוקא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ [ב"י תר"י] וקשה דיתפללו דרך הילוכם מידי דהוה אמתפלל בדרך וי"ל בשעה שהולכי' ה"ל עוסקים במצוה ופטורין מתפלה מ"מ בק"ש חייבים דבקל יכול לקרות עסי' ל"ח:

מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:

חייבים לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפל' וכמ"ש סי' רס"ט ועסי' שמ"ג:

מפסיק לק"ש. וצריך לברך לפניה ולאחריה [רמב"ם פ"ב] והא דאמרי' דלביש ומצלי היינו ק"ש (תו' דף י"ח במס' שבת) ש"מ דס"ל דאף שהפסיקו לק"ש חוזרי' ללימודם ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע אין מברכין על התפלה מפני שאין לה קבע (רד"א):

אינו פוסק. מ"מ ילמוד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכירה בזמנה ואחר לימוד יגמור כל ק"ש (כ"ה בגמ' דברכות דף י"ג) עסי' ע' ס"ד דברי הע"ת סק"ה תמוהים:

אינו פוסק כלל. אף על גב שבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה דלא כהר"ן מכל מקום אם התחיל אינו פוסק כנ"ל:

פטורים מן התפלה. דהוא מדרבנן:

שלא הזמן גרמא. אע"פ שמצוה מדרבנן היא כתבו התוס' ששייך לומר עליה שלא הז"ג ומביאין ראייה לזה מן הלל. אבל רש"י גורס טעם אחר בגמרא דרחמי נינהו:

הז"ג. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא הוא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וגו' אך מדאורייתא די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו שרוב נשים אין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם החכמים לא חייבום יותר ורמב"ן סובר דתפלה מדרבנן היא וכ"ד רוב הפוסקים ועיין בפר"ח ובס' מגלת אסתר. ובס' לב שמח. ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה. ועיין תוספות דברכות דף כ':

לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפלה. מ"א:

לק"ש. צריך לברך לפניה ולאחריה רמב"ם פרק ב'. ואף שהפסיקו לק"ש חוזרים ללמודם. ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע וכ"מ מתוספות דשבת דף י"א ע"א בד"ה כגון רשב"י וכו' דאל"כ לא מקשה מידי עליו דילמא רצה להחמיר על עצמו וק"ל:

אינו פוסק. מ"מ ילמד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר בזמנה ואחר לימודו יגמרו כל ק"ש ש"ס ברכות דף י"ג:

פוסק כלל. ואפי' אם לומד יחידי לבוש. וע"ת. אע"ג דבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה מ"מ אם התחיל אינו פוסק. מ"א. ובא"ז כתב באם שלא יתבטל מלימודו כשיפסוק צריך להפסיק:

ס"א כל הפטורים כו'. מכ"ש דק"ש דאורייתא ב"י וערש"י שם י"ז ב' ד"ה ואלו כו': חוץ כו'. מתני' שם וכפי' הרמב"ם דמ"ש שאין המטה כו' היינו המלוין כמש"ל סי' ע"ב ס"א:

ס"ב מפני כו'. עתוס' שם ד"ה בחפלה כו': שהגיעו כו'. אף לפי' תוספת כמ"ש בתוס' שם בד"ה וקטנים כו':

ס"ג ואם כו'. ומ"מ כו' ברכות י"ג ב': ואם אין כו'. תוס' דשבת שם ד"ה כגון כו' וכ"כ הרז"ה דודאי לא גרע מסעוד' ושאר דברים דשם וכ"מ בירושל' פ"א דברכות ול"ל לר"ש הלמד ע"מ לעשות ולא הלמד ע"מ שלא לעשות שהלמד שלא לעשות כו' זה שינון כו' ע"ש:

ברכות י"ז

רמב"ם פ"ז מה"ת

שם בגמרא כ'

שבת יא