פטרה משבועה או ייחד לה מטלטלין - שולחן ערוך אבן העזר סימן צ״ח

כתב נדר ושבועה. לאו דוקא כת' ה"ה אם אמר כי מחילה מהני באמירה בעלמא נ"י וכשנותן לה פטורי' נכלל הת"כ נמי בכלל כ"כ הר"ן ר"פ אף על פי:

נדר ושבועה. אף על גב דאיירי כאן בגרושה ונדר לא שייך אלא באלמנה כמ"ש בסי' צ"ו מ"מ אם לא פטרה מנדר י"ל לא פטרתיך אלא משבוע' ולא מן הנדר ועיין בנ"י ועיין בח"ה סי' ע"א:

א"י להשביעה שום שבועה. לא שבועות פוגמת ולא שבועות אפוטרופוס ולא שבועה נגד ע"א וכן כשנפרע' שלא בפניו א"צ שבוע' כ"כ הרא"ש והטעם הוא כיון דמסקי' דעת שיתן לה פטורים משבוע' פוגמת מסקא דעתה ג"כ שיתן לה פטורים מכל השבועות והא דהקש' בש"ס מי הות ידע' שיתן לה פטורים על אפוטרופוס לא הקש' כן אלא לפי דס"ד דאינו פוטר אלא משבועו' אפוטרופס לזה הקש' מי הות ידעה שיעש' אותה אפטרופוס אבל לפי המסקנא דנותן לה פטורים על שבועו' הנ"ל תו לק"מ דאף גלגול שאר שבועות דרמיא עלי' לבקש ממנו שיתן לה פטורים מסקא על דעת' שיתן לה פטורים אפילו על אפטרופוס וב"ח ל"ד מ"ש בזה:

ואם היא עדיין קיימת. הרא"ש מדייק דין זה מדברי רש"י שכתב באי כחה צריכים לישבע אם מתה היא מפרש הוא דכוונתו דוקא אם מתה היא אבל אם היא חי' צריכה היא לישבע וב"ח הקש' מנ"ל להרא"ש לפרש כך דלמא אם היא חי' א"צ לישבע מחמת הפטורים שנתן לה וכן באי כחה א"צ לישבע כיון שהיא חי' ואומרת שלא פרע לה ואפשר דס"ל להרא"ש דין זה דומה לאם נתן הוא לה פטורים דלקוחות שלו משביעין אותה אפי' על אפוטרופס שעשת' בחיי בעלה ש"מ פטורים לא מהני אחר שיצא' מרשותו כן ה"נ הלקוחו' שלה אינם פטורים משבוע' אף על פי שנתן לה פטורים והלקוחות א"י לישבע שהיא לא נפרעת דהא א"י גם שמא תאמר היא דנפרעת והיא נאמנת במיגו דיכולה למחול כמ"ש בנ"י ואין הלקוחות יכולים לישבע אלא שלא פקדתנו ועכשיו היא חי' משו"ה צריכה היא לישבע:

פטר אשתו בשעת מיתתו. כ"כ המ' וכ"כ הב"י בשם הרב נטרונאי דאבא שאול לא אמר מה אעשה וכו' אלא כשכתב לה פטורי' בשעת הקדושין אז לא מהני התנאי אלא לנפשו אבל אם פטרה בשעת מיתתו מהני דאז הוי כאלו נתן לה במתנה כל צררי שנתן לה או מה שלקחה בעצמה לכן אפילו לא אמר ממני ומיורשי א"י היורשים להשביעה ושם במ' מסיים וכתב אבל בשערי הרי"ף פליג ע"ז וס"ל אם לא כתב פטורים על הכתובה לא הועיל כלום להוציא הכתובה וב"ח הבין דס"ל להרי"ף פטורים מה שנותן לה בשעת מיתה גרע טפי ואנ"ל אלא הרי"ף ס"ל דצריך לפרש דהיא פטורה משבועת הכתובה דאל"כ י"ל דלא נתן לה פטורי' אלא על נ"מ ונצ"ב שהוא שלה וכן משמע בד"מ וזה ניחא דלא תקשה דהא לשיטות הרי"ף פטורי' מהני ממנו ומיורשיו אלא צ"ל ש"ה דאיתא לה נצ"ב ונ"מ דאז צריך לפרש דהיא פטורה לישבע על הכתובה:

או שהיא מודה. בח"מ הקשה למה אינה נאמנ' במיגו כיון דהם א"י ולק"מ ועיין בח"ה סי' קע"ו שם מבואר דין זה יותר מפורש כשידוע שהיה לחבירו חוב א"צ לומר שחבירו צוה לו לפטור החוב ואין אומרי' בזה מיגו דהוי כמיגו במקום עדים וכן מדייק לשון הרא"ש בתשו' וע"ש בש"ך:

ומשביעין וכו'. אף על גב כבר כתב משביעין יורשיה ואת הבאי' ברשות' משום שם איירי דנשבעי' שלא פקדתנו וכאן אם הם נעשו אפוטרופסי' או אם הם פגמו צריכי' לישבע שהם לא לקחו יותר וצריכים לישבע אפי' בדלא טעין הב"ד וע' בח"ה סי' ק"ח ובסמ"ע ר"ס פ"ד אם פגמו בנו לא ישבע וכאן מבואר דישבע ואפשר שם קאמר אם פגם המלוה אין שבועה מוטל על היורשים שלו אא"כ כשטוען הלוה השבע לי אבל אם היורש פוגם צריך לישבע אפילו בלא טענה כמ"ש כאן:

אבל יורשיו. אפילו לשיטות הרי"ף דס"ל כשהוא לא נתן לה פטורי' ולא השביע אותה א"י היורשי' להשביע אותה כמ"ש בס"ד היינו שבוע' אפטרופס' א"י להשביע אותה כיון דהבעל היה יכול להשביע אותה ולא השביע אותה אז אמרי' מסתמא מחל לה השבועה מ"ה א"י היורשי' להשביע אות' אבל שבועת פוגמת ושבוע' נגד ע"א א"י להשביע אות' אלא כשמגיע הזמן לגבות הכתובה א"כ לא ס"ל דמחל לה מ"ה היורשי' משביעי' /אותה, ומ"ש הרמב"ם פ"ט דשותפין שהרי היורשים משביעים/ את האשה שנעש' אפוטרופס בחיי בעלה מבואר דלא ס"ל כהרי"ף בזה:

כגון לקוחות. אבל אנטלרי' שלו א"י להשביעה על אפוטרופו' שהיתה בחיי בעלה קודם שנעשה אות' לאפיטרופס דהא באי מכחו כ"כ הרמב"ם ואפשר גם הרא"ש ס"ל כן אף על גב דהרא"ש ס"ל באים ברשותו היינו אפטרופ' ולא לקוחות כי בלקוחות שלו ס"ל דל"מ פטורי' כמ"ש בסמוך ותנא באים ברשותו יכולים להשביע אותה י"ל דס"ל נמי כרמב"ם דמשביעי' אותה על אפטרופ' שלה לאחר שנעשו הם אפטרופ' אבל קודם שנעשו הם אפטרופ' א"י להשביע אותה דברי המחבר לכאור' תמוה שכ' הבאים ברשותו כגון לקוחות א"כ מ"ש בסעיף אח"ז פטורים מהני נגד הבאים ברשותו משמע היינו לקוחות ובסעיף ז' פסק נגד לקוחות ל"מ פטורי' ולפ"ז הבאים ברשותו דקתני פירושו אפטרופ' ולא לקוחות:

ואפי' פגמה היא או היורשים. ול"ד אפטרופוס אף ע"פ שנתן לה פטורים מ"מ אם נעשה אפוטרופוס אחר מותו צריכה לישבע דלא פטרה אלא מממונו ואחר מותו יצא הממון מרשותו אבל שבועת פוגמת דפטרה מפגם הכתוב' מה לי אם פגמה בחייו מה לי אם פגם אחר מותו, ועוד על אפוטרופוס אחר מותו לא מסקה דעתה כן כ' הרא"ש:

שאפילו ע"י גלגול. מיהו הרמב"ן והריטב"א ס"ל דיכול להשביע' ע"י גלגול אף על פי שפטרה בפירוש ועיין לקמן מ"ש ועיין בח"ה סי' צ"ג הביא פלוגתא בזה:

ויש מי שאומר אפי' לא פטרה. כ"כ הרא"ש בשם ר"ה ורמב"ן בשם תשו' הרי"ף דס"ל סיפא דמתני' הלכה לבית אביה לא קאי על הרישא ואיירי דלא פטר' ומ"מ אין היורשים יכולים להשביע על האפוטרופס שבחיי אביהם ונראה הטעם הוא דא"י להשביע' משום הרי"ף אזיל לטעמו דס"ל כסתם מתני' דבעל יכול להשביע אימת שירצה לכן אם לא השביעה הוי מחילה מ"ה אין להם שום דין ודברים עליה להשביע על אפטרופוס ונראה אפילו על ידי גלגול א"י להשביע דהא קתני במתני' ואם נעשי' אפוטרופס היורשים משביעים אותה על העתיד ואין משביעין על העבר ש"מ אף על ידי גלגול אין משביעי' דהא היא חייבת שבועה על להבא וקי"ל אף על טענות ספק של התובע כל שיש רגלים לדבר כמו הכא מגלגלים אלא ודאי על אפטרופוס של אביהם א"י לגלגל כלל ועיין מה שתירץ הרא"ש בשם חכמי נרבונא הא דתנא במתני' ואין היורשים משביעים אותה על העבר דאתי לאשמעי' אפילו ע"י גלגול אין משביעין אלא לשטתו איירי המתני' כשנתן לה פטורים, ונשמע לשיטות הרי"ף אפי' לא נתן לה פטורים וב"ח וח"מ מסופקים בדין זה להרי"ף אם יכולים לגלגל עליה שבועת אפטרופוס ולכאורה נ"ל כמ"ש לפ"ז גם אם פגמה הכתוב' בחייו א"י להשביע וע' ב"י מאריך בזה והקש' מנ"ל להטור שהרי"ף ס"ל דהיורשים א"י להשביעה על אפוטרופוס אפי' לא פטרה ול"ד וכבר השיג עליו הב"ח ובט"ז כתב דלא קי"ל כדעת הרי"ף בזה שהרי בח"ה ר"ס צ"ג אית' אם מת הרי היורש משביע את שותף אביו ולא אמרינן מדלא השביע אותו מחל לו:

אפי' אמר מנכסי אלין. היינו מימרא דאבא שאול בין דלא שבועה ובין דנקי שבוע' בין דלא נדר ובין נקי נדר בין מנכסי ובין בנכסי אילין בין הוא ובין יורשיו א"י להשביע' אבל מה אעשה שהרי אמרו חז"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ויש בזה ג' שיטות לשיטות הרי"ף ורמב"ם וכמה פוסקים מהני פטורים מיורשיו כשאומר בפירוש דהיא פטורה מיורשיו, ומה שאמר אבא שאול מה אעש' וכו' קאי כשאומר נקי נדר מנכסי אילין ולא אמר בפירוש ממני ומיורשי אז אמרינן דכוונתו היה דהיא פטור' ממנו ולא מיורשיו כיון שהוא תקנות חז"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים וכו' מסתמא לא פטרה משבועה זו אף על גב לכמה אמוראים מהני סתם פטורים קי"ל הלכת' כאבא שאול, ולשיטות ר"ח כמ"ש הריטב"א בשמו אם פטרה בפירוש ממנו ומיורשיו אף משבועת יתומים מהני אלא כשפוטר סתם אמרי' דפטרה רק משבועת אפטרופוס ושבועת פגמה אבל משבועות יתומים לא פטרה ואז צריכה לישבע גם על אפטרופס גם על מה שפגמה מחמת גלגול והיינו מ"ש אבא שאול מה אעשה שהרי אמרו חז"ל הבא ליפרע מיתומים צריך שבועה א"כ לא מהני הפטורים שהרי יכולים לגלגל עליה שאר שבועות, לפ"ז מוכח דס"ל אפילו פטורים בפירוש יכולים היתומים לגלגל ולכאורה קשה הא מבואר במתני' משביעים על לעתיד ולא על לעבר ש"מ אף ע"י גלגול א"י לגלגל עליה, ואפשר דס"ל א"ש פליג על מתני' והלכתא כא"ש כדאמר ר"נ בש"ס ומ"ש תוס' בשם ר"ח דהלכתא כר"ש דצריכה שבועה י"ל תוס' איירי כשלא פטרה בפירוש מיתומים מיהו בהרא"ש מוכח לר"ח ור"ת לאו מחמת גלגול משביעים אותה על אפוטרופ' ועל פוגמ' דהא ס"ל להרא"ש מה שפוטר בפי' אין מגלגלין אע"כ דפטורים אלו לא מהני לשבועות אלו וצריכה שבועה ולא מחמת גלגול שבועה צריכה שבועה לפ"ז ס"ל לר"ח כשיטה ג' שהבאתי אפילו פטורים בפירוש מיתומים לא מהני ומוכח מזה דהרא"ש ס"ל שבועת אפוטרופס משביעים בלא גלגול דהא ר"ש קאי על מתני' כשנתן לה פטורים וקאמר כשתובעת הכתובה משביעים אותה וכתב הרא"ש ע"ז דמשביעים אותה על הכל שהיה בידה והיינו שבועת אפוטרופ' וא"א לו' מחמת גלגול משביעים אותה דהא נתן לה פטורים ודבר שפטר אותה א"י לגלגל עליה אע"כ ס"ל מ"ש חז"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים ישבע היינו שבועה שלא התפיסה בעלה ולא לקחו בעצמה והכל נכלל בכלל שבועות היתומים ועל שניהם אמר א"ש מה אעשה וכו' א"כ אפי' פטורים לא מהני והשני שבועות הללו שוים הם ונשמע מזה מת פתאום דליכ' חשש שהתפיס לה הבעל צררי מ"מ צריכה שבועה שמא לקחה בעצמה ושבועה זו ג"כ שבועת יתומים ואם מתה בלא שבועה א"י להוריש השבועה אלא קשה לפ"ז מ"ש הטור בייחד לה קרקע או מטלטלים גובה בלא שבועה דל"ח תו לצרר הא אכתי איכ' למיחש שמא לקחה בעצמה וא"ל הטעם שכתב המ' כשמיחד לה תו לא הוי תובעת כתובתה ואין משביעים אותה אלא כשתובעת א"כ ל"ל הטעם דל"ח לצררי ת"ל דאינה תובעת הכתובה ושיטה ג' היינו דעת הרא"ש וכמה פוסקים דלא מהני פטורים אפי' בפירוש נגד היתומים:

אינה מועיל לגבות מלקוחות. אפי' לקוחות שקנו אחר שנתן לה נאמנות משום דאיכא נפישי רמאים כ"כ הרא"ש לפ"ז אפשר אפילו קנין לא וע' בח"ה סי' ע"א וע' בש"ך שם וכן אם יש כאן עוד ב"ח אין מועיל נאמנות דהא איכא פסיד' לב"ח אחר:

אפי' פטרה בפי'. הנה במרדכי ובטור כתבו בשם ר"ח קנין מועיל לגבות מיורשים וכ"כ הרשב"א בתשו' והריטב"א כתב בשם ר"ח אם פוטר בפירוש מיתומים מהני בלא קנין כמ"ש לעיל וכתב שם אפי' לשיטות הפוסקים דס"ל פטורים בפירוש ג"כ לא מהני מ"מ קנין מהני כשנותן פטורים בפירוש מיתומים וכשלא עשה קנין ס"ל דלא מהני משום דלא אלמו דבריו ודברי הח"מ מ"ש בזה תמוהים ולא ראה סוף דברי הריטב"א:

נוטלים כתובתה. משום דלא אמרינן תרי קולא, א' דברי אבא שאול דלא מהני פטורים, ב' דברי רב ושמואל אין אדם מוריש שבועה לבניו ובח"ה סי' ע"א וסי' ק"ח פסק דנאמנות מהני נגד יורשיו ובנ"י מדמה דין מלוה לכתובה וב"ח כתב לענין כתובה חיישינן טפי לצררי מיהו קשה אם נשתנה דין כתובה מדין מלוה למה יליף הרא"ש מדין כתובה לדין מלוה היכ' שנותן פטורים צריך להזכיר בפי' פטורים מיתומים ואפשר דהרא"ש ס"ל בכתובה לא מהני פטורין בפי' ומלוה ס"ל ל"ד לכתובה כמ"ש ב"ח לכן כ' במלוה מהני פטורים כשנותן פטורים בפי':

נדר ושבועה. לאו דוקא כתב דה"ה אמר דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כדאיתא פ"ק דקידושין וכ"כ הריטב"א ז"ל לשון נ"י פ' הכותב וכתב הר"ן ריש אעפ"י דאם פטרה משבועת כתובה פטרה אף משבועה על התוס':

נדר ושבועה אין לי עליך. אף על גב דכאן בגרושה מיירי ונדר לא שייך אלא באלמנ' משום דנמנעו מלהשביע' בב"ד משום דמור' היתרא דטרחא קמי יתמי אבל גרושה משביעין אותה בב"ד וכמו שנתבאר לעיל בסי' צ"ו סעיף כ' מ"מ אם לא כתב לה אלא שבועה אין לי עליך היה יכול לטעון לא פטרתיך אלא משבועה חמורה אבל מנדר לא פטרתיך אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרו ממנה הרי פטור מכל נדר וכן איפכא כ"כ נ"י ושכ"כ הריטב"א ונראה אם כתב לאשה נדר אין לי עליך מכ"ש אין יכול להשביעה דשבועה חמורה ומיהו יכול לטעון כשפטרתיך מנדר היינו אם תתאלמן אבל אם גירשה יכול להשביעה:

אינו יכול להשביעה שום שבועה. עיין מ"ש מזה בסמוך סעיף ב':

כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה. נראה דה"ה איפכא אם נתגרשה ואח"כ מכרה לאחרים:

ואם היא עדיין קיימת וכו'. לכאורה משמע אף אם פטרה הבעל משבועה צריכה לישבע כשמכרה כתובתה דלא פטרה אלא בשלא מכרה ואין לזה טעם וכבר נתעורר ע"ז בב"ח עיין מ"ש כאן ולקמן סי' ק"ה דמסיק ומחלק דאיכא למימר דלא פטרה אלא כשטוען עלי' שמא אבל כשטוען ברי שנפרעת והיא מכחישתו מזה לא פטרה וכל זה אינו ברור דנאמנות מועיל אפי' לטענות ברי ואפי' לפוגמת:

פטר אשתו בשעתו מיתתו וכו'. לאו דוקא בשעת מיתתו דה"ה בחייו וזה לשון המרד' הפוטר את אשתו בשעת מיתה נוטלת כתובתה בלא שבועה בין לעבר ובין להבא ואפילו היא בבית בעלה וכיון דקי"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי חשבינן לי' כנותן מתנה וכו' וע"כ נקט בשעת מיתה כדי לפוטרה אפי' להבא עיין בב"ח סוף הסי' מ"ש בשם שערי הרי"ף:

מפסדת הנכסים צריכה לישבע. אף על פי שמשלמת מה שמפסדת אפ"ה איתרע נאמנות דילה וצריכה לישבע:

או שהיא מודה וכו' ואינה נאמנת לומר וכו'. יש לדקדק למה לא תהיה נאמנת במיגו וראיתי בתשו' הרא"ש כלל נ' סי' ז' כתב ג"כ ואפילו אין כאן עדים וכו' דאין כאן מיגו וכו' ולא נתן טעם למה אין כאן מיגו וראיתי בב"י בסי' קי"ח כתוב שם תשובה זו בלשון אחר וזה לשונו מ"כ על אשה שכתב לה בעלה שהוא פוטר אותה וכו' ואחר פטירתו כשהראת ליורשים נכסי בעל' אמרה על קצת שטרות אלו אמר לי בעלי לקרעם והיורשים אומרים שלא האמינה בעלה על כך וכו' ואם קרעה השטרות וכו' חייבת לשלם כיון שאין לה עכשיו מגו עכ"ל כלו' מאחר שהיורשים מיחו בידה קודם שקרע' ואמרו לה אין אנו מחוייבים להאמין לך זה וא"כ אם מיחו בידה כדין מיחו ומאחר שהם זכו בדין תורה אין לה להזיק אותם אף שאומרת שהאמת אתה ולפי זה יש ליישב גם הגירסא שלנו דמאחר דיש יכולת ביד היורשים למחות אין לה לקרוע השטרות שלהם בלא ידיעתם דהא לא הופקדו בידה ומיד כשמת נפלו נכסי קמי יתמי ועיין בתשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ח' ודוק שם:

נאמן בפי' על כל דבר. כלו' שכתב בפי' על כל דבר שתאמר תהיה נאמנת אבל אם לא כתב רק סתם תהיה נאמנת כשני עדים לא קאי רק על פטור השבועה שתהי' נאמנ' כשני עדים שיאמרו שיפרע לה הכתוב' אבל לא לענין שאר דברי' שתאמ' בנכסי בעלה ועיין בד"מ:

ומשביעין ג"כ יורשי' וכו'. הנה לעיל סעיף א' כתב סתם שאינו יכול להשביע' שום שבועה ומבואר בסוגיא בגמרא פ' הכותב שסתם פטור הוא משבועת פוגמת ואינך השנויה במשנה ומכ"ש משבועת אפטרופסת דהוא רמי עלה וגם הוא טענת שמא וע"כ כתב כאן כשלא פטר רק אותה אז יורשיה ובאים ברשות' חייבים לישבע שבועת פוגמת ושבועת אפטרופסת אם נעשו אפטרופסים וה"ה בלא פגימה אם טען ליורשים פרעתי לכם ג"כ צריכם לישבע בדא"ל אשתבעו לי אך בפוגם אף בדלא טעין הב"ד משביעין אותה ועיין בסמ"ע ריש סי' פ"ד כתב להלכה שאם פגמו בנו לא ישבע שהתקנה שהתקינו בו התקינו ולא בבנו והוא מדברי ב"י בשם בעה"ת שכ"כ בשם הירושלמי וכאן פסק המחבר להלכה שגם ביורשים שייך פגם, ועיין בב"ח שכתב דמ"ש הטור שאינו יכול להשביע' שום שבועה היינו אם כתב לה לאחר שנעשית אפטרופסת פטרה מן האפטרופסת ולא מן הפוגמ' ואם פטרה בשעת נשואין פטרה מפוגמ' ולא מן אפטרופס' ולדבריו יתפרשו דברי הטור לצדדים וכל דבריו אינם ברורים גם מה שתמה על הרא"ש תמיהתו אינה תמיה ושפתי הרא"ש ברור מללו כשפוטר' מפוגמ' מכ"ש פוטרה מאפוטרופס' דרך אגב ובגמ' לא מקשה רק אם פטרה מאפוטרופס' לחוד ולאו מפוגמת מאחר שרוב הכותבים פטור בשעת נשואין כוונתם על פוגמ' א"כ ה"ה פטרה לאחר שנשא' ונעשית אפוטרופס' סתמא דמילת' פטרה מכל השבועות דפוגמ' מילתא דשכיחא היא ודלא כמ"ש בב"ח:

ולא יורשיו. לקמן סעיף ז' מבואר די"א דלגבי יורשים אינו מועיל פטור ונאמנת/ ולא נאמנת /אפילו פטרה בפי':

ולא הבאים ברשותו. לאו היינו לקוחות דהא בסמוך סעיף ז' פסק דאין נאמנות מועיל גבי לקוחו' אלא הבאים ברשותו היינו אפוטרופוס שמינה על נכסיו או נתן נכסיו במתנת ש"מ דכיורשים שוינהו רבנן:

שאפילו ע"י גלגול אינו יכול להשביע'. בנ"י כתב בשם הרמב"ן והריטב"א דיכול להשביעה ע"י גלגול אף אם פטרה:

שאפי' לא פטרה אין היורשים וכו'. דכיון דלא השביעה הבעל בחייו ולא צוה להשביע' מחל לה שבועו' אפטרופסו' דהוי כחלקו השותפין ובמשנה בכתובו' דף פ"ז ע"ב דקתני שצריך לפטור אותה אף מן יורשיו היינו משבועו' פוגמת ושאר שבועו' מיהו ע"י גלגול אפשר דמודה גם בעל דעה זו דיכול לגלגל עליה כמו שבועת השותפין אחר שחלקו ולפ"ז לבעל דעה ראשונה אף בלא גלגול צריכה פיטור מן היורשים ולא אמרי' מחל לה דאפשר לומר דלא היתה תובעת כתובתה בחייו ואין בידו להשביעה לפי מ"ש סי' צ"ז ס"ק ג' דכל זמן שאין תובעת כתובתה אין יכול להשביעה באשר בעל דעה הראשונה היא הרא"ש והוא סובר בסי' צ"ז כרבי שמעון דאין יכול להשביעה בטענה שמא קודם שתבא לגבות כתובתה:

אינו מועיל לגבות מהלקוחו' וכו'. וה"ה אם יש כאן עוד ב"ח אחר אינו מועיל ג"כ נאמנו' כל היכא דאיכא פסידא לב"ח האחר ועיין בח"מ סי' ע"א סעיף י"ט ועיין בב"ח מ"ש כאן:

אפילו פטרה בפי' לגבי יורשין. בטור כתב בשם ר"ח דבקנו מיניה אלים כח קנין לפוטרה לגמרי אף מיורשיו וכאן השמיט זה משום שאף אם יהיה דעת ר"ח כן הא איכא פוסקים דס"ל דפטור לגבי יורשים לא מהני כלל דהוא אינו יכול לעקור תקנת חכמים משמע אפילו קנו וכן מפשט הלשון של אבא שאול כתובו' פ"ז ע"א דקאמר אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה משמע דלא מצא תקנה כלל שיועיל וגם הרא"ש השמיט חילוק זה דקנו מיניה ועיין בב"י בתשו' הרשב"א והריטב"א שהביא משמע דגם לר"ח אם פי' א"צ לקנין וא"כ מאן דס"ל דפי' לא מהני גם קנין לא מהני ואין תקנה בעולם לגבות מן היורשים שלא בשבועה:

אם פטרה הבעל כו' כיצד כתב כו' כתב הר"ן כתב לה לאו דוקא דה"ה באמירה דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כו' עד כאן לשונו:

להשביעה שום שבועה בגמרא פ' הכותב (כתובות דף פ"ו) כתב לה נדר ושבועה כולי ופרכינן שבועה מאי עבידתיה פירוש רש"י איזה שבועה סתם אשה חייבת כו' אמר רב על אפוטרפא שנעשית בחיי בעלה פירש"י מזה פטרה אבל אם פגמה כתובתה לא נפטרה משבועה מכח תנאי זה דכי פטר לה משבועה דקא רמי הוא עליה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטרה רב נחמן אמר על הפוגמ' כתובתה פירש"י וכ"ש שבועת אפוטרפא דמכל שבועה פטרה והקשה רב מרדכי לרב אשי על מ"ד משבועו' אפוטרפס פטרה מי הוה ידעית דמושיב לה אפוטרפס דאמרי ליה כתוב לי דלא משתבעית לי אבל למ"ד דפוגמת ל"ק דמסקא אדעתא דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי ואמרה ליה כתוב לי דלא משתבעית לי פירש"י ומגו דרמיא אנפשיה תבעה לי' פטור כל שבועות עכ"ל מבואר מזה דלכ"ע פטורה משבועת אפוטרפא דלרב פשיטא דפטור' דהא ע"ז קאי עיקר הפטור ולר"נ דעיקר השבועה על פוגמת אלא דכיון שיש לה דיעה לבקש על פטור פוגמת ממילא היא מבקשה גם על אפוטרפא כי פליגי בפוגמת דלרב פוגמת לא מהני פטור סתם כיון שהיא גרמה לנפשה ועיקר קושית רב מרדכי להוכיח שגם פוגמת בכלל הפטור דע"ז מסקא אדעתי' ומבקשת ממנו הפטור וממילא הכל בכלל ומסקי' דרב שאמר על אפוטרופ' קאי על הסיפא דקתני הלכה מקבר בעלה לבית (אביה) ונעשית אפוטרופס אין משביעין אותה על העבר דהיינו על אפוטרופ' שהיתה בחיי בעלה דאע"פ שמת הבעל אין עליהם שם נכסי דיתמי ותנאי מועיל בהם ורב דאמר על אפוטרופ' קמ"ל האי מלתא והיינו למעוטי מה שהיתה אפוטרופא בין מיתה לקבורה משביעי' לה דאז קרוים נכסי דיתמי אבל ברישא לא פליג רב על ר"נ וס"ל ג"כ דמפוגמ' פטרה ושבועת אפוטרפ' בכלל הפטור כ"ז מבואר בהלכה וברש"י ולא כתבתי זאת אלא שיש בדברי מו"ח ז"ל שלא בדיקדוק שכתב וז"ל ומסיק בגמרא דכותב לה כשהיתה כבר אפוטרופא וז"ש רבינו לא שבועות אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת כלומר אבל על אפוטרופסות שלא היתה בשעה שכתב לה אינה בכלל הפטור אבל שבועת פוגמת כולהו מודים דפטרה עכ"ל וכד ניים ושכיב אמר להאי מילתא כי היה סבר דקושיי' מרדכי היתה להוכיח שלא פטרה אלא משבועו' פוגמ' ולא משבועת אפוטרפס' ומה מתמה על הרא"ש שמשמע מדבריו דבשעת נשואין בקשה לפוטרה אף אם יושיבה אפוטרפסי' ובגמרא קאמר בהדיא דלא מסקא בדעתה ע"ז והשאיר בצ"ע ובחנם טרח כ"ז דודאי פטורה על אפוטרפס' לכ"ע אעפ"י שלא מסק' על דעת' לבקש ע"ז אלא הי' בדעתה על פוגמ' אגב זה נכלל גם אפטרופסו' כמ"ש רש"י וקושיית רב מרדכי לא היתה אלא על רב שאמר אין פוגמת בכלל וזה פשוט לכל מעין בסוגיא ומו"ח ז"ל לא טרח לעיין כל הצורך בזה:

עדיין קיימת כולי הטעם דבזה שהממון שייך לאחרים לא מהני נאמנות שנתן לה דלא נתכוין לפטרה אלא להנאתה דהיינו אם הממון יגיע לה ממילא הוה כאן כמו לא פטרה כלל שמבואר בסי' ק"ה לקמן דאם היא חיה צריכה לישבע ואם לאו יפסידו כלקוחות וע"ש:

פטר אשתו כו' ב"י בשם תשובת רב נטרונאי דאם אמר בשעת מיתה תנו לה כתובתה ואל תשביעו אות' דבריו קיימין ופטורה משבועה אפילו על העתיד:

אין יורשיה כו' דכיון שיש כאן יתומים מן היתומים מרי' אין אדם מוריש ממון לבניו מה שלא היה יכול לגבות בלא שבועה:

או יורשים מן היורשים פי' שיורשים אומרים שקבלו קצת מהכתובה מן היורשים שלי:

שאפילו ע"י גלגול כו' הב"י כתב שזהו לפי דעת הרא"ש ולא דק דבאשר"י מבואר שה"ר משה מנרבונא למד כן מל' המשנה שאמרה כפל שאין משביעין על העבר אלא דקמ"ל שאפי' גלגול אין כאן וכתב הרא"ש ואע"ג דבשותפין שחלקו ואן עליהם שבועו' שותפין אפ"ה משביעין ע"י גלגול שבועה ממקום אחר שאני הכא שפטר' בפי':

ויש מי שאומר היינו מ"ש הטור ורב אלפסי כתב דאפילו לא פטרה כו' לא נהירא לא"א הרא"ש וכתב ב"י דלמד רבינו הטור זה מדמתני לה הרי"ף אסיפא כו' לא מטעם פיטור שפטרה הבעל הוא דמי הוה ידעי' כו' אלא מטעם שאפילו לא פטרה כו' עכ"ל ולא דק בזה בגמרא שפיר דודאי פיטור דאפוטרופוס של עבר הוא מטעם הפטור שנתן לה על הפוגמת שהיא עיקר כיון דמסקא אדעתא אלא שאגב זה נכלל גם פיטור דאפוטרופסו' כמ"ש רש"י והרא"ש הבאתיו לעיל בסמוך ושם בארתי הפשט בגמרא ובאמת הדבר תמוה במ"ש בשם הרי"ף מה שלא נמצא בו ואף את"ל שכתב הריף כן בתשובה מ"מ אין צודק מ"ש הטור ולא נהירא לא"א דמשמע שאשר"י כתב הך פלוגתא זו בפי' וזה אינו אלא בשם רב האי כ"כ וז"ל הרא"ש ורב האי ז"ל כתב דאיירי שלא פטרה הבעל משבועה ואפ"ה אין יורשים משביעים אותה על אפוטרפס' דבחיי בעלה כיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה ופירש"י עיקר עכ"ל פי' דלרש"י דוקא בפטרה הבעל אמרינן כן ע"כ נלע"ד דט"ס יש בטור במקום שכתב רב אלפס צ"ל רב האי והיינו ממ"ש כמ"ש הרא"ש לענין הלכה אע"פ שהביא כאן הש"ע בשם יש מי שאומר לא קי"ל כן דהא בח"מ סי' צ"ג כתב לענין שבועו' שותפין דאם מת השותף היורש משביע את השותף השני דלא אמרינן הך סברא מדלא השביע אותו שותפו בחייו ודאי מחל לו ה"נ כן היא דאין חילוק בזה בין האפוטרופס' או שאר תביעות בין שותפין כנלע"ד ברור עוד כתב ב"י אח"ז וז"ל ק"ל שה"ל לרבינו לכתוב כו' דברים אלו אין להם ביאור אולי משנה הוא בט"ס:

אא"כ פטרה בפי' זה דעת הרי"ף ובגמ' איתא תחלה אמשנה דאין לך עלי נדר כו' ואח"כ בגמרא מימרא דרבה באם אמר דלא נדר כו' לא מהני ואם אמר נקי נדר דמהני ור' זכאי מחלק בין מנכסים סתם בין בנכסי אילין דזה דוקא מהני ואח"כ אמר רב נחמן הלכה כאבא שאול בן אבא מרים בין (דלא נדר ובין) נקי נדר בין מנכסהו כולהו מהני אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכתב הרי"ף ע"ז וה"מ דכתב לה דלא נדר או נקי בלחוד ולא אמר בין ממני בין מיורשי אבל אם כתב לה ממני כו' גובה בלא שבועה ואפי' פוגמת כו' כסתם מתני' דקתני נדר ושבועה אין לי עליך כו' והקשה הרא"ש דהא קי"ל כר"ש דאמר באם תובע' כתובתה דחייב' שבועה אפילו אם פטרה בפי' כאבא שאול ותי' דאבא שאול ס"ל דאם אמר דלא נדר או נקי בין מנכסי מהני אבל מה אעשה כו' שחכמים הזקיקו לשבועה כשאמר בלשון אבל אם פטרה בפי' מן היורשים מודה אבא שאול ובהא פסק ר"נ כאבא שאול כו' מיהו ר"ח פסק כא"ש אפילו פטרה בהדיא מן היורשין וכן דעת התו' ודעת רב אלפס עכ"ל ונראה דהא דמסיים ודעת רב אלפס היא ט"ס דאל"כ קשה הא כתב תחילה שרי"ף פוטר אם אמר בפי' וכן בב"י לא העתיק זה והטור הבי' תחילה דאם כתב לה מנכסי אילין לא הוא ולא יורשיו וללא באי כחו משביעין אותה ואח"כ מביא ואבא שאול פליג את"ק בפטור יורשים אפילו פטרה בפי' לא מהני גבי יורשים ופסק רי"ף כת"ק דפטור מועיל גבי יורשים וה"מ כשפירש לי וליורשי אבל לא פי' אע"ג שכתב נקי נדר מנכסי אילין לא מהני ור"ח ור"י פסקו כרא"ש דלא מהני כלל גבי יורשים אפי'פי' לי וליורשי ולזה הסכים א"א עכ"ל והקשה ב"י כיון שמסיק דהלכה כא"ש ליתיה לההוא דרבי זכאי דאמר מנכסיי אילין מהני ולמה לו להטור לכותב' ואח"כ הקשה ב"י על מ"ש דפסק רב אלפס כת"ק כו' דהא משמע בהדיא שהרי"ף ס"ל דלא פליג א"ש אתנא דמתניתין דאמר דמהני פטור בהדיא ואין כאן פלוגתא ונראה דלק"מ דמ"ש הטור תחילה דאם אומר מנכסיי אילין דמהני לא כתבו דרך פסק הלכה אלא סמך על מ"ש אחר זה ומ"ש פליג את"ק כו' ואמר דיש בזה פלוגתא בין ת"ק לא"ש באומר מנכסיי אילין ואע"ג שהכניס דין דבאי כחו בנתיים אין בזה קושיא וכוונ' הטור דלא תימא דתנא דמתניתין דהזכיר פטור בפי' דמהני משמע אבל מנכסי אילין לא מהני וא"כ אין פלוגתא בין א"ש לת"ק זה אינו דלת"ק ודאי מהני זה כמו פטרה בפי' דהא רב זכאי שהוא מחמיר טפי מרבה עכ"פ מהני באומר מנכסי אילין דאל"כ הוה רבי זכאי לא כת"ק ולא כא"ש אלא ע"כ וכת"ק ס"ל ולשון מנכסיי אילין הוה ממש כמפרש בהדיא וא"כ א"ש דפליג בלשון מנכסיי אילין פליג גם כן את"ק ואפי' בפטרה בפי' לא מהני ומ"ש ב"י דהא הרי"ף ס"ל דלא פליג א"ש על ת"ק לק"מ אם תעיין בדברי הרא"ש שזכרנו דתחילה אמר דלדע' רי"ף לא פליג א"ש על הת"ק בפי' בהדיא ומודה ליה דמהני ואע"ג דכתב הרא"ש בשיט' הרי"ף לשון כסתם מתניתין אין כוונתו דמתניתין חולק' ע"ז דא"ש אלא ה"ק דא"ש מודה בזה כיון דסתם מתניתין אומר' כן למה נעשה פלוגתא ע"ז בחנם ואח"כ סיים הרא"ש בלשון זה מיהו ר"ח פסק כא"ש אפילו פטרה בהדיא כו' פי' שהר"ח ס"ל דא"ש חולק על ת"ק וס"ל אפי' בהדיא לא מהני ולא כרי"ף דס"ל דא"ש מודה לת"ק מ"ה כתב הטור בפשיטות דלא"ש לא מהני אפי' אם פטרה בהדיא כנ"ל פשוט כוונ' הטור ולק"מ קושיי' ב"י ובחנם טרחו בדרישה ומו"ח והאריכו למעניתם בדוחקים כל א' לפי דרכו ואשר זכרנו הוא דבר ברור בס"ד:

אבל אם מתה כו' פי' דבזה שפטרה בפי' אין אנו אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו כיון שמן הדין פטורה כיון שפטרה בפי' אלא שחכמים החמירו עליה שתשבע ע"כ כל שא"א לה לישבע אין הפסד ליורשים מחמת זה ונראה לי שעכ"פ צריכין לישבע שלא פקדתנו:

ושבועה. ל"ד כתב ה"ה אם אמר כי מחילה מהני באמירה בעלמ' נ"י. וכתב הר"ן ר"פ אע"פ דאם פטרה משבועת כתובה פטרה אף משבועה על התו' ח"מ ב"ש. אם אמר הבעל בשעת מיתתו הוו יודעים שנכסי אינם מספיקים לכתובת אשתי הרי זה פטרה משבועה והודה בשעת מיתתו שהוא חייב לה ולא אתפסי צררי כנה"ג וכ"כ בספר מעשה חייא בתשובה סי' ב':

מיתתו. דאז הוי כאלו נתן לה במתנה כל צררי שנתן לה או מה שלקחה בעצמה לכן אפי' לא אמר ממני ומיורשי א"י היורשים להשביעה ועי' ב"ש:

דבר. כלומר שכתב בפירוש על כל דבר שתאמר תהיה נאמנת אבל אם לא כתב רק סתם תהיה נאמנת כשני עדים לא קאי רק על פטור השבועה שתהיה נאמנת כשני עדים שיאמרו שיפרע לה הכתובה אבל לא לענין שאר דברים שתאמר בנכסי בעלה ח"מ:

יורשיה. עיין סמ"ע ר"ס פ"ד ועיין ב"ש ח"מ:

להשביעה. והרמב"ן והריטב"א ס"ל דיוכל להשביעה ע"י גלגול אעפ"י שפטרה בפירוש ועיין בח"מ סי' צ"ג:

היורשים וכו'. כתב הח"מ מיהו ע"י גלגול אפשר דיוכל לגלגל עליה ע"ש. וב"ש כתב בפשיטות דאפילו ע"י גלגול אין משביעים אותה לדיעה זו וט"ז כתב דלא קי"ל כדיעה זו שהרי בח"מ סי' צ"ג סעיף ג' איתא שם אם מת הרי היורש משביע את שותף אביו ולא אמרינן מדלא השביע אותו מחל לו ע"ש:

יורשיו. מ"מ קנין מהני כשנותן פטורים בפירוש מיתומים ב"ש. וח"מ כתב דאפי' קנין לא מהני ע"ש:

אם גירשה כו'. רש"י שם ד"ה אבל כו':

כגון אם כו'. כמ"ש בתוספתא והביאו הרא"ש שם אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה להם או נתנה במתנה:

ואם היא כו'. הרא"ש שם מדיוק דברי רש"י הנ"ל ובפרק הנשבעין סי"ד ועח"מ סימן ס"ו סעיף ט"ו:

אבל אם ראו כו'. עח"מ סי' ע"א סי"ג:

ואם יש כו'. עח"מ סימן קע"ו סי"א בהג"ה:

אבל כו'. דוקא על ב"ד ס"ג ודוק' כשני עדים דאל"כ אינה נאמנת במקום עדים כמש"ש ס"א.

אם פגמו הכתוב'. ערא"ש ס"ס כ"ח וי"מ אבל משביעין כו'.

או אם כו'. ואפילו נתן כו'. הרא"ש שם רסכ"ט בירושלמי מפרש כו' ותוספת פ"ו ב' ד"ה נדר כו': ח) ואפילו אם כו'. ירושלמי שם ע"ש בארוכה:

כגון לקוחות. כנ"ל מהתוספתא:

כגון אם כו'. שבועות מ"ח א':

ואפי' פגמה היא כו'. גמרא שם:

או היורשים כו'. כי"מ הנ"ל:

אבל כו' אבל כו'. מתני' שם:

שאפי' כו'. רא"ש שם סי"ח והקשו חכמי כו' ותירץ הר"ש כו' ונ"י כתב בשם הרמב"ן וריטב"א יכול להשבע גלגול עבטוח"מ סי' ע"א:

ויש מי כו'. הרא"ש שם בשם ר"ה גאון וכ"כ הרמב"ן בשם תשובת הרי"ף ופי' דסיפא דמתניתין הלכה כו' לא קאי ארישא אבל הרא"ש כתב דפרש"י עיקר וכן מ' בתוספתא:

על מה כו'. ר"ל אם פטרה וכסברא ראשונה וז"ש ואפילו על ידי גלגול וכ"ה בטור:

לצורך קבורה. ר"ל דלא כירושלמי שאף לכ"ד וכמ"ש הרא"ש סוף סכ"ח והטור:

אלא אם כן כו' וי"א כו'. ממש"ש פ"ח ב' אלא אמר אביי כולי וערא"ש ס"ך:

אע"פ כו'. ע"ש סכ"א ועח"מ סי' ע"א סי"ט:

ודיקא כו'. דלא דיינינן להו בשתי קולות דאבא שאול ודרב ושמואל וכמ"ש בשבועות שם דהבו דלא לוסיף עלה ודיינינן כה"ג לכתחלה כרבי אלעזר שם דבלא"ה דיינא דעבד כו'. הרז"ה וריב"ש שם בשמו: