נשים האסורות לכהן ודין אשת כהן - שולחן ערוך אבן העזר סימן ו׳

א"צ להוציא. והא דקי"ל יבמה שמת הולד תוך ל' יום ונשאת לכהן דאין חולצין כמ"ש לקמן ס"ס קס"ד עיין תו' פ"ב דיבמות דף כ"ד ע"א:

ספק גרושה. וכן ספק חללה וספק זונה כולן מדאוריי' אלא ספק ממזר מדרבנן וע' במגיד פי"ז הא"ב:

רק משום קול קדושין. בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה כתב ודוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש וע' הג"מ פ' האומר ותשובת רמב"ן סי' קל"ב ותשובת הרא"ש בטור ס"ס מ"ו וב"י רס"ג ושם מבואר דוקא אם הב"ד הצריכו גט אף על גב שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך ע"פ הדין לא הוי גט והביא ד"מ שם וכ"כ בית הלל אלא בתשובת רשב"א סי' תק"ן משמע לכאורה דסותר לזה דהא שם היה ג"כ שידוכים וגירש מעצמו בלא דעת הב"ד ומ"מ פוסק שם דהוי גט ואפשר בתשו' סי' תק"ן שאני דאע"ג ע"פ הדין לא היה צריך לגרש וגירש מעצמו אמרינן שמא אמת הדבר דקידש משא"כ בתשובות שהביא הב"י לא היה שם אלא ב' עדים וא' מת א"כ תו ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל:

פסולה לכהונה. כתב ב"ח היינו לכתחילה אבל לא תצא לפ"ז צ"ל בתשובת רשב"א הנ"ל איירי בשידך לכהן ולא קדש ולא נשא מש"ה פסק שם דאסורה לו וצ"ע גם בט"ז חולק עליו:

ורשאי הכהן. עי' סימן קמ"ג וסי' קמ"ה סעי' ט':

יש מי שאומר. הרמב"ם אוסר לכהן והטור הוא המתיר וכתב אף על גב דקי"ל דאסורה לבעלה הראשון דשם הטעם הואיל היא מכרת ברמיזותיו אזיל ועביד דממאנת ונסיב לה ויש להביא ראיה לדעת הרמב"ם עמ"ש בסי' קנ"ה דאסורה לאחיו אף על גב דלא שייך לומר דמכיר ברמיזותיו וב"ח פסק בדיעבד אין מוציאין אות':

תצא. לגבי השני הוי קול שלפני נשואין ולא חיישינן ללעז בנים מראשון כיון מראשון לא מפקי' אמרינן סמוך למיתה גירש שם:

יצא קול פלוני כהן. נראה מ"ש כהן הוא מיותר אפילו בישראל נמי הדין כן ומ"ש בפרישה בזה אנ"ל:

אם קורין וכו'. כן הוא בש"ס תצא והדבר צריך בדיקה אם קורין לנתינה כתיבה וכן כ' הטור והרמב"ם סתם וכתב תצא מן השני ולא חילק בין אם קורין לנתינה כתיבה והר"ן תמה עליו לכן פסק המחבר כהטור ועי' ב"ח מ"ש לישב גם יש לישב בענין אחר, מיהו מה שפוסק ב"ח כרמב"ם אנ"ל דהא להרי"ף ורש"י והרא"ש והטור והר"ן לא תצא אא"כ קורין לנתינה כתיבה נראה דכן הוא עיקר:

ונתגרשה. משמע מרש"י אפילו יצא קול סתם שנתקדשה ואח"כ יצא קול שנתגרשה מותרת לכל העולם שהוא קול וקול בתרא סותר לקול קמא וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין ך' והראב"ד כתב דוקא שיצא קול שניהם יחדיו דאל"כ לא חיישינן לקול בתרא ואסורה לעלמ' מפני קול סתם שנתקדשה לפלוני שיצא הקול בתחילה ונראה דכן הוא דעת הטור לכן כתב שיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד ולא כב"י שכתב בבדק הבית מה שכתב הטור מיד לרבות' כ"כ דאין דרך לגרש מיד וגם ב"ח משיג עליו, אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קידושין לא משגיחין בקול שיצא אח"כ שנתגרש' ומותר' לזה שיצא הקול שקידשה אפילו אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר ואם יצא תרי קולות בפ"א אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין וכ"כ בדרישה דאסורה לזה:

או גירשה. כ"כ הטור ונ"ל דה"פ דאם יצא אמתלא בחד מהני הן בקידושין הן בגירושין תו אין חשש לענין איסור כהונה דאם יצא אמתלא בקידושין אמרינן דליכ' קדושין ממיל' ליכ' גירושין וכ"כ בפרישה מיהו קשה מנ"ל להטור למיקל בזה כיון שיצא קול גירושין קול זה מחזיק קול הקידושין ומתני' דתני ובלבד שלא יהא שום אמתלא י"ל היינו בקידושין לבד אם יש אמתלא לא חיישי' וכן בקדושין וגירושין על תנאי לא חיישי' אבל מהטור והמחבר משמע בקידש וגירש מבטל אמתלא של קדושין וגירושין וא"י מנ"ל, ומה שהקשה בח"מ ממ"ש בסעי' א' אם נתגרשה אפילו מחמת קול אסורה לכהן י"ל שם הטעם שמא איכא דשמע מגט ולא שמע מקדושין כמ"ש בתשובת רשב"א סי' תק"ן משא"כ כאן דיצאו הקולות בפ"א גם י"ל שם ראינו הגט וכאן ליכא אלא קול:

קול חלוצה. כן הוא דעת הרמב"ם פי"ז וכתב המגיד כיון דחלוצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו וכן בקול לא גזרו אפי' קול המוחזק בב"ד וגירסת הרי"ף ורמב"ם שם סוף גיטין הכא בעולה אין חוששין כו' חלוצה אין חוששין ושם פי"ז דין י' משמע לכתחילה אסורה ספק חלוצה וכן משמע מרש"י יבמות דף כ"ד מיהו קול חלוצה משמע דמותרת לכתחיל' ועדיף מספק חלוצה ולא גרע מקול שיצא שיש עידי טומא' דמותר' לכתחילה כמ"ש בסי' ז' סעיף ז' והראב"ד ס"ל קול המוחזק בב"ד הוי כבירור ותצא מיהו נראה עיקר כשיט' הרי"ף והרמב"ם וכן הסכים המגיד:

כהן שנשא. עיין ב"י מ"ש בשם א"ח מ"ש בשם הגאונים בשם הרמב"ם ועי' סי' קנ"ד ונראה אף לישראל שנשא אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידוים וכפיות:

לא תדור עמו במבוי. היינו כ"ז שלא נשאת ואם נשאת לאחר עי' סי' קי"ט פלוגתת תו' והרא"ש ולהרא"ש והר"ן כל שאיסור חמור צריך הרחקה יותר ולכאורה קשה מסוגיי' ריש כתובות שם איתא להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר וי"ל:

איזהו היא זונה כל שאינה ב"י. לרמב"ם עכו"ם שלא זנתה היא זונה ולוקין להכהן הבא עליה מן התורה לפ"ז איירי כאן אם היא כותית ולא איירי בגיורת ולא כח"מ שהקשה למה כפל דבריו דהא כתב אח"ז וכן הגיורת ולתוספות ולשאר פוסקים דוקא בזנתה לוקין הכהן הבא עליה ובגיורת אף כשלא זנתה ועי' סי' ט"ז:

שהיא אסורה לינשא לו. כן הוא דעת הרמב"ם פי"ט וכן משמע מפי' רש"י פ' הע"י שנבעלה בעילת זנות פי' בת ישראל לנתין ולממזר ש"מ בחייבי לאווין נעשית זונה אבל תו' פ' החולץ (יבמות דף מ"ד) והרא"ש והסמ"ג והראב"ד פסקו דלא נעשית זונה אלא מחייבי מיתות או חייבי כריתות או מעכו"ם ועבד דאין קידושין תופסי' בהם מיהו מקרא כי תהיה לאיש זר ילפינן דביאת נתין וממזר וגר עמון ומואב פוסלין ונאסרת לכהן ובניה ג"כ חללים כשנשאת כמ"ש בסמ"ג להדיא שם וכתב ב"ח באמת אין נ"מ מפלוגת' זו אלא לענין מלקות אם כהן בא עליה אם חייב מלקות אבל לכ"ע נעשית זונה אלא לשיטת תו' וראב"ד ושאר פוסקים אלו ס"ל דאין לוקין אותו, וליישב הסוגייא דמבואר שם דלוקין עליה עיין ב"ח מ"ש ודבריו דחוקי' מאוד ונראה דשפיר כתב לכ"ע נעשית זונה אלא אין לוקין אותו וליישב הסוגייא י"ל דשם בסוגי' זו למד איסור כהונה מתרומה מק"ו והקשה וכי מזהירין מן הדין ותירץ גילוי מלת' בעלמ' הוא ולוקין ובדבר זה פליגו אביי ורבא בפ' ד' מיתות ובפ' הנשרפין לאביי לוקין על גילוי מלתא ולרבא אין לוקין והלכת' כרבא נגד אביי בכל מקום חוץ ביע"ל קג"ם מש"ה ס"ל לפוסקים אלו דאין לוקין אותו ובמכות דף י"ז איתא אפי' למ"ד עונשים מן הדין מ"מ אין מזהירין מן הדין א"כ לרבא אפי' בגילוי מלתא אין מזהירין והסוגייא יבמות שם אתיא ע"כ אליבא דאביי דס"ל בגילוי מלתא עונשים משום דהוי כאילו נכתב בהדיא בו תו אין לחלק בין עונש לאזהרה ולכאורה תימה על הרמב"ם דס"ל דלוקין אותו:

הנרבעת לבהמה. וכן הנבעלת לרוח או לשד אף על גב שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה עיי' תשובות מהר"מ מלובלין סי' קט"ו:

אינה אסורה לינשא. אף על גב בעת נדתה אסורה ולרמב"ם אפי' חופה אוסר כמה שכתב פרק ו' הלכות אישות מ"מ אשה זו אינה אסורה ויש תקנה לאיסורה:

שהפקירה. משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה אבל הסמ"ג כתב מדפסק בש"ס דלית הלכת' כר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה זונה היא ש"מ כשאר תנאים שם ראוי להחמיר ולדעת מהרש"ל גם הטור ס"ל כן ועי' סי' ט"ו וסי' כ"ו:

וכן גיורת. הנה רש"י פי' שם בפ' הע"י דאיירי דנבעלה לעכו"ם ותו' והרמב"ם פי"ח והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מג"ש קי"ל דאסורה לכהן ועיין ר"ס ט"ז וטעמם לפי שבאה מן העכו"ם השטופין בזמה, ולדעת הראב"ד ורשב"א ילפי' מקרא' דיחזקאל בתולו' מזרע בית ישראל כמ"ש סוף קידושין וכן הוא דעת תו' שם דף ס"א ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה ומקרא דיחזקאל ילפינן דפי' הקרא כך הוא ועי' מ"ש המגיד ר"פ ט"ו גיורת אין מפורש בתורה ונ"מ מזה מ"ש רס"ה ע"ש:

חוץ מהבא על היבמה. משום דאין קדושין תופסין דכתיב לא תהיה היינו ל' הויה אף על גב דקי"ל דצריכה גט היינו לחומרא בעלמא אבל אין קידושין תופסין בה כ"כ מהרש"ל וב"ח, ומ"ש חוץ יבמה היינו באלו שראויים לקידושין אבל עכו"ם ועבד לכ"ע עשאה זונה:

אשת כהן וכו'. קמ"ל בזה דאסורה לבעלה ולא נשמע מדין אשת ישראל מ"ש בסעי' אח"ז דשם שאני להתיר לכתחל' לכהן ועיין בהמאור ובמלחמות ה', ועיין בסוגיא דף נ"ו דלוקין משום טומאה ומשום זונה ועי' במגיד פ"א ופי"ח דפירש גם הרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה דק"ל כל הביאות פסולים פוסלים בין באונס בין ברצון:

אשת ישראל שנאנסה. בש"ס פליגי אבוה דשמואל ורבא והלכתא כרבא כל שהיא בתחילת ביאה באונס וסוף הביאה ברצון הוי כנאנסו עיין תו' ב"ק דף מ"א:

נאנסתי. עיין סי' קט"ו וע' במרד' והג"א ולקמן סימן קע"ח, ונראה אם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן בגמ' שם לא פליגי אלא באומרת נאנסתי אם היא נאמנת אבל אם אומרת טמאה נאמנת ועיין בתו' כתובות דף ס"ג ובהרא"ש פ"ב דיבמות ובסי' קט"ו:

אסורה לכל כהן. היינו לכתחילה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אא"כ מאמין לדבריה וכ"כ ב"ח ואם ע"א אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן ואם היא מודה א"כ היינו הדין שהיא אמרה שזנת' ואם היא שותקת תליא בפלוגת' בי"ד שם אם שתיקה כהודאה דמיא או לא:

שהרי הודית. כתב הראב"ד אם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אות' נאמנת והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמר' כן כדי לגרש אותה לפי זה אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני ונתנה אמתלא זו אינה נאמנת מיהו בשאר אמתלא אף המגיד מודה וכמ"ש בסי' קט"ו אף על גב דהמגיד מדייק דינו דאינה נאמנת מסוגיי' סוף נדרים דתנא שם באומרת טמאה אני אסורה לאכול תרומה ולא חילק בין אם נתנה אמתלא לדבריה או לא משמע לכאורה אף שאר אמתלא לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל וי"ל דוקא אמתלא מ"ש הראב"ד דשייך בכל הנשים הקשה למה לא חילק אבל שאר אמתלא ל"ק למה לא חילק ואפשר לדייק מראב"ד שכתב דין זה דמהני אמתלא באשת כהן ולא באשת ישראל פכ"ד ה"א דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דברי' הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו:

שאסרה עצמה. נראה אם נשאת לכהן בניה כשירים דאינה נאמנת לפסול בני' דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אומר דמאמין לדבריה יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לו' בן גרושה היא מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכא ריעותא בפנינו:

נאסרת עליו. אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקידושין ומחמת הזנות קודם הקידושין מותרת דקי"ל פנויה שזנתה אם נשאת לכהן לא תצא כמ"ש בסמוך:

שמא קודם הקידושין. ולא אמרי' אוקמא אותה על חזקתה שהיתה כשירה די"ל אדרבה אוקמא אותה על חזקתה שהי' בתולה והשתא נבעלה תוס' ולא אמרינן ס"ס שמא קודם קידושין ושמא מוכת עץ עיין תוס' תירצו דאם היתה מוכת עץ היתה טוען כן דאין גנאי לה לו' מ"ע אני והמגיד תירץ מ"ע לא שכיחי ומשמע מתוס' אם אמרה מ"ע אני או אם אמרה קודם קידושין הי' נאמנת ועי' סי' ס"ח ושם נתבאר באריכות ועיין ברא"ש פ"ב דכתובות ובמגיד פי"ח:

שם מזנה. היינו אפילו קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פרוצות בעלמא ובזה גם הראב"ד מודה אף על גב דס"ל קול חלוצה כשמוחזק בב"ד פסולה דשם אין לנו לתלות הקול בשום דבר ולא כב"ח ודרישה דהבינו דאיירי בקול דאין מוחזק בב"ד ואשתמט' להו מה שכתב הראב"ד והמגיד פי"ז הא"ב ומ"ש בסי' ד' כשעם מרננים אחרי' חוששין כתבתי שם דגרע טפי כשמרננים אחרי', וכ"כ בח"מ ומ"ש בעידי דבר כיעור דמותרת לכהן עיין ברמב"ם ובמגיד שם ועיין סימן י"א:

פנויה וכולי. יש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך ב' רובי לכתחלה להנשא לכהן אפילו כשאמרה לכשר נבעלתי ואם לא אמרה לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ דאיכא תרי רובי של כשירי' ואם אמר' לכשר נבעלתי ונשאת לכהן לא תצא אפילו אם איכא רוב פסולים דלמד זאת מסוגיי' ספ"ק דכתובות וכתב המגיד דס"ל דסוגיא דאוקמא שם דאיכא תרי רובי כשירים איירי לענין אם מותרת לכהן לכתחלה אפילו אם אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכן אם לא אמרה מהני מיהת בדיעבד לא תצא ונראה לפ"ז אפילו אם לא אמרה לכשר נבעלתי אם איכא תרי רובי מותרת לכהן אף לכתחלה דהא במתני' תנא תנשא היינו לכתחלה ואיירי ג"כ כשאינה אומרת ברי ומ"ש המגיד אם לא אמרה לכשר נבעלתי בדיעבד לא תצא לאו דסוגיא איירי בדיעבד דהא תנא תנשא אלא דנ"מ מזה כשאינה אומרת לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ כשיש תרי רובי מיהו הסוגיא איירי כשאיכ' תרי רובי תנשא אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי וכן משמע מתו' אבל הב"י כתב לדעת הרמב"ם כל הסוגיא איירי כשאומרת ברי אבל כשלא אמרה ברי לכתחלה לא תנשא אפילו בדאיכא תרי רובי, ונראה הא דבעינן תרי רובי איירי כשיש עכ"פ מיעוט פסולין אבל כשליכ' מיעוט פסולין לא בעינן תרי רובי וכשיש לישראלי' שכונה בפני עצמם ואין דרך עכו"ם מפסיק אז הוי כיעור /כעיר/ בפני עצמה וכאלו לא היה דרים שם עכו"ם כמ"ש בתורת הבית ובטי"ד סי' קנ"ט גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסעי' ד' ואיכא חד רוב כשירים מותרת לכהן לכן כשיש לישראלים שכונה אפילו דרך עכו"ם מפסיק מ"מ מסתמא הם בשכונה שרוב ישראל שכיח כמ"ש בי"ד סי' א' ובח"ה סי' רנ"ט א"כ למ"ש שם בשם ב"ח ובאיסור דרבנן לא חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחרים ג"כ א"כ בכה"ג שרוב כשירים הם ליכא חשש א"ד תו לא חיישינן שמא זנתה עם אחרים ג"כ אלא אפילו בלא סברת ב"ח נראה בכה"ג מודה הרמב"ם דלא בעינן תרי רובי היכא שידוע דהיא זנתה עם כשר, ולשיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בטוענת ברי אפי' לכתחילה סגי רוב א' והסוגייא איירי כשאינה אומרת לכשר נבעלתי ואז בין לכתחילה בין בדיעבד בעינן תרי רובי וכן הוא לפי' הרא"ש והטור וכן הוא לתירץ הראשון של תוס' ולדעת בעל המאור אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי סגי רוב א' ומותרת אפילו לכתחלה והיינו דס"ל כפי' רש"י דסוגייא אתיא כר' יהושע אבל לר"ג די רוב א' אפילו כשאינה אומרת ברי וכל זאת איירי כשזנתה אז בודקת ומזנה אבל בנאנסה וידוע שנאנסה אף ר"ג מודה דלא מהני ברי דידה א"כ שמואל דאמר הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד שיהיה רוב כשירים לא אמר בנאנסה כשאין לנו מגו ובתירוץ שני של תוס' כתבו דאיירי דאומרת ברי מ"מ לכתחילה בעינן תרי רובי ומגו ש"מ בלא מגו ונאנסו לא מהני לכתחילה אפילו תרי רובי גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד אז הוי כדיעבד לכן אפילו ברוב פסולים נאמנת להכשיר ואם א"א לשאול אותה עי' סי' ד', וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה, מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל:

ואם נשאת לא תצא. אפילו ברוב פסולים נמי לא תצא אלא ה"ק ברוב א' כשירים נמי דוקא אם נשאת לא תצא ולי"א א"צ ברוב א' דיעבד אלא ברוב פסולים אז נצרך דין דיעבד:

שכל קבוע וכו'. ואיירי בדאיכא תרי רובי אלא כשנבעלה בעיר אשר דר בה פסול א' אז הוי קבוע אפילו לא ידעינן אם איהי אזל' לגביה או איהו אזל מ"מ לא מהני תרי רובי וכ"כ הב"י ולא מהני תרי רובי אלא כשהביאה היה במקום דניידי:

ויש מי שאומר. היינו דעת הטור וכתב הב"י דגורס בש"ס לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו מ"ה אם לא ידעינן אם איהי אזלא מהני והרמב"ם גורס דלמא אזיל איהו ודבריו תמוהים בעיני מאוד הן בפי' הרמב"ם הן בפי' הטור גם הגירס' לא צריכא טעות היא וכבר מוחזק /מוחק/ מהרש"ל בח"ש אלא הרמב"ם והטור גורסי' דלמא אזלי אלא לפי התירוץ מעלה עשו ביוחסים בעינן ע"פ הדין תרי רובי בלא גזירה וס"ל להרמב"ם אם הביאה בעיר ויש לחוש שמא אזלא איהי לגביה א"כ תו לא הוי תרי רובי מ"ה בעינן דהביאה הוא בפרשת דרכים והטור אף על גב דס"ל ג"כ להמסקנ' בעינן תרי רובי מ"מ בא"י לא מחמירים כ"כ אא"כ בידוע דאזל' איהי לגביה ואם ידוע מי הוא הבועל מן העיר או מן הסיעה אז לא מהני תרי רובי דהא ידוע מי הוא אלא כשא"י מי הוא אז מהני תרי רובי כ"כ הרשב"א ולא פליג על הטור אלא אף לדעת הטור מ"מ היכ' דבעינן תרי רובי לא מהני כשידוע מי הוא ולא כמשמעות ב"י דרשב"א חולק על הטור, משמע מכל הפוסקים כשהיה במקום זה ונתעברה ואיכ' במקום זה תרי רובי לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר אשר אין שם תרי רובי אלא אומרים כאן נמצא כאן היתה הזנות דהא קי"ל לענין איסור לא מחזיקים ממקום למקום כמ"ש ריש נדה פלוגת' דחזקיה ור' יוחנן לענין טומאה וכן פסק באו"ה והובא בהגהת הרב רמ"א כשנמצ' כלי חולבת בין כלים של בשר לא מחזיקים ממקום למקום ולא חיישינן שמא הודחה בין הכלים אף על גב דלא ילפינן איסור מטומאה מ"מ בכה"ג דאיכ' סבר' ילפינן איסור מטומאה ועי' בי"ד סי' ק"ה אף על גב דכאן הוי דבר דניידי דהיא הולכת תמיד מ"מ לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר ונראה בפלוגת' אלו יש לחוש לדעת הרמב"ם אפילו באומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכשאינה אומרת ברי אז אפילו בדיעבד בעינן תרי רובי מיהו אם איכ' תרי רובי מותרת אף לכתחילה דהא לרוב פוסקים הדין הכי ולהמגיד י"ל גם הרמב"ם ס"ל הכי וכשאומרת ברי ונשאת אפילו ברוב פסולים לא תצא ועיין סימן ד':

אין צריך להוציא. משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכ"כ רש"י (יבמות דף כ"ד ע"א) לא גזור רבנן לאפוקי מספק ועיין לקמן סי' ז' סעיף ך':

אפ"ה פסולה לכהונה. בהג"ה מרדכי (דף תרס"ב באלפסות הגדולות עם שלטי הגבורים) מביא כמה דעות דכשירה לכהונה וכן הביא ב"י תשובת הרשב"א בסי' י"ג ס"ק ג' שכשרה לכהונה בנתן גט שאינו צריך ע"פ הדין והוא ממש הפך תשובה זו שהביא הרב כאן בשם הרשב"א ויש לחלק:

ואם נתן לה גט אסורה. משמע אפילו אם נשאת תצא:

ונשאת לכהן אחר תצא. ולא חיישינן ללעז הבנים של הראשון (כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה) אתי למימר סמוך למיתה גירשה (גיטין דפ"א ע"א):

ואם אין קורין לנתינת הגט כתיבה. מדברי הרמב"ם (פ"ז מהא"ב שכתב סתם יצא עליו קול פלוני כהן כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו וכו' ולא חילק בין אם קורין באותו מקום נתינת הגט כתיבה) משמע שס"ל שחכמי הגמרא נסתפקו בזה ולעולם חוששין (וע' בר"ן פ' הזורק שתמ' על הרמב"ם למה לא חילק בין אם קורין באותו מקום לנתינה כתיבה):

כגון שיצא הקול שקידשה או גירשה על תנאי. יש לדקדק אם יש קול בקדושין ולא בגירושין מ"מ אסורה לכהונ' מחמת הגרושין כמבואר לעיל בהג"ה סעיף א' ויש לחלק:

ולא בקדושין חוששין לקול הקדושין. זה הוא דעת הראב"ד והר"ן אבל הרמב"ן חולק ע"ז ע' לקמן סימן מ"ו ס"ק ד' העתיק הב"י ל' הר"ן בזה שהביא דעות הראב"ד והרמב"ן:

יצא עליה קול חלוצה. י"א דלא חיישינן זהו ל' הרמב"ם (פי"ז מהא"ב) והסכים המגיד על ידו וזה לשונו וכבר נתבאר דבספק חלוצ' לא גזרו וה"ה וכ"ש ודאי קול אפי' שהוחזק בב"ד עכ"ל ולפי' זה היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה (שכתבתי לעיל סעי' קטן א') ול' לא חיישינן לא משמע הכי והראב"ד נחלק על הרמב"ם בחליצה ע"ש:

כל שאינה בת ישראל. היינו סיפ' דכ' וכן הגיורת והמשוחררת ולא ידעתי לאיזה טעם כפל דבריו וכן הוא בהרמב"ם (פי"ח מהא"ב):

וי"א שהא על חייבי עשה וכו'. הי"א הוא דעת הרמב"ם /הראב"ד/ (פ"ח /פי"ח/ מהא"ב) ובאמת אין ביניהם מחלוקת לדינא דודאי כ"ע ס"ל דכל הני דחשיב אפילו חלל פוסל לכהונה רק לענין מלקות משום זונה בזה נחלקו על הרמב"ם דס"ל דאסור מקרא אחרינ' (דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשי' כי אם בתולות מזרע בית ישראל (יחזקאל מ״ד:כ״ב) ואינו לוקה מקרא דזונה) וא"כ בחנם הביא הרב לדעה זו בשם מחלוקת מאחר דאין נפקא מינה בזמן הזה לענין מלקות:

אפי' חייבי לאוין דשאר. היינו אנוסת אביו או חלוצתו ולר"ת מחזיר גרושתו וסוטה הוי נמי שאר עיין בהחולץ דף מ"ט:

כחתיכה דאיסור'. ואם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה מחמת קטטה אמרה כך הוא מחלוקת בין הראב"ד והמגיד משנה (דהראב"ד ס"ל דנאמנת אם נותנת אמתלא לדבריה והמגיד משנה ס"ל דאינה נאמנת אף אם נותנת אמתלא לדבריה עיין בפי"ח מהא"ב):

נאסרת עליו מספק. אבל אם האשה טוענת ברי שקודם לכן נאנס' ס"ל להרמב"ן והרשב"א דנאמנ' דמאחר שטוענת ברי ולא אמרי' דאסורה עליו אלא במכחש' אותו או בשותק' (והמגיד משנה לפי סברתו בדברי הרמב"ם ס"ל אפי' בטוענ' ברי אינה נאמנת עיין בפי"ח מהא"ב בדברי הרב המגיד שהביא שני הדעות והביאו גם הב"י בסי' זה ס"ק י"ט):

הרי זו מותרת לכהן. ולעיל בסי' ד' סעיף ט"ו פסק (דהיכ' שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה וכו') היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה צ"ל דלעיל שאני דהואיל דהכל מרננים אחריה ודיימא טפי והוי כעדים והכא מיירי רק ששני עדים ראו בה דבר מכוער והב"ח כתב דהכא איירי בפנויה ולעיל איירי בא"א ואין דבריו ברורים דהא הכא בא"א איירי (ובאמת לפי מ"ש בטור סתם אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה אין חוששין לה לפוסלה לכהונה ניחא החילוק שמחלק הב"ח) אבל לפי מה שכת' כאן בשלחן ערוך הרב הבית יוסף הכא גם כן בא"א מיירי ועיין בקונטרס אחרון סי' ו':

ואם נשאת לא תצא. כלומר אפילו ברוב פסולים אצלה וכר"ג לא ידעתי מ"ש לאחר זה לדעת י"א ובדיעבד אפילו ברוב פסולים הא גם לדעה ראשונה דינא הכי (ועיין בב"י):

הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי. אפי' ברוב פסולין מכשר ר"ג ולאו דוק' במקום קבוע שהוא כמחצה על מחצה:

אלא א"כ היו שני רובים. לא ביאר דבריו אם בשני רובים אפי' לכתחיל' תנשא או דוק' דיעבד ועובד' דר' יוחנן בן נורי (פי' דאית' בגמר' מעשה בתנוקת שירד' למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה) מיירי בטוענת ברי פי' שנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי וכן פי' הב"י שכן דעת הרמב"ם לחלק בין לכתחיל' לדיעבד (פי' אפי' בשני רובי') אבל המגיד משנה כתב שדעת הרמב"ם שאין חילוק:

תנשא לכתחילה. (הוא דעת הטור) והיינו באינה טוענת (שלכשר נבעלתי) דאי טוענת (שלכשר נבעלתי) הא הטור בעל דעה זו ס"ל דבחד רובא סגי (אם אומרת לכשר נבעלתי אפילו לכתחלה):

אבל גרושה כו' וה"ה ספק זונה וחללה כ"ה ברמב"ם פי' במקום שאין לה מגו כגון בודאי נושבת ע"פ ב' עדים וספק אם היא טהורה וא"ל בספק זה אמאי לא מוקמינן לה אחזקה דכשנולדה לא היתה זונה די"ל כיון שנשבית מסתמא נטמאה כנ"ל:

חומרא בעלמא פסולה לכהונה כו' בב"י סימן ק"ן (צ"ל י"ג) לקמן מביא זה בשם תשובת רשב"א סימן תק"ן וכתב וז"ל וכ"ש זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמלתא הוציאה בגט נמצאת אתה מצריכו כרוז ואפי' דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל משמע מזה דאפי' דיעבד אם נשא כהן יוציא דהא בר"פ אשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמ"ה לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה וכמ"ש הר"ן מביאו (ב"י סי' ו') צ"ל קנ"ו לענין אחר וכן משמע לשון רמ"א דנקט פסולה לכהונה משמע אפי' דיעבד אלא שמו"ח ז"ל כתב היכא שנתגרשה מחמת קול בעלמא ואין הגט אלא מחמת חומרא דאם עבר ונשא אין מוציאין ממנו ואין שום ראיה לקולא זו ואין להקל בזה:

ואם אחר שנתן לה גט כו' כשהמיאון מבטל הגט פי' דגלי עלי' דקטנה היא והגט בטל ואמרינן גגמ' דדוקא אם הראשון שגירשה החזירה ומיאנה מהני זה המיאון לבטל הגט ומ"ה אם ניסת לאחר אחר הגט ומת מותרת לראשון ואין כאן מחזיר גרושתו אבל אם אחר הגט ניסת לאחר ומיאנ' בו לא מהני המיאון הזה לבטל הגט ונשארה עדיין גרושה ואסורה לחזור לראשון כדין מחזיר גרושתו הטעם דדוקא מיאון דידיה מהני אבל לא מיאון דחברי' דאי תאמר דמהני מיאון דחברי' חיישינן מתוך שמכרת הראשון ברמיזותי' ובקריצותי' שמא ירמוז עליה בעלה בעודה תחת השני שתמאן בו ותחזור לו כיון שהוא אוהב' אותו רק שוהא גירשה בע"כ משא"כ במיאון דידיה שהוא רואה שהיא שנאה אותו לא יבא לרמוז לה שתשוב אליו אחר שתנשא לאחר וכתב הרמב"ם דגם לענין כהונה יש חילוק זה דאם מיאנה בראשון הגט בטל ומותרת בכהן ומיאון דאחר לא מהני ונשאר עליה גרושה ואסורה לכהן והטור הקשה עליו דבשלמא לענין שתחזור לראשון יש לטעם לחילוק כמו שזכרנו שלא יבא הראשון לפתות' שתצא מן השני במיאון ע"כ לא מהני המיאון אבל לענין היתר לכהן אין חילוק בין מיאון דחברי' למיאון דידיה וכתב ב"י שדברי הטור דברי טעם הן מ"מ י"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין לומר לענין זה המיאון דחבריה מבטל הגט ולענין זה לא מבטל וכאן בש"ע הביא דעת הטור בשם יש מי שאומר ולא הביא כלל דעת הרמב"ם אע"ג דחביבין עליו דברי הרמב"ם בכ"מ ואף שאיני כדאי להכריע בין שני הרים גדולים אחוה דעתי שהעיקר כדברי הרמב"ם דמן התלמוד אסורה לכהן מטעם גזירה שמא יראו דאשה גרושה היא זאת מדאסרינן לבעלה הראשון מחמת מחזיר גרושתו ועכשיו ניסת לכהן יאמרו גרושה מותרת לכהן וראי' ברורה לזה מדאמרינן ר"פ האשה שהלך דמספק אם צריכה חלוצה לא תחלוץ ולא תנשא לאחר ואמרינן שם שהטעם שמא יתברר אח"כ בעדים שהחליצה היתה בחנם ותהיה מותרת לכהן והעולם יטעו לומר שחלוצה מותרת לכהן ואע"פ שנעשו כרוז שהחליצה היתה בחנם מ"מ שמא לא ישמעו איזה אנשים הכרוז ויטעו להחזיר החלוצה לכהן והנה הדברים ק"ו דמה התם שלפי האמת נתברר בעדים שבחנם חלצה חיישי' להתירה לכהן כ"ש כאן שבאמת הגירושין מועילים שהרי אנו אוסרים אותו להראשון וסברו שגירושין גמורין אע"פ שהיא קטנה מהני בה גירושין כמו שחששו באמת בנתגרשה בקטנותה מהראשון שפסולין מכהונה אע"פ שהכל רואין שהיא קטנה מ"מ חשו בה לכהונה והנה עכשיו אחר המיאון מן האחד נמי יאמרו כן ששם גירושין לא נעקר ממנה וראי' מדאסרינן אותה לבעלה האחר ואם היא תנש' לכהן יאמרו גרוש' מותרת לכהן כי לא ידעו לחלק בטעם ביניהם ע"כ אין היתר לכהן אלא במיאון דהראשון אחר הגט דאז מותרת לחזור להא' וידעו אבל דנעקר ממנה שם גרושה כנלע"ד:

ואם אין קורין כו' דהכי אמרי' בגמ' שלח לי' רב לשמואל יצא קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושב' תחתיו מהו שלח ליה תצא והדב' צריך בדיקה פירש"י תצא מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאה מאי הי אלימ' דאין מבטלינן קלא או לא והא נהרדעי אתר' דשמואל הוה ובנהרדע' (לא) מבטלינן קלא אלא דאי קרו לנתינה כתיבה כו' והרמב"ם כ' כאן בסתם תצא ולא חילק בין קורין כו' ודבר זה הקשה ב"י ותמה על המ"מ שלא הרגיש בה ומו"ח ז"ל תירץ מה שתירץ והביא בשם חכם א' דרמב"ם לא פירש דברי שמואל שאמר תצא כו' כפי' רש"י דק"ל דא"כ הל"ל איפכא הדבר צריך בדיקה ותצא דהא צריך בדיקה קודם שנוציאנה לפי' רש"י א"ו הפי' כמו בפ' התקבל (גיטין דף ס"ו) דאמר שמואל תצא והדבר צריך תלמוד דפירושו תצא מספק מפני שצריך ללמוד אם הוא כשר או לאו ה"נ קא' תצא מספק משום שצריך בדיקה אם קורין לנתינ' כו' וא"א לעמוד ע"ז וכן למאי דס"ד דמקשן דצריך בדיקה אם נוהגין לבטל הקול אם לאו נמי ה"ק תצא כיון שא"א לעמוד עליו בבירורו היאך המנהג ופריך והא נהרדעי אתרא דשמואל ושם ברור הוא דמבטלין ע"כ ונכונים הם עכ"ל ול"נ דאינם נכונים דמה שהביא ראיה מלשון תצא והדבר צריך תלמוד אשתמיטי' הא דאיתא עוד כהאי לישנ' פעם ג' דהיינו בפ' המגרש (גיטין דף פ"ט) שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא א' וקדשה מהו שלח להו תצא והעמידו (הדבר) על בוריו פי' שיבדוק אחר הקול כו' ואמרי' אח"כ לא מצאו הדבר על בוריו (מהו) אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני כו' הרי לפניך דהך תצא אין פירושו דמכח ספק תצא עכ"פ דהא מסקי' שם דאם לא מצאו בורי' של דבר דמותרת לשני אע"כ דה"ק תצא אלא דתחלה צריך לברר הדבר אם חייב שני לגרש או מותרת לו וא"כ הך תצא אינו תצא עכ"פ אלא אפשר שתצא וה"נ ממש דכוותי' דבכאן והיינו כפירש"י והיינו ממש ההי' דפ' התקבל ששם אמר תצא והדבר צריך תלמוד דמבואר בהדיא דה"ק דעתי שתא אבל קודם שתצא צריך תלמוד אם תצא אם לא וכן פירש"י בהדיא דאין הדבר ברור לדעתי וצריך אני ללמוד מן הגדולים עכ"ל ותו דכיון שאמר צריך בדיקה משמע דאפשר בבדיקה ותו דמה שפירש לדעת המקשן כיון שיש ספק במנהג אם מבטלין תצא מספק וזה ודאי אינו דודאי אזלינן לקולא בספק דהקול אינו אלא חומרא דרבנן ואין איסור אלא במקום שאין מבטלין בבירור וכדי לתרץ דעת הרמב"ם נ"ל דהך מלתא דבדיקה (האיך) (צ"ל הכי) פירוש' דבפ' המניח איתא ג"כ חילוק בן קריאת כד או חביות לענין אם תלוי ברוב אנשי מקום או דוקא כולם והכא לא נתברר אי אזלינן בתר הרוב של המקום ע"כ לא הביא הך בדיקה כלל ואזלינן לחומרא דבדיקה לא מהני כלל (דברי המגיה כ' ב"ש בסק"ח יצא קול פלוני כהן כו' דהאי כהן מיותר הוא עכ"ל ול"נ דאפשר אם יצא הקול בישראל חוששין אח"כ לכהן דשמ' יאמרו גם נתן הישראל הגט ואח"כ נשאה וכהרמב"ם דלא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה אם כן יאמרו כהן נשא גרושה אבל בכהן ליכא למיחש לכהן שני כיון דהיתה תחת הראשון בודאי לא נתן לה הגט אחר הכתיבה שהרי לא יצא הקול רק על הכתיבה ואין קורין לכתיבה נתינה וגם מקור מוצא דין זה הוא מגמ' ס"פ הזורק ושם מיירי בהדיא מכאן ואפשר בישראל אין הדין כן דאף במקום שאין קורין לכתיבה נתינה אסורה אח"כ לכהן מטעם שכתבנו דבכהן איכא תרתי לטיבותא דהרי היתה תחת הראשון וגם אין קורין לכתיבה נתינה אבל בישראל אינו אלא חדא לטיבותא דאין קורין לכתיבה נתינה חוששין כהרמב"ם דלא מחלק בין קורין כו' ואם היינו רוצים לומר דמיות' הוא ובטעות הוא טפי היה לנו לומ' כן דברמב"ם הוא בטעות מה שכתב כהן ולא הי' ק' מידי מה שהוקשו הפוסקים עליו למה לא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה או לא דה"מ לאוקמי דאיירי בישראל ואין שם חילוק הנ"ל כמ"ש עכד"ה):

שנתקדשה ונתגרשה בטור כ' ונתגרשה מיד ותמה ב"י בפ' ב"ה ל"ל אך מיד ולכך לא כתבו כאן בש"ע וי"ל דמ"ש הטור פירושו דקול הגירושין יצא ג"כ מיד באותו השעה שיצא קול הקידושין כמש שאח"כ אצל אמתלא אבל באמת הגירושין עצמן היו זמן רב אחר הקידושין וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד:

לאוסר' לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו:

ואם אח"כ נתברר זה קאי אבל הקולות שיצאו אפי' בלא אמתלא:

כהן שגירש כו' דינים אלו נתבארו בדברינו סי' קי"ח סעיף י"ח ע"ש:

לפיכך הנרבעת לבהמה כו' עיין בתשובה ר"מ מלובלין בענין ביאה של הרוח שקורין (טראכט) שאינו אוסר אשה על בעלה:

וי"א שהבא על חייבי עשה כו' הקשה הב"י ע"ז מברייתא דקתני פסולה לכהונה יעיין סימן ז' דלק"ם וכן יבמה כו' עשאה זונה פירש דקיימא לן כשמואל דאמר מספקא ליה אם לא תהיה אשת המת החוצה פירושו לא יהיה הויה של קידושין מילא הוה זונה או לא ע"כ צריכה גט מספק וכמ"ש בסי' י"ח וא"כ מש"כ דהוה זונה פי' מצד החומרא נחשבה לזונה ובזה מתורץ קושיות ב"י:

שהרי הודית כו' ואפילו אם נותנת אמתלא על מה שהודית דהיינו שלא אמרתי אלא שיגרשני בעלי אינה נאמנת כ"כ המ"מ:

או אחר הקדושין וכ' ב"י ואם קידש ובעל מיד נראה שאפילו אשת כהן מותרת דהא ודאי כיון דתחתיו לא נבעלה שרי' כו' ונראה דהה לבא עלה לאחר זמן ועדים מעידין שלא נפרשה מהם בכל אותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שרי' עכ"ל ונר' דהך בתרייתא מיירי שחשודה היא בעיניו והושיב לה בכוונה שומרים לעיד עליה משא"כ בלא"ה אלא שעדים מעידין עליה שלא נבעלה ודאי לא מהני עדותן דמלתא דלא רמיא עליה דאינשי לא דמי אנפשה ואפשר שטועים וסבורים כן דדוקא בשבויה מהני אפילו ע"א שלא נטמאה כיון שנשבעית יש עליה איסור מסתמא ע"כ אותו שמעיד ע"ז הוא מתכוין לראיה ולהעיד ידיעה נאמנת משא"כ בהך אשה דמי יודע שתצטרך לעדות אח"כ וא"כ אין כאן עדות נאמנת והראיה ממ"ש הרא"ם בתשובה כלל נ"ט סימן א' ורמ"א מביאו בח"ה סימן כ"ט דאותו שמעיד על שום דבר ואומר שפלוני היה עמו ואותו פלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי היה בשעת עדות ע"כ וק"ו כאן שאין אדם מדקדק לראות אחר אשה אם היא זונה או לאו א"ו כדפרישית (הנה וקשה לי אף ביחוד עדים מתילה לא מהני לזה כדאיתא להדיא בגמרא (דף ו' פ"ב) דיחדו לה פרחי כהונה ללוותה ואפ"ה משני שם בגמ' כגון שנצרכה לנקבי' דאטו פרחי כהונה בכיפי תלי' וא"כ א"א להעיד ע"ז ודוק: (כ"ד הק' ארי' יהודה ליב) (דברי המגיה ואין זה אפילו ריח קושיא דהתם לא מיירי שייחדו לשמרה ולא רמי אנפשייהו לשמרה כשצריכה לנקבי' עכד"ה):

אין חוששין לה הטעם שמא פריצתה הוא דחזו לה ששחקה בשוק עם גוי ועבד או מיעך לה בין דדיה ועיין מ"ש סימן ד' סעיף ט"ו:

שחכמים עשו מעלה ביוחסין זו דעת הרמב"ם ותמיה לי טובה דלפ"ז החמירו אף אם אומרת לכשר נבעלתי משום מעלת יוחסין וא"כ אמאי פרכינן בגמ' ומי בעינן תרי רובא והתניא ט' חניות כו' פי' דסגי בחד רוב ומשנינן דמעלה עשו ביוחסין ה"ל להקשות טפי והא אילו חד רובא לא בעינן דקי"ל כר"ג להכשיר ואפילו ברוב פסולים אצלח ותו דגם לפי התרצן משמע דמעלת יוחסין צריך תרי רובא אבל בחד רובא בעינן עכ"פ חד רובא כההיא ט' חנויות וזה אינו למאי דקי"ל כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה בשלמא להר"ן והטור שס"ל באומרת לכשר נבעלתי א"צ רוב כלל כר"ג והך סוגיא דמעלה עשו ביוחסין מיירי שאינה אומרת כלל ואז צריך אפילו תרי רובי אתי שפי' אבל להרמב"ם וכפי מה שפי' בו ב"י קשה טובא וצ"ע:

וסתמא נמי כו' זה דעת הטור דגורס כגי' שלנו ל"צ דאזל' לגבייהו כו' פי' דבודאי אזל' לעיר אז הוה קבוע ואין אלא חד רובא דאנשי סיע' משמע מסתמא לא מחמרינן לומר שמא הלכה לשם אלא יש שם גם רוב העיר והטעם כיון דעכ"פ יש חד בבירור ורוב השני הוא ספק לא גזרינן כאן משום רוב העיר גרידא כיון דברוב עיר נמי יש ספק ולא גזרו משום רוב עיר אלא משום רוב עיר (צ"ל סיעה) שבודאי יש שם קבוע (דברי המגיה זה שהגיה במקום תיבת עיר צ"ל סיע' לא יפה הגיה אלא הכי פרושו הא דאמרו דרוב א' לא מהני היינו אם רוב העיר או קבוע בודאי אבל בספק קבוע הוה כב' רובי וק"ל עכד"ה) והב"י כ' דטעם הקול' משום דאין כאן חומרא אלא מחמת יוחסין וא"צ לזה אלא אף לחומרא דיחסין מותר בזה כמ"ש. כתב ב"י בשם הר"ן במקום שאם ניסת לכהן דלא תצא בדעבד וכן נמי נאמנת להכשיר העובר לפי שלא נחמירו בו כלל שאם היו מחמירין בו לבא בקהל לא היה בו תקנה ולפיכך דין הולד כדין האשה שניסת כו' עכ"ל מבואר דכמו שלענין האשה עצמה שנאמנת לכהן בדעבד כן הדין בבתה לכתחילה להנשא לישראל אפילו לכתחילה ברוב פסולים לבא בקהל כיון דא"א בע"א אבל להנשא הבת שלה לכהן ודאי אסורה לכתחילה כמו אמה. כהן שבא על פנוי' וילדה בן והוא מודה כשר הבן לכהונה ולא מפסל בשביל שאין זרעו מיוחס אחריו ב"י בשם תשובת הרא"ש:

בגרושה. עי' במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה:

מדרבנן. עיין הר"א ששון סי' רי"א. נשא חלוצה אפילו נדר הנאה ממנה מעכשיו ואפי' יש לו אונס ממון אסור לקיימה הרא"ם ח"א סי' נ"ט. כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שחלוצה היא אין כופין אותו להוצי' פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג. דלדעת מהרשד"ם בחא"ה סי' רל"ה אין כופין בכהני בזמן הזה דכהני ספק נינהו. אבל בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ותשובת חוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מהרשד"ם. ושבות יעקב סי' הנ"ל דוחה דבריהם ומקיים דברי מהרשד"ם. עכ"פ העלה דאם רוצה לגרש זכור לטוב כיון שבניו נדחין מכהונה בממ"נ. אבל אין כופין בשוטים ע"ש. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוצי' לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים ע"ש:

להוצי'. אבל לכתחלה גזרו אף על ספק חלוצה עיין תוס' דיבמות דף כ"ד ע"א:

להוצי'. וכן ספק חללה וספק זונה כלן מדאוריית' אלא ספק ממזר דרבנן. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. נשא ספק שבויה א"צ להוציאה ר"י הלוי סי' ל"ג:

בעלמ'. בתשובת רש"ל כתב דוק' במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש ועיין הג"מ פרק האומר וב"י בסי' י"ג ושם מבואר דוק' אם שב"ד הצריכו גט אע"ג שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך עפ"י הדין לא הוי הגט וכ"כ הבה"י ב"ש:

לכהונה. כתב (ב"י) [ב"ח] היינו לכתחלה אבל לא תצא. וט"ז חולק ב"ש:

אסורה. משמע אפי' אם נשאת תצא ח"מ:

לכהן. עכ"פ ובדיעבד אין מוציאין אותו לכ"ע:

ונתגרשה. דוק' שיצ' קול שניהם יחדיו אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קדושין לא משגיחין בקול שיצ' אח"כ שנתגרשה ומותרת לזה שיצ' הקול שקידשה אפי' אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר. ואם יצא תרי קולות בפעם א' אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין כן הוא לדעת הראב"ד ודלא כהרמב"ם עיין ב"ש:

חיישינן. כיון דחליצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו ה"ה בקול לא גזרו אפי' בקול המוחזק בב"ד. ולפ"ז היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה מיהו הלשון לא חיישינן משמע דמותרת לכתחלה ועדיף מספק חלוצה אחרונים:

שיגרשנה. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. ונראה אף לישראל שנש' אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידויים וכפיות ב"ש:

במבוי. עיין סי' קי"ט. כתב (הר"ש) [הב"ש] ולכאורה קשה מסוגית ריש כתובות שם אית' להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר. ולפענ"ד לאו קושיא היא דהא מסקינן שם לפי שהקילו חכמים שנוהג ימי המשתה כו' מש"ה אמרו דהו' ישן בין האנשים לא יקיל יותר ולאו טעמ' הוא משום איסור קל ע"ש ובהרא"ש. ועיין תוס' בסוטה דף ז' ע"א ד"ה אמר לאו ק"ו ופרכוהו וכו':

לבהמה. וכן הנבעלת לרוח או לשד אינה אסורה לבעלה תשובת מהר"ם מלובלין סי' (קט"ו) [קט"ז]:

לינש'. אע"ג דבעת נדתה אסורה מ"מ אשה זו יש תקנה לאיסורה:

שהפקירה עצמה. ולדעת הסמ"ג יש להחמיר. בית שמואל:

וכן הגיורת ומשוחררת. אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מבת ג' שנים אסורה לכהן לפי שבאה מעכו"ם השטופים בזמה עיין ב"ש:

חייבי לאוין דשאר. היינו אנוסת אביו:

היבמה. משום דאין קידושין תופסין ביבמה. וה"ה גיורת ומשוחררת דלכ"ע עשאה זונה ב"ש ובה"י:

אסורה לו. עיין במגיד פ"א ופי"ח מהא"ב אם לוקה הכהן הבא עליה אח"כ משום זונה ומשום טומאה או לא. ובטור כתב בפשיטות דלוקה שתים ולפי המגיד דפירש שם דהרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה ב"ש:

שנאנסה. כל שתחילת ביאה באונס אף שסוף ביאה ברצון הוי כנאנסה. ועיין בתרגום יונתן פרשת כי תצא. ועיין בה"י. אשה שהצילה את בעלה גם אחרים ע"י שהפקירה עצמה לזנות אי מותרת לבעלה או לא. פסק שבות יעקב ח"ב סי' קי"ו דאם האונס הוא על הבעילה עצמה הוי אונס גמור ומותרת לבעלה משא"כ אם היא מתרצית לבעילה ואונס אחר היא נאסרת לבעלה. ואם נאנסה ממש פשוט להתיר מ"מ צריכה טבילה שלא תהא מאוסה עליו ע"ש:

לבעלה. וה"ה לבועל אם אינו כהן בה"י ע"ל סי' י"א:

יוציא. ולקמן סי' קע"ח סעיף ט' בהג"ה די"א בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לומר שמאמינ' או שתאמין לדברי העד לבטל החרם ר"ג ע"ש:

נאנסתי. ע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח. ואם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן אם אמרה טמאה אני ברצון נמי נאמנת כ"מ מתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס עלי ע"ש ולפי דבריהם אשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת ונראה דלא כתבו כן אלא למאן דס"ל דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוצי' והוצרכנו לחלק בין ההיא דג' נשים לאומרת מאיס עלי אבל לדידן דקי"ל דאין כופין אותו להוציא ההיא דג' נשים אפי' באין נוטלת כתובה אינה נאמנת כנה"ג בהגהת הטור וכ"כ מהר"ם די בוטין סי' מ"ג עיין ב"ש. אשה שהודית שזינתה וגם ע"א אומר שהוא זינה עמה אסורה לבעלה תשובת חכם צבי סי' ק"נ:

שבעולם. היינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אלא א"כ מאמין לדבריה. ואם עד אחד אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן. ואם היא מודה אם כן היינו הדין שהיא אמרה שזנתה. ואם היא שותקת תליא בפלוגת' אם שתיקה כהודאה דמיא או לא ב"ש ועיין סי' קט"ו:

דאיסור'. ואם נותנת אמתל' לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה נאמנת. כ"כ הראב"ד. והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמרה כן כדי לגרש אותה עיין ברמב"ם פי"ח מהא"ב וכתב הב"ש מיהו בשאר אמתלא אף המגי"ד מודה דמהני. ואם עברה ונשאת לכהן. בניה כשרים דאינה נאמנת לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם. ואם האב אומר דמאמין לדבריה יוכל לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה הוא. מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכ' ריעות' בפנינו ב"ש:

דרוסת איש. עיין תוס' י"ט פרק א' דכתובות משנה ז'. וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"ח הרבה להקשות עליו ע"ש:

מספק. אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקדושין ומחמת הזנות קודם קידושין מותרת כמבואר בסעיף ח':

בעיר. אפי' קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פריצות בעלמא:

לכהן. כתב מהריב"ל ח"א דף ק"ז דתרתי מילי נינהו דיצא עליה שם מזנה מיירי בפנויה דאי אתניהו תרווייהו שם מזנה ועידי כיעור ודאי אסור לכהן ועיין במהר"ם פדוואה סי' ל"ג ובמשפט צדק פ"ב סי' ס'. וע"ל ס"ק ט"ז בסי' ד' מש"ש בשם הב"ח. ועיין מ"ש הח"מ:

שנבעלה. עיין מ"ש הב"ש שהאריך:

רובות. ה"ה שני חזקות מהני משפטי שמואל סי' קי"ד. ועיין תי"ט פרק א' דכתובות משנה יו"ד. ועיין כנסת הגדולה בהגהת הטור. פנויה שעיברה והפילה ולא ידעו מזה כי אם אמה וגיסה ע"פ הגדת אמה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או ישאנה ותשובת הנואף כמעט שהודה והתפשר עמה בסך מעות אם מותרת לכהן באמרה שלא נבעלתי כי אם לזה. פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו דאסורה לכהן. אחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראלית ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתירה לינשא לכהן. פסק שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג דפסולה לכהונה. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח ועיין סימן ז' ס"ק ל"ד מש"ש:

לפיכך כו'. אבל כו' שם ובגיטין כ"ח א' דלמא:

בין כו'. שם נ"ט א':

וכופין אותו להוציא בגיטין פ"ב מ' דדרשה גמורה ונפסלה מן התורה כמ"ש ורי"א טעמים כו' ואף להרמב"ם בפ"י מה"ג שכ' שהיא מדרבנן מ"מ כופין כמו בכל איסורי דרבנן כנ"ל סי' ד' וכמ"ש ברפ"ט דיבמות שניות כו' ריב"ש סי' שמ"ח:

ואפילו לא כו'. אע"פ כו'. כמש"ש ל"ו א' דלמא איכא אונס כו' ואף על גב דאיכא ולד חיישינן כ"ש כאן דליכ' הוכחה ובקדושין ס"ה א' אלא כופין אמאי אמר כו' והא התם דאומר לא קדשתיך ומותר בקרובותיה כ"ז שלא גירש והכל יודעין שאין נותן גט רק בשבילה ופטור מכתובה אפ"ה נאסר בגט בקרובותיה:

ורשאי הכהן. הרא"ש כלל מ"ה וכמ"ש ביומא י"ג א' דמגרש לה על תנאי כו':

ואם אמר כו'. רמב"ם וכמ"ש במתני' וגמ' דאתי מיאון ומבטל לגט:

ואם כו'. כמש"ש ומ"ש מיאון דחבריה כו' משא"כ לכהן עור:

או דבתר כו'. שם פ"ט ב':

יצא קול כו'. אע"ג דמוקים בגמ' להתירה לישא מ"מ עיקר הענין לאוסרה לכהן ממ"ש ובלבד שלא כו':

ואם יש כו'. שם במתני' איזהו היא אמתלא גירש כו' וע"כ בשאין בקדושין אמתלא דאל"כ א"צ לגרושין:

ודוקא. שם פ"ט א' א"ר בב"ח אר"י כו':

ואם אח"כ כו'. דר' יוחנן סבר בירושלמי כמ"ד מבטלין שאמר נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי פסולים בעל השם ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד דסוריא אתרא דרב נהרדע' אתריה דשמואל וקי"ל כרב באיסור' ורב ששת משום דאתריה נהרדעא כמ"ש בפ"ד דמגילה דיתיב בבי כנישתא כו' עבד כשמואל וע"ל סי' מ"ו ס"ד בהג"ה:

יצא עליה כו'. רמב"ם וכגי' הרי"ף ורא"ש ת"ר בעולה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה והראב"ד שם נראה שהיה גורס כגי' שלנו נשואה כו':

כהן כו'. יבמות פ"ט ב' ושם ס' ב' וערש"י שם ד"ה מפיקנא כו' ובמ"ק ט"ז א' מנלן דשמתינן כו' ודאכיל ושתי כו':

לאדם שהוא כו'. וכן פרש"י שם ד"ה ושנבעלה כו' וכמש"ש ה"א א' כיון שנבעלה לפסול כו' ואמר לאדם לאפוקי בהמה אע"ג שהיא בעילת איסור כמש"ל

השוה לכל. ר"ל לאפוקי מאסור כהונה כמ"ש למטה דאינו לוקה עליה משום זונה אלא משום חללה כמ"ש בקדושין ע"ז וברש"י שם ד"ה כסדר כו' דמפסולי כהונה כו' וכמש"ל סי' ז' סי"ב:

או שנבעלה לחלל. עבה"ג והיא מתני' שם פ"ד א' חלל שנשא ויש כו':

לפיכך. קאי אלעיל שאמר לאדם דוקא כמ"ש.

הבא כו'. ממ"ש ס' א' מאלה כו' ואם איתא ה"ה בכלל אלה כיון דזונה היא ואמרינן בתמורה נ"ט ב' והא לאו זונה היא.

וכן כו' שם ס' א' ב' איפסיק הלכה דלא כר"א:

אפילו כו'. דלא כר"א שם.

שהיא במלקות. כשיטתו דס"ל במלקות ועמ"ש בסי' כ"ו ס"א:

אבל הנבעלת כו'. או כו'. יבמות ע' א' ושם ס"ח א' בן תשע כו' ומצרי ואדומי ס"ל כן כמ"ש בכתובות ל' א"צ ובמש"ש בגמרא מנה"מ אר"י א"ר א"ק ובת כהן כיון שנבעלה לפסול לה פסלה כו' אשכחן כהנת כו' אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל כו' ולא מפיק שם מן הכלל רק מחזיר גרושתו והכלל דבכל איסור של תורה נאסר לכהונה בין איסור של תורה בין השוה בכל רק שזה זונה וזה חללה חוץ מנדה ופנוים ולבהמה וכ"ה לס' י"א רק שאינם נקראת זונה לסברתם אבל לדינא מודים מיהו נ"מ לדברי התוס' וס' אחרונה בכ"ז לולד דאינו פגום דמח"כ כיון שנעשית זונה הולד פגום אפי' לר' יהושע כמ"ש מ"ד ב' אלא אי איתמר כו' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה וא"כ ה"ה לח"ל לדידן אם היתה זונה אלא דלהרמב"ם אף בח"כ הולד אינו חלל כמש"ל סי' ה' סי"ד ועמ"ש שם שכל הסוגיות אינן מוכיחין כדבריו ועוד קשה ממ"ש שם ס' אלה מאלה לאפוקי נדה משום דאינו עושה זונה הא לדבריו בכל ח"כ כן אף דעשאה זונה ונ"ל שסמך על ירושלמי פ"ד הלכה י"ג ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת פסלה מן הכהונה בלא כך אינה פסולה מן הכהונ' אלא פסולה לאכול בתרומה ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת בתה כשרה לכהונה מ"ט כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלמא דאינה תליא זה בזה ומזה הטעם כלל מחזיר גרושתו ג"כ בכל חייבי לאוין דנפסלת כדברי הירושלמי הנ"ל אבל אינו מוכרח דשאני התם דהתורה מיעטה היא תועבה ואף בזה דהיא עצמה פסולה פליג בגמ' דידן כנ"ל מה לאלמנה כו' ושם ס"ט א' ואימא כו' מחזיר גרושתו וכ"כ רש"י ע"ו ב' בד"ה היא כו' וכ"כ רש"י ביבמתו לשוק דכשירה לכהונה ג"כ מהאי טעמא משום דאינו זר אצלה מעיקרא דח"ל אינן פסולין אלא בזר אצלה מעיקרא משא"כ בח"כ דלא בעינן זר מעיקרא ועיין רש"י שם ותוס' ס"ח ב' ד"ה נכרי כו' והכלל דמדברי כל הפוסקים משמע דיבמה לשוק ומחזיר גרושתו אינן נפסלין לכהונה דלא כהרמב"ם ושאר ח"ל נפסלין אבל זונה לא מיקריא אבל ח"כ נעשית זונה ובניהם נפסלין אבל אחר העיון דברי הרמב"ם שכ' בס"ז סי"ד דאין הולד חלל נכונים דהכי אמרינן בפ"ד דקדושין בהדיא דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכן שם איזהו חללה שנולדה מפסולי כהונה משמע אפי' מח"כ לא אלא שדבריו צריכין תיקון דודאי בתו פגומה מכהונה מח"כ כמ"ש ביבמו' וכן נ"ל בכל ח"ל לבד משתים הנ"ל יבמה וגרושה ומאותו הק"ו מאלמנה כמו בח"כ ונכרי ועבד כיון שגם בח"ל נפסלה כנ"ל וכמ"ש מ"ה א' ה"נ כיון שבעלה פסלה ואף שאינה נעשית חללה אלא שדוק' בבתה כמ"ש רש"י שם בד"ה שבנה כו' ושם מ"ד א' ד"ה שהולד כו' אלא שאינה חללה וז"ש פגום ונ"מ בזכר שאינו חלל ואשתו כשירה לכהונה וכן בנותיו וז"ש הרמב"ם וש"ע שם אין הולד חלל וז"ש בגמ' הולד פגום ול"ק חלל ולא ילפינן מק"ו ג"כ שיהא חלל דהתורה מיעטה דאין חלל כו' והא דאגריפס שכתב שם מלך שאני שצריך שיהא כשר מכל צד מובחר שבאחיך ואם נאמר דמ"ש בקדושין שם ואין חללה אלא מאיסורי כהונה היינו הכתובים בצדה גרושה זונה וחללה דוקא נ"מ במחלוקת הס' אחרונה דאין זונה מח"ל דאין בנים חללים וז"ש בקדושין שם הלכך כהן שבא על אחותו זונה כו' דוקא אחותו אבל פשטא דגמרא לא משמע כן דקאמר אלא מאיסור כהונ' משמע כל איסורי כהונה ולפ"ז אין נ"מ האידנא בין שני הסברות אלו וצ"ע:

ואצ"ל כו'. כמ"ש במתני' שם ל"ב ב' ושם ל"ה א' ובמתני' שם י"ג ב' ע"ט ב' פ"ז ב' ושם מ"ד ב' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה ובקדושין ע"ד ב' הבא על אחותו כו' ובתמורה שם וערש"י ביבמות ט"ו ב' ד"ה היא עצמה כו' ושם ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני כו' תוספת שם ד"ה נכרי כו' ונראה לר"י כו':

או לנכרי כו'. יבמו' מ"ה א' ס"ח ב'. ושם בגמ' א"ה נכרי כו' ובכמה מקומו' בקדושין וסוטה.

וכן כו'. מתני' הנ"ל

אפילו נתגיירה כו' ה"ז זונה. ומש"ש סופה להיות זונה כו' והראב"ד ורשב"א השיגו עליו מהא דקדושין ע"ח א' וכולן מקרא א' כו' אלמא לאו משום זונה והאי דיבמות ישבה הרשב"א שם ע"ש אבל הרמב"ם מפ' דקרא דיחזקאל גלי דגם היא בכלל זונה ועמ"מ שם וכ"כ שם ס"ח א' ד"ה אין זונה כו':

וכן יבמה כו'. ממ"ש י"ד ב' הולד פגום לדברי ב"ש אע"ג דבולד מחזיר גרושתו כשר כמש"ש מ"ד ב' וקדושין ע"ז א' משום דהיא עצמה אין מתחללת כמש"ש דלא בסוגיא דשם ט"ו ב' למאי נ"מ כו' ורש"י שם ד"ה היא כו' ותוס' ד"ה מה כו' וכמש"ש ס"ט א' ואימא נבעלה כו' ול"ק יבמה לשוק וכן בקדושין שם אבל רש"י ותוספת לא ס"ל כן במש"ש אבל צ"ע דהא פי' בפי"ט שם דהולד כשר אפי' מכהן וע"ל סי' ז' סי"ד וי"ל דפ"ק הולד פגום אותן שנולדו מביאה שניה ואילך כמ"ש שם בש"ע וע"כ בביאה ראשונה נעשית זונה ולפ"ז ל"פ אהא דר' יהושע דשם בביאה ראשונה או בישראל אבל צ"ע כמש"ש:

אבל הנבעלת כו' וי"א כו'. ליקט מתניתין ערוכה היא במופסלת בח"ל ר"ע הערל פצוע דכל כו' נשיהן כו' ועיין רש"י שם ודברי רש"י מגומגמין שכ' דשוויה חללה וכ"כ בפ"ו נ"ז א' ד"ה הואיל כו' וליתא דאין חללה כו' אלא זונה ולס' תוספות וי"א דלמטה אף זונה אינה אלא נפסלת לבד אבל אינה חייב עליה בל"ת דזונה וחללה וכמ"ש ע"ש עד כאן כט) וי"א כו'. טור והוא מדברי תוס' שם ס"א א' ד"ה שנבעלה כו' ורא"ש שם ואין ר"ל דלא נפסלה דא"כ קשה כל הני ורא"ש הביאו בפסקיו אלא דאין לוקה משום זונה אלא אסורה משום ובת כהן וכו' וכמ"ש תוספות שם מ"ד ב' ד"ה ה"נ ונראה לר"י כו' והא דבעינן בפ' אלמנה כו' ומכל הנהו דלא תפסי כו' ול"פ על רש"י שם ס"א והרמב"ם אלא כפירש דמתני' דרש"י מפ' דאיפסלי ח"ל משום זונה וכן כתב הראב"ד בהשגות וכ"ד הרמב"ן וכב"ש ואינה לוקה משום ובת כהן וכו' ומשום דגילוי מילתא בעלמא הוא לכהונה מתרומה כמש"ש ואין עונשין עליהם לרבא בסנהדרין ע"ו א' נ"ד א' וסוגי' דיבמות כאביי וא"צ לזה דלא אמרו שם שלוקה אלא שנפסלה גם הקשה על הרמב"ם מההיא דרבא ול"ק דהא להרמב"ם אינה לוקה משום ובת כהן אלא משום זונה דס"ל דהן בכלל זונה ואנן ילפינן ק"ו מתרומה להבין פי' של זונה האמורה בתורה ול"ד להא דסנהדרין ובזה מתורץ קושיו' תוס' הנ"ל וא"ל ל"ל דכ' רחמנא זונה כו':

אפי' ח"ל דשאר. ר"ל דלא כר"ע דלדידיה בכלל זונה הן כמ"ש תוספות שם מהא דתמורה שם וקידושין ע"ה ב' השתא ממזר כו' וע"ש (ביבמות) מט"א דדוקא בח"ל דשאר ס"ל לר"ע דמתני' שם ועי' גמרא שם:

חוץ כו'. ואע"ג דקי"ל כשמואל דתפסי קידושין היינו לחומרא אבל מעיקר דינא קי"ל כרב ור' ינאי משמיה דחבורה וכר' יוחנן שם:

כל כו'. מתני' ר"פ הבע"י וכן הבא כו' ופשטא דמתני' בשוה לכל הנהו מילי דיבמה שם וכ"כ הרמב"ם שם בפי' וכמ"ש בגמ' שם נ"ו ב' מאי וכן מאי לאו כו' ואע"ג דדחי שם דחויה בעלמ' למידחי הא דרב עמרם אבל כיון דקי"ל כר"ע ליתא להאי דחויה ואע"ג דאיפליג שם תרי לישנא דרבא באשת כהן אם לוקה משום זונה בשאר פסולים מודי דהא מתני' היא ספ"ק דכתובות י"ד ב' אר"י מעשה כו' ואף באשת איש קי"ל כלישנא קמא דרבא דאף באונס זונה היא דרב עמרם ע"כ כוותיה ס"ל דהא באשת ישראל לא שייך באונס משום טומאה וקי"ל כר"ע וכמ"ש בסימן נ"א וכ' הרמב"ם בפ"א כלישנא קמא ועמ"ש שם וספ"א וכ"כ הרז"ה אבל הראב"ד והרמב"ן כתב דכל באונס לא מיקריא זונה וכלי' בתרא אלא דאף ללישנ' בתרא פסולה לכהונה משום ובת כהן כנ"ל אלא דאינו לוקה משום זונה והילכך אתא מתני' הנ"ל שפיר וכן הא דרב עמרם ס"ל כלישנ' בתרא ולכך הוצרך להשמיענו דללי' קמא פשיטא כיון דנעשית זונה וכן בכל הפסולים ובזה ניחא דבסוף פ"ד אחין ס"ל לרבא כר"ע וק' ללישנ' בתרא דרבא:

בין כדרכה כו'. מתני' שם ולא חלק כו' וכפירוש תוספת שם.

משהערה. וכן הבא הנ"ל וכמ"ש בגמ' לא מאי וכן כו' אלא דפריך משום הא לא איצטריך ועתוס' שם ד"ה ובן כו'.

אשת כהן כו'. פשוט בכמה מקומות ואמרינן היא לא נתפשה כו'.

אשת ישראל כו'. דסוגיין דספ"ג שם כוותיה וכן ברפ"ב דכתובות ט"ז א' וקאמרה נאנסה דפסלה כו'.

נאנסתי. מתני' בנדרים צ' ב' וכמש"ש צ"א א' אלא באשת כהן כו' אלא כו':

או שגגתי. שם בעובדא דארלויי ופטויי ובאשת כהן איירי כמ"ש הרא"ש והר"ן שם וכמ"ש בסי' רע"ח ס"ג בהגה גדולה כו' וכמ"ש בסוטה כ"ח א':

או שבא כו'. קידושין ס"ו א' וזינתה מ' ברצון וז"ש בין כו':

ואם כו' או כו'. שם וה"ה בדידה דאין עדות ע"א כלום ובנדרים שם אר"נ עיניה כו' מ' הלא"ה שנאמנת לו אסורה וע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח:

אשת כו'. כמ"ש בנדרים שם ומודה ר"ש כו'. וה"ה לכהונה וכמ"ש בכתובות ט"ז א' וקאמר' נאנסה כו' אע"ג דבעלה אין מאמינה וגם יכולה ליתן אמתלא משום כתובה אמרה כן:

או קטנה ואחר כו'. סתם אפילו בעודה קטנה וכשיטתו שפ' בפ"ב מה' סוטה ובפ"ג מהא"ב דאף קטנה שזינתה אסורה וכ' המ"מ וראיה מקושית תוס' בכתובות כאן ד"ה ואב"א וא"ת ואכתי כו' והקשה המ"מ עליו מירושלמי דסוטה פ"א ופ"ב קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה אבל הרמב"ם נזהר מזה וכ' אבל קטנה בת מיאון אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפילו היה כהן לא נאסרה עליו וכ"כ בהא"ב שם ומפ' להירושלמי בקטנה בת מיאון וכמ"ש בנדה נ"ב א' וערש"י שם ד"ה והיא כו' וכגון קטנה כו' אבל פירוש אינו מכוון בירושלמי דה"ק התם בפ"א שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה"י טמא א"ל סוטה מהו רה"י א"ל מצינו שהיא אסורה לביתה ועיליהון דרבנן פליגין דאר"ז א"ר ייסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה והא תנינן כל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור הא יש בו דעת לשאול ספיקו טמא ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לשאל ספיקו טהור ואם כפיר' הא בקטנה הטעם מפני שאין קידושי' כלום ואם קדשה אביה ה"נ דנאסרת וכן ברפ"ב שם בעלה מהו שיפרש עלי' חוץ מדעתה כו' ייבא כהדא דר"י ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעת ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדות שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה ניחא זב וזבה ומצורע ויולדות ויש קטנה יולדת כו' אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין אתה יכול דאמר ר"ז ור"י בשם ר"י קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וחרשת אין אתה יכול דכתי' ואמרה האשה אמן אמן כו' ואם אית' משכחת לה בקידשה אביה ועוד ק' מגמ' דפ"ד אחין ל"ג ב' הל"ק פיתוי כו' ושם בקידושין גמורין איירי דקאמר במתני' חייבין כו' ועוד דקאמר בישראל משרא כו' ולדבריו אף בכהן וכן אמרינן בפ' הבע"י ס"א ב' וע"ל סי' קע"ח ס"ג וסי' ס"ח ס"ז בהג"ה וי"א עוד כו' וקושית תוספת הנ"ל עתוס' שם ונ"כ המ"מ עצמו בשם המפרשים:

דרוסת איש. לשון הירושלמי שם דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת איש את הדא דתימ' בכתובות מנה ומאתים אבל לקיומא אינו יכול משום ספק סוטה מן הדא דא' ר' אילא בשם רבי אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה וכתב המ"מ ואמר הרמב"ם דרוסת איש שכולל ב' הטענות של בתולים וכמש"ל סי' ע"ח ס"ג וס"ז וכמ"ש ט' ב' אמר אביי אף אנן כו' דלא דקטעין כו' וכ' עוד שדעת הרמב"ם שאפילו במתרצת עצמה ואומרת נאנסתי או קודם אירוסין או מוכת עץ אינה נאמנת וי"ח ע"ז וע"ל סימן ס"ח ס"ז בהג"ה ושם ית' בע"ה וז"ש גדולה או קטנה שבטענת פ"פ חילוק בין בוגרת דאין לה טענת פ"פ כמש"ש ס"ג ואמר דרוסת איש את כנ"ל:

אבל כו' לפיכך כו'. שם:

וספק לאיסור כו'. ל' הירושלמי שם:

כל אשה כו'. מתני' ריש סוטה אסורה לביתה כו' ואמר כו' ר"ל כל הני דמתני' שם ו' א' וכ"כ הרמב"ם להדיא ובש"ע השמיטה לפי דלא שייכין בזה"ז:

או ב"ד. רמב"ם וטור וכמש"ש במתני' כ"ד א' ואלו שב"ד מקנין כו' ועגמ' שם כ"ה א' איבעי להו עוברת על דת ורצה כו' ת"ש ואלו כו':

ואם מת כו'. שם כ"ח כ"ט אר"י כו':

ואפילו הוציאה כו'. עתוס' שם ד"ה אכלה כו' דאל"כ לקלא בתר נישואין לא חיישינן וע"ש פ"א א' מאי תצא נמי כו':

פנויה כו'. כמש"ש מאי מדברת כו' ואף זעירי מודה לרב אסי אלא דר"א פליג על זעירי ע"ש:

ותהי כו'. כר' יוחנן שם ב' וכמ"ש בקידושין ע"ד א' ע"הא' דהלכה כאב' שאול:

בד"א כו'. לשון הרמב"ם ושיטתו דהא דמתרצה בקרונות של ציפורי באומרת לכשר מדפריך אי ר"ג כו' ור"ג דוק' בברי כמש"ש א"ל לר"ג אלים ליה ברי כו' וקיל ליה בו' וה"ק בקרנות כו' עד מעלה עשו ביוחסין ולא סיים למילת' ול"ק הא דר"ג דנאמנת אף ברוב פסולין דוק' דיעבד אבל לכתחילה עד דאיכ' ב' רובא כשרים ופליג על שמואל דמתיב אף לכתחילה ברוב אחד באינה אומרת אפילו דיעבד צריך ב' רובי מדאמרינן שם אבל פירש א' מציפורי כו' ושם וליוחסין לא בעינן כו' מצא בה תינוק בו' ועוד דר"ג לא פליג על ר"י אלא בברי אבל בשמ' מחמיר טפי מר"י כמש"ש שם י"ד א' ור"י פוסל ברוב אחד במש"ש אי ר"י כו' ושם י"ג ב' לדברי הפוסל כו' ושיטת הרמב"ן ורשב"א ורא"ש והטור וש"פ דבאינה אומרת מיירי ולכך בעינן תרי רובי אף בדיעבד אבל באומרת סגי בחד רוב' אף לכתחילה כדשמואל ובדיעבד אף ברוב פסולי' וגם הרמב"ם מודה בזה כמ"ש שמואל שם וריב"ל ואבא שאול וקי"ל כוותיה כמ"ש בקידושין ע"ד ע"ה וכפירש הרמב"ם פט"ו וכמש"ל סי' ד' סכ"ז וכן תרי רובי אף באינה אומרת אף לכתחילה דהא מתני' תנש' לכתחילה קאמר ואף בזה מודה הרמב"ם כמ"ש שם נבעלת בשעת קרנות כשירה לכהונה ומ' אף לכתחילה ושם באינה אומרת איירי אף להרמב"ם מדקאמר אבל פי' כו' כנ"ל וכמ"ש המ"מ אלא שדברי הרמב"ם סתומי' דלא ככ"מ אף שלכאור' דברי הרמב"ם מ' כדבריו אבל אינו כן שהרמב"ם סתם כדרכו שלא לכתוב אלא המוזכר בגמ' ונמצ' שאין חילוק בין הב' שיטות אלא באומר' דלהרמב"ם צריך ב' רובי לכתב ולדידהו סגי בחד רובא ושיטתם יותר נכונה מדמביא ראיה מר' ינאי ושם באינה אומרת וכן דפריך ממצא תינוק וכן כל הסוגי' ועוד דמ' דלר"ג צריך ב' רובי לכתחילה ור"ג קאמר במתני' נאמנת מ' אף לכתב וכמש"ש י"ד א' וליטעמיך כו' ועוד דפריך אף ברוב פסולים ומשני דאף ברוב כשרים לא ועיקר חסר מן הספר וגם לא משני אי כר"ג אי כר"י אבל לשיטתם משני דלא שייך כלל בדר"ג ור"י דכה"ג ל"פ ובעינן ב' רובי כצ"ל.

ובדיעבד כו'. כבר כתבתי דאף להרמב"ם צ"ל כן ולית מאן דפליג

ראוהו כו'. אפילו בדאיכ' ב' רובי לא כמ"ש בקרונות כו' דוקא בפרשת דרכים אבל בעיר לא גזירה דילמ' אזל' איהי כו' וכגי' רש"י ותוספת דלמא אזל' כו':

ואם נשאת כו' הואיל כו'. ל"ד דאפילו ברוב פסולים אלא דקמ"ל דאפילו בכה"ג דוק' שאומרת:

היתה כו'. כנ"ל וכמ"ש בירושלמי שם ר' שמואל בר רב יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג ור"א אלא כר"י חזר לאמר יש שתוקי כר"ג ור"א בשותקת ואפ"ה במדברת באומרת איני יודעת:

ויש מי כו'. כ"ב הטור וכ' ב"י דגי' בגמ' כגי' שלנו צ"ל דאזל' כו' ודבריו תמוהין דהא אף ברוב סיעה פסלינן גזירה משום עיר כו' בעיר גופ' וכ"ש למסקנ' דמעלה עשו ביוחסין אלא דהטור ס"ל דמ"ש בקרונות ל"ד ה"ה בעיר כל שיש תרי רובי ול"ק ורוב העיר אלא בדליכ' רוב סיעה בעיר אבל בתרי רוב מסתמא כשרה ולא גזרינן כולי האי דשמ' מרוב העיר ודלמ' אזל' וז"ש כיון כו' וסתמ' כו'