המשיא בנו גדול בבית קנאו - שולחן ערוך אבן העזר סימן נ״ט

המשיא בנו וכו'. אף בזה"ז נוהג דין זה וראי' לזה דהא בסי' אח"ז כתב לפי שבזה"ז לא נהגו וכו' ש"מ דין זה בסעי' זה נוהג אף בזה"ז, ב"ה:

המשיא בנו גדול בבית. לשון רמב"ם פ"ו מה' זכיה המשיא בנו גדול לבתול' בבית וגמרא ערוכה היא פ' מי שמת ולא ידעתי למה הושמט כאן תיבת לבתול' ופשוט בעיני שט"ס יש כאן וצ"ל לבתול' בבית ולא הי' לו להרב מהרמ"א לכתוב דין זה בשם י"א מאחר שגמרא ערוכה היא רק דה"ל להגיה בתוך דברי המחבר תיבת לבתול' כנ"ל:

ולא שייר האב בזה הבית. הרמב"ם סיים בזה הלשון ודברים אלו כהלכ' שאין לו טעם הם ונגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית:

הבית. לאלתר ולא לאחר מיתה תשובת הגאונים סי' קס"א. ודוק' אב המשיא ולא האם הרמ"ט ח"א סי' של"ט. ודוק' כשהבית מוחלט לו ואין לאחר שום זכות בבית אבל אם יש איזה זכות לאחר בבית לא קנאו הרש"ך ח"ב סי' מ"ג. אם מת האב ולא מצא האלמנה לגבות כתובתה כ"א מהבית גובה ממנו. ואם מתה כל יורשיה זוכין בבית ועיין כנה"ג דף פ"ט ע"א ס"ד. וכתב בה"י ונ"ל דדין זה שייך אף בזמן הזה דאם בא לפנינו בזה"ז דין זה שהבן תובע לאב מחמת בית זה צריכין אנו לפסוק כמבואר בסי' זה בכל דינים המבוארים בסי' זה ע"ש וכ"כ ב"ש:

כלום. וכ"ש אם בנה הבית או שהיה הבית הזה בית שלא היה דר בו האב ולא הניח בו אפי' כלי קטן הרמ"ט ח"ב סי' קכ"ה הר"ם אלשיך סי' ע"ב. אם יש מחלוקת בין האב והבן שהאב אומר שלא פינה הבית לגמרי והבן אומר שפינה הבית לגמרי על האב להבי' ראי' ואם מת על יורשיו להבי' ראיה הרמ"ט ח"ב סי' קכ"ה. ומדברי הר"ם אלשיך בסי' ע"ב נראה דדוק' בית חדש על האב להבי' ראיה. אבל בבית ישן על הבן להבי'. וכנה"ג בשם חכם אחד הביא דלעולם על הבן להבי' ראיה אפי' בבית חדש רק דאם יש לבן שני חזקה נאמן לומר שפינה הבית לגמרי ע"ש:

בן זכר. הרא"ש שם ונראה דטעמו משום דבנות לאו בדידיה תליא כמ"ש בפ"ד דכתובות ופ"ק דקדושין:

וי"א כו'. גמ' שם ועבה"ג סק"א:

ושיהא לאב כו'. רש"י שם ד"ה קנאו כו' ובגיטין י"ד א' ד"ה בביאה כו' וכמש"ש בב"ב שם ייחד לו בית כו' וכן מדקאמר בבית ול"ק בביתו וערש"י בב"ב שם ד"ה אוצרו כו' ונראה שט"ס ברש"י הנ"ל דהא קנאו ונצ"ל ומוקמינן לה ור"ל בסמוך ומ"ש ובמס' גיטין קאי אלמעלה: