דין המקדש שתי אחיות או הרבה נשים - שולחן ערוך אבן העזר סימן מ״א

ויכולה א' מהן לקבל. עיין סי' ל"ו שם מבואר דין זה:

אינן מקודשות. מפורש בש"ס כל שאינו בזא"ז אף בבת אחת אינו:

כולן צריכות גט. קי"ל כאביי דאמר קדושין שאינן מסורי' לביאה הם קידושין לחומר' וצריכה גט:

הרי כולן מקודשות. מה שאמר הראויה לביאה כוונתו על כולן הראוי לביאה אלא אם אמר א' מכולן הראוי לביאה אז כ"א מקודשת מספק ועיין בדרישה וב"ח בק"א:

נכריות מקודשות. דומה דין זה לאומר קני את וחמור כמ"ש בח"ה סי' ר"י דקונה וי"א ס"ל דגרע מקני את וחמור כיון שאמר הכל בדיבור א' וקני את וחמור אומר בשני דברים לפ"ז אם אמר כולכם ואחיות דומה ממש לקני את וחמור והר"ן והמגיד מחלקים בענין אחר דשם אין סבר' לו' מפני שאין לזה יד לקנות מ"ה השני לא יקנה אבל הכא דרך ליקח רע וטוב ביחד והכל מקח א' ואם לא יקנה א' בטל כל המקח ואם אמר כולכן וא' מאחיות מקודשת לא הוי כקני את וחמור דהא אם היו יודעים איזה מהן קידש היו קדושין גמורים אף על גב עכשיו א"י מי קידש מ"מ הוי קידושין לחומר' לכן הנכריות מקודשות בודאי:

כולכם מקודשות לי. ואם אמר שפחה וכולן מקודשות לי תלינן נמי בדין קני את וחמור שכתבתי בסמוך:

בשביל כולן לדעתן. עיין לעיל סימן ל"ז סעיף ח' שם נתבאר דאף דלא נתרצית בפירוש להיות שליח שלהן רק הן בקשו אותה והיא שתק' ואח"כ כשנתן המקדש לידה הקידושין בשביל כולן שתקה ג"כ וקבלה סתם ואפ"ה נעשית שליח לחברותיה אעפ"י דנעשית להן צרה:

ב' נשים כא'. הטעם כדרבה בגמר' קידושין דף ל' ע"ב דכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו ואלו קידש אחות אשתו או בת אשתו אינה מקודשת אף כשקידש שתי אחיות או אשה ובתה כאחת אינן מקודשות:

א' מבנותיך מקודשת לי. עיין לעיל בסימן ל"ז מסעיף ט"ו ואילך כמה חילוקי דינים בזה:

וי"א שאף נכריות אינן מקודשות. אף על גב דק"ל קני את וחמור קנה מחצה (כמבואר בטור ח"ה ובש"ע סימן ר"י סעיף ג') יש לחלק בין האומר בתרי לישני את וחמור ובין האומר כולכם דכולל כולם בחד לישנא ולפ"ז אם אומר אחיות ונכריות מקודשת לי נכריות מקודשת ודאי אבל הר"ן כתב חילוק אחר בין את וחמור להכא דבשלמ' התם אין סברא לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל דרך הלוקח לקנות רע ויפה ביחד וכונתו לזכות בכולן ואם לא קנה אחיות גם נכריות אינם מקודשות אעפ"י שפרט אותן בפני עצמן:

ואם אומר כולכם מקודשו' לי. גם כאן אם אמר שפחה וכולכם מקודשות לי תלוי בשני טעמים הנ"ל אם מקודשת ודאי או ספק:

שתיהם משום ערוה דכיון שאין הקידושין תופסין בזה אחר זה בבת אחת נמי אין תופסין:

כולן צריכות גט דקידושין שלא נמסרו לביאה הוין קידושין כאביי:

מקודשת לי דזה כמו שאמר קני לך את וחמור דאע"ג דאין קנין לחמור קנה המקבל דהכי קי"ל להלכה בכ"מ ה"נ אין האחיות פוסלין קידושין של הנכריות וי"א ס"ל דכאן גרע מאת וחמור דשם הוא מקנה למי שיוכל לקנות שאין טעם לומר מפני שהחמור אינה יכולה לקנות שלא יקנ אפילו מי שיש לו יד לקנות אבל מקדש זה לא נתן אלא בשביל שיזכה בכולם שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וכיון דאין האחיות מקודשות ה"נ נכריות:

הלכך נכריות מקודשת מספק פי' שכיון שיש כאן שני דיעות יש לנו להחמיר:

מקודשות. ר"ל בודאי. ואם אמר א' מכם הראויה לביאה אז כ"א מקודשת מספק. ועיין בדרישה שכתב דאיירי באומר בפירוש אחת מכם הראויה לביאה וכו' ע"ש. ותמה אנכי דבגמר' לא משמע דאיירי באומר בפירוש אחת מכם הראויה לביאה וכו' ע"ש. ותמה אנכי דבגמר' לא משמע הכי. וכן מצאתי בב"ח בק"א שהרגיש בזה והשיג עליו. גם רש"י כתב שם בהדי' אליב' דרבא והא דלא אוקמ' דאמר אחת מכם משום דתני במתני' כולכם וכו' ע"ש. א"כ ודאי דמה דפריך רבא לעיל מיני' אלא לאו דאמר להו אחת מכם וכו' ר"ל באומר כולכם ואחת מב' אחיות עיין ודו"ק וכ"כ נחלת צבי:

כגון שאמר לאב כו'. נ"ב א' ת"ש כו':

או אם כו'. מתניתין הנ"ל וכמש"ש אביי מתרץ כו' הא אחת כו':

כולן כו'. שם ת"ש מי שקידש כו':

ואם אמר כולכם כו'. עתוס' דב"ב קמ"ג א' ד"ה ר"נ וכ"ה דעת רוב הפוסקים:

וי"א כו'. עבה"ג וכ"כ הרא"ש וש"פ לדעתם:

אם היה כו'. כצ"ל:

מספק. ר"ל במחלוקת הנ"ל דס' שקדם: