שהיבמה לא תתייבם ולא תחלוץ תוך ג - שולחן ערוך אבן העזר סימן קס״ד

לא תחלוץ וכו'. אפי' בידוע דאינה מעוברת כיון דאינה עולה ליבום תוך ג"ח דקי"ל אפי' יבא אלי' ואמר דאינה מעוברת אסור' ליבם כמ"ש בש"ס פרק החולץ:

ואם יבם וכו'. משמע אם יבם תוך ג"ח אין מפרישין אותה דוקא כשהיא מעובר' מפרישין אותה ולא בספק מעוברת:

ואם מת היבם צריכה להמתין וכו'. כ"כ התוספות דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג"ח ואפשר בזמן הזה דכופין על חליצה א"צ להמתין ג"ח דהא אינה קרובה לביאה:

וצריכה חליצה אחרת מכל האחים. ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח שם בהג"מ, ולמ"ד חליצה פסולה חוזרת ע"כ האחים אחר ג"ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א"צ כי חליצתו גרועה משל האחים ועיין סי' קע"ה:

החולץ וכו'. ואם הפיל' פי' התוס' אפילו חלץ תוך ג"ח ונמצאת מעוברת מ"מ הוי חליצה לחומרא וה"ה אם ניכר שהיא מעוברת נמי הוי חליצה לחומרא ע"ש בתוס' ריש החולץ והא דקי"ל חליצת מעוברת לא הוי חליצה היינו לקולא אבל לחומרא הוי חליצה ופסולה לכהן וכן אסורה להתייבם, וכתב הנ"י אם נשאת לכהן מוציאין ממנו א"כ מכ"ש אם נשאת ליבם דמוציאין ממנו:

ולא חיה ל' יום. ולכאורה נראה אם מת הולד תוך ל' יום דאז מדאורייתא ולד מעליא הוא כמ"ש בסימן קנ"ו גם לרבנן דרשב"ג ולד מעליא הוא י"ל דסמכי' בזה על רבנן ואם נשאת לכהן לא תצא ממנו דאמרינן ולד מעליא הוא וחליצה שחלץ אין חליצה כלל כמה שסמכי' על רבנן אם נתקדש' לכהן בלא חליצה כמ"ש בסעי' ז' כן ראוי לסמוך על רבנן כשחלץ לה אלא ראיתי בנ"י דלא ס"ל כן דהא במתניתי' פי' ולד שאינו קיימא היינו שמת תוך ל' ומ"מ כתב אם נשאת לכהן תצא ש"מ בזה לא סמכינן על רבנן, ואפשר משום דהוי תרתי לריעותא דכבר חלץ ולפטור אותה בלא חליצה אלא לפ"ז אם מת היבם אז ליכא איסור משום זקוק' ליבם ואינו אלא חד ריעותא י"ל דסמכי' על רבנן כמה דסמכינן בסעיף ז' בחד ריעותא, ואפשר דאין לדמות ריעותא זו לשם דאיכא כאן מראית עין דחלץ לה והשתא נשואה לכהן וגרע טפי:

אלא א' משאר האחין. כבר כתבתי ל"ד א' מן האחי' אלא למ"ד צריכה לחזור ע"כ האחים צריכה חליצה מכל האחים ואפשר מ"ש א' מן האחים היינו לכ"ע אף למ"ד חליצה פסולה א"צ לחזור ע"כ האחים מ"מ יחלוץ א' מן האחים ולא זה שחלץ כבר כי חליצתו גרוע מחלוצת אחרים:

וי"א דוקא וכו'. הנה בתוס' ריש החולץ מבואר דלא ס"ל כן דהא פירשו מתני' ה"ה אם חלץ והוכר דהיא מעוברת והא דקתני ונמצאת מעוברת משום סיפא נקיט דאם היתה מעוברת לא היה חייב קרבן ש"מ אבל מה דתני בסיפ' וקיים אתי' שפיר אף הוכר דהיא מעוברת דאל"כ ה"ל לתרץ דתני משום יקיים אף על גב דקי"ל אם נשא מעוברת חייב לגרש אפילו נדר ע"ד רבים ואסורה איסור דאורייתא מחמת הנדר אפשר לומר גם שם אם הפילה מותרת לו או י"ל דס"ל לתוס' כאן משום מצות יבום אל יגרש שמא יהיה הולד נפל ויקיים מצות יבום לכן ימתין עד שיודע איך יהיה וי"ל להיפך אף למ"ד דאסורה לו אף אחר שהפילה י"ל דוקא כאן דאיכא א"ד ליבם אשת אחיו שלא במקום מצוה משא"כ שם אפשר יש להקל:

צריכה גט וחליצה. היינו אם ירצה להוציאה קודם שבעל לשם יבום אחרי שהפילה צריכה גט משום ביאה דמעיקרא וחליצה משום הזיקה דקי"ל ביאת מעוברת לחומרא הוי ביאה ולא לקולא, וכן אם ילדה ולד ומת בו ביום אז מדאורייתא ולד מעליא הוא כמ"ש בסי' קנ"ו אם כן אסורה להתיבם צריכה גט וחליצה מטעם הנ"ל:

ה"ז מוציאה בגט. והרמ"ה ס"ל דלא תצא כיון דספיקא הוא אם הולד קיימא וכאן השמיט המחבר דעתו כי הב"י בספרו תמה עליו דראוי להחמיר הואיל וספק דאורייתא, וראיתי בב"ה דתירץ וכתב דהוי ספקא דרבנן והא כתב הרמב"ם ספ"ב והיינו מש"כ בש"ע סס"ז כל יבמה שהי' ספק מדבריהם אם יש עליו זיקה כגון שמת הולד תוך ל' יום וכו' אלמא ספק דרבנן הוא, ודברי תימא הוא בוודאי לענין אם נשאת לאחר הוי ספיקא דרבנן משום דאורייתא ולד מעליא הוא אף שמת מיד כמ"ש בסימן קנ"ו אבל אם נשאת ליבם אז הוי ספיקא דאורייתא ואפשר מ"ה חזר ממ"ש בב"ה והשמיט דעתו בש"ע:

שלא נודע אם כלו חדשיו. בר"ס קנ"ו כתבתי אפילו ודאי בן ח' וגמרו הסימנים הוי ולד מדאורייתא וכן כתב הנ"י אם הוא בן ח' וגמרו סימנים בזה פליגי רבנן ורשב"ג ובאשת כהן סמכי' על רבנן ומותרת לו והובא בד"מ בפשיטות מיהו תוספות פרק הערל (יבמות דף פ') כתבו דרבנן פליגי בסתם ולדות ובבן ח', ובסתם ס"ל לקולא אפילו תוך ל' יום הוי ולד מעליא ובן ח' ס"ל אפילו בן ל' לא הוי ולד, ולא מצינו בש"ס דגמרו סימנים עדיף משהה ל' יום אם כן אין לנו לסמוך על רבנן, גם מנ"ל לרבנן מהני גמרו, גם לרשב"ג לא נשמע גמרו אלא ל' יום מהני, ולרבנן יש לומר אפילו גמרו ושהה ל' יום לא מהני עד עשרים שנה כמ"ש בתוספות שם אליבא דרב אבהו וכן הוא להדיא בתשובת ריב"ש סי' תמ"ו וכתב שם דיש בזה ג' מחלוקות כשהוא בודאי בן ח' לרבנן לא מהני אף שהה ואף גמרו לרשב"ג מהני שהה אפילו לא גמרו א"כ לשניהם אם נשאת לכהן צריכה חליצה דאין לנו לסמוך דהא איירי כאן דמת תוך ל' יום אלא שכתב שם לרבי מהני גמרו, וצ"ע אם יש לומר דסמכינן על פירוש הנ"י ואליבא דרבנן, ושאר חילוקי ודינא אימת הוא ולד מעליא עיין סימן קנ"ו מ"ש:

ספק דבריהם. אף ע"ג דהשתא נשארה תחת בעלה בספק יבמה דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוי ולהכי אצריכוה חליצה הרא"ש:

ה"ז חולצת. כ"כ הרמב"ם ספ"ב ולא כש"ג פרק החולץ דפסק דא"צ חליצה מאחר דהיתה מותרת לכהן בלא חליצה:

צ' יום דאין העובר ניכר עד צ' יום מט"ז תמתין צ' יום מלהתיבם שמא יפגע באשת אח שלא במקום מצוה וכל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה:

וא"צ כלום זה דעת הרמב"ם והטור והי"א שמביא רמ"א הוא דעת הגהות מרדכי סוף גיטין שצריכה חליצה אחר' מטע' שכיון שאינה ראויה אז ליבום ע"כ אינו עולה לחליצה ואיני כדאי להכריע בין הרים גדולים אבל נלע"ד עיקר כדברי הרמב"ם והטור דזה פשיטא שעכ"פ יש עליה שם חליצה דהא שנינו בריש החולץ אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובתי' ופסלה מכהונה ש"מ אע"ג דאינה עולה ליבום בשעת חליצה אפ"ה מקרי חלוצה אלא דצריך אתה לומד דלחומרא דוקא הוה חליצה וא"כ ע"כ הך מלתא דאינו עולה ליבום אינו לעכוב לומר דוקא בזה תלוי וא"כ מנלן לומר דלקולא אזלינן דוקא בתר עולה ליבום ותו שכן משמע להדיא בברייתא דפ' החולץ ת"ר חלצה תוך ג' צריכה להמתין עד ג"ח מיום המיתה ש"מ דאחר ההמתנה סגי לה ומותרת להנשא דאל"כ המתנ' זו מה צורך יש בה וא"ל דקמ"ל דצריך להמתין קודם שיחלוץ שנית זה אינו דהא קתני סיפא חלצה לאחר ג' א"צ להמתין ג"ח (הני ג"ח שאמרו) מן זמן המיתה וא"כ ודאי דכי היכא דבסיפא א"צ להמתין ותנשא מיד אחר החליצה ה"נ ברישא דתנש' אחר ההמתנה דאין בין דישא לסיפא אלא המתנ' ומ"ש הגהות מרדכי לפסול משום דאינו עולה ליבום אין בזה פסול החליצה אם נעשית כבר אלא שלכתחלה לא תחלוץ משום זה וזה מבואר בהדיא בפ' החולץ (יבמות דף מ"א) במשנה לא תחלוץ תוך ג"ח ופרכינן לר' יוחנן דאמר חליצת מעוברת שמה חליצה ומשנינן דאפילו ר' יוחנן מודה דלא תחלוץ לכתחילה משום דר' יוסי דאמר כל שאינ' עולה ליבום כו' ופירש"י ולר' יוחנן לא תקשה דאי חלצה ודאי חלצה דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצת ולא מתייבמת היכא דלא אפשר אלא חליצה היא ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן עכ"ל וכתבו התו' דלר' לקיש דאמר חליצת מעוברת לאו שמה חליצה נמי דרשינן כל שאינה עולה ליבום לא תחלוץ ונראה דר"ל לא פליג בהאי מלתא דתוך ג' דדוקא במעוברת פליג עליה אבל תוך ג' מודה לר' יוחנן דמנלן לעשות פלוגת' בזה פי' דמעוברת לא הוה חליצה כלל אלא דבתוך ג' מ"מ לכתחלה לא תחלוץ וכשעברו ג"ח ואינה מעוברת אין כאן פסול ולדברי הגהות מרדכי ודאי קשה עליו למה קראה חליצה פסולה הא בין לר' יוחנן בין לר"ל ע"כ אין כאן פסול דיעבד להצריכה חליצ' שנית תו מביא ראיה בהגהת מרדכי שם וז"ל וכן משמע בירושלמי דהוה חליצה פסולה דאמר בהחולץ חלצה תוך ג' מהו שתחלוץ אחר ג' נשמיענה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ לאחר שתגדיל ור' מאיר היא דאמר אין קטנה חולצת ואם חולצת חולצת עכ"ל ונראה פשוט דהירושלמי פליג אתלמוד דידן בזה ותו דאפי' להירושלמי אין כאן פסול דיעבד דהרי תוספ' פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה) כתבו וז"ל ומיהו בירושלמי גרסינן תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצת' כשירה וסובר הא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לרבי יוסי חולצת קטנה לכתחלה כדאשכחן בעובדא דלקמן ובירושלמי נמי מוקי לה כר"מ עכ"ל וא"כ כ"ש בחולץ תוך ג' דכשרה החליצה בדעבד ומזה תימא על הג"ה הנ"ל דטרח לתרץ שם אמאי לא חשיב להך תוך ג' בין שאר הפסולין והנך רואה דאין כאן פסול בדעבד ע"כ נלע"ד להלכה דודאי העיקר כדברי הרמב"ם והטור ורש"י ותוספות דאין כאן פסול כלל ובעל הגהות מרדכי יחיד בזה ואפי' למאן דחש לההיא דירושלמי אינו אלא לכתחלה להצריכה חליצה שנית כמו שזכרנו ואם לא חלצה שנית כשירה החליצה שהיתה תוך ג' כנלע"ד:

יש אומרים שצריכה להמתין צ' יום אחר מיתתו דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה אבל אם מת היבם אחר ג"ח צריכה להמתין ג"ח דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרו אטו נשואה:

ואם היו ב' יבמין כו' דאין שייך כאן לגזור אטו נשואה דמאי חזית שהיא כנוסה של זה שמת אדרבה נימא שהיא כנוסה של זה החי ואפ' אם הי' זה שמת גדול הא מ"מ אינו אלא למצוה דהא קטן ובא עליה קנאה ול"ד לארוסה שהיא עומד לביא' הארוס מלעלמ' ע"כ דמיא לנשוא' משא"כ הכא:

וצריכה חליצה כבר נתבאר כסמיך הלכה:

או שמא תפיל הטוד כתב עד שתלד זו דשמא תפיל כו' וא"כ הוה הך שמא תפיל טעם על הקודם שאמר עד שתלד אבל לגירסת הש"ע משמע דזה הוה זמן אימתי תהיה מותרת דהיינו עד הלידה או שתפיל וא"כ אין מיושב הלשון שאמר אח"כ ולא היתה הביא' אלא היה לו לומר כי הביאה כו' וגם בלשון הטור יש קצת גמגום דלמה לו להזכיר טעם על לידה דשמא תפיל לא היה לו לומר אלא לא תנשא לזר עד שתלד או תפיל דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם והביאה אינה פוטרת כיון שהיא מעוברת:

לא תתיבם בעת נדתה נראה דקמ"ל דל"ת דאתי עשה דיבמה יבא עליה וידחה ל"ת דנדה כי היכא דדחי איסור אשת אח קמ"ל דלא וטעמא לפי שאפשר לקיים שניהם שימתין עד שתטהר ובזה אין עשה דוחה ל"ת:

אבל חולצת היא ולא אמרי' כיון שאינה ראויה ליבום דהא ראוי' היא לכשתטהר:

מפרישין אותם וא"צ גט ואע"ג דלענין נושא מעוברת חבירו אי' בסי' י"ג דצריך לגרשה דוקא ולכשיגיע זמנה יכנסנה שאני התם דאסורא דרבנן הוא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והכא דאיסור תורה הוא אשת אח שלא במקום מצוה לא הוצרכו לקנסו דבדילי אינשי מיני' וכה"ג אי' בפ' החולץ (יבמות דף ל"ו) והפריש' נתן חילוק בזה דשאני הכא דמצוה קעביד וכ"כ בנ"י ותמהני למה לא חלקו כמו ששנינו בגמ':

והולד כשר דממ"נ אין בו פסול אבל אחר שהוציא בגט ישנו בספק איסור אשת אח וע"כ בנו שנולד באותו ספק הוה ספק ממזר:

שאין אוסרין ע"ז אשתו כו' (ואם נתיבמה) כתב הטור בשם הרמ"ה (דאין מוציאין אותה ממנו) וחולק עליו (ע"ז) ולעיל מיניה הביא ג"כ דעת הרמ"ה בכנס' ונמצאת אחר כך מעוברת ויש לספקו בראשון דאין אוסרין אותה עליו ולא פליג עליו והטעם דשם כנסה בהיתר משא"כ בזה דכבר נולד הספק קודם שכנס' ע"כ החמיר בזו והך חלוצה מספק היינו כגון שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד תוך ל' ויש פלוגתא דרשב"ג ס"ל דהו' נפל ורבנן ס"ל דולד מעלי' הוא מ"ה אם נתקדש לישראל דאפשר בחליצה עבדינן כרשב"ג אבל בכהן דלא אפשר בחליצה עבדינן כרבנן ואע"ג דהשתא נשאר' תחת בעלה כהן בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשאר' תחת בעלה אינה עומדת רק בספק חלוצה דרבנן מ"מ האי עדיפא דאי חלצה אמרי אינשי קמו רבנן בולד דנפל היה ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חליצה לכהן אבל כי לא מצרכת חליצה אמרי קמו רבנן בולד דולד מעלי' הוי ולכך לא אצרכו' חליצה ולא אתי' למשרי יבמה לשוק:

יום. אפילו בידוע דאינה מעוברת. ב"ש:

להמתין. דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג"ח. ואפשר בזמן הזה דכופין על החליצה א"צ להמתין ג"ח דהא אינה קרובה לביאה ב"ש. אם עשה מאמר ואח"כ נתחרט ונתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו אם צריכה להמתין ג"ח עיין כנה"ג בהגהת ב"י דיש פלוגתא בין הפוסקים:

האחים. ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח. ולמ"ד חליצה פסולה חוזרת ע"כ האחים. אחר ג"ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א"צ כי חליצתו גרוע משל האחים עיין סי' קע"ה . ב"ש:

חליצה. היינו לקולא אבל לחומרא הוי חליצה ופסולה לכהן וכן אסורה להתייבם. ואם נשאת ליבם מוציאין ממנו . נ"י ב"ש:

האחין. ולמ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים צריכה חליצה מכל האחים:

שהפילה. כ"כ הנ"י והב"ח וכן הסכים התוס' י"ט. והב"ש כתב דתוס' ריש פרק החולץ לא ס"ל כן. דאל"כ ה"ל לתרץ דתני משום יקיים וכו' ע"ש. אינו מוכרח די"ל באמת וקיים לא אתי שפיר ותוס' חד מתרי טעמא נקט וכהאי גוונא אי' ביבמות דף מ"ח ע"ב. ותוס' כתובות די"א ע"א וכהנה רבות:

תשעים יום כו' חוץ כו'. כמש"ל ר"ס י"ג וה"ה בייבום דחד דינא וחד טעמא להו וכן בחלוצה כמ"ש מ"א ב' כל העולה כו'.

ואם כו' אבל כו'. תוס' ל"ה ב' ד"ה ונמצאת ועי"ל כו' מבריית' מ"א ב' ת"ר יבמה כו' וכן בייבום דאל"כ אף החליצה אינה כלום כמש"ש ל"ה ב' א"ל רבא מה נפשך כו':

ואם מת כו'. תוס' מ"ב א' ד"ה אחר כו':

ואם היו כו'. דכאן לא שייך למיגזר אטו נשואה דכך היא קרובה לו כמו לאחיו אפילו היה גדול דאם קדם הקטן זכה ואף בחייו היה יכול' להנשא לו משא"כ לעלמא

וי"א דכל כו'. כתי' ראשון של תוס' הנ"ל ופליג בתרתי דצריך חליצה אחרת דהא אינה ראויה לייבום וכמש"ש מ"א ב' קרא עליו מקרא כו' וכמ"ש ר"ל במעוברת דקי"ל כוותי' ובירושלמי ר"פ החולץ היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיה לה ג"ח ותחלוץ מיד ממ"נ אם בן קיימא הוא כו' שלא תהא צריכה כרוז לכהונה תני ר' הושעיא מאין יבמי את שא"ל ייבם א"ל חלוץ ואת שא"א לו ייבם א"א לו חלוץ כו' מ"ד את שא"ל ייבם א"ל חלוץ בתוך ג"ח מיהו שתהא צריכה לאחר ג"ח נשמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל כו' ר' יצחק בריה דר"ח בשם ר' יוחנן דר"מ הוא דרמ"א שמא אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילנות כמה דאת אמר תמן אע"פ שחלצה חולצת וה"נ אע"פ שאינ' חולצת ר"ל דשם איסור החליצה ג"כ משום שאינה ראויה לייבום אבל בגמ' ק"ה ב' אמרו משום דמקשינן אשה לאיש לר"מ ועתוס' שם. ופליג אמ"ש הגאונים ותוס' דחליצת מעוברת לא הוי חליצה פסולה כמ"ש בס"ב:

וצריכה כו'. ר"פ ד' אחים:

או ילדה כו'. שם ל"ו ב':

וחולץ כו'. כ"כ הרמב"ם והגאוני' וכפירש תוס' שם ד"ה וצריכה כו':

וי"א כו'. דמן האחין דוקא מאמר דבחליצה הראשונה פסלה לו ודוקא לו משום דעבד בה מעשה כל דהו אבל חליצת האחים חליצה כשירה והוי כמו בעלת הגט וצרה שם ך"ז וערא"ש שם ובנ"י ולפירש ז"ש בהג"ה בס"א צריכה מכל האחין:

לפיכך כו'. משום תפיל צריך להא דר"ל:

והולד כו'. משום בן קיימא נקיט לה:

אבל חולצת כו'. כיון דאף בא קנאה ועבד מצוה כמש"ש והא דפסחים דחשיב שם עבד מצוה עולה לייבום קרינן לה:

מפרישים כו'. ר"ל דא"צ שיוציא בגט אע"ג דאמרינן ל"ו ב' ר"מ ור"א אמרו ד"א כו' וא"כ ה"ה רבנן דר"א ורבנן דר"מ וכמו שאמרנו שם יוציא בגט ולכשיגיע זמנו ליכנס כו' מ"מ א"צ כאן וכמ"ש בסוטה ך"ד א' יכול הוא להפריש' כו' מ' שא"צ גט כיון דאסורא מדאורייתא וכמ"ש תוס' ביבמות שם ד"ה ולא כו' וז"ש במתני' יקיים ושם אמרו יוצא:

אם הפילה כו'. מתני' הנ"ל ולשון הרמב"ם אם הפילה יחזיר ויקיים ואם ילדה אפילו מת ביום שנולד כו' וכ' המ"מ מ"ש הפילה הוא ולד הלא נגמרו כו' ומ"ש ילדה ר"ל ולד שנגמרו סימניו ואין כו' וכמש"ל ר"ס קנ"ו:

וי"א כו'. דקנסינן כמו במעוברת ומינקת חבירו וצ"ל דס"ל דגם שם קנסינן אבל הרשב"א וש"פ ס"ל דגם שם לא קנסינן כמש"ל סימן י"ג ס"י בהג"ה לא כפו כו' וכן כאן לא ס"ל לתוס' וש"פ כמש"ש ל"ה ב' ד"ה החולץ כו' א"נ נקט ול"ק משום יקיים וכ"כ הרשב"א ונ"י שם ודלא כמ"ש כאן בשם הריטב"א:

וכשמקיימה כו' גמ' שם מאי יקיים כו':

ואם רצה כו'. רש"י שם ד"ה דלא סגי כו' וכמ"ש בגמרא איתביה ר"ל לר"י כולי אלא לדידך רצה יוציא כו' עמש"ש ל"ו ב' רש"י בד"ה תנא כו' ומיהו כו' אבל רמב"ן ורשב"א כ' שהתוספות הקשו ע"ז דא"כ קשיא לר"ל אלא בגט וחליצה ע"ש:

הרי זה מוציאה כו'. למד ממ"ש ל"ו ב' תנא כולי יוצא בגט וכ' רשב"א בשם תוס' ר"ל בגט וחליצה ולמד משם דה"ה לרבנן בכה"ג רשב"א ועבה"ג בשם מ"מ עמש"כ שהרמב"ן והרשב"א כ' דלמד מה"ל תנא רא"א כו' כנ"ל אבל א"צ כזה דכאן אף ר' יוחנן מודה כיון דספיק' היא וכה"ג כ' הל"מ ונ"מ דאפילו בעלה אחר שהפילה צריכה כאן גט וחליצה משא"כ שם:

ואם נתקיים כו' אי כו'. כמש"ל סימן קנ"ו:

וא"צ כו'. כמש"ש ל"ה ב' מיתבי הכונס כולי אדרבה כו':

כל יבמה כו'. שם ל"ו ב':

או ביום. כגי' הגאונים שם ביום שלשים ואף לגמ' שלנו כמ"ש בפ' יש בכור וכמ"ש בסימן קנ"ו:

וה"ה כו' גם כן זה מה"ט דלא מפקינן מבעל משום זה וז"ש גירשה כו':