דין המגרש את אשתו ואח״כ בא עליה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קמ״ט

כגון שנשאה. כ"כ תוספות ביבמות דף נ"ב והר"ן פרק כל הגט עיין סי' י"ט מ"ש ועיין תשובת ריב"ש סימן ל"א פסק כן ועיין סי' קכ"א מיהו א"י לענין מה כתב כאן דברי הר"ן דהא כאן איירי לענין חשש קידושין א"כ ממ"נ אם נשאה כדין נשואין ת"ל היה קידושין ואם לא נשאה כדין נישואין א"כ מהיכ' תיתי לומר דבועל לשם קידושין, ודין של תוספות והר"ן איירי בארוסה שכתב לה גט ולא נתן לה ונשאה אמרינן בוודאי בעיל וביטל הגט וגרע מגט ישן:

קודם שתנשא לאחר. כ"כ הרמב"ם והטור וא"א לומר לאפוקי שתנשא לאחר ולא גירשה פשיט' דהא היא א"א אלא אם נשאה וגרשה לא חיישינן לקידושין כיון דמחייב מלקות אם קדשה ובעל אף על גב בביאה נמי הוא עושה איסור מ"מ בקדשה חייב מלקות לא חיישי' לקדושין וכ"כ בש"ג פ' מ"ש דף תקפ"ט:

קידושי ודאי. כ"כ הרמב"ם ומשמע דאז אין תופסין בה קידושין של אחר דוק' ביחוד תופסין קדושין של שני ולא בבעיל וכ"כ ב"ח:

ספק מקודשת. ואם נשאת לאחר תצא ומכ"ש אם הבעל הלך למ"י וא"א ליתן לה גט אחר דלא תנשא ולא כהגמיי' דף תרי"ז עיין בד"מ, וכבר כתבתי אם גירש מחמת זנות לא חיישינן שמא בא עליה ואם שניהם מודים שלא בא עליה כתב בש"ג שם דלא חיישינן שמא בא עליה וא"צ גט שני ממנו וצל"ע מנ"ל דין זה כיון דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה הוי כאלו עדים מעידי' ע"ז עיין ס"ס קס"ז:

מן האירוסין וכו'. דוק' בכה"ג שכבר גרשה אבל אם כתב לה גט ועדיין לא נתן לה הגט ונתייחד עמה חוששין שמא בא עליה ופסול משום גט ישן ח"ר:

אא"כ בא עליה. לכאורה נראה מתשובת רמב"ן אפי' בא עליה נמי אין חוששין לקדושין כיון שאין עסק קידושין ביניהם דוק' באשתו או בארוסה שהיה קדושין ביניהם חיישינן לקדושין אבל משודכת דמיא לאשה דעלמ':

הרי זו ספק מגורשת. וכאן ליכ' החשש שמא בא עליה ומקדש אותה דהא עדיין לא נכתב הגט וא"ל החשש הוא שמא ביטל הגט אם כן קשה למה לא מהני נאמנות אלא הטעם הוא כשנתייחד עמה ס"ל הרמב"ם בוודאי ביטל שליחתו אף על גב גילוי דעת לא מהני מ"מ כאן עשה מעשה ונתייחד עמה הוי כמעשה וגרע טפי מג"י ולרמב"ם הגט בטל, מיהו רבים חולקים עליו לכן פסק דהוי ספק מגורשת עיין ברמב"ם פ"ט דין כ"ה ועיין בר"ן ס"פ הזורק:

או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשא. ההגה זו אין לה פירוש ואין לה משמעות דאם נשאה למה הוצרך להזכיר הבעילה ובד"מ כתב ג"כ כמ"ש כאן בשם הר"ן פ' כל הגט ושם קאי לענין גט ישן וז"ל הר"ן וא"ת דהכא אמרינן דגט ישן אינו גט משמע אפי' דיעבד ובפרק הזורק אסיקנא דתינשא לכתחילה י"ל דהתם בנתינה דבעלמא אבל הכא כיון שנית' בודאי נבעל' חשבינן לה עכ"ל ואולי רצה הרב רמ"א לכתוב דבר זה בסימן הקודם לזה לענין שלא תינשא בגט ישן וטרדת הלימוד דטרדו כתבו כאן שלא בענין כלל:

אסור' לשניהם משום איסור א"א אחד הבעל ואחד הבועל וצריכה גט משניהם דאע"ג דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה לא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט כ"ה בטור ונ"ל אם בא שלישי וקידשה דא"צ ממנו גט דממ"נ לא תפסי הקדושין בא עליה הראשון הרי היא א"א שלו ואם לא בא עליה הרי היא א"א של השני:

לאחר. אם בא על גרושתו אחר שנשאת לאחר וגירשה או נתאלמנה אינה צריכה גט דודאי בעילתו בעילת זנות ולא לשם קדושין שאם יבעול לשם קדושין לוקה ש"ג פרק מ"ש. גם מהר"י הלוי בתשובה סי' י"ד כתב שאם המגרש כהן אינה צריכה גט. וכנה"ג כתב ואני מפקפק בזה דכל שקדושין תופסין בה יש לחוש שמא לשם קידושין בעל דבין הכי ובין הכי עובר על לאו גרידא יש לחוש שמא לשם קדושין בעל ונראה שכל שאינו יוכל לקיימה לא חיישינן שבעל לשם קדושין ע"ש. וכ"כ בתשובת מהר"ם אלשקאר סימן פ"ח שאם גירשה מפני שזינתה תחתיו אפי' ראוה שנבעלה א"צ גט שני דודאי לשם זנות בעל ולא לשם קדושין דמידע ידע שלא יוכל לקיימה והפוכי מטרתא למה לך אבל הרדב"ז ח"א סי' רע"ז כתב דאם נתייחדה אינה צריכה גט ואם ראוה שנבעלה צריכה גט ע"ש וע"ל סי' קמ"ח ס"ק ב' מש"ש ודו"ק. אם היה לו אשה אחרת לא חיישינן דבעל לשם קדושין דלא עבר על חרם ר"ג מהרי"ט ח"ב סי' א' וכנה"ג הביא פוסקים דס"ל דחיישינן אפי' בכה"ג דבעל לשם קדושין ע"ש:

מקודשת. ואם נשאת לאחר תצא עיין ב"ש שכתב ומכ"ש אם הלך הבעל למד"ה וא"א ליתן לה גט אחר דלא תנשא ולא כהגמ"ר עיין בד"מ עכ"ל לכאורה דבריו שבכאן סותרים למ"ש בסי' קמ"ח ס"ק ב' שכתב שם וה"ה וכו' והסכים עם הגמ"ר ע"ש. ואם גירש מחמת זנות למהר"ם אלשקר הנ"ל אפי' ראוה שנבעלה. אינה צריכה גט דלא בעיל לשם קדושין. ולהרדב"ז דוקא בנתייחדת אינה צריכה גט אבל ראוה שנבעלה צריכה גט כמ"ש בס"ק א'. אם אמר נתייחדתי בפני עדים ומתו. או לא בעלתי או בעלתי ולא לשם קדושין ליכא למיחש לקדושין ש"ג ולבסוף כתב שלא מלאו לבו להתיר ע"ש. ועיין ב"ש מ"ש בשם ש"ג. המתייחד עם גרושתו והי' בנדתה אינה צריכה גט שני ממנו הרדב"ז. מעשה שבא לפני במומר שנשא בגיותו בת ישראל שהמירה גם כן ושהו יחד שנים או שלשה שנים ולבסוף חזרה היא לדת אמת וקדשה אחר והתרתיה לו משום דודאי היא והוא לא נתכונו לקידושין בהזדווגם יחד בנדתה כנסת הגדולה דף קע"ט ע"ב. ועיין סעיף וי"ו:

יחוד. דוקא כשנתייחד עמה שיעור זמן ביאה או לפחות שיעור העראה שהוא שיעור כדי לצלות ביצה ולגמעה אבל אם אין שיעור זה אין כאן חשש יחוד כלל רלנ"ח סי' מ"ג הר"י הלוי סי' ו'. הא דאמרינן הן הן עידי יחוד. דוקא בנתייחדה מדעתה אבל אם הוא נתייחד עמה בע"כ אפי' אם נתייחד עמה כשיעור ביאה אם היא תתן אמתלא בדבריה למה שהתה כ"כ אין חוששין ליחוד זה רלנ"ח שם:

גס בה. ה"ה שאין לבה גס בו הרא"ם סי' ס"ז. ודוקא בכה"ג שכבר גרשה אבל אם כתב לה גט ועדיין לא נתן לה הגט ונתייחד עמה חוששין שמא בא עליה ופסול משום גט ישן ב"ש:

עדים. ב"ש כתב דנראה מתשוב' הרמב"ן אפי' בא עליה נמי אין חוששין לקדושין כיון שאין עסק קדושין ביניהם דוקא באשתו או בארוסה שהיה קדושין ביניהם חיישינן לקדושין אבל במשודכת דמיא לאשה דעלמא ועיין הרדב"ז ח"א סי' רי"ז. כנה"ג קע"ט ע"ב ע"ש:

או שגלוי כו' עמש"ל סימן כ"ו ס"א:

בין כו' גמ' שם:

הואיל כו' ר"ל כמ"ש בס"ה לא אמרו כו':

נתייחד כו' כסתם מתני':

כאחד וראו כו' כנ"ל ס"ס קמ"ח:

לפיכך כו' דאפילו ודאי ראוה שנבעלה אינו אלא ספק כמש"ש ע"ג ב' חוששין כו':

ואי חזי' כו' עבה"ג וכ' שכ"מ בירושלמי:

אבל אם כו' כמ"ש בס"ה לא אמרו כו' שם:

לא אמרו כו' עמש"ל ס"ס כ"ו:

וכן איש כו' שם בהג"ה עמש"ש:

נתייחד כו'. דחיישי' שמא פייס וביטל השליחות כמש"ל סי' קמ"ד ס"ז המ"מ והר"נ אבל הרמב"ם כ' אינו גט וכבר תמהו עליו וע"ש שם: