צריך שיתירנה היתר גמור - שולחן ערוך אבן העזר סימן קל״ז

אינו גט. בירושלמי איתא אינו גט אפי' לפוסלה לכהונה אינו פוסל וכ"פ ר"ח ובח"ר הניח בצ"ע מיהו נראה סוגיא שלנו עיקר דתניא כיצד יעשה יטלנו ממנה ויתן לה מבואר הטעם מפני שנפסלה לכהונה בנתינ' הראשונה מ"ה צריך ליטול ממנה וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים ש"מ דס"ל דנתינה הראשונה מהני לפוסל' לכהונה:

יאמר ה"א מותרת. הרמב"ם פי"ח דין י"ז כתב או יאמר ה"ז גיטך אלא הר"ן כתב באמר ה"ז גיטך מסתמא אינו מבטל דבריו הראשונים מה שאמרו חוץ לפלוני ולכן צריך שיאמר בפי' ה"א מותרת ועיין ס"ס ל"ח אם אמר ה"א מקודשת חוץ לפלוני הוי ספק קידושין א"ל מ"ש מגט דבטל לגמרי משום בגט בעינן כריתות וליכא משא"כ בקדושין אפי' קנין כל דהוא מהני:

ויש מחמירי' וכו'. כ"כ הרמב"ן והר"ן ורי"ו וצריך ישוב לפ"ז מה הקשה שם לר"ע אי חוץ ליתוב חוץ ואי ע"מ ליתוב ע"מ דלמא ר"ע ס"ל דפליגו בע"מ ובחוץ:

שייר בעל אחותה. אף על גב דאין קידושין תופסין בה מ"מ אם מתה אחותה חזיא ליה ול"ד לעבד וכותי משום גיורת לא שכיח ומיתה שכיח ש"ס:

חוץ מזנותיך. כלומר בענין זנות הרי את כא"א אף על גב שהתיר אותה להנשא מ"מ כיון דשייר בביאה מבעי' בש"ס אי הוי שיור והיינו דווקא בכה"ג דהתיר להנשא ואסר בזנות אז הוי ספק אבל להפוך דהתיר בזנות ואסר להנשא כגון שאמר חוץ שלא תנשא לפלוני הוי שיור ואינו גט וכ"כ בדרישה, ואם אמר בלשון שלא תנשא לפלוני מבואר בש"ס דהתיר בזנות אא"כ שאמר שלא תבעל לפלו' אז אסורה לו אפילו בזנות, ונראה אם היה אותו פלוני מי שאין קידושין תופסין והתנה על זנות לא הוי שיור כמו בנישואין אף על גב נישואין לא שייך בו וזנות שייך בו וכן משמע להדיא בש"ס בס"ד תנינא זנות הוי שיור ומ"מ באבא לא הוי שיור ולהמסקנ' לא מצינו סתירה לזה:

לראובן ושמעון. מהו אי אמרי' מה דאסר שרי או דילמא מה דאסר שרי ומה דשרי אסר את"ל מה דאסר שרי לראובן מהו וכו' לכן פסק הרמב"ם אם אמר לראובן ושמעון שרי מה דאסר כדרכו דפוסק באת"ל המפורש בש"ס והרא"ש והטור פסקו דלא אפשט הבעי' ובפרישה וב"ח בק"א הקשו על הרא"ש למה לא פסק כאת"ל והביאו ראיה מסי' י"ז ול"א וק' וקכ"ב דס"ל הרא"ש כאת"ל ועיין בח"ה סי' שמ"ו כתב שם הב"י דהרא"ש לא ס"ל כשיטות הגאונים דאמרו את"ל אפשט הבעי' והראיה מה שהביא בפרישה מהני דיני' המפורשים במקומם הנ"ל אין ראיה כלל וע"ש, וק"ק על הב"י בסי' י"ז כתב כשאמרה התירוני ותנו לי הכתובה דאינו גורס הטור את"ל, ת"ל אפילו היה גורס את"ל מ"מ ס"ל דלא אפשט, ועיין סימן קכ"ב וקל"ט סק"ז:

אף לשמעון. עיין תוספות כתבו אף לראובן נמי מספקא ליה:

ה"ז ספק מגורשת. היינו שם דף פ"ד איתא כיון דפסקה פסקה והוי גט מעלי' ובדף פ"ו איתא לאפוקי מסוגי' הנ"ל דאמרה כיון דפסקה פסקה היינו הספק ולא כלבוש, ועיין בר"ן ר"פ האומר המקדש בשטר על ל' יום ה"ז ספק מקודשת ועיין רס"מ:

חוץ מפלוני או אלא דהנהו תרי לישנא הוויין שיורא ואנן בעינן ספר כריתות:

יטלנו ממנ' ואע"ג דבסי' קל"ו גבי כנסי שט"ח לא בעינן שיטול הגט ויחזור ויתן לה אלא אמר סגי שאני התם דלא קנתה הגט בשום דבר תחלה אבל כאן קנתה אותו תחלה להיפסל מן הכהונה כ"ה בפ' המגרש (גיטין דף פ"ד:)

ע"מ שלא תנשאי ממילא בזנות הותר' לו מאיסור אשת איש וקמ"ל דאפי' בלא תבעלי דאסר' לגמרי עליו אפ"ה הוי גט כיון שאין שיור אלא תנאי:

או ע"מ שלא תהיה מותרת לו כצ"ל והוא מדברי הטור וכתב עוד הרמ"ה ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוה גט ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וצריך טעם לדברי הרמ"ה ובפריש' נתן טעם לפי שאסרה עליו לכל דבר ואין זה צודק דכיון דקי"ל ע"מ הוי תנאי למה לא נימא דהתנאי מועיל גם בזה ונלע"ד דבשלמא לא תנשאי ולא תבעלי אמרי' דבשעת נתינת הגט ודאי מותרת אפי' לו אלא שמתנ' עמה שהיא לא תנשא ולא תבעל לו אח"כ שדבר זה תלוי ברצונ' והוא מתנה עמה שלא תתרצ' אח"כ לזה והוא תנאי גמור משא"כ באומר שלא תהיה מותרת לפלוני לא תלה מעשה דידה דהא אין היתר מכח מעשיה שלה דממילא היא מותרת אח"כ אלא ודאי דעל שעת הגט קאמר שהגט לא יתיר' לו וא"כ הוה שיור ולא תנאי וזה ודאי סברא נכונה וא"ל ממ"ש אח"כ הרי את מותרת לכל חוץ מפלוני כו' דהתם באמת שיורא גם בלאו הכי מכח שאומר חוץ אלא ששם עסקינן אם מועיל (חסר כמה תיבות לא אוכל לעמוד עליהם) דראוי לקבוע הלכה כדבר (חסר כמה תיבות לא אוכל לעמוד עליהם):

חוץ מזנותיך פי' דהאי דפסלינן דשיור היינו שיור במידי דאישות והיינו בנשואין אבל זנות לא א"ד כיון דעכ"פ שייר בביא' וצד אישות קרינן ביה וכן בהפרת נדרים הוה ספק אם מקרי זה צד אישות כיון דכתיב בקרא אשה יפירנו זה מבואר בגמרא וכן בירושת' דכתיב לשארו וירש אותה ובחנם כתב בפריש' שיש כאן דוחק:

בשעה שמסר לה הגט בגמ' בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מה דאסר שרא פירש"י דהדר א"ל קודם מסירה אף לראובן ושמעון ולא הוה שיור א"ד מה דאסר שרא ומה דשרי אסר פירש"י הפך תנאו לומר על ראובן ושמעון אני מתיר ותיאסר על הכל עכ"ל ולפ"ז הוה שיור גם באמירה השני' וממילא לא הוה גט ודבר זה שפירש"י דא"ל קודם מסירה הוא מוכרח בפשיטות דאי לא הדר עד אחר מסירה ודאי דבריו האחרונים ללא כלום נחשבים וממילא לא הוה גט כיון שבדבריו הראשונים אמר חוץ והוה שיור ובתשו' הרא"ש שמביא ב"י כ' וז"ל הך איבעי' מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר א"ד מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיני' לאוסר' למי שהתירה כבר עכ"ל ואיכא למתמי' טובא ע"ז בתרתי חדא למה לא הוכיח כן מתחלת הבעיא כמו שזכרנו וכמשמעות מדברי רש"י ותו מאי הוכיח ממ"ש א"ד מאי דשרא אסר דהא לפ"ז הוה שיור ולא שייך כאן שום איסור לשום אדם ולא היתר לשום אדם ונלע"ד דהרא"ש כתב זה אחר שראה דברי התוספות דכתבו דהך (בעיא מתוקמא) שפיר אף כרבנן וכתבו זה מדלא אמרו לרבי אליעזר (קמבעיא אלא ודאי לרבנן נמי) מתוקמא והנה לכאורה (יש לפרש לרבנן הוה הבעיא הכי) דכיון שהדברים הראשונים אינם כלום והוא יכול ליטול ולחזור לה שנית בזה מספקא לי אם אמר בפעם השנית לראובן ושמעון אי מהני כמו שאם היה אומר הרי את מותרת לכל אדם באותה שעה כי מה דאסר תחלה שרא עכשיו א"ד שמהפך דבריו ולא הוה גט כלל דהוא שיור גם בפעם השנית ולרבי אליעזר הוה הבעיא בענין דלשני צדדין הוה גט דחוץ דהוא שיור הוא גט כשר אליביה אלא דמספקא ליה בענין השיור עצמו היאך יהיה אם נאמר דלראובן ושמעון ג"כ מותר א"ד לראובן ושמעון מותר ולכולי עלמא אסור ומזה הוכיח הרא"ש דכיון דהבעיא היא עכ"פ אליבא דר' אליעזר וגם בהצד השני היה גט ונשאר אסור' למי שהיא מותרת לכתחלה וזה אין לו כח כיון שהיה מותר מתחלה בשעת נתינת הגט והגט הוא כשר במה יוכל לאסור לאח"כ וא"כ לא מצי למידק מתחלת הבעיא במ"ש מה דאסר שרא דשם יש שפיר לומר דגם אחר המסירה יש לו כח להתיר מה שאסר מתחלה ושייך עכשיו מוסיף על המסירה ומתיר גם האיסור דהא אינו עיקר נתינת הגט דמתחלה דהא מיירי שהוא נוטלו ממנה וחוזר ונתנו לה דהא גם לרבנן היה מהני עכ"פ המסירה הראשונה לענין פסול כהונה כדלעיל ואפ"ה מהני נטילה וחזרה שנית לענין כ"ע ה"ה לר' אליעזר לענין מי שהוא לו אסור (ולכן דייק מה דשרא אסור איך יוכל לאסור מה שהתיר כבר) אלא ע"כ צ"ל דפי' הבעיא לר' אליעזר הוא בשעת מסירת הגט מעיקרא וא"כ ה"ה לרבנן דוקא בענין זה הוה ספיקא אבל אם חזר אחר המסירה הראשונה אף ע"פ שנטלה ממנה ונותנו שנית לא מהני מה שאמר אז לראובן ולשמעון כי אין לו צירוף למה שאמר בתחלה כיון דדבריו הראשונים לא היה בהם ממש והיה כלא היו ממילא ודאי מ"ש בסוף לראובן ושמעון ודאי דוקא להם מותר ולכ"ע אסור והוה שיור ואינו גט בודאי כנ"ל נכון כוונת הרא"ש וגם מה שזכרנו לענין דינא:

אף לשמעון ה"ז ספק מגורשת כיון דהוא בעיא דלא איפשטא וזה דעת הטור לא כרמב"ם דפסק כבעיא דאשונה דהיינו חוץ מראובן ושמעון דהוה ודאי גירושין והיינו כאת"ל בגמרא והקשה בדריש' דהא הטור רגיל כמה פעמים לפסוק כאת"ל כגון בטור זה סי' ע"ה קכ"ב וכמה דוכת' ומו"ח ז"ל חילק בין את"ל לאת"ל דהיינו אם היה אפשר לומר את"ל אפכא ובח"מ סימן שמ"ו הביא ב"י דברי הרא"ש שכ' שהגאונים פוסקים ככל את"ל ושם תמה ב"י על הטור שהוא עצמו פוסק ג"כ כאת"ל ונראה דהטור לא החליט לפסוק כאת"ל אלא במקומות שהיה מסתבר לו לפסוק כן:

אינו גט. מיהו מהני לפוסלה מכהונה ב"ש:

ע"מ. עיין ב"ש שהקשה דילמא ר"ע ס"ל דפליגי בע"מ ובחוץ ע"ש. ועיין בחידושי הלכות של הגאון מהור"ר מאיר שיף ודו"ק:

חוץ מזנותיך. כלומר בענין זנות הרי את כא"א. והיינו דוקא בכה"ג דהתיר להנשא ואסור בזנות אז הוי ספק. אבל להיפוך דהתיר בזנות ואסר להנשא הוי שיור ואינו גט עיין ב"ש:

אבל אם אמר כו' שם א"ר ת"ש כו' ושם פ"ד ב' וחכמים אומרים כולי ע"מ כולי ושם פ"ה א' ואוקימנא בחוץ כולי:

בין כולי תוס' שם ד"ה המגרש כולי ורא"ש שם וש"פ:

או ע"מ כו'. הרא"ש שם:

ויש כולי מדלא מסקינן שם רק ש"מ חוץ הוא ול"ק אבל ע"מ מודי ליה מ' דאכתי מספקא להו בע"מ דלמא נקט בחוץ לרבותא דר"א ולאפוקי מהאי תנא כמ"ש מתני' דלא כולי ודקאמר מתחלה אבל בע"מ כו' לאו דפשיטא להו אלא דאפשר לומר הכי ומש"ש פ"ד ב' וחכ"א כולי היינו ע"מ שתתנו ר' זוז וכ"ה להדיא בירושלמי רפ"ג וחכ"א את שהוא כולי חוץ מפלוני כו' ע"מ שתתנו לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בע"פ אינו פוסל בכתב וכן מ"ש ואוקימנא כולי בכה"ג וראיה ממש"ש פ"ג ח' ובמאי אלימא בחוץ כו' שם:

א"ל כולי הרא"ש וכ"כ ר"נ בשם י"א אבל הרמב"ם פ' בשנים הראשונים כאת"ל שם וכשיטתו:

בשעה שמסר לה דאל"כ לאו כל כמינה וכמש"ש במתני' כיצד יעשה כו' והמ"מ פי' שחזר ונטל כו' וכמש"ש במתני' והכל א':

הרי זו ספק מגורשת. שם פ"ג פ"ד בעיא ונפשטא דמגורשת וכ"פ הרא"ש שם והרשב"א. והרי"ף השמיטה והרמב"ם כ' דאינה מגורשת כלל וטעמם ממש"ש פ"ו א' לאפוקי כו' אבל הרשב"א פ' דל"נ דברי הרמב"ם ולאפוקי כולי יש לפרש כפירש"י שם ד"ה לאפוקי כולי ומשום התקנה לומר דאינה מגורשת בודאי וכן הר"ן כ' דמהא ליכא למיפשט די"ל דמספקא ליה לרב וקא' לאפוקי מדפשט ליה ר"נ: